ספטמבר 18 2016

איך מפילים את נתניהו?

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

קראתי במוסף הארץ האחרון את הסיפור הבדיוני של אורי מרק המתאר השתלשלות אירועים בסופה מובס נתניהו בבחירות שיערכו ב- 2018.

בחודשים האחרונים הנטייה הטבעית שלי היא שלא להתייחס יותר מדי ברצינות לכל מיני ספקולנטים שמדמיינים שאפשר להדיח את נתניהו מהשלטון, בין אם באמצעים משפטיים ובין אם באמצעים פוליטיים (אגב, הספקולנט הראשי בזירה זו הוא נתניהו עצמו).

האם הם יפילו את נתניהו?

האם הם יפילו את נתניהו?

 

בימים פסימיים אלה, אני נוטה לחשוב שהאסטרטגיה האופטימלית של המיעוט הליברלי בישראל היא להתאחד ככוח פוליטי שמטרתו להשפיע על השלטון ולא לאתגר את הדמוגרפיה ולנסות להשתלט עליו. שימו לב איזו השפעה ואילו תקציבי עתק השיג הציבור הדתי-לאומי עם 8-11 מנדטים. אולי זה הזמן של המיעוט הליברלי עם 40 המנדטים שלו לדרוש את חלקו.

אבל בכל זאת, בתור מי שמתעניין בפוליטיקה קראתי עד הסוף את הסיפור ודווקא הופתעתי לטובה. הסיפור לא נכתב מתוך נאיביות. הוא אמנם מסתמך על כמה הנחות יסוד שכרגע לא ניתן לדמיין אותן מתרחשות. אבל מנגד, השתלשלות האירועים בסיפור היא דווקא ריאלית ביחס למציאות הפוליטית בישראל והביאה אותי לתובנה מרכזית אחת והיא שיצירת מערכת פוליטית דו-מפלגתית בישראל מגדילה את הסיכוי להפיל את נתניהו.

אז לכל מי שלא קרא את הסיפור, ומתעניין בפוליטיקה, אני ממליץ לקרוא. בכל אופן, אציג תקציר מאוד מתומצת של הסיפור, ואחרי זה אתייחס לרמת הסבירות שלו.

הסיפור מתחיל בפגישה אותה יוזם אהוד ברק עם גבי אשכנזי, בפגישה הם מיישרים ביניהם את ההדורים אחרי הקרע הגדול שהתבטא בין השאר בפרשת הרפז. ביחד הם בונים תכנית ארוכת-טווח כדי לשלב כוחות ולהקים גוש פוליטי שיפיל את נתניהו בבחירות הבאות. התכנית מתחילה בהקמה מחדש של מפלגת קדימה כהתאגדות רמטכ"לים לשעבר – אשכנזי, ברק, מופז וגנץ. לאחר מכן מצרפים לגוש שיקבל את השם: "מחנה המרכז", את המחנה הציוני ועוד כמה תנועות פוליטיות שוליות: הירוקים, הגמלאים, מימד. לבסוף הם מציעים לכחלון הצעה שלא ניתן לסרב לה ומצרפים גם אותו. את מפלגת מרצ הם משכנעים לפרוש מהבחירות לחלוטין בתמורה לכל מני הבטחות מינסיטריאליות.
בתגובה, מתאחד גוש ה"ימין" – הליכוד, ליברמן והבית היהודי, והמערכת הפוליטית הופכת להיות דו-מפלגתית כאשר שתי מפלגות ענק מתמודדות במרוץ דו-ראשי על ההנהגה.
בבחירות שנערכות ב- 2018, מקבל מחנה המרכז 44 מנדטים אל מול 43 של מחנה הימין. יאיר לפיד מקבל 8 מנדטים, הרשימה המשותפת 11 והחרדים 14. נתניהו, במציאות כזו לא יכול להקים ממשלה ולכן מוקמת ממשלת מרכז-חרדים שמביאה לקיצו הפוליטי של נתניהו.
עד כאן הסיפור הבדיוני.

אז כפי שציינתי, מצד אחד ישנן הרבה בעיות לוגיות בסיפור הזה, אך מנגד יש בו ערך רב כי הוא מצליח לאבחן במדויק את המכשולים להפלת נתניהו במציאות הפוליטית הישראלית של ימינו, ואף מציע דרכים לצלוח את אותם מכשולים.

אתחיל בבעיות של הסיפור:

"הודנא" בין אשכנזי לברק?

