דצמבר 08 2017

למה אהיה ברוטשילד במוצ"ש

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

ההפגנה ברוטשילד הצליחה.

ההמונים ברוטשילד העירו את האופוזיציה המנומנמת שלנו. זו שרק בשבוע שעבר הייתה עסוקה מכדי להשתתף בקריאה הטרומית על חוק השתקת המשטרה. האופוזיציה התייצבה במלואה לקריאה הראשונה, מה שקצת הקשה על הקואליציה לגייס רוב. את המכה הסופית נתן כחלון, שנזכר שחצי מהמנדטים שלו הפגינו ברוטשילד.
ברגע שנתניהו הבין שאין לו רוב, הוא הודיע בציניות טיפוסית (אחרי שכבר שלח את ראש לשכתו למשרד של אמסלם "להכין שניצלים ולחתוך סלט") שהוא בכלל לא התכוון שחוק ההשתקה יחול על חקירתו. הסוף ידוע.

רוטשילד

 

כך בפשטות שכזו, שכל אזרח יכול לראות, להבין וללמוד, מדגימה השתלשלות האירועים איזו עוצמה יכולה להיות להפגנה אחת, ממוקדת. נתניהו מבין זאת טוב מאוד. בתור מי ששם לעצמו מטרה להשמיד את הדמוקרטיה, הוא יודע הייטב את חוזקותיה.

להמשך קריאה »

עדיין אין תגובות

נובמבר 17 2017

ה"שטויות" שגבאי אומר

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

"השמאל שכח מה זה להיות יהודים", "כל יהודי חייב להאמין באלוהים", "לא נשב בממשלה עם הרשימה המשותפת".

נדמה שבזמן האחרון אין דבר שמעצבן יותר את כותבי "הארץ" או את הפיד שלי בפייסבוק מאבי גבאי. אבי גבאי מסתמן כפלופ במקרה הטוב או כליכודניק שהסתנן להנהגת העבודה במקרה הרע.
למרות קולות השבר, גבאי לא מתנצל או מנסה לתקן את הרושם אלא ממשיך בשלו לעצבן אותי ואת כל האנשים ששותפים להשקפת עולמי.

Newly elected Labour party leader Avi Gabay at the Labour party primaries headquarters in Tel Aviv on July 10, 2017. Photo by Miriam Alster/Flash90  *** Local Caption *** ????? ?????? ????? ???? ?????? ????? ????? ????? ??? ?????? ???? ????? ?????? ??? ????

אבי גבאי

אך, למרות הכל, אני חושב שאם נתנתק לרגע מהתגובה הרגשית האוטומטית, ונתבונן במאזן הכוחות המפלגתיים ובדפוסי ההצבעה של הציבור הישראלי נגיע למסקנה שאבי גבאי הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לכל מי ששואף למהפך בבחירות הבאות.
קשה לי לחזות אם הוא אכן יצליח לבצע מהפך, אבל הוא, ללא ספק הסיכוי הטוב ביותר שיש לנו.

להמשך קריאה »

2 תגובות

ספטמבר 18 2016

איך מפילים את נתניהו?

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

קראתי במוסף הארץ האחרון את הסיפור הבדיוני של אורי מרק המתאר השתלשלות אירועים בסופה מובס נתניהו בבחירות שיערכו ב- 2018.

בחודשים האחרונים הנטייה הטבעית שלי היא שלא להתייחס יותר מדי ברצינות לכל מיני ספקולנטים שמדמיינים שאפשר להדיח את נתניהו מהשלטון, בין אם באמצעים משפטיים ובין אם באמצעים פוליטיים (אגב, הספקולנט הראשי בזירה זו הוא נתניהו עצמו).

האם הם יפילו את נתניהו?

האם הם יפילו את נתניהו?

 

בימים פסימיים אלה, אני נוטה לחשוב שהאסטרטגיה האופטימלית של המיעוט הליברלי בישראל היא להתאחד ככוח פוליטי שמטרתו להשפיע על השלטון ולא לאתגר את הדמוגרפיה ולנסות להשתלט עליו. שימו לב איזו השפעה ואילו תקציבי עתק השיג הציבור הדתי-לאומי עם 8-11 מנדטים. אולי זה הזמן של המיעוט הליברלי עם 40 המנדטים שלו לדרוש את חלקו.

