דצמ 27 2018

כמה תובנות לקראת בחירות 2019

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

הוקדמו הבחירות, הנה כמה הערות/תובנות שלי:

כתב אישום – אם ומתי?
כאן חשוב להבהיר כמה נקודות מראש כדי שלא נתבלבל מכל הסיפורים שנתניהו רוצה שנשמע.
הסיבה היחידה שבגללה הבחירות הוקדמו לתאריך הזה היא כי נתניהו רצה בכך.
השיקול היחידי שקבע עבור נתניהו הוא השיקול המשפטי האישי שלו. כל ההבלים שהופצו לחלל האויר – מצב ביטחוני כזה או אחר או חוק הגיוס שמסנדל את הממשלה הם ספינים עלובים.
הסיפור מאחורי הקדמת הבחירות הוא פשוט. בשבוע שעבר התבררו לנתניהו שתי עובדות חדשות בנוגע למצבו המשפטי. הראשונה היא שבמצבו הנוכחי, הסבירות הגבוהה ביותר היא שיוגש נגדו לפחות כתב אישום אחד על שוחד – את זה הוא למד מהדלפת הפרקליטות ביום רביעי שעבר. העובדה השנייה היא שמנדלבליט קבע את ערב חג הפסח (ה- 19 באפריל) כמועד היעד להחלטה. נתניהו, בעצת יועציו ופרקליטיו, הבין שעדיף לו להגיע לבחירות ללא כתב אישום ולכן החליט להקדים את הבחירות למועד המוקדם ביותר האפשרי לפני ערב פסח.
נתניהו בעצם מהמר (ככל הנראה בצדק) שחברו הקרוב, מנדלבליט לא יעז להודיע על הגשת כתב אישום לפני הבחירות.
שאלת מועד הגשת כתב האישום היא השאלה, בה' הידיעה, של בחירות 2019. השפעתה על התוצאות תהיה רבה יותר מכל החלטה של בני גנץ או כל מתמודד אחר בבחירות.
במקרה (הלא סביר) בו מנדלבליט יחליט על הגשת כתב אישום (זה יקרה, אם יקרה מתישהו בפברואר-מרץ) זה יהיה משנה-משחק (game Changer) לקראת הבחירות. קשה לנבא איך זה ישפיע על התוצאות, יש מעטים שסבורים שזה דווקא יועיל לנתניהו, שיוביל קמפיין "הוא זכאי" בסגנון אריה דרעי ב- 1999. אני מאמין שזה יזיק לו. הנימוק המרכזי שלי הוא שנתניהו עצמו לא מעוניין לגשת לבחירות אחרי החלטת היועץ. ולצערינו, נתניהו הוא הפרשן הפוליטי הטוב ביותר בביצה המקומית.

תוצאת תמונה עבור בחירות 2019

מה נתניהו רוצה להשיג?
נתניהו כמובן חותר לנצח בבחירות. את זה מיותר אולי לציין. אך מה שמבדיל בין מערכת הבחירות הזו לכל מערכת בחירות אחרת הוא שהפעם, עבור נתניהו, לא מדובר במאבק פוליטי רגיל על תפקיד מנהיגותי חשוב, אלא מלחמה על עצם חירותו וחירותה של אשתו.
האישומים בפניהם הם עומדים הם אישומים כבדים של שוחד. בנסיבות נורמליות, נתניהו ואשתו צפויים לשנים ארוכות בבית הכלא. נתניהו יודע זאת, ולכן הוא שואף לרכז לידיו עוצמה פוליטית אדירה שתוכל להטות את החלטת מערכת המשפט לטובתו.
כבר בממשלה הנוכחית, נתניהו השקיע את מיטב מרצו וכישרונו בהחלשת שומרי הסף, פגיעה במערכת אכיפת החוק ופגיעה במהימנותן של המשטרה והפרקליטות. נתניהו ונציגיו ניסו לחוקק חוקים אשר מבטלים הלכה למעשה את שלטון החוק והפרדת הרשויות. חוק ההמלצות היה חוק שכזה. ה"חוק הצרפתי" היה הבוטה שביניהם. בשני המקרים הוא היה מאוד קרוב להצלחה אך לבסוף כשל כי לא הצליח לגייס תמיכה מספקת בכנסת.
כדי להימלט מגזר הדין נתניהו יחריב את הדמוקרטיה הישראלית, מבלי למצמץ. נכון להיום, ישנם בכנסת כ- 55 תומכים (פחות או יותר) בחורבן שלטון החוק. מדובר בחברי מפלגות הליכוד (מינוס ח"כ או שניים), ישראל ביתנו, הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה וחלקים ממפלגת כולנו. זהו לא רוב, ולכן החוקים הבוטים ביותר – אלו שמהווים יריקה בפרצופה של הדמוקרטיה, לא עברו בכנסת הנוכחית.
בבחירות הבאות נתניה חותר להגדיל את מערך התמיכה הזה לכיוון ה- 61 חברי כנסת. הוא מציאותי, ויודע שזו מטרה מאוד שאפתנית, על כן הוא יסתפק גם בהגשמת מטרה צנועה יותר – הגדלת מפלגת הליכוד לכיוון ה- 35-40 מנדטים.
המטרה הראשונה ברורה מאליה, עם קואליציה של 61 חברי כנסת נגד שלטון החוק, נתניהו יוכל בנקל, לחוקק את החוק הצרפתי, ולזרוק לפח כל כתב אישום שיוגש כנגדו. תסריט בלהות שכזה כנראה לא יתממש עכשיו (אם כי אין לשלול את ההיתכנות שלו על הסף). המטרה השנייה היא סבירה יותר וקלה יותר למימוש. את המנדטים הנוספים הוא ינסה "לגנוב" מהבית היהודי, ש"ס, ישראל ביתנו וכחלון, כפי שעשה בבחירות הקודמות.