בעיה ראשונה הינה הנחת היסוד הבסיסית של הסיפור היא שברק ואשכנזי מצליחים לאחות את הקרעים בעקבות פרשת הרפז. פרשת הרפז היא פרשה יחסית שולית בנוף הישראלי, שהסתיימה בלא כלום וזכתה להתעניינות שולית בתקשורת. בין היחידות שעסקה בפרשה הזו (באובססיביות יתרה, יש לציין) הייתה איילה חסון כשעוד עבדה בערוץ הראשון.

ההתרשמות שלי היא שמידת חוסר האמון בין ברק ואשכנזי, אם לא לכנות זאת "תיעוב הדדי" כפי שמצטייר מהפרשה, היא כה גדולה עד שקשה להאמין ששאיפה משותפת להושיע את המדינה מאבדון דו-לאומי יכולה לגשר על הפערים התהומיים הללו.

באופן כללי הסיפור של מרק מניח באופטימיות את קיומו של שיתוף פעולה מלא בין מספר רב של פוליטיקאים כגון: ברק, אשכנזי, מופז, בוז'י, לבני, כחלון, גלאון, אנשים שלאורך השנים לא בדיוק הצטיינו ביכולותיהם לוותר על האגו למען מטרה משותפת.

של מי המפלגה הזו בכלל? 

בעיה מהותית נוספת היא שהתרחיש האופטימי של הסיפור שמביא בסופו לממשלת "מרכז-חרדים" בראשות רוטציה ברק-אשכנזי ובשיתוף עם ש"ס, יהדות התורה ויאיר לפיד (העומד בראש מפלגה שולית).
אם נודה באמת, אם זה התרחיש האופטימי שלנו, אז זה קצת מדכא. קשה לראות את הגרעין הקשה של מרצ "נוהר בהמוניו" לקלפי כדי לחזק מפלגה של גנרלים. קשה לי לראות את צעירי מפלגת העבודה מתגייסים בהתלהבות כדי להתעורר לעוד "שחר של יום חדש" עם אהוד ברק. זה יהיה יותר בסגנון של "לסתום את האף ולהצביע". יהיה קשה להביא לאחוזי הצבעה גבוהים באזורים הנכונים בסיטואציה כזו.

עייפה בובה זהבה?

הבעייה השלישית קשורה במהלך שמכונה בסיפור "הדובדבן שבקצפת". באחת מהתפניות בסיפור, לקראת הישורת האחרונה של הבחירות, מתבקשת זהבה גלאון לוותר על ריצתה של מרצ כדי למנוע מקולותיה להתבזבז כשזו לא תעבור את אחוז החסימה. בתמורה תקבל גלאון הבטחה לשני תיקים חוץ פרלמנטרים – החינוך, והרווחה. מאוד לא סביר שזה יקרה. פרישה של מרצ מהבחירות תביא כליון פוליטי לזהבה גלאון. מילא להתמודד ולגרד את אחוז החסימה, אבל למנוע ממי שקרה לעצמו "השמאל האמיתי היחידי בישראל" להתמודד? על זה הגרעין הקשה של מרצ לא יסלח.
הרבה יותר סביר שבסיטואציה כזו מרצ תתמודד בבחירות ולא תעבור את אחוז החסימה וכמה עשרות אלפי קולות ילכו לאיבוד.

מי הזיז את אחוז החסימה שלי?

הבעיה הרביעית בסיפור קשורה להנחה שאחוז החסימה בבחירות הקרובות יישאר גבוה.
אירוע מפתח בסיפור הוא ההצטרפות של כחלון לגוש המרכז – הצטרפות שתיכפה עליו מתוך חשש שלא יעבור את אחוז החסימה אם לא יעשה כן. ההנחה שאחוז החסימה יישאר 3.25% גם בבחירות הבאות היא לא בלתי ניתנת לערעור. אחוז החסימה הגבוה מהווה מוטיב חוזר בסיפור כאמצעי לשכנע פוליטיקאים לחבור לגוש המרכז. סביר שברגע שנתניהו ישים לב שמפץ פוליטי שכזה עומד להתרחש, אחד הצעדים הראשונים שבהם ינקוט יהיה השבת אחוז החסימה ל- 2%.

עד מתי מרץ 2019?

תחזית עם פוטנציאל נוסף להתבדות בסיפור היא שהבחירות הבאות ייערכו בתחילת 2018, כאשר בפועל אין סיבה שהממשלה לא תשרוד עד סוף 2019. תקציב דו-שנתי עומד לעבור בקרוב, מה שישאיר את הממשלה יציבה לפחות עד סוף 2018. יותר סביר שהבחירות ייערכו מתישהו ב- 2019 וזה תקופת זמן מאוד ארוכה בה המון יכול להשתנות.