להמשך קריאה »

5 תגובות

מאי 13 2016

בתי לא שמעה על נפתלי בנט

 

בתי בת השנתיים לא שמעה על נפתלי בנט.

היא שמעה על:

"מיץ פטל" הארנב.
האריה שאהב תות.
האריה שחיפש את מיץ פטל.
הג'ירפה שסייעה לארייה לחפש את מיץ פטל.

היא קראה על:

פינוקי הכלבלב שהלך לאיבוד.
כלבלב ושמו סיוון שפגש פרפר.
פלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו.

ואפילו צפתה בקלטת של הילד גדי, בעליו של פלוטו מהסיפור שבחלוף השנים כבר התבגר והפיק קלטת ילדים כדי לקדם את חנות המזכרות של קיבוץ מגידו יחד עם הנכד של פלוטו הכלב ואקס גלגל המזל רות גונזלס. (זה היה ב- VOD. חשבתי שזה סרטון תמים).

היא גם שרה על:

פיל פילון אפו ארוך,
חיים מותק של ארנב
והאוטו הירוק של תנובה.

ויש גם סיפור ביזארי על החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש.

 

אבל על נפתלי בנט היא לא שמעה…

 

בתי לא שמעה עליו

בתי לא שמעה עליו

וזה די מוזר. כי היא הרי היא בת שנתיים. אלו השנים שבהן אנחנו כהורים אמורים להכין אותה לחיים. אלו שנים קריטיות שבהן היא מטפחת את השפה. מייצרת תבניות ראשוניות. לומדת את סדרי העולם. מטפחת את אישיותה.
ובמקום ללמד אותה על העולם, להכין אותה לקראת האתגרים הקשים והסכנות, מה אנחנו עושים?

למה לעזאזל אנחנו מבזבים את הזמן היקר שלה בסיפורים על אריה שבשיתוף פעולה עם ג'ירפה חסרת אינסטינקט הישרדותי בסיסי, רוצה לשתות מיץ פטל עם ארנב??? אם היינו הורים אחראיים הסיפור היה מסתיים אחרי העמוד הראשון כשהג'ירפה בורחת באימה מפני האריה הערמומי תוך מתן אזהרה לכל שאר חיות היער.

למה אנחנו משמיעים לה בכל ערב את השיר של נורית הירש "דובי דובי בוא אלי"? הרי ברור שאם כבר בדובים עסקינן, מה שבאמת צריכים להראות לה כדי להכין אותה לחיים זה את הסצנה של לאונרדו די קפריו במפגשו עם דב הגריזלי ב"איש שנולד מחדש".

למה אנחנו מחלישים את חכמתה הצרכנית, כשאנחנו שרים לה באמבטיה על האוטו הגדול והירוק של תנובה, כאשר מה שבאמת צריך לעשות זה להראות לה את הפרק של "מגש הכסף" בו ירון זליכה מסביר כיצד תנובה בנתה את עצמה כמונופול ריכוזי כדי לעשוק את אזרחי ישראל ואז עשתה אקזיט לחברת ענק סינית.

לפי סל התרבות שהיא צורכת, אנחנו לא צריכים להתפלא אם בעוד כמה שנים היא חלילה תיפול לציפורני דב או אריה טורף בזמן שהיא זוללת גביע קוטג' בעשרה שקלים.

אם נהיה קצת יותר רציניים, למזלה של בתי (ואת זה גם אמר לואי סי קי באחד מקטעיו הגאוניים) אנחנו חיים בעידן מתקדם מספיק בו האדם יצא משרשרת המזון. אי אפשר יותר לפגוש דובים או אריות (או צ'יטות) ברחוב או בתחנת הרכבת. הרי, ככל הנראה בפעם הבאה שבתי באמת תפגוש פילים, ג'ירפות, דובים ואריות תהיה כשננצל סוף סוף את המינוי לספארי (זה נראה היה כמו דיל טוב בהתחלה), או לכבוד טיול בת מצווה בקניה או טנזניה.
בינתיים אנחנו רק מתווכים לה את העולם באמצעות סיפורים חביבים וחיות חמודות. כשהיא תגדל, יהיה לה מספיק זמן לקרוא ב"דה מרקר" על ריכוזיות השוק, וגם לצפות בסרטי זוועה של ליאונרדו דקפריו.