למה זה כל כך חשוב לו? למה זה משנה אם המנדטים נודדים מבנט או ליברמן אל נתניהו? הרי כולם באותו ה"גוש".

נכון. גם ליברמן וגם בנט לא יהססו לחסל את שלטון החוק בישראל, אבל שניהם גם יריבים של נתניהו ומידת הלהיטות שלהם לחלץ, ספציפית, את נתניהו היא לא גבוהה. כמו כן, הישג בסדר גודל של 40 מנדטים משדר עוצמה אדירה.

גם אם נניח שנתניהו לא יצליח לגייס תמיכה רחבה מספיק בכדי להעביר את החוק הצרפתי, הרי שמצבו המשפטי יהיה שונה לחלוטין כראש ממשלה האוחז בתמיכה רחבה של כ- 40 מנדטים.

האדם הסביר (או התמים) יטען שההחלטה של היועמ"ש והפרקליטות היא החלטה מקצועית שלא צריכה להיות מושפעת מתוצאות הבחירות. הראיות בתיק לא ישתנו אם יוגש כתב אישום שבוע לפני או שבוע אחרי הבחירות.

נכון. שיקוליו המשפטיים של מנדלבליט ובכירי ההפרקליטות לא אמורים להיות מושפעים מתוצאות הבחירות. אבל זו נאיביות לחשוב שהשיקולים המשפטיים באמת יהיו מנותקים מהמציאות בשטח.
נסו לדמיין, את התלבטותו של היועמ"ש, מנדלבליט, על סף ההחלטה על הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה שנבחר רק עתה ברוב עצום. נסו לדמיין את חששם של בכירי הפרקליטות ומערכת המשפט. כמה ירעדו ידיהם לפני שיצאו כנגד עוצמה פוליטית שכזו.
כל זוטר או בכיר בפרקליטות יודע שעתידו המקצועי תלוי בהחלטותיהם של פוליטיקאים. הפרקליטות מורכבת מאנשים בשר ודם, והם ללא ספק יהססו לפני שהם יוצאים כנגד רשות מחוקקת בעלת אמצעי וכוונה לפגוע בהם. זוהי בדיוק המטרה של נתניהו – להרתיע את מערכת אכיפת החוק. לשדר מסר שאומר: "אם אתם תפגעו בי, אני אגייס את המערכת הפוליטית כדי לפגוע בכם". עם 40 מנדטים מאחוריו, האיום הזה יהדהד במסדרונות מערכת המשפט.
עצוב להודות, אך ניצחון סוחף לליכוד בבחירות יקטין משמעותית את הסיכוי להגשת כתב אישום נגד נתניהו.
לעומת זאת, ניצחון "צנוע" יותר בבחירות (סדר גודל של 30 מינוס מנדטים) יותיר את המצב על כנו, וככל הנראה לא יספיק כדי לחלץ את נתניהו מגורלו המשפטי.

האם ה"מרכז" יתאחד?
מזה חודשים עפים באויר כל מני רעיונות או שמועות בדבר הקמת "איחוד הגנרלים להחלפת נתניהו". השמות ידועים (ברק, גנץ אשכנזי, יעלון, מופז). גנץ כרגע נחשב לסחורה החמה ביותר.
הרשו לי להמר שגנץ לא יהיה ה- game changer של הבחירות האלה. אני לא מזהה בו כישרון פוליטי, כריזמה מהפנטת או אפילו מוטביציה יוקדת להיות ראש ממשלה. הנוכחות שלו לא תתרום דבר מעבר להזזה קוסמטית של כמה מנדטים בתוך גוש ה"שום דבר".
השאלה המעניינת היא לא אם ולמי גנץ יצטרף אלא אם יהיה איחוד בגוש שיתגבש לכדי מאבק אמיתי על השלטון כנגד הליכוד. השאלה הזו תקבע את הדינמיקה של בחירות 2019.
אם ישאלו את הליברל המצוי, ברור שהוא יתמוך באיחוד. "צריך לאחד שורות" – זהי המנטרה הנפוצה. הרשו לי לצאת כנגד הדעה המקובלת ולבחון שני מודלים של בחירות מהעבר הקרוב (מודל 2013 ומודל 2015)

