מרץ 15 2019

חמש אמיתות מטרידות על הבחירות

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

אז הבחירות מתקרבות, וזה לא נראה טוב.
כרגיל, אני נתקל בהרבה מאוד אנשים בעלי כוונות טובות אך לעתים, הם מבלבלים עובדות עם משאלות לב.

ולצערי, אני חייב לציין שדווקא אלו שמצויים, פחות או יותר, בצד שלי על המפה, נוטים להתכחש יותר למציאות, ולהתנהל לפי מתמטיקה אלטרנטיבית, שלא קיימת במציאות, אלא במוחם הקודח.
אז למען החזרת השפיות לשיח, יש כמה אמיתות מטרידות שחייבות להיאמר:

אמת מטרידה 1 – גודל המפלגה לא חשוב

זו האמת החשובה ביותר, והיא הבסיס לכל האמיתות האחרות. בבחירות 2019, כל המפלגות שבעלות סיכוי סביר לעבור את אחוז החסימה הצהירו באופן מוחלט על מי הן ימליצו לראשות הממשלה.
מכך נובע שאין שום משמעות, לגודל המפלגות אלא לגודל הגוש.
אמחיש זאת בתרחיש הדמיוני הבא. אפילו טרחתי והוספתי אקסל. למען התרחיש הפנטסטי, בואו נניח שכל מצביעי ה"שמאל" החליטו, בהרמוניה מופלאה, להצביע כאיש אחד למען מטרה משותפת. בתרחיש הזה, אפילו אזרחי ישראל הערבים הגיעו למסקנה שהם דווקא סבבה עם הציונות. כך שכולם הצביעו "כחול לבן". מפלגת גנץ ולפיד, הגיעו להישג חסר תקדים בפוליטיקה הישראלית של 59 מנדטים.
מהעבר השני, בואו נניח שקולות הימין מתפלגים בריבוד מושלם. הליכוד מקבל 10 מנדטים בלבד, וכל שאר המפלגות 8 או 7.
על פניו זהו ניצחון סוחף לבני גנץ בפער עצום של 49 מנדטים.

תרחיש נהדר, נכון?

לא.

להמשך קריאה »

3 תגובות

פבר 15 2019

ההישג המדהים של הליכודניקים החדשים

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

תופעת הליכודניקים החדשים היא אחת מהתופעות המעניינות ביותר של הבחירות הללו. באופן מפתיע, לא רק שההתייחסות אליה בתקשורת היא מועטה מדי, אלא שהיא מחמיצה לחלוטין את ההישג המדהים שלהם בפריימריז האחרונים.
לאחרונה נכחתי בהרצאה של עמית סגל. אחת האבחנות שלו הייתה שכדי להפיל את נתניהו לא צריך לגייס מיליוני מצביעים. לא צריך גוש חוסם של 61 מנדטים. אפילו לא חייבים כתבי אישום חמורים.
כל מה שצריך זה להשיג כ- 30,000 קולות בבחירות הפנימיות לראשות תנועת הליכוד.
הליכודניקים החדשים (ל"ח) לקחו על עצמם משימה שאף אחד לא לקח עליו בעבר – לייצר לובי פוליטי עבור הציבור הליברלי – ציבור שמאמין בדמוקרטיה, בחופש, בשוויון, בחלוקה בנטל ובממלכתיות. ציבור זה מהווה רוב. אך הוא נכשל בשנים האחרונות לייצר ייצוג ראוי, מאוחד ואפקטיבי בכנסת. התוצאה היא שציבורים אחרים, גדולים פחות אך מאוגדים יותר, מצליחים להטות את הממשלה לכיוון האג'נדה שלהם. בפריימריז שנערכו בליכוד בשבע שעבר, הל"ח עשו צעד ענק בכיוון שבו רבים נכשלו בעבר.

 

אציין, שנכון לכתיבת שורות אלו, אינני פעיל של הליכודניקים החדשים, לא התפקדתי לליכוד מטעמם ואני לא מכיר אישית אף אחד ממנהיגיהם.

להמשך קריאה »

3 תגובות

פבר 01 2019

בחירות 2019 – תמונת מצב מעודכנת

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

הרבה דברים קרו בארבעת השבועות מאז הפוסט הקודם. שתיים מההנחות שלי בפוסט הקודם מתחילות להתברר כלא נכונות. אז זה הזמן לתמונת מצב יותר מעודכנת.

שימו לב ל- 20 בפברואר (1)
לפני 4 שבועות חזיתי שמנדלבליט יצליח למרוח את כתב האישום מעבר למועד הבחירות כדי לעזור לפטרונו, נתניהו, לצלוח את הבחירות. מתברר שטעיתי. כרגע ההנחה הרווחת היא שעד ה- 20 בפברואר תתקבל החלטה בנוגע לתיקים של נתניהו. תיק 1,000 הולך להיות מרוכך לכדי אישום של "מרמה והפרת אמונים" או במילים אחרות, אישום על "חרא משפטי של עורכי דין סמולנים" כפי שנתניהו, וחבריו בליכוד שכנעו את מרבית הציבור.
בתיק 4,000 יהיה כנראה אישום חמור ומהודק היטב על שוחד. בנוגע לתיק החמור והמקומם מכולם, תיק 2,000 עדיין לא היו הדלפות. אני משער שמנדלבליט לצערנו, יסגור את התיק הזה, ובכך, יחלץ את נתניהו מתיק קשה במיוחד. בכך, יאפשר לנוני מוזס להמשיך לשלוט בתקשורת ולדאוג לכך שרוב האזרחים יצרכו, ברוב הזמן, עיתונות מטופשת, מוטה וחסרת שיניים.
אבל בכל זאת – אישום על שוחד. האם זה אומר שמנדלבליט הפך את עורו, והפך מיועמ"ש בובה אשר מורח וסוגר תיקים בסיטונות לפקיד ציבור מסור ואחראי?

לדעתי לא. מנדלבליט פשוט מיצה את יכולתו לסייע לנתניהו. הוא סגר לשרה נתניהו שישה מתוך שבעה תיקים ללא מתן הסבר לציבור. הוא חילץ את נתניהו מתיק 3,000 (תיק הצוללות – השוחד ביטחוני – התיק החמור מכולם). יש הטוענים שהוא אפילו חיבל בחקירה כדי לחלץ את נתניהו. הוא עיכב את תיק 4,000 במשך חודשים אם לא שנים, הוא נתן לקלטות המרשיעות מתיק 2,000 לנוח במשרד במשך חצי שנה עד שניאות להורות על פתיחת חקירה. הוא מנע מהחוקרים לחקור את נתניהו ואשתו במקביל בחקירות על תיק 4,000 ועוד ועוד הטבות ופינוקים…

אז אחרי שמסמס את תיק 1,000 ("על סיגרים לא מפילים ממשלה" כפי שניסח זאת בנט), בתיק 4,000 פשוט לא הייתה לו ברירה. המשטרה והפרקליטות גיבו את התיק בראיות על גבי ראיות. הם לא הותירו סיכוי שסגירת התיק הזה תעמוד במבחן בג"ץ.
לדעתי כל התמונה שמצטיירת בתקשורת כאילו נתניהו תוקף את מנדלבליט היא סיפורי אגדה. נתניהו יודע שמנדלבליט עשה ועושה ככל יכולתו לגונן עליו. הוא לא באמת כועס עליו, שני הצדדים משחקים את המשחק. נתניהו מצטייר כקורבן שהופל על ידי אליטת השמאל. מנדלבליט, מנגד מצטייר כעובד ציבור ישר שביצע את עבודתו ללא מורא.