ואם כבר מדברים על חינוך לגיל מתקדם יותר, קראתי אתמול על כך שמשרד החינוך ביוזמת נפתלי בנט החליט לשכתב את ספר האזרחות "להיות אזרחים בישראל" – ספר הלימוד שבאמצעותו מלמדים את ילדי ישראל למבחן הבגרות באזרחות.
על פי הספר, ישראל (השלמה) הוקמה מתוך הבטחה אלוהית, לתקומה של העם היהודי בארצו כמדינה יהודית. למרבה המזל יושביה הערבים של החליטו ברובם ללא שום פרובוקציה לברוח, בדיוק כשהוכרזה המדינה. המיעוט שנשאר, על אף שזוכה לחלוקה הוגנת של המשאבים ושוויון הזדמנויות מלא החליט לגזור על עצמו עוני בשל תפיסותיו התרבותיות הפרימיטיביות. במקום להודות לאדוניו היהודים על כל הטוב שמרעיפים עליו הוא בוחר להזדהות דווקא עם האויב הפלסטיני במאמציו להקים מדינה ללאום שהמציא. הרוב היהודי, מנגד נאבק, בתופעות נלוזות של "אינדיבידואליזם", "רב-תרבותיות" ו"פלורליזם" שמחלישות את הקשר בין מדינות הלאום לאזרחיה. דוגמה קלאסית לכך היא הארגון הקיקיוני העונה לשם "בית המשפט העליון" שהחליט על דעת עצמו ברוח תבוסתנית לאמץ מדיניות משפטית אקטיביסטית להגנה על מיעוטים ואזרחים חלשים מפני הרוב. למזלנו קיים זרם אחד (11%) – הציונות הדתית אשר דואג להראות לכולם "מאיפה משתין הרוב". בזכותו כלכלתה של מדינת ישראל מצליחה לנוע קדימה. אנשיו מקבלים על עצמם תפקידים משמעותיים בצבא ובעמל רב מצליחים למנוע את התדרדרותה של המדינה אל התהום.

מי שקרא אותי בעבר בטח יצפה לתגובה עגמומית כמו: "הנה עוד המחשה כיצד הכוחות האנטי-ליברליים בישראל מדרדרים את הדמוקרטיה הישראלית היגון שאולה למחוזות טורקיים או רוסיים".

אבל אולי אני קצת יותר מדי נוקשה עם בנט? אולי הוא בסך הכל מנסה, כפי שאני נוהג עם בתי הפעוטה, לתווך לנערי התיכון את המציאות העגומה באמצעות סיפורי מעשיות? הרי, אם נספר לילד בן 16-17 שהוא הולך לסכן את חייו בצבא כדי לגונן על מיעוט משיחי שבחר להתיישב בלב אוכלוסיה כבושה ועויינת, ולקיים שם חיי נוחות באמצעות תקציבים ממשלתיים עודפים שהושגו במחטף על חשבון מיסי הוריו זה עלול לגרום לפגיעה עמוקה בנשמתו הרכה. הוא עלול אולי לשאול שאלות, להטיל ספק במנהיגיו, לראות בשכניו השונים ממנו בני אדם שווי זכויות, לקרוא לשקיפות בהעברות תקציביות או הוגנות בחלוקת משאבים או חס ושלום להטיל ספק באקסיומה שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם.

אולי אנחנו ממהרים לשפוט את בנט כאנטי ליברל הזומם לחנך את ילדינו מחדש. אולי הוא בסך הכל רוצה להגן על ילדינו שעדיין לא מסוגלים להכיל את המציאות האכזרית? הרי הם בסך הכל ילדים בני 16-17 יעבור עוד זמן רב מאוד עד שהם יעמדו במחסומים, יאבטחו מחבלים כפותים, ילכו לקלפי או יצטרפו לשוק העבודה.