אוקי אז עד כאן הנקודות הבעייתיות בסיפור, אך יחד עם זאת מרק מעלה הרבה הנחות ואבחנות ריאליות שניתן ללמוד מהן.

לא בונים על קולות הפריפריה

התוצאה הסופית (המדומיינת) של הבחירות לפי מרק אכן מביאה באופן חד משמעי להפלתו של נתניהו. אם מסתכלים על התוצאה רואים שלא מדובר בפנטזיה מרוחקת מהמציאות. חלוקת המנדטים בין הגושים בתוצאה המדומיינת, זהה לחלוטין לחלוקת המנדטים בבחירות האמיתיות של 2015. אם סוכמים את קולותיהם של המחנ"צ, כולנו, מרצ, יש עתיד והרשימה המשותפת רואים שמגיעים לאותו המספר בדיוק – 63. ההנחה הזו היא אפילו מעט פסימית, שכן בבחירות 2015 נתניהו הצליח בגאונותו להעלות את אחוז ההצבעה בפריפריה בזכות הסרטון הידוע: "הערבים נוהרים לקלפי". לא בטוח שהוא יצליח לשלוף קלף כה חזק גם בבחירות הבאות.
בעצם, התרחיש בסיפור כלל לא בונה על מעבר של קולות בין גושים אלא על סידור מחדש של אותם גושים. אני חושב שזה לא יהיה נאיבי להניח שהקמת מפלגת גנרלים דווקא עשויה להזיז כמה מנדטים לכיוון הנכון כך שבהינתן התרחיש המדובר התוצאות אף יהיו מעט טובות יותר.

אין עתיד

הסיפור מאבחן בצורה מדוייקת, דווקא בתקופה בה יאיר לפיד נמצא בשיא הפופולריות שלו, שלפיד הוא מכשול בפני הפלת נתניהו.
לפיד לא יכול להיות ראש ממשלה.
אני לא אומר את זה בגלל היעדר האינטיליגנציה שאני מייחס לו, או הבוז הכללי שאני רוחש לו. אלא בגלל שהמספרים פשוט לא מסתדרים. גם אם יצליח להשתלט על כל קולות המחנה הציוני, ויוביל על נתניהו בתוצאות האמת בפער דו ספרתי, הוא לא יכול להרכיב ממשלה בלי החרדים. לפיד מודע לעובדה הזו אך מסרב להסיק את המסקנה המתבקשת. כמו דון קישוט הנלחם בתחנת רוח, לפיד עוטה טלית בכל בוקר ומתחנף לליצמן ודרעי כדי שיסלחו לו. יוסי ורטר תיאר ביום שישי את מאמציו המביכים של לפיד (ראו החלק התחתון תחת הכותרת "חיזור עקשני") לחזר אחר החרדים.

זה לא יילך לו. זה לא משנה כמה טליתות יעטה, כמה פתקים מקומטים יתחב לכותל וכמה חלות תפריש אשתו לכל עבר. אפילו אם יעבור למאה שערים ויתחיל לגדל פאות (ואגב אני לא בטוח שזה לא הצעד הבא, ע"ע – "הסאטירה של היום היא המציאות של מחר") לפיד שרף את כל הגשרים שלו עם החרדים. בלעדיהם הוא לא יהיה ראש ממשלה. עצם קיומה של מפלגת יש עתיד רק מפריעה להקמת ממשלה שתחליף את נתניהו. כמה שניפטר מהר יותר מהנטל הזה כך יהיה קל יותר להרכיב ממשלה חלופית.

לפיד - בסיטואציה אופיינית

לפיד – בסיטואציה אופיינית

ומרק אכן, מאבחן זאת נכון. לפיד  לא נכלל בגוש שבונים ברק ואשכנזי אלא נשאר בראש מפלגה קטנה ושולית בממשלה שיקימו. לדעתי זו עוד הנחה יחסית פסימית.
בתרחיש שבו מתהווה גוש מרכז בהנהגה של 4 גנרלים יחד עם משה כחלון, יאיר לפיד פשוט יתאייד. לדעתי הוא לא יעבור את אחוז החסימה ואלו חדשות טובות.