אז נשארנו עם תיק 4,000. וב- 20 בפברואר לכל המאוחר יוחלט על "הגשת כתב אישום על שוחד בתיק 4,000 בכפוף לשימוע". זהו לא "זימון לשימוע" כפי שנתניהו מנסח בעורמה ואף מצליח להפיל בפח את מרבית העיתונאים המאמצים את הז'רגון החדש. זוהי "החלטה על הגשת כתב אישום".

האם זה יפגע בנתניהו? נראה לי שכן. לא פגיעה אנושה אבל פגיעה מסוימת.

למה אני חושב כך?
כי נתניהו חושב כך. והוא יודע לקרוא את הציבור הישראלי הרבה יותר טוב מכולם.
האם זה אומר שנתניהו עומד לקראת מפלה?
לא בהכרח. נתניהו נמצא כבר כמה צעדים לפני כולם, מנהל קמפיין אגרסיבי וחכם שמשכנע רבים ששוחד זה בעצם סבבה, כי גם לפיד חבר של נוני, חביתה מכינים בלי ביצים חזירים עפים בשמיים וגם: "תראו! סמולנים!".

תוצאת תמונה עבור נתניהו חביתה בלי ביצה

 

בני בני

סוגיה מעניינת אחרת שהמעטתי בחשיבותה היא בני גנץ. לפני ארבעה שבועות, כתבתי ש"אני לא מזהה בו כישרון פוליטי, כריזמה מהפנטת או אפילו מוטיבציה יוקדת להיות ראש ממשלה". אז טעיתי. בחודש האחרון גנץ מתנהל בחוכמה רבה הרבה יותר ממה שהנחתי. הוא הדגים עצבים של ברזל מול הבוז שהופגן כלפיו לאורך שבועות של שתיקה. הוא יצר הייפ נהדר וגרם לכל מהדורות החדשות לשדר בזמן שיא את הנאום שבוצע כמעט ללא רבב. בינתיים, הוא מתנהל עם כמעט אפס טעויות.

תוצאת תמונה עבור בני גנץ

האסטרטגיה די ברורה – הא מקיף את עצמו ב"ימנים סימפטיים", כאלה שהציבור הליברלי יכול בכיף להצביע בעבורם ("הצבעה אסטרטגית, למען המטרה"), ובו זמנית לקחת כמה קולות ליכודניקים אבודים. הוא לא המציא את הגלגל, אבל הוא יצר מותג הרבה יותר מרענן מהמותג של יאיר לפיד.
לפי תוצאות הסקרים מהשבוע, הוא זינק בכ- 10 מנדטים. את רובם הוא לקח מלפיד וממפלגת העבודה, אבל יש לשים לב ש- 2-3 מנדטים גם עברו מליברמן, אורלי לוי וכחלון. וזה הישג משמעותי ביותר, שאם יישמר, יקטין את הסיכוי של נתניהו להיבחר ברוב שיספיק לו כדי להטות את התהליך המשפטי. בינתיים נראה שגנץ דוהר בקלילות לתפקיד שר הביטחון של נתניהו.
הדיבורים על חיבור אפשרי בין גנץ ללפיד לדעתי לא ריאליים. לפיד בחיים לא יוותר על ההובלה, וטוב שכך. אני לא רואה שום תועלת בחיבור שכזה. אפילו אם בטווח הארוך הוא יביא ליתרון על פני הליכוד. איחוד כזה עלול לדחוף את מרצ ואפילו את מפלגת העבודה אל מתחת לאחוז החסימה, וכמובן יוביל לחיבורים מקבילים בצד השני – "הליכוד החדש"?  או אולי אפילו – "הליכוד החדש ביתנו"?

שימו לב ל- 20 בפברואר (2)

סוגיה מעניינת נוספת היא לגבי המפלגות הקטנות. נכון לתמונת הסקרים הנוכחית, ליברמן, מרצ, כחלון, אורלי לוי, הבית היהודי ולבני עומדים מתחת או על סף אחוז החסימה. המשמעות היא שנכון לעכשיו התוצאות עשויות להיות מאוד לא צפויות. בתרחיש שבו גם ליברמן, גם כחלון, וגם הבית היהודי מקבלים כולן, קול אחד פחות מהסף של אחוז החסימה וכל השאר עוברות, יש סיכוי אפילו למהפך שלטוני. במקרה הפוך, בו מרצ, התנועה ואורלי לוי לא עוברים את אחוז החסימה, לנתניהו יש סיכוי להשיג קואליציה של 61 חברי כנסת אפילו ללא כחלון ולהחריב, ביתר קלות את שלטון החוק בישראל.

ה- 20 בפברואר הא מועד סגירת הרשימות. השאלה העיקרית שתתברר עד אז היא לא אם לפיד וגנץ יתאחדו (הם לא, וגם אם כן, זה לא באמת ישפיע). מה שחשוב הוא מה יהיה עם המפלגות הקטנות?
ובכן, נתחיל בבית היהודי. אל תדאגו להם. בצלאל סמוטריץ' הכהניסט האלים כבר השתלט על מפלגת האיחוד הלאומי, וככל הנראה יעמוד גם בראשות הבית היהודי. כמו כן, ישנם כ- 2-3 מנדטים של גזענים חשוכים ואלימים אף יותר שהצביעו ב- 2015 לאיחוד המרגש בין אלי ישי ובין מנהיגי ארגון הטרור "להב"ה ובין פעילי כ"ך. סמוטריץ' לא יאפשר לכל כך הרבה קולות של גזענים חשוכים ללכת לאיבוד. צפו בקרוב לאיחוד מרגש מודל 2019. ה"בית היהודי" יהפוך ל"בית הכהניסטי"- ביתם החם של כ- 5-6 מנדטים ומיטב האנשים שאני מתבייש לחלוק איתם זהות אתנית.