מודל 2013 – בתחילת מערכת הבחירות הזו, הליכוד התאחד עם ליברמן ליצירת "הליכוד ביתנו". מנגד, לפיד הודיע מההתחלה שהוא לא מתמודד על ראשות הממשלה. נתניהו בעצם הכריע את הבחירות כבר מהיום הראשון. זו הייתה מערכת בחירות רדומה בה נתניהו התמודד נגד עצמו. זה יהיה גם המצב ב- 2019 אם לא יהיה איחוד משמעותי בגוש הליברלי.

מודל 2015 – מפלגת העבודה והתנועה הודיעו על איחוד שגייס תמיכה רחבה. "המחנה הציוני" אפילו הובילו בסקרים לאורך רוב רובה של מערכת הבחירות מה שהוביל להתמודדות ראש בראש מול נתניהו. הדינמיקה של בחירות 2015 הייתה "אנחנו או הם". מן הסתם זו גם תהיה הדינמיקה בבחירות הקרובות אם יהיה איחוד משמעותי בגוש הליברלי.

אז מה עדיף?

בואו נבחן מה קרה בכל אחד מהמודלים – ב- 2013 מערכת הבחירת הייתה רדומה. היה ברור לכל אורכה שנתניהו ירכיב את הממשלה. השאלה הייתה רק איזו קואליציה ירכיב.
נתניהו לא יכול היה לצאת בקמפיין מסוג: "שלטון הימין בסכנה – הערבים נוהרים לקלפי" כי אף אחד לא היה קונה את השטויות האלה, כשהניצחון כבר מונח בכיס. נתניהו לא הצליח לייצר אנרגיה במחנה שלו. התוצאה הייתה שנתניהו איבד בממוצע חצי מנדט בשבוע לכל אורך הבחירות. זה לא היה מספיק כדי לייצר מהפך אבל זה היה ממש קרוב. רבים אולי שוכחים שדווקא 2013 הייתה הרבה יותר קרובה למהפך מ- 2015. כל מה שהיה חסר ב- 2013 זה מנדט אחד שהיה עובר מהליכוד ללפיד כדי לבנות גוש חוסם של 60 ח"כים נגד נתניהו. נתניהו אמנם ניצח את לפיד בפער של 11 מנדטים, אך לפיד היה רחוק מרחק מנדט אחד מלהיות ראש ממשלה ברוטציה ושני מנדטים מלהיות ראש ממשלה יחיד.
ב- 2015, לעומת זאת, הדינמיקה הייתה של קרב צמוד. נתניהו רתם את החשש ל"אובדן שלטון הימין" כדי לייצר תחושה של חירום. כך הוא הצליח ברגע האחרון, לגנוב מנדטים מליברמן, ש"ס, ובעיקר מהבית היהודי, ולהעלות את אחוז ההצבעה (במקומות הנכונים מבחינתו). הסוף ידוע, ודווקא מתוך מאבק צמוד נולד ניצחון סוחף לנתניהו.אם נחזור עכשיו לרגע לנקודה השנייה שלי. בחירות במודל 2013 ככל הנראה יבטיחו ניצחון לנתניהו, אך מנגד הם יקטינו את הסיכוי לניצחון סוחף. הליכוד לא יקבל 40 מנדטים בתרחיש כזה. מצביעי הבית היהודי לא יחושו תחושת חירום, ולא יצביעו שוב, בהמוניהם לנתניהו. המשמעות בפועל היא שנתניהו אמנם ינצח אך לא יישאר ראש ממשלה לאורך זמן. הסבירות היא שכתב אישום באשמת שוחד יוגש נגדו כעבור כמה חודשים והוא ייאלץ להתפטר.
לעומת זאת, אם הבחירות ייערכו במודל 2015, לנתניהו יהיו כל הכלים לייצר את תחושת החירום שהוא כל כך אוהב. במצב כזה, גם איחוד בין הליכוד לבית היהודי אפשרי. בחירות במודל 2015 מאפשרות סיכוי למהפך, אבל הן גם מהוות סכנה גדולה לדמוקרטיה הישראלית.  אז איזה מודל אתם מעדיפים? אני מעדיף את מודל 2013.