הכל בידי כחלון

אבחנה מרכזית ונכונה של המחבר היא שמשה כחלון הוא לשון המאזניים. עליו יפול ויקום הכל. בבחירות הקודמות, משה כחלון מאוד רצה שהרצוג יביס את נתניהו. אם היה נפתח פער לטובת המחנ"צ כפי שקבעו הסקרים, הוא היה ממליץ על הרצוג לנשיא והייתה מוקמת ממשלה (מאוד לא יציבה) של המחנ"צ יחד עם כחלון, לפיד והחרדים. (ובהערת אגב, עד כמה שזה נראה מוזר, כדי שהתרחיש הזה היה מתממש לא היה צריך תנודה של קולות מנתניהו להרצוג או אפילו לכחלון. כל שהיה דרוש כדי שזה יתממש היה שכרבע מהציבור הדתי-לאומי היה מצביע לבנט במקום לנתניהו, ושכמה מנדטים היו עוברים מלפיד להרצוג.)

איחוד בין כחלון, החושש מהתדרדרות אלקטורלית, לבין מפלגת גנרלים בתמורה להבטחת תיק האוצר הוא תרחיש סביר בהחלט. כל שהיה דרוש כדי להפיל את נתניהו בבחירות הקודמות היה הפניית עורף של כחלון אליו. זה לא קרה ב- 2015 אבל עם רקע פוליטי אחר, זה עשוי לקרות ב- 2019.

הליכוד ביתנו?

עוד נקודה בה הסיפור מניח הנחה פסימית היא בהתחברות של ליברמן עם הגוש של נתניהו. כבר ב- 2015, ליברמן קיווה להפיל את נתניהו. ליברמן היה חלק מהמזימה להפיל את עיתון "ישראל היום" שבעטיה הוקדמו הבחירות ל- 2015 מלכתחילה. ליברמן, השואף בעצמו להיות ראש ממשלה, רואה בנתניהו כמכשול. אני כלל לא בטוח שהוא יתגייס למען נתניהו במקרה שתתהווה מערכת פוליטית דו-מפלגתית. עוד סיבה שצריך לדחוף לכך.

לסיכום, אני חושב שהתובנה הכי מדוייקת שעולה מן הסיפור היא שדחיפת המערכת הפוליטית לדו-מפלגתיות היא אינטרס מובהק של מי שרוצה להפיל את נתניהו. בהנחה שחלוקת המנדטים בין הגושים תישמר, פחות או יותר, הדרך היחידה להקים ממשלה חלופית לנתניהו היא בשיתוף עם המפלגות החרדיות. המפלגות החרדיות יסכימו להצטרף לממשלה שכזו אך רק אם יוקם גוש חוסם שימנע מנתניהו להקים ממשלה משלו. גוש חוסם שכזה יכול להיבנות אך ורק אם כחלון יצטרף אליו. כחלון יצטרף אליו אך ורק אם אחד משני התנאים הבאים יתקיים:

1. תוצאות האמת בבחירות יראו יתרון משמעותי (5 מנדטים ומעלה) לטובת המפלגה שמתמודדת מול הליכוד על פניו. במקרה שכזה יוכל כחלון להכריז: "זה מה שהעם החליט".
2. מפלגתו של כחלון תתאחד עוד לפני הבחירות עם אותה מפלגה שמתמודדת מול הליכוד על ההנהגה.

האפשרות הראשונה דורשת שינוי מהותי בדפוסי ההצבעה בפריפריה ולכן היא לא מאוד ריאלית. האפשרות השנייה, תהיה קשה לביצוע אבל אפשרית בתנאים מסוימים ובה כדאי להתמקד.

מעט חומר למחשבה עד 2019…

 

 

 

5 תגובות

מאי 13 2016

בתי לא שמעה על נפתלי בנט

 

בתי בת השנתיים לא שמעה על נפתלי בנט.

היא שמעה על:

"מיץ פטל" הארנב.
האריה שאהב תות.
האריה שחיפש את מיץ פטל.
הג'ירפה שסייעה לארייה לחפש את מיץ פטל.

היא קראה על:

פינוקי הכלבלב שהלך לאיבוד.
כלבלב ושמו סיוון שפגש פרפר.
פלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו.

ואפילו צפתה בקלטת של הילד גדי, בעליו של פלוטו מהסיפור שבחלוף השנים כבר התבגר והפיק קלטת ילדים כדי לקדם את חנות המזכרות של קיבוץ מגידו יחד עם הנכד של פלוטו הכלב ואקס גלגל המזל רות גונזלס. (זה היה ב- VOD. חשבתי שזה סרטון תמים).