מה לגבי ליברמן? זה באמת יהיה מעניין. השאלה היא בעיקר דמוגרפית. האם נותרו יותר מארבעה מנדטים של פנסיונרים עולי חבר המדינות? לדעתי כן. תוחלת החיים הגבוהה בישראל תבטיח לו לא פחות מ- 5 מנדטים.
מה עם כחלון?
הוא באמת בסכנה. כל הקולות שלקח מהליכוד כבר נשתו על ידי נתניהו. הוא נותר עם מספר גבולי של קולות. הוא מאוד לא רוצה לחזור לליכוד, אבל יכול להיות שלא תהיה לו ברירה. אם יתאחד עם הליכוד, זה רע מאוד לכל מי ששלטון החוק מעניין אותו.

אצל אורלי לוי המצב הרבה יותר מסובך. מסתמן שגם היא לא תעבור את אחוז החסימה – מה שיותיר בפניה רק את האפשרות להתחבר למפלגה אחרת? לאן תתחבר? זה מאוד פשוט – לגנץ. זו האופציה היחידה העומדת ברשותה, שכן לפי חוק, היא לא רשאית להתחבר למפלגה קיימת. זו אחת הסנקציות שהוטלו עליה בגין פרישתה מישראל ביתנו. לא נראה לי שהיא רוצה להתחבר, אבל לדעתי לא תהיה לה ברירה. ואלו כמובן חדשות טובות. עדיף שקולותיה יחנו אצל גנץ מאשר שילכו לאיבוד. הבעיה היא שאיחוד אפשרי בין גנץ ללפיד יכשיל את האיחוד עם אורלי לוי. שוב, הסיבה היא אותה סנקציה בגין ההתפלגות מישראל ביתנו. "יש עתיד" היא מפלגה קיימת. וזוהי עוד סיבה לא לתמוך בחיבור המטופש בין לפיד לגנץ.

מרצ – אצלם זה כבר "דה ז'ה וו". בכל מערכת בחירות מגיע המועמד הנוצץ שמושך את כל הקולות הליברליים, וברגע האחרון ראשת מרצ יוצאת בקמפיין "גוועלד" לשמאלנים שיחזרו הביתה פן ייחרב. זה בדיוק מה שיקרה הפעם. וכמו בכל הפעמים הקודמות, זה יספיק.

מה עם לבני?
היא במצב הקשה מכולם. היא אפילו לא קרובה לעבור את אחוז החסימה. ובזכות כישוריה הפוליטיים היא הצליחה לגרום למצב שאפילו שהיא מחזיקה בתמיכה של כשני מנדטים, והיא תשמח לגייס אותם למי שיחפוץ תמורת שריון צנוע, אף אחד לא רוצה בה. לפיד מפחד מהתדמית ה"שמאלנית" שלה, שלא תבוא לו טוב עם תמונתו המפורסמת – זו עם הטלית בכותל. גם גנץ ממש לא צריך אותה. לכאורה מתבקש שהיא תצטרף למרצ. זה יהיה win win לשניהם. אלא שלבני עם עברה הבית"רי תתקשה ללכת על כזה חיבור. אם היא לא תפתיע ותשנה את דעתה, היא ככל הנראה תפרוש ב- 20 בפברואר.

שימו לב ל- 5 בפברואר

זהו לא סתם תאריך אלא מועד הפריימריז לליכוד. יש כאלו שיקראו לו "הבחירות האמיתיות". שכן, זה המקום בו ייקבע אילו מהדמויות הגרוטסקיות ביותר מ"ארץ נהדרת" ימשיכו לעונה הבאה ואילו יישלחו לפח הזבל של ההסיטוריה.

טוב, אולי זה פחות חשוב. השאלה המעניינת יותר היא אם גדעון סער יצליח להתגבר על מאמציו הכבירים של נתניהו למנוע ממנו קולות ולהתברג במקום גבוה ברשימה. אם יצליח, ואם נתניהו אכן יודח מתפקיד ראש הממשלה, הרשו לי להמר על גדעון סער כראש הממשלה הבא אחרי נתניהו. אם סער ייכשל, יהיה מעניין לראות אילו מהח"כים כן יצליחו להמריא כלפי מעלה. זה מבחן אש ראשון לקראת קרב הירושה.

ויש עוד עניינים. אחד מהם, באופן תמוה כמעט ולא מדווח בתקשורת, הוא הסאגה סביב ה"ליכודניקים החדשים". קבוצת לחץ של צעירים ליברלים שהתפקדו לליכוד במטרה לשנות את אופיו ולהטות אותו חזרה למקורותיו הליברליים השורשיים. קבוצה זו מונה כ- 15,000 מתפקדים, מתוכם כ- 8,000 עברו את זמן האכשרה ויכולים להצביע. הליכודניקים החדשים מריצים שישה מועמדים מטעמם ברשימה הארצית לפריימריז של הליכוד.
אלא שעסקני הליכוד, בשיתוף עם בית הדין והגוף המשפטי של הליכוד מנהלים מלחמה לא הוגנת, מכוערת, אנטי דמוקרטית ולא חוקית בעליל כנגדם.
השיא הגרוטסקי הגיע השבוע לשיאו כאשר כל המועמדים של הליכודניקים החדשים הודחו מהתנועה בנימוק של חוסר נאמנות. העדויות: "סטטוסים ישנים בפייסבוק".
כמו כן, הליכוד "איבד" טפסים של כ- 1,000 מתפקדים ונכון לעכשיו, מסרב להוסיף אותם לרשימת המצביעים.

כרגע, מסתמן שאחרי שיינתן פסק הדין של הערעור לבית הדין של התנועה, רק אחד מבין השישה יורשה להתמודד. הכל יתברר סופית בשבוע הבא, ככל הנראה בבית המשפט העליון. אם זה יגיע לשם, אני משער שכולם יורשו לבסוף להתמודד. אבל מי יודע? כבר הופתעתי כמה פעמים בעניינים האלה.
וזה לא צפוי להסתיים שם. גם אם אכן יתמודדו, אני צופה שקשיים נוספים יצוצו, הפתקים שלהם "ייעלמו", קולותיהם לא ייספרו. בקיצור… תהיה "דמוקרטיה"…