החרא יפגע במאוורר (Shit will hit the fan)
זו הולכת להיות מערכת הבחירות המכוערת הביותר בהיסטוריה הישראלית. "הערבים נוהרים" הייתה רק הקדמה קטנה ומתונה ביחס לעוצמת הפייק ניוז, הסתה ושנאה שנתניהו יפיץ לכל עבר כנגד המשטרה, מערכת המשפט, העיתונות, עמותות השמאל או כל מי שיעמוד בדרכו. נתניהו הרכיב כבר מזמן צוות ניו מדיה שמתמחה בדיוק ביכולת להפיץ את השקרים הנכונים לאנשים הנכונים במאסות הנכונות. הצוות חיכה בסבלנות לרגע הזה ועכשיו כל תכניות המגירה יישלפו. נתניהו ללא ספק, מוכן לבחירות. השאלה היא אם יריביו מוכנים גם כן?
כיום, אין למדינה כלים להתמודד עם קמפיין ניו מדיה אפקטיבי. פוליטיקאים יכולים לשכור שירותים של חברות שמתמחות בהסתת השיח של רשתות החברתיות באמצעים של שקר, בריונות אינטרנטית ואף הסתה לאלימות, ולמדינה כלים להתמודד עם העוולה הזו.
השיטות הנלוזות האלה אפקטיביות מאוד.
בהיעדר יכולת אכיפה נגד חדשות כוזבות, הדרך היחידה להתמודד עם קמפיין מטונף הוא קמפיין מטונף נגדי. הדרך היחידה להתמודד עם שקרים גסים המופצים במנגנונים משומנים היטב היא באמצעות שקרים נגדיים המופצים באותה היעילות.
שקר מול שקר, ספין מול ספין, טינופת מול טינופת. זו הדרך היחידה להיאבק. האם אבי גבאי מבין זאת? לדעתי לא. האם בני גנץ ערוך לקמפיין ניו מדיה מחוכם? הרשו לי לגחך. לפי השם שבחר למפלגתו ("חוסן לישראל") נדמה שאין לו אפילו קופירייטר מהזן הישן. האם יאיר לפיד התכונן? אולי. אך אין לו עשירית מהכישרון, ה"קילר אינסטינקט" או הרשעות של נתניהו וצוות הניו מדיה שלו.

אבל אם נשקר ונטנף כמותם זה לא עושה אותנו גרועים באותה מידה? אנחנו לא כמו נתניהו, אנחנו מונחים על ידי אמת ותקווה ולא שנאה ואלימות. אולי צריך להציע לעם אלטרנטיבה אחרת? 

הלוואי, שזו הייתה המציאות. אך, הביטו מערבה וצפונה. התבוננו בארה"ב, בריטניה, איטליה, ברזיל, פולין, אוסטריה, טורקיה והונגריה. הפופוליסטים מנצחים כי הם משקרים טוב יותר, ויודעים לנצל טוב יותר את הנטייה האנושית לגזענות ושנאה. מי שרצה להילחם בתופעה הנלוזה הזו צריך קודם כל להיבחר, ואז לנצל את כוחו הפוליטי כדי לייצר רגולציה שתילחם במנגנוני השקר וההסתה, ולעזור לציבור לפתח אוריינות אינטרנטית נאותה. אבל קודם כל צריך להיבחר…

תוצאת תמונה עבור פייק ניוז

3 תגובות

מרץ 09 2018

כך יימלט נתניהו מהכלא ויחריב את שלטון החוק

זהו סיפור בדיוני על דמוקרטיה שלא ידעה כמה היא שבירה, על פוליטיקאים שלא למדו מן ההיסטוריה ועל מנהיג שהבין שכדי לשמור על חירותו הוא חייב לשמור על שלטונו. בכל מחיר…

 

 

60 ימים לבחירות 2018 – “רעידת אדמה” במערכת המשפט – המשטרה הודיעה שתחקור את נתניהו באזהרה בפרשת הצוללת (תיק 3000).
נתניהו, מעודד מהסקרים המנבאים לו ניצחון בבחירות, יצא במסר ברשתות החברתיות – "מנסים להטות את תוצאות הבחירות באופן לא דמוקרטי. לא אגיע לחקירה". יאיר נתניהו פרסם למחרת בפייסבוק סרטון היתולי בו נראות דמויותיהן של המפכ"ל אלשיך והיועמ"ש מנדבלבליט שוקעים בים לצלילי השיר "צוללת צהובה" של "החיפושיות".
ח"כ מיקי זוהר אמר באחד הראיונות ש"עכשיו זה ברור שגם הגרמנים הצטרפו לקנוניה של השמאל והמשטרה להפיל את שלטון הימין".
בפרקליטות התריאו מפני שיבוש הליכי חקירה. היועץ המשפטי קבע: "נתניהו חייב להיחקר".
יאיר לפיד נראה זחוח בראיון כשהכריז: "תם עידן נתניהו. כשאקים ממשלה אזמין את הליכוד לממשלת איחוי לאומית בראשותי".