אז בתי עדיין לא שמעה על נפתלי בנט.
נראה לי שאספר לה עליו בהזדמנות קרובה.
אולי אפילו אתווך לה אותו באמצעות הסיפור על "החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש"…

החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש

החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש

5 תגובות

מרץ 15 2015

חמש סיבות מדוע נתניהו לא ראוי להיות ראש הממשלה

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

נכון. אני מתנגד אידיאולוגית, מוסרית ומעשית למדיניותו האנטי ליברלית תומכת המדינה הדו-לאומית של נתניהו.
נכון. אני סבור שנתניהו גורם לבידודה המדיני של ישראל ולחיזוק משמעותי של אויביה על חשבון שותפיה הפוטנציאלים לשלום.
נכון. אני סבור שנתניהו מביא לחיסול רפורמות כלכליות חשובות למען שרידותו הפוליטית.

נתניהו לא ראוי

נתניהו לא ראוי

כל הנ"ל נכון, אך בפוסט הזה אני אתעלם מכל מה שציינתי ואתמקד בניתוח אישיותו של נתניהו ואציג חמש סיבות, למה נתניהו לא ראוי לתפקיד ראשות הממשלה. הנימוקים לא יצביעו על אי הסכמה אידאולוגית אלא על חוסר התאמה אישיותית לתפקיד כה חשוב.
לדעתי, גם מי שמסכים אידאולוגית עם נתניהו עשוי להזדהות עם הטיעונים שאציג.

אז למה נתניהו לא ראוי להיות ראש ממשלה?

להמשך קריאה »

8 תגובות

מרץ 14 2015

בחירות 2015 – למי אצביע

בחירות 2015 מגיעות לסיומן וכמיטב המסורת הגיע הזמן שאשתף למי אני מצביע ולמה.

בחירות 2015

בחירות 2015

מצב הסקרים נכון ל- 13 במרץ – היום האחרון בו מותר לפרסם סקרים:

  1. קיים פער יציב של 3-4 מנדטים בין המחנה הציוני (23-25 מנדטים) לליכוד (20-22).
  2. שר האוצר הבא, משה כחלון מסתמן כלשון המאזניים שתכריע מי יהיה ראש הממשלה הבא.
  3. מפלגות מרצ, יחד וישראל ביתנו נמצאות על סף אחוז החסימה וקיים סיכוי מסוים שלא יעברו אותו.
  4. הבית היהודי נכשלה בנסיון למצב את עצמה כמפלגה על-סקטוריאלית ובמקרה הטוב (מבחינתה) תתחזק במנדט יחיד ל- 12 מנדטים.
  5. הרשימה המשותפת במגמת עליה ועשויה להגיע אפילו ל- 14 מנדטים.

להמשך קריאה »

13 תגובות

פברואר 27 2015

ההזייה הצ'רצ'יליאנית של נתניהו

כדי להבין מה מניע את נתניהו לצאת למסע ההרס המדיני בוושינגטון בשבוע הבא יש לצאת למחוזות הנפש ולהבין מהו בדיוק הסיפור שהוא מספר לעצמו כדי להצדיק את המהלך. על סמך התבטאויות העבר שלו ושל מקורביו, זהו בערך הסיפור:

ההזייה הצ'רצ'יליאנית של ביבי

ההזייה הצ'רצ'יליאנית של ביבי

כמו בסוף שנות השלושים, גם היום עומדים העולם המערבי והעם היהודי בפרט בפני סכנה קיומית. אז, היה זה האויב הנאצי שאיים העולם, והיום אלו הם האסלאם הקיצוני והגרעין האיראני שמאיימים על התרבות המערבית.
כמו בסוף שנות השלושים, גם היום מעצמות המערב לא מזהות את חומרת האיום, ובמקום לחסלו במחי יד הן פועלות בפייסנות אל מול האויב שימשיך לתעתע בהן עד שישיג את מטרתו.
הסכם הגרעין המתגבש מול איראן הוא הסכם תבוסתני ופייסני אשר מזכיר את הסכם מינכן שאפשר להיטלר להשתלט על צ'כוסלובקיה ב- 1938.
כמו ווינסטון צ'רצ'יל בסוף שנות השלושים, עומד כיום נתניהו ובראייתו לעתיד מתריע על הסכנה. כמו צ'רצ'יל, נתניהו לא מהסס ללכת נגד הזרם, נגד המעצמות החזקות ביותר ונגד דעת הקהל.
כמו צ'רצ'יל, נתניהו מעז להסתכל על הסכנה בעיניים ריאליסטיות.
כאשר העולם יתפכח זה יהיה כבר מאוחר מדי. את מה שניתן היה לעשות בקלות עכשיו יהיה הרבה יותר קשה, אם לא בלתי אפשרי, לעשות אחר כך.
בימים אלה נתניהו אמנם נתפש כמנהיג חצוף אשר פועל נגד האינטרס של עמו, אך בספרי ההיסטוריה הוא ייזכר כמו ווינסטון צ'רצ'יל – מנהיג שזיהה מראש את גודל הסכנה ועשה ככל יכולתו למנוע אותה, זה שהעז לצעוק ש"המלך הוא עירום" וזה שכיוון את העולם המערבי אל הדרך הנכונה.