גם מעבר לעניין הפרוצדורלי, יש פה סוגיה מאוד מעניינת. המתמודדת הצעירה, הדר וייסמן, היא בעלת הסיכוי הטוב מכולם. היא מתמודדת על משבצת הצעירים – מקום 32. בשנה שעברה אורן חזן זכה במשבצת זו עם פחות מ- 6,000 קולות. לליכודניקים החדשים יש 8,000 לטענתם.
גם יתר המתמודדים עשויים להתברג בעשיריה הרביעית, לכאורה מקומות לא ריאליים. אבל יש לזכור שנתניהו מכוון ל- 40 מנדטים. אם נתניהו אכן יצליח להפיל את כחלון, הבית היהודי וליברמן אל מתחת לאחוז החסימה, לגרוף על חשבונם כ- 40 מנדטים רק כדי לגלות כי חלק מאותם מנדטים יהיו ליכודניקים חדשים אשר לא יאפשרו לו לבצע את זממו במערכת המשפט, זה יהיה מאד מעניין.
בינתיים זהו תרחיש דמיוני לחלוטין, אבל אם נמשיך במשחק הספקולטיבי, ניתן לשער שבתרחיש כזה, נתניהו יבחין מראש בסכנה, ועוד לפני סגירת הרשימות ב- 20 בפבוראר, יתחנן להתאחד עם כחלון, הבית היהודי וליברמן. הוא יציע להם הצעות מפליגות. הוא יוותר על כל העשיריה הרביעית של הליכוד ואולי על חלק מהחמישית, רק כדי לשריין את המועמדים של בנט וכחלון לדחוק את הליכודניקים החדשים למטה – למקומות לא ריאליים ברשימה…

2 תגובות

דצמ 27 2018

כמה תובנות לקראת בחירות 2019

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

הוקדמו הבחירות, הנה כמה הערות/תובנות שלי:

כתב אישום – אם ומתי?
כאן חשוב להבהיר כמה נקודות מראש כדי שלא נתבלבל מכל הסיפורים שנתניהו רוצה שנשמע.
הסיבה היחידה שבגללה הבחירות הוקדמו לתאריך הזה היא כי נתניהו רצה בכך.
השיקול היחידי שקבע עבור נתניהו הוא השיקול המשפטי האישי שלו. כל ההבלים שהופצו לחלל האויר – מצב ביטחוני כזה או אחר או חוק הגיוס שמסנדל את הממשלה הם ספינים עלובים.
הסיפור מאחורי הקדמת הבחירות הוא פשוט. בשבוע שעבר התבררו לנתניהו שתי עובדות חדשות בנוגע למצבו המשפטי. הראשונה היא שבמצבו הנוכחי, הסבירות הגבוהה ביותר היא שיוגש נגדו לפחות כתב אישום אחד על שוחד – את זה הוא למד מהדלפת הפרקליטות ביום רביעי שעבר. העובדה השנייה היא שמנדלבליט קבע את ערב חג הפסח (ה- 19 באפריל) כמועד היעד להחלטה. נתניהו, בעצת יועציו ופרקליטיו, הבין שעדיף לו להגיע לבחירות ללא כתב אישום ולכן החליט להקדים את הבחירות למועד המוקדם ביותר האפשרי לפני ערב פסח.
נתניהו בעצם מהמר (ככל הנראה בצדק) שחברו הקרוב, מנדלבליט לא יעז להודיע על הגשת כתב אישום לפני הבחירות.
שאלת מועד הגשת כתב האישום היא השאלה, בה' הידיעה, של בחירות 2019. השפעתה על התוצאות תהיה רבה יותר מכל החלטה של בני גנץ או כל מתמודד אחר בבחירות.
במקרה (הלא סביר) בו מנדלבליט יחליט על הגשת כתב אישום (זה יקרה, אם יקרה מתישהו בפברואר-מרץ) זה יהיה משנה-משחק (game Changer) לקראת הבחירות. קשה לנבא איך זה ישפיע על התוצאות, יש מעטים שסבורים שזה דווקא יועיל לנתניהו, שיוביל קמפיין "הוא זכאי" בסגנון אריה דרעי ב- 1999. אני מאמין שזה יזיק לו. הנימוק המרכזי שלי הוא שנתניהו עצמו לא מעוניין לגשת לבחירות אחרי החלטת היועץ. ולצערינו, נתניהו הוא הפרשן הפוליטי הטוב ביותר בביצה המקומית.

תוצאת תמונה עבור בחירות 2019

מה נתניהו רוצה להשיג?
נתניהו כמובן חותר לנצח בבחירות. את זה מיותר אולי לציין. אך מה שמבדיל בין מערכת הבחירות הזו לכל מערכת בחירות אחרת הוא שהפעם, עבור נתניהו, לא מדובר במאבק פוליטי רגיל על תפקיד מנהיגותי חשוב, אלא מלחמה על עצם חירותו וחירותה של אשתו.
האישומים בפניהם הם עומדים הם אישומים כבדים של שוחד. בנסיבות נורמליות, נתניהו ואשתו צפויים לשנים ארוכות בבית הכלא. נתניהו יודע זאת, ולכן הוא שואף לרכז לידיו עוצמה פוליטית אדירה שתוכל להטות את החלטת מערכת המשפט לטובתו.
כבר בממשלה הנוכחית, נתניהו השקיע את מיטב מרצו וכישרונו בהחלשת שומרי הסף, פגיעה במערכת אכיפת החוק ופגיעה במהימנותן של המשטרה והפרקליטות. נתניהו ונציגיו ניסו לחוקק חוקים אשר מבטלים הלכה למעשה את שלטון החוק והפרדת הרשויות. חוק ההמלצות היה חוק שכזה. ה"חוק הצרפתי" היה הבוטה שביניהם. בשני המקרים הוא היה מאוד קרוב להצלחה אך לבסוף כשל כי לא הצליח לגייס תמיכה מספקת בכנסת.
כדי להימלט מגזר הדין נתניהו יחריב את הדמוקרטיה הישראלית, מבלי למצמץ. נכון להיום, ישנם בכנסת כ- 55 תומכים (פחות או יותר) בחורבן שלטון החוק. מדובר בחברי מפלגות הליכוד (מינוס ח"כ או שניים), ישראל ביתנו, הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה וחלקים ממפלגת כולנו. זהו לא רוב, ולכן החוקים הבוטים ביותר – אלו שמהווים יריקה בפרצופה של הדמוקרטיה, לא עברו בכנסת הנוכחית.
בבחירות הבאות נתניה חותר להגדיל את מערך התמיכה הזה לכיוון ה- 61 חברי כנסת. הוא מציאותי, ויודע שזו מטרה מאוד שאפתנית, על כן הוא יסתפק גם בהגשמת מטרה צנועה יותר – הגדלת מפלגת הליכוד לכיוון ה- 35-40 מנדטים.
המטרה הראשונה ברורה מאליה, עם קואליציה של 61 חברי כנסת נגד שלטון החוק, נתניהו יוכל בנקל, לחוקק את החוק הצרפתי, ולזרוק לפח כל כתב אישום שיוגש כנגדו. תסריט בלהות שכזה כנראה לא יתממש עכשיו (אם כי אין לשלול את ההיתכנות שלו על הסף). המטרה השנייה היא סבירה יותר וקלה יותר למימוש. את המנדטים הנוספים הוא ינסה "לגנוב" מהבית היהודי, ש"ס, ישראל ביתנו וכחלון, כפי שעשה בבחירות הקודמות.