להמשך קריאה »

4 תגובות

דצמ 08 2017

למה אהיה ברוטשילד במוצ"ש

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

ההפגנה ברוטשילד הצליחה.

ההמונים ברוטשילד העירו את האופוזיציה המנומנמת שלנו. זו שרק בשבוע שעבר הייתה עסוקה מכדי להשתתף בקריאה הטרומית על חוק השתקת המשטרה. האופוזיציה התייצבה במלואה לקריאה הראשונה, מה שקצת הקשה על הקואליציה לגייס רוב. את המכה הסופית נתן כחלון, שנזכר שחצי מהמנדטים שלו הפגינו ברוטשילד.
ברגע שנתניהו הבין שאין לו רוב, הוא הודיע בציניות טיפוסית (אחרי שכבר שלח את ראש לשכתו למשרד של אמסלם "להכין שניצלים ולחתוך סלט") שהוא בכלל לא התכוון שחוק ההשתקה יחול על חקירתו. הסוף ידוע.

רוטשילד

 

כך בפשטות שכזו, שכל אזרח יכול לראות, להבין וללמוד, מדגימה השתלשלות האירועים איזו עוצמה יכולה להיות להפגנה אחת, ממוקדת. נתניהו מבין זאת טוב מאוד. בתור מי ששם לעצמו מטרה להשמיד את הדמוקרטיה, הוא יודע הייטב את חוזקותיה.

להמשך קריאה »

עדיין אין תגובות

נוב 17 2017

ה"שטויות" שגבאי אומר

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

"השמאל שכח מה זה להיות יהודים", "כל יהודי חייב להאמין באלוהים", "לא נשב בממשלה עם הרשימה המשותפת".

נדמה שבזמן האחרון אין דבר שמעצבן יותר את כותבי "הארץ" או את הפיד שלי בפייסבוק מאבי גבאי. אבי גבאי מסתמן כפלופ במקרה הטוב או כליכודניק שהסתנן להנהגת העבודה במקרה הרע.
למרות קולות השבר, גבאי לא מתנצל או מנסה לתקן את הרושם אלא ממשיך בשלו לעצבן אותי ואת כל האנשים ששותפים להשקפת עולמי.

Newly elected Labour party leader Avi Gabay at the Labour party primaries headquarters in Tel Aviv on July 10, 2017. Photo by Miriam Alster/Flash90  *** Local Caption *** ????? ?????? ????? ???? ?????? ????? ????? ????? ??? ?????? ???? ????? ?????? ??? ????

אבי גבאי

אך, למרות הכל, אני חושב שאם נתנתק לרגע מהתגובה הרגשית האוטומטית, ונתבונן במאזן הכוחות המפלגתיים ובדפוסי ההצבעה של הציבור הישראלי נגיע למסקנה שאבי גבאי הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לכל מי ששואף למהפך בבחירות הבאות.
קשה לי לחזות אם הוא אכן יצליח לבצע מהפך, אבל הוא, ללא ספק הסיכוי הטוב ביותר שיש לנו.

להמשך קריאה »

2 תגובות

ספט 18 2016

איך מפילים את נתניהו?

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

קראתי במוסף הארץ האחרון את הסיפור הבדיוני של אורי מרק המתאר השתלשלות אירועים בסופה מובס נתניהו בבחירות שיערכו ב- 2018.

בחודשים האחרונים הנטייה הטבעית שלי היא שלא להתייחס יותר מדי ברצינות לכל מיני ספקולנטים שמדמיינים שאפשר להדיח את נתניהו מהשלטון, בין אם באמצעים משפטיים ובין אם באמצעים פוליטיים (אגב, הספקולנט הראשי בזירה זו הוא נתניהו עצמו).

האם הם יפילו את נתניהו?

האם הם יפילו את נתניהו?

 

בימים פסימיים אלה, אני נוטה לחשוב שהאסטרטגיה האופטימלית של המיעוט הליברלי בישראל היא להתאחד ככוח פוליטי שמטרתו להשפיע על השלטון ולא לאתגר את הדמוגרפיה ולנסות להשתלט עליו. שימו לב איזו השפעה ואילו תקציבי עתק השיג הציבור הדתי-לאומי עם 8-11 מנדטים. אולי זה הזמן של המיעוט הליברלי עם 40 המנדטים שלו לדרוש את חלקו.

להמשך קריאה »

5 תגובות

מאי 13 2016

בתי לא שמעה על נפתלי בנט

 

בתי בת השנתיים לא שמעה על נפתלי בנט.