להמשך קריאה »

5 תגובות

ינואר 16 2015

בחירות 2015 – תמונת מצב התחלתית – חלק ב' – המחנה הליברלי

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

בבחירות הקרובות, קיים סיכוי אמיתי למהפך שיגאל אותנו מהמשך שלטונו של נתניהו. האפשרות למהפך תלויה ביכולתן של מפלגות המחנה הליברלי, אותן אסקור בפוסט הזה, לגבש גוש חוסם שימנע מנתניהו להרכיב ממשלה. המחנה הליברלי מורכב מכל המפלגות שבראשן עומד פוליטיקאי שסווג כ"ליברל" על הציר הליברלי.

המחנה הציוני

המחנה הציוני

זהו המשך לפוסט הקודם בו ביצעתי סקירה התחלתית לקראת בחירות 2015. בחלק הראשון התמקדתי במחנה האנטי-ליברלי: כל המפלגות שהעומד בראשן מחזיק בתפיסות אנטי-ליברליות. כעת אתמקד בשאר המפלגות.

להמשך קריאה »

5 תגובות

דצמבר 26 2014

בחירות 2015 – תמונת מצב התחלתית – חלק א' – המחנה האנטי ליברלי.

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

לא ברור מה גרם לפתיחת מערכת הבחירות הזו. אם היה זה התקציב? היחסים הרעועים בקואליציה, או כפי ששיער יוסי ורטר היה זה דווקא שלדון אדלסון שהכריח את בן חסותו נתניהו לפרק את הממשלה כדי לעצור את חוק "ישראל היום". מה שברור הוא שנתניהו לקח על עצמו סיכון מאוד גדול שכן, במערכת הבחירות הנוכחית יש סיכוי אמיתי למהפך שיגאל אותנו מקדנציה נוספת של אחד מראשי הממשלה הכושלים שידעה המדינה.

 

האם אין לו תחליף?

האם אין לו תחליף?

אנחנו רק בתחילתה של מערכת הבחירות. הרבה דברים עוד יכולים להשתנות, לכן בפוסט זה אציע כמה תובנות ראשוניות לגבי השחקנים העיקריים במערכת הבחירות הזו ואתחיל עם המחנה האנטי ליברלי, כפי שהגדרתי בעבר.

להמשך קריאה »

עדיין אין תגובות

מרץ 16 2013

שלוש הערות על הממשלה החדשה

בתום חמישה שבועות מפרכים של שמועות, ספינים תקשורתיים ודיס-אינפורמציה, מוקמת לה בשעה טובה הממשלה הבאה של ישראל.
בהיעדר מידע אמיתי, העיתונים שפעו במשך חמשת השבועות האחרונים באינספור טורי פרשנות שתיארו בהרחבה על "ברית האחים" בין בנט ללפיד, ועל המאבק בין ה"פוליטיקה הישנה" של נתניהו, ליברמן ולבני אל מול "הפוליטיקה החדשה" של יחימוביץ' לפיד ובנט.
יש בתיאורים הללו מן האמת. הברית הפוליטית בין לפיד לבנט אכן מעידה על כישרון פוליטי ייחודי מצד שני הטירונים הפוליטיים. כמו כן, קיימים הבדלים בולטים (בעיקר בסגנון ופחות במהות) בין מייצגי ה"פוליטיקה החדשה" לבין מייצגי ה"פוליטיקה הישנה".

מאחר ובכל האבחנות הללו דובר כבר רבות אני לא רואה צורך לדון בהן. בפוסט הנוכחי אשתדל לחדש עם שלוש הערות משלי:

להמשך קריאה »

8 תגובות

הבא »

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