למה זה כל כך חשוב לו? למה זה משנה אם המנדטים נודדים מבנט או ליברמן אל נתניהו? הרי כולם באותו ה"גוש".

נכון. גם ליברמן וגם בנט לא יהססו לחסל את שלטון החוק בישראל, אבל שניהם גם יריבים של נתניהו ומידת הלהיטות שלהם לחלץ, ספציפית, את נתניהו היא לא גבוהה. כמו כן, הישג בסדר גודל של 40 מנדטים משדר עוצמה אדירה.

גם אם נניח שנתניהו לא יצליח לגייס תמיכה רחבה מספיק בכדי להעביר את החוק הצרפתי, הרי שמצבו המשפטי יהיה שונה לחלוטין כראש ממשלה האוחז בתמיכה רחבה של כ- 40 מנדטים.

האדם הסביר (או התמים) יטען שההחלטה של היועמ"ש והפרקליטות היא החלטה מקצועית שלא צריכה להיות מושפעת מתוצאות הבחירות. הראיות בתיק לא ישתנו אם יוגש כתב אישום שבוע לפני או שבוע אחרי הבחירות.

נכון. שיקוליו המשפטיים של מנדלבליט ובכירי ההפרקליטות לא אמורים להיות מושפעים מתוצאות הבחירות. אבל זו נאיביות לחשוב שהשיקולים המשפטיים באמת יהיו מנותקים מהמציאות בשטח.
נסו לדמיין, את התלבטותו של היועמ"ש, מנדלבליט, על סף ההחלטה על הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה שנבחר רק עתה ברוב עצום. נסו לדמיין את חששם של בכירי הפרקליטות ומערכת המשפט. כמה ירעדו ידיהם לפני שיצאו כנגד עוצמה פוליטית שכזו.
כל זוטר או בכיר בפרקליטות יודע שעתידו המקצועי תלוי בהחלטותיהם של פוליטיקאים. הפרקליטות מורכבת מאנשים בשר ודם, והם ללא ספק יהססו לפני שהם יוצאים כנגד רשות מחוקקת בעלת אמצעי וכוונה לפגוע בהם. זוהי בדיוק המטרה של נתניהו – להרתיע את מערכת אכיפת החוק. לשדר מסר שאומר: "אם אתם תפגעו בי, אני אגייס את המערכת הפוליטית כדי לפגוע בכם". עם 40 מנדטים מאחוריו, האיום הזה יהדהד במסדרונות מערכת המשפט.
עצוב להודות, אך ניצחון סוחף לליכוד בבחירות יקטין משמעותית את הסיכוי להגשת כתב אישום נגד נתניהו.
לעומת זאת, ניצחון "צנוע" יותר בבחירות (סדר גודל של 30 מינוס מנדטים) יותיר את המצב על כנו, וככל הנראה לא יספיק כדי לחלץ את נתניהו מגורלו המשפטי.

האם ה"מרכז" יתאחד?
מזה חודשים עפים באויר כל מני רעיונות או שמועות בדבר הקמת "איחוד הגנרלים להחלפת נתניהו". השמות ידועים (ברק, גנץ אשכנזי, יעלון, מופז). גנץ כרגע נחשב לסחורה החמה ביותר.
הרשו לי להמר שגנץ לא יהיה ה- game changer של הבחירות האלה. אני לא מזהה בו כישרון פוליטי, כריזמה מהפנטת או אפילו מוטביציה יוקדת להיות ראש ממשלה. הנוכחות שלו לא תתרום דבר מעבר להזזה קוסמטית של כמה מנדטים בתוך גוש ה"שום דבר".
השאלה המעניינת היא לא אם ולמי גנץ יצטרף אלא אם יהיה איחוד בגוש שיתגבש לכדי מאבק אמיתי על השלטון כנגד הליכוד. השאלה הזו תקבע את הדינמיקה של בחירות 2019.
אם ישאלו את הליברל המצוי, ברור שהוא יתמוך באיחוד. "צריך לאחד שורות" – זהי המנטרה הנפוצה. הרשו לי לצאת כנגד הדעה המקובלת ולבחון שני מודלים של בחירות מהעבר הקרוב (מודל 2013 ומודל 2015)

מודל 2013 – בתחילת מערכת הבחירות הזו, הליכוד התאחד עם ליברמן ליצירת "הליכוד ביתנו". מנגד, לפיד הודיע מההתחלה שהוא לא מתמודד על ראשות הממשלה. נתניהו בעצם הכריע את הבחירות כבר מהיום הראשון. זו הייתה מערכת בחירות רדומה בה נתניהו התמודד נגד עצמו. זה יהיה גם המצב ב- 2019 אם לא יהיה איחוד משמעותי בגוש הליברלי.

מודל 2015 – מפלגת העבודה והתנועה הודיעו על איחוד שגייס תמיכה רחבה. "המחנה הציוני" אפילו הובילו בסקרים לאורך רוב רובה של מערכת הבחירות מה שהוביל להתמודדות ראש בראש מול נתניהו. הדינמיקה של בחירות 2015 הייתה "אנחנו או הם". מן הסתם זו גם תהיה הדינמיקה בבחירות הקרובות אם יהיה איחוד משמעותי בגוש הליברלי.

אז מה עדיף?

בואו נבחן מה קרה בכל אחד מהמודלים – ב- 2013 מערכת הבחירת הייתה רדומה. היה ברור לכל אורכה שנתניהו ירכיב את הממשלה. השאלה הייתה רק איזו קואליציה ירכיב.
נתניהו לא יכול היה לצאת בקמפיין מסוג: "שלטון הימין בסכנה – הערבים נוהרים לקלפי" כי אף אחד לא היה קונה את השטויות האלה, כשהניצחון כבר מונח בכיס. נתניהו לא הצליח לייצר אנרגיה במחנה שלו. התוצאה הייתה שנתניהו איבד בממוצע חצי מנדט בשבוע לכל אורך הבחירות. זה לא היה מספיק כדי לייצר מהפך אבל זה היה ממש קרוב. רבים אולי שוכחים שדווקא 2013 הייתה הרבה יותר קרובה למהפך מ- 2015. כל מה שהיה חסר ב- 2013 זה מנדט אחד שהיה עובר מהליכוד ללפיד כדי לבנות גוש חוסם של 60 ח"כים נגד נתניהו. נתניהו אמנם ניצח את לפיד בפער של 11 מנדטים, אך לפיד היה רחוק מרחק מנדט אחד מלהיות ראש ממשלה ברוטציה ושני מנדטים מלהיות ראש ממשלה יחיד.
ב- 2015, לעומת זאת, הדינמיקה הייתה של קרב צמוד. נתניהו רתם את החשש ל"אובדן שלטון הימין" כדי לייצר תחושה של חירום. כך הוא הצליח ברגע האחרון, לגנוב מנדטים מליברמן, ש"ס, ובעיקר מהבית היהודי, ולהעלות את אחוז ההצבעה (במקומות הנכונים מבחינתו). הסוף ידוע, ודווקא מתוך מאבק צמוד נולד ניצחון סוחף לנתניהו.אם נחזור עכשיו לרגע לנקודה השנייה שלי. בחירות במודל 2013 ככל הנראה יבטיחו ניצחון לנתניהו, אך מנגד הם יקטינו את הסיכוי לניצחון סוחף. הליכוד לא יקבל 40 מנדטים בתרחיש כזה. מצביעי הבית היהודי לא יחושו תחושת חירום, ולא יצביעו שוב, בהמוניהם לנתניהו. המשמעות בפועל היא שנתניהו אמנם ינצח אך לא יישאר ראש ממשלה לאורך זמן. הסבירות היא שכתב אישום באשמת שוחד יוגש נגדו כעבור כמה חודשים והוא ייאלץ להתפטר.
לעומת זאת, אם הבחירות ייערכו במודל 2015, לנתניהו יהיו כל הכלים לייצר את תחושת החירום שהוא כל כך אוהב. במצב כזה, גם איחוד בין הליכוד לבית היהודי אפשרי. בחירות במודל 2015 מאפשרות סיכוי למהפך, אבל הן גם מהוות סכנה גדולה לדמוקרטיה הישראלית.  אז איזה מודל אתם מעדיפים? אני מעדיף את מודל 2013.