היא שמעה על:

"מיץ פטל" הארנב.
האריה שאהב תות.
האריה שחיפש את מיץ פטל.
הג'ירפה שסייעה לארייה לחפש את מיץ פטל.

היא קראה על:

פינוקי הכלבלב שהלך לאיבוד.
כלבלב ושמו סיוון שפגש פרפר.
פלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו.

ואפילו צפתה בקלטת של הילד גדי, בעליו של פלוטו מהסיפור שבחלוף השנים כבר התבגר והפיק קלטת ילדים כדי לקדם את חנות המזכרות של קיבוץ מגידו יחד עם הנכד של פלוטו הכלב ואקס גלגל המזל רות גונזלס. (זה היה ב- VOD. חשבתי שזה סרטון תמים).

היא גם שרה על:

פיל פילון אפו ארוך,
חיים מותק של ארנב
והאוטו הירוק של תנובה.

ויש גם סיפור ביזארי על החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש.

 

אבל על נפתלי בנט היא לא שמעה…

 

בתי לא שמעה עליו

בתי לא שמעה עליו

וזה די מוזר. כי היא הרי היא בת שנתיים. אלו השנים שבהן אנחנו כהורים אמורים להכין אותה לחיים. אלו שנים קריטיות שבהן היא מטפחת את השפה. מייצרת תבניות ראשוניות. לומדת את סדרי העולם. מטפחת את אישיותה.
ובמקום ללמד אותה על העולם, להכין אותה לקראת האתגרים הקשים והסכנות, מה אנחנו עושים?

למה לעזאזל אנחנו מבזבים את הזמן היקר שלה בסיפורים על אריה שבשיתוף פעולה עם ג'ירפה חסרת אינסטינקט הישרדותי בסיסי, רוצה לשתות מיץ פטל עם ארנב??? אם היינו הורים אחראיים הסיפור היה מסתיים אחרי העמוד הראשון כשהג'ירפה בורחת באימה מפני האריה הערמומי תוך מתן אזהרה לכל שאר חיות היער.

למה אנחנו משמיעים לה בכל ערב את השיר של נורית הירש "דובי דובי בוא אלי"? הרי ברור שאם כבר בדובים עסקינן, מה שבאמת צריכים להראות לה כדי להכין אותה לחיים זה את הסצנה של לאונרדו די קפריו במפגשו עם דב הגריזלי ב"איש שנולד מחדש".

למה אנחנו מחלישים את חכמתה הצרכנית, כשאנחנו שרים לה באמבטיה על האוטו הגדול והירוק של תנובה, כאשר מה שבאמת צריך לעשות זה להראות לה את הפרק של "מגש הכסף" בו ירון זליכה מסביר כיצד תנובה בנתה את עצמה כמונופול ריכוזי כדי לעשוק את אזרחי ישראל ואז עשתה אקזיט לחברת ענק סינית.

לפי סל התרבות שהיא צורכת, אנחנו לא צריכים להתפלא אם בעוד כמה שנים היא חלילה תיפול לציפורני דב או אריה טורף בזמן שהיא זוללת גביע קוטג' בעשרה שקלים.

אם נהיה קצת יותר רציניים, למזלה של בתי (ואת זה גם אמר לואי סי קי באחד מקטעיו הגאוניים) אנחנו חיים בעידן מתקדם מספיק בו האדם יצא משרשרת המזון. אי אפשר יותר לפגוש דובים או אריות (או צ'יטות) ברחוב או בתחנת הרכבת. הרי, ככל הנראה בפעם הבאה שבתי באמת תפגוש פילים, ג'ירפות, דובים ואריות תהיה כשננצל סוף סוף את המינוי לספארי (זה נראה היה כמו דיל טוב בהתחלה), או לכבוד טיול בת מצווה בקניה או טנזניה.
בינתיים אנחנו רק מתווכים לה את העולם באמצעות סיפורים חביבים וחיות חמודות. כשהיא תגדל, יהיה לה מספיק זמן לקרוא ב"דה מרקר" על ריכוזיות השוק, וגם לצפות בסרטי זוועה של ליאונרדו דקפריו.