החרא יפגע במאוורר (Shit will hit the fan)
זו הולכת להיות מערכת הבחירות המכוערת הביותר בהיסטוריה הישראלית. "הערבים נוהרים" הייתה רק הקדמה קטנה ומתונה ביחס לעוצמת הפייק ניוז, הסתה ושנאה שנתניהו יפיץ לכל עבר כנגד המשטרה, מערכת המשפט, העיתונות, עמותות השמאל או כל מי שיעמוד בדרכו. נתניהו הרכיב כבר מזמן צוות ניו מדיה שמתמחה בדיוק ביכולת להפיץ את השקרים הנכונים לאנשים הנכונים במאסות הנכונות. הצוות חיכה בסבלנות לרגע הזה ועכשיו כל תכניות המגירה יישלפו. נתניהו ללא ספק, מוכן לבחירות. השאלה היא אם יריביו מוכנים גם כן?
כיום, אין למדינה כלים להתמודד עם קמפיין ניו מדיה אפקטיבי. פוליטיקאים יכולים לשכור שירותים של חברות שמתמחות בהסתת השיח של רשתות החברתיות באמצעים של שקר, בריונות אינטרנטית ואף הסתה לאלימות, ולמדינה כלים להתמודד עם העוולה הזו.
השיטות הנלוזות האלה אפקטיביות מאוד.
בהיעדר יכולת אכיפה נגד חדשות כוזבות, הדרך היחידה להתמודד עם קמפיין מטונף הוא קמפיין מטונף נגדי. הדרך היחידה להתמודד עם שקרים גסים המופצים במנגנונים משומנים היטב היא באמצעות שקרים נגדיים המופצים באותה היעילות.
שקר מול שקר, ספין מול ספין, טינופת מול טינופת. זו הדרך היחידה להיאבק. האם אבי גבאי מבין זאת? לדעתי לא. האם בני גנץ ערוך לקמפיין ניו מדיה מחוכם? הרשו לי לגחך. לפי השם שבחר למפלגתו ("חוסן לישראל") נדמה שאין לו אפילו קופירייטר מהזן הישן. האם יאיר לפיד התכונן? אולי. אך אין לו עשירית מהכישרון, ה"קילר אינסטינקט" או הרשעות של נתניהו וצוות הניו מדיה שלו.

אבל אם נשקר ונטנף כמותם זה לא עושה אותנו גרועים באותה מידה? אנחנו לא כמו נתניהו, אנחנו מונחים על ידי אמת ותקווה ולא שנאה ואלימות. אולי צריך להציע לעם אלטרנטיבה אחרת? 

הלוואי, שזו הייתה המציאות. אך, הביטו מערבה וצפונה. התבוננו בארה"ב, בריטניה, איטליה, ברזיל, פולין, אוסטריה, טורקיה והונגריה. הפופוליסטים מנצחים כי הם משקרים טוב יותר, ויודעים לנצל טוב יותר את הנטייה האנושית לגזענות ושנאה. מי שרצה להילחם בתופעה הנלוזה הזו צריך קודם כל להיבחר, ואז לנצל את כוחו הפוליטי כדי לייצר רגולציה שתילחם במנגנוני השקר וההסתה, ולעזור לציבור לפתח אוריינות אינטרנטית נאותה. אבל קודם כל צריך להיבחר…

תוצאת תמונה עבור פייק ניוז

3 תגובות

מרץ 09 2018

כך יימלט נתניהו מהכלא ויחריב את שלטון החוק

זהו סיפור בדיוני על דמוקרטיה שלא ידעה כמה היא שבירה, על פוליטיקאים שלא למדו מן ההיסטוריה ועל מנהיג שהבין שכדי לשמור על חירותו הוא חייב לשמור על שלטונו. בכל מחיר…

 

 

60 ימים לבחירות 2018 – “רעידת אדמה” במערכת המשפט – המשטרה הודיעה שתחקור את נתניהו באזהרה בפרשת הצוללת (תיק 3000).
נתניהו, מעודד מהסקרים המנבאים לו ניצחון בבחירות, יצא במסר ברשתות החברתיות – "מנסים להטות את תוצאות הבחירות באופן לא דמוקרטי. לא אגיע לחקירה". יאיר נתניהו פרסם למחרת בפייסבוק סרטון היתולי בו נראות דמויותיהן של המפכ"ל אלשיך והיועמ"ש מנדבלבליט שוקעים בים לצלילי השיר "צוללת צהובה" של "החיפושיות".
ח"כ מיקי זוהר אמר באחד הראיונות ש"עכשיו זה ברור שגם הגרמנים הצטרפו לקנוניה של השמאל והמשטרה להפיל את שלטון הימין".
בפרקליטות התריאו מפני שיבוש הליכי חקירה. היועץ המשפטי קבע: "נתניהו חייב להיחקר".
יאיר לפיד נראה זחוח בראיון כשהכריז: "תם עידן נתניהו. כשאקים ממשלה אזמין את הליכוד לממשלת איחוי לאומית בראשותי".

להמשך קריאה »

4 תגובות

דצמ 08 2017

למה אהיה ברוטשילד במוצ"ש

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

ההפגנה ברוטשילד הצליחה.