ואם כבר מדברים על חינוך לגיל מתקדם יותר, קראתי אתמול על כך שמשרד החינוך ביוזמת נפתלי בנט החליט לשכתב את ספר האזרחות "להיות אזרחים בישראל" – ספר הלימוד שבאמצעותו מלמדים את ילדי ישראל למבחן הבגרות באזרחות.
על פי הספר, ישראל (השלמה) הוקמה מתוך הבטחה אלוהית, לתקומה של העם היהודי בארצו כמדינה יהודית. למרבה המזל יושביה הערבים של החליטו ברובם ללא שום פרובוקציה לברוח, בדיוק כשהוכרזה המדינה. המיעוט שנשאר, על אף שזוכה לחלוקה הוגנת של המשאבים ושוויון הזדמנויות מלא החליט לגזור על עצמו עוני בשל תפיסותיו התרבותיות הפרימיטיביות. במקום להודות לאדוניו היהודים על כל הטוב שמרעיפים עליו הוא בוחר להזדהות דווקא עם האויב הפלסטיני במאמציו להקים מדינה ללאום שהמציא. הרוב היהודי, מנגד נאבק, בתופעות נלוזות של "אינדיבידואליזם", "רב-תרבותיות" ו"פלורליזם" שמחלישות את הקשר בין מדינות הלאום לאזרחיה. דוגמה קלאסית לכך היא הארגון הקיקיוני העונה לשם "בית המשפט העליון" שהחליט על דעת עצמו ברוח תבוסתנית לאמץ מדיניות משפטית אקטיביסטית להגנה על מיעוטים ואזרחים חלשים מפני הרוב. למזלנו קיים זרם אחד (11%) – הציונות הדתית אשר דואג להראות לכולם "מאיפה משתין הרוב". בזכותו כלכלתה של מדינת ישראל מצליחה לנוע קדימה. אנשיו מקבלים על עצמם תפקידים משמעותיים בצבא ובעמל רב מצליחים למנוע את התדרדרותה של המדינה אל התהום.

מי שקרא אותי בעבר בטח יצפה לתגובה עגמומית כמו: "הנה עוד המחשה כיצד הכוחות האנטי-ליברליים בישראל מדרדרים את הדמוקרטיה הישראלית היגון שאולה למחוזות טורקיים או רוסיים".

אבל אולי אני קצת יותר מדי נוקשה עם בנט? אולי הוא בסך הכל מנסה, כפי שאני נוהג עם בתי הפעוטה, לתווך לנערי התיכון את המציאות העגומה באמצעות סיפורי מעשיות? הרי, אם נספר לילד בן 16-17 שהוא הולך לסכן את חייו בצבא כדי לגונן על מיעוט משיחי שבחר להתיישב בלב אוכלוסיה כבושה ועויינת, ולקיים שם חיי נוחות באמצעות תקציבים ממשלתיים עודפים שהושגו במחטף על חשבון מיסי הוריו זה עלול לגרום לפגיעה עמוקה בנשמתו הרכה. הוא עלול אולי לשאול שאלות, להטיל ספק במנהיגיו, לראות בשכניו השונים ממנו בני אדם שווי זכויות, לקרוא לשקיפות בהעברות תקציביות או הוגנות בחלוקת משאבים או חס ושלום להטיל ספק באקסיומה שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם.

אולי אנחנו ממהרים לשפוט את בנט כאנטי ליברל הזומם לחנך את ילדינו מחדש. אולי הוא בסך הכל רוצה להגן על ילדינו שעדיין לא מסוגלים להכיל את המציאות האכזרית? הרי הם בסך הכל ילדים בני 16-17 יעבור עוד זמן רב מאוד עד שהם יעמדו במחסומים, יאבטחו מחבלים כפותים, ילכו לקלפי או יצטרפו לשוק העבודה.

אז בתי עדיין לא שמעה על נפתלי בנט.
נראה לי שאספר לה עליו בהזדמנות קרובה.
אולי אפילו אתווך לה אותו באמצעות הסיפור על "החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש"…

החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש

החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש

5 תגובות

מרץ 15 2015

חמש סיבות מדוע נתניהו לא ראוי להיות ראש הממשלה

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

נכון. אני מתנגד אידיאולוגית, מוסרית ומעשית למדיניותו האנטי ליברלית תומכת המדינה הדו-לאומית של נתניהו.
נכון. אני סבור שנתניהו גורם לבידודה המדיני של ישראל ולחיזוק משמעותי של אויביה על חשבון שותפיה הפוטנציאלים לשלום.
נכון. אני סבור שנתניהו מביא לחיסול רפורמות כלכליות חשובות למען שרידותו הפוליטית.

נתניהו לא ראוי

נתניהו לא ראוי

כל הנ"ל נכון, אך בפוסט הזה אני אתעלם מכל מה שציינתי ואתמקד בניתוח אישיותו של נתניהו ואציג חמש סיבות, למה נתניהו לא ראוי לתפקיד ראשות הממשלה. הנימוקים לא יצביעו על אי הסכמה אידאולוגית אלא על חוסר התאמה אישיותית לתפקיד כה חשוב.
לדעתי, גם מי שמסכים אידאולוגית עם נתניהו עשוי להזדהות עם הטיעונים שאציג.

אז למה נתניהו לא ראוי להיות ראש ממשלה?

להמשך קריאה »

8 תגובות

מרץ 14 2015

בחירות 2015 – למי אצביע

בחירות 2015 מגיעות לסיומן וכמיטב המסורת הגיע הזמן שאשתף למי אני מצביע ולמה.

בחירות 2015

בחירות 2015

מצב הסקרים נכון ל- 13 במרץ – היום האחרון בו מותר לפרסם סקרים:

  1. קיים פער יציב של 3-4 מנדטים בין המחנה הציוני (23-25 מנדטים) לליכוד (20-22).
  2. שר האוצר הבא, משה כחלון מסתמן כלשון המאזניים שתכריע מי יהיה ראש הממשלה הבא.
  3. מפלגות מרצ, יחד וישראל ביתנו נמצאות על סף אחוז החסימה וקיים סיכוי מסוים שלא יעברו אותו.
  4. הבית היהודי נכשלה בנסיון למצב את עצמה כמפלגה על-סקטוריאלית ובמקרה הטוב (מבחינתה) תתחזק במנדט יחיד ל- 12 מנדטים.
  5. הרשימה המשותפת במגמת עליה ועשויה להגיע אפילו ל- 14 מנדטים.

להמשך קריאה »

13 תגובות

פבר 27 2015

ההזייה הצ'רצ'יליאנית של נתניהו

כדי להבין מה מניע את נתניהו לצאת למסע ההרס המדיני בוושינגטון בשבוע הבא יש לצאת למחוזות הנפש ולהבין מהו בדיוק הסיפור שהוא מספר לעצמו כדי להצדיק את המהלך. על סמך התבטאויות העבר שלו ושל מקורביו, זהו בערך הסיפור:

ההזייה הצ'רצ'יליאנית של ביבי

ההזייה הצ'רצ'יליאנית של ביבי

כמו בסוף שנות השלושים, גם היום עומדים העולם המערבי והעם היהודי בפרט בפני סכנה קיומית. אז, היה זה האויב הנאצי שאיים העולם, והיום אלו הם האסלאם הקיצוני והגרעין האיראני שמאיימים על התרבות המערבית.
כמו בסוף שנות השלושים, גם היום מעצמות המערב לא מזהות את חומרת האיום, ובמקום לחסלו במחי יד הן פועלות בפייסנות אל מול האויב שימשיך לתעתע בהן עד שישיג את מטרתו.
הסכם הגרעין המתגבש מול איראן הוא הסכם תבוסתני ופייסני אשר מזכיר את הסכם מינכן שאפשר להיטלר להשתלט על צ'כוסלובקיה ב- 1938.
כמו ווינסטון צ'רצ'יל בסוף שנות השלושים, עומד כיום נתניהו ובראייתו לעתיד מתריע על הסכנה. כמו צ'רצ'יל, נתניהו לא מהסס ללכת נגד הזרם, נגד המעצמות החזקות ביותר ונגד דעת הקהל.
כמו צ'רצ'יל, נתניהו מעז להסתכל על הסכנה בעיניים ריאליסטיות.
כאשר העולם יתפכח זה יהיה כבר מאוחר מדי. את מה שניתן היה לעשות בקלות עכשיו יהיה הרבה יותר קשה, אם לא בלתי אפשרי, לעשות אחר כך.
בימים אלה נתניהו אמנם נתפש כמנהיג חצוף אשר פועל נגד האינטרס של עמו, אך בספרי ההיסטוריה הוא ייזכר כמו ווינסטון צ'רצ'יל – מנהיג שזיהה מראש את גודל הסכנה ועשה ככל יכולתו למנוע אותה, זה שהעז לצעוק ש"המלך הוא עירום" וזה שכיוון את העולם המערבי אל הדרך הנכונה.

להמשך קריאה »

5 תגובות

ינו 16 2015

בחירות 2015 – תמונת מצב התחלתית – חלק ב' – המחנה הליברלי

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

בבחירות הקרובות, קיים סיכוי אמיתי למהפך שיגאל אותנו מהמשך שלטונו של נתניהו. האפשרות למהפך תלויה ביכולתן של מפלגות המחנה הליברלי, אותן אסקור בפוסט הזה, לגבש גוש חוסם שימנע מנתניהו להרכיב ממשלה. המחנה הליברלי מורכב מכל המפלגות שבראשן עומד פוליטיקאי שסווג כ"ליברל" על הציר הליברלי.

המחנה הציוני

המחנה הציוני

זהו המשך לפוסט הקודם בו ביצעתי סקירה התחלתית לקראת בחירות 2015. בחלק הראשון התמקדתי במחנה האנטי-ליברלי: כל המפלגות שהעומד בראשן מחזיק בתפיסות אנטי-ליברליות. כעת אתמקד בשאר המפלגות.

להמשך קריאה »

5 תגובות

הבא »

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