ההמונים ברוטשילד העירו את האופוזיציה המנומנמת שלנו. זו שרק בשבוע שעבר הייתה עסוקה מכדי להשתתף בקריאה הטרומית על חוק השתקת המשטרה. האופוזיציה התייצבה במלואה לקריאה הראשונה, מה שקצת הקשה על הקואליציה לגייס רוב. את המכה הסופית נתן כחלון, שנזכר שחצי מהמנדטים שלו הפגינו ברוטשילד.
ברגע שנתניהו הבין שאין לו רוב, הוא הודיע בציניות טיפוסית (אחרי שכבר שלח את ראש לשכתו למשרד של אמסלם "להכין שניצלים ולחתוך סלט") שהוא בכלל לא התכוון שחוק ההשתקה יחול על חקירתו. הסוף ידוע.

רוטשילד

 

כך בפשטות שכזו, שכל אזרח יכול לראות, להבין וללמוד, מדגימה השתלשלות האירועים איזו עוצמה יכולה להיות להפגנה אחת, ממוקדת. נתניהו מבין זאת טוב מאוד. בתור מי ששם לעצמו מטרה להשמיד את הדמוקרטיה, הוא יודע הייטב את חוזקותיה.

להמשך קריאה »

עדיין אין תגובות

נוב 17 2017

ה"שטויות" שגבאי אומר

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

"השמאל שכח מה זה להיות יהודים", "כל יהודי חייב להאמין באלוהים", "לא נשב בממשלה עם הרשימה המשותפת".

נדמה שבזמן האחרון אין דבר שמעצבן יותר את כותבי "הארץ" או את הפיד שלי בפייסבוק מאבי גבאי. אבי גבאי מסתמן כפלופ במקרה הטוב או כליכודניק שהסתנן להנהגת העבודה במקרה הרע.
למרות קולות השבר, גבאי לא מתנצל או מנסה לתקן את הרושם אלא ממשיך בשלו לעצבן אותי ואת כל האנשים ששותפים להשקפת עולמי.

Newly elected Labour party leader Avi Gabay at the Labour party primaries headquarters in Tel Aviv on July 10, 2017. Photo by Miriam Alster/Flash90  *** Local Caption *** ????? ?????? ????? ???? ?????? ????? ????? ????? ??? ?????? ???? ????? ?????? ??? ????

אבי גבאי

אך, למרות הכל, אני חושב שאם נתנתק לרגע מהתגובה הרגשית האוטומטית, ונתבונן במאזן הכוחות המפלגתיים ובדפוסי ההצבעה של הציבור הישראלי נגיע למסקנה שאבי גבאי הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לכל מי ששואף למהפך בבחירות הבאות.
קשה לי לחזות אם הוא אכן יצליח לבצע מהפך, אבל הוא, ללא ספק הסיכוי הטוב ביותר שיש לנו.

להמשך קריאה »

2 תגובות

ספט 18 2016

איך מפילים את נתניהו?

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

קראתי במוסף הארץ האחרון את הסיפור הבדיוני של אורי מרק המתאר השתלשלות אירועים בסופה מובס נתניהו בבחירות שיערכו ב- 2018.

בחודשים האחרונים הנטייה הטבעית שלי היא שלא להתייחס יותר מדי ברצינות לכל מיני ספקולנטים שמדמיינים שאפשר להדיח את נתניהו מהשלטון, בין אם באמצעים משפטיים ובין אם באמצעים פוליטיים (אגב, הספקולנט הראשי בזירה זו הוא נתניהו עצמו).

האם הם יפילו את נתניהו?

האם הם יפילו את נתניהו?

 

בימים פסימיים אלה, אני נוטה לחשוב שהאסטרטגיה האופטימלית של המיעוט הליברלי בישראל היא להתאחד ככוח פוליטי שמטרתו להשפיע על השלטון ולא לאתגר את הדמוגרפיה ולנסות להשתלט עליו. שימו לב איזו השפעה ואילו תקציבי עתק השיג הציבור הדתי-לאומי עם 8-11 מנדטים. אולי זה הזמן של המיעוט הליברלי עם 40 המנדטים שלו לדרוש את חלקו.

להמשך קריאה »

5 תגובות

מאי 13 2016

בתי לא שמעה על נפתלי בנט

 

בתי בת השנתיים לא שמעה על נפתלי בנט.

היא שמעה על:

"מיץ פטל" הארנב.
האריה שאהב תות.
האריה שחיפש את מיץ פטל.
הג'ירפה שסייעה לארייה לחפש את מיץ פטל.

היא קראה על:

פינוקי הכלבלב שהלך לאיבוד.
כלבלב ושמו סיוון שפגש פרפר.
פלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו.

ואפילו צפתה בקלטת של הילד גדי, בעליו של פלוטו מהסיפור שבחלוף השנים כבר התבגר והפיק קלטת ילדים כדי לקדם את חנות המזכרות של קיבוץ מגידו יחד עם הנכד של פלוטו הכלב ואקס גלגל המזל רות גונזלס. (זה היה ב- VOD. חשבתי שזה סרטון תמים).

היא גם שרה על:

פיל פילון אפו ארוך,
חיים מותק של ארנב
והאוטו הירוק של תנובה.

ויש גם סיפור ביזארי על החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש.

 

אבל על נפתלי בנט היא לא שמעה…

 

בתי לא שמעה עליו

בתי לא שמעה עליו

וזה די מוזר. כי היא הרי היא בת שנתיים. אלו השנים שבהן אנחנו כהורים אמורים להכין אותה לחיים. אלו שנים קריטיות שבהן היא מטפחת את השפה. מייצרת תבניות ראשוניות. לומדת את סדרי העולם. מטפחת את אישיותה.
ובמקום ללמד אותה על העולם, להכין אותה לקראת האתגרים הקשים והסכנות, מה אנחנו עושים?

למה לעזאזל אנחנו מבזבים את הזמן היקר שלה בסיפורים על אריה שבשיתוף פעולה עם ג'ירפה חסרת אינסטינקט הישרדותי בסיסי, רוצה לשתות מיץ פטל עם ארנב??? אם היינו הורים אחראיים הסיפור היה מסתיים אחרי העמוד הראשון כשהג'ירפה בורחת באימה מפני האריה הערמומי תוך מתן אזהרה לכל שאר חיות היער.

למה אנחנו משמיעים לה בכל ערב את השיר של נורית הירש "דובי דובי בוא אלי"? הרי ברור שאם כבר בדובים עסקינן, מה שבאמת צריכים להראות לה כדי להכין אותה לחיים זה את הסצנה של לאונרדו די קפריו במפגשו עם דב הגריזלי ב"איש שנולד מחדש".

למה אנחנו מחלישים את חכמתה הצרכנית, כשאנחנו שרים לה באמבטיה על האוטו הגדול והירוק של תנובה, כאשר מה שבאמת צריך לעשות זה להראות לה את הפרק של "מגש הכסף" בו ירון זליכה מסביר כיצד תנובה בנתה את עצמה כמונופול ריכוזי כדי לעשוק את אזרחי ישראל ואז עשתה אקזיט לחברת ענק סינית.

לפי סל התרבות שהיא צורכת, אנחנו לא צריכים להתפלא אם בעוד כמה שנים היא חלילה תיפול לציפורני דב או אריה טורף בזמן שהיא זוללת גביע קוטג' בעשרה שקלים.

אם נהיה קצת יותר רציניים, למזלה של בתי (ואת זה גם אמר לואי סי קי באחד מקטעיו הגאוניים) אנחנו חיים בעידן מתקדם מספיק בו האדם יצא משרשרת המזון. אי אפשר יותר לפגוש דובים או אריות (או צ'יטות) ברחוב או בתחנת הרכבת. הרי, ככל הנראה בפעם הבאה שבתי באמת תפגוש פילים, ג'ירפות, דובים ואריות תהיה כשננצל סוף סוף את המינוי לספארי (זה נראה היה כמו דיל טוב בהתחלה), או לכבוד טיול בת מצווה בקניה או טנזניה.
בינתיים אנחנו רק מתווכים לה את העולם באמצעות סיפורים חביבים וחיות חמודות. כשהיא תגדל, יהיה לה מספיק זמן לקרוא ב"דה מרקר" על ריכוזיות השוק, וגם לצפות בסרטי זוועה של ליאונרדו דקפריו.

ואם כבר מדברים על חינוך לגיל מתקדם יותר, קראתי אתמול על כך שמשרד החינוך ביוזמת נפתלי בנט החליט לשכתב את ספר האזרחות "להיות אזרחים בישראל" – ספר הלימוד שבאמצעותו מלמדים את ילדי ישראל למבחן הבגרות באזרחות.
על פי הספר, ישראל (השלמה) הוקמה מתוך הבטחה אלוהית, לתקומה של העם היהודי בארצו כמדינה יהודית. למרבה המזל יושביה הערבים של החליטו ברובם ללא שום פרובוקציה לברוח, בדיוק כשהוכרזה המדינה. המיעוט שנשאר, על אף שזוכה לחלוקה הוגנת של המשאבים ושוויון הזדמנויות מלא החליט לגזור על עצמו עוני בשל תפיסותיו התרבותיות הפרימיטיביות. במקום להודות לאדוניו היהודים על כל הטוב שמרעיפים עליו הוא בוחר להזדהות דווקא עם האויב הפלסטיני במאמציו להקים מדינה ללאום שהמציא. הרוב היהודי, מנגד נאבק, בתופעות נלוזות של "אינדיבידואליזם", "רב-תרבותיות" ו"פלורליזם" שמחלישות את הקשר בין מדינות הלאום לאזרחיה. דוגמה קלאסית לכך היא הארגון הקיקיוני העונה לשם "בית המשפט העליון" שהחליט על דעת עצמו ברוח תבוסתנית לאמץ מדיניות משפטית אקטיביסטית להגנה על מיעוטים ואזרחים חלשים מפני הרוב. למזלנו קיים זרם אחד (11%) – הציונות הדתית אשר דואג להראות לכולם "מאיפה משתין הרוב". בזכותו כלכלתה של מדינת ישראל מצליחה לנוע קדימה. אנשיו מקבלים על עצמם תפקידים משמעותיים בצבא ובעמל רב מצליחים למנוע את התדרדרותה של המדינה אל התהום.

מי שקרא אותי בעבר בטח יצפה לתגובה עגמומית כמו: "הנה עוד המחשה כיצד הכוחות האנטי-ליברליים בישראל מדרדרים את הדמוקרטיה הישראלית היגון שאולה למחוזות טורקיים או רוסיים".

אבל אולי אני קצת יותר מדי נוקשה עם בנט? אולי הוא בסך הכל מנסה, כפי שאני נוהג עם בתי הפעוטה, לתווך לנערי התיכון את המציאות העגומה באמצעות סיפורי מעשיות? הרי, אם נספר לילד בן 16-17 שהוא הולך לסכן את חייו בצבא כדי לגונן על מיעוט משיחי שבחר להתיישב בלב אוכלוסיה כבושה ועויינת, ולקיים שם חיי נוחות באמצעות תקציבים ממשלתיים עודפים שהושגו במחטף על חשבון מיסי הוריו זה עלול לגרום לפגיעה עמוקה בנשמתו הרכה. הוא עלול אולי לשאול שאלות, להטיל ספק במנהיגיו, לראות בשכניו השונים ממנו בני אדם שווי זכויות, לקרוא לשקיפות בהעברות תקציביות או הוגנות בחלוקת משאבים או חס ושלום להטיל ספק באקסיומה שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם.

אולי אנחנו ממהרים לשפוט את בנט כאנטי ליברל הזומם לחנך את ילדינו מחדש. אולי הוא בסך הכל רוצה להגן על ילדינו שעדיין לא מסוגלים להכיל את המציאות האכזרית? הרי הם בסך הכל ילדים בני 16-17 יעבור עוד זמן רב מאוד עד שהם יעמדו במחסומים, יאבטחו מחבלים כפותים, ילכו לקלפי או יצטרפו לשוק העבודה.

אז בתי עדיין לא שמעה על נפתלי בנט.
נראה לי שאספר לה עליו בהזדמנות קרובה.
אולי אפילו אתווך לה אותו באמצעות הסיפור על "החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש"…

החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש

החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש

5 תגובות

מרץ 15 2015

חמש סיבות מדוע נתניהו לא ראוי להיות ראש הממשלה

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

נכון. אני מתנגד אידיאולוגית, מוסרית ומעשית למדיניותו האנטי ליברלית תומכת המדינה הדו-לאומית של נתניהו.
נכון. אני סבור שנתניהו גורם לבידודה המדיני של ישראל ולחיזוק משמעותי של אויביה על חשבון שותפיה הפוטנציאלים לשלום.
נכון. אני סבור שנתניהו מביא לחיסול רפורמות כלכליות חשובות למען שרידותו הפוליטית.

נתניהו לא ראוי

נתניהו לא ראוי

כל הנ"ל נכון, אך בפוסט הזה אני אתעלם מכל מה שציינתי ואתמקד בניתוח אישיותו של נתניהו ואציג חמש סיבות, למה נתניהו לא ראוי לתפקיד ראשות הממשלה. הנימוקים לא יצביעו על אי הסכמה אידאולוגית אלא על חוסר התאמה אישיותית לתפקיד כה חשוב.
לדעתי, גם מי שמסכים אידאולוגית עם נתניהו עשוי להזדהות עם הטיעונים שאציג.

אז למה נתניהו לא ראוי להיות ראש ממשלה?

להמשך קריאה »

8 תגובות

הבא »

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