היא גם שרה על:

פיל פילון אפו ארוך,
חיים מותק של ארנב
והאוטו הירוק של תנובה.

ויש גם סיפור ביזארי על החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש.

 

אבל על נפתלי בנט היא לא שמעה…

 

בתי לא שמעה עליו

בתי לא שמעה עליו

וזה די מוזר. כי היא הרי היא בת שנתיים. אלו השנים שבהן אנחנו כהורים אמורים להכין אותה לחיים. אלו שנים קריטיות שבהן היא מטפחת את השפה. מייצרת תבניות ראשוניות. לומדת את סדרי העולם. מטפחת את אישיותה.
ובמקום ללמד אותה על העולם, להכין אותה לקראת האתגרים הקשים והסכנות, מה אנחנו עושים?

למה לעזאזל אנחנו מבזבים את הזמן היקר שלה בסיפורים על אריה שבשיתוף פעולה עם ג'ירפה חסרת אינסטינקט הישרדותי בסיסי, רוצה לשתות מיץ פטל עם ארנב??? אם היינו הורים אחראיים הסיפור היה מסתיים אחרי העמוד הראשון כשהג'ירפה בורחת באימה מפני האריה הערמומי תוך מתן אזהרה לכל שאר חיות היער.

למה אנחנו משמיעים לה בכל ערב את השיר של נורית הירש "דובי דובי בוא אלי"? הרי ברור שאם כבר בדובים עסקינן, מה שבאמת צריכים להראות לה כדי להכין אותה לחיים זה את הסצנה של לאונרדו די קפריו במפגשו עם דב הגריזלי ב"איש שנולד מחדש".

למה אנחנו מחלישים את חכמתה הצרכנית, כשאנחנו שרים לה באמבטיה על האוטו הגדול והירוק של תנובה, כאשר מה שבאמת צריך לעשות זה להראות לה את הפרק של "מגש הכסף" בו ירון זליכה מסביר כיצד תנובה בנתה את עצמה כמונופול ריכוזי כדי לעשוק את אזרחי ישראל ואז עשתה אקזיט לחברת ענק סינית.

לפי סל התרבות שהיא צורכת, אנחנו לא צריכים להתפלא אם בעוד כמה שנים היא חלילה תיפול לציפורני דב או אריה טורף בזמן שהיא זוללת גביע קוטג' בעשרה שקלים.

אם נהיה קצת יותר רציניים, למזלה של בתי (ואת זה גם אמר לואי סי קי באחד מקטעיו הגאוניים) אנחנו חיים בעידן מתקדם מספיק בו האדם יצא משרשרת המזון. אי אפשר יותר לפגוש דובים או אריות (או צ'יטות) ברחוב או בתחנת הרכבת. הרי, ככל הנראה בפעם הבאה שבתי באמת תפגוש פילים, ג'ירפות, דובים ואריות תהיה כשננצל סוף סוף את המינוי לספארי (זה נראה היה כמו דיל טוב בהתחלה), או לכבוד טיול בת מצווה בקניה או טנזניה.
בינתיים אנחנו רק מתווכים לה את העולם באמצעות סיפורים חביבים וחיות חמודות. כשהיא תגדל, יהיה לה מספיק זמן לקרוא ב"דה מרקר" על ריכוזיות השוק, וגם לצפות בסרטי זוועה של ליאונרדו דקפריו.

ואם כבר מדברים על חינוך לגיל מתקדם יותר, קראתי אתמול על כך שמשרד החינוך ביוזמת נפתלי בנט החליט לשכתב את ספר האזרחות "להיות אזרחים בישראל" – ספר הלימוד שבאמצעותו מלמדים את ילדי ישראל למבחן הבגרות באזרחות.
על פי הספר, ישראל (השלמה) הוקמה מתוך הבטחה אלוהית, לתקומה של העם היהודי בארצו כמדינה יהודית. למרבה המזל יושביה הערבים של החליטו ברובם ללא שום פרובוקציה לברוח, בדיוק כשהוכרזה המדינה. המיעוט שנשאר, על אף שזוכה לחלוקה הוגנת של המשאבים ושוויון הזדמנויות מלא החליט לגזור על עצמו עוני בשל תפיסותיו התרבותיות הפרימיטיביות. במקום להודות לאדוניו היהודים על כל הטוב שמרעיפים עליו הוא בוחר להזדהות דווקא עם האויב הפלסטיני במאמציו להקים מדינה ללאום שהמציא. הרוב היהודי, מנגד נאבק, בתופעות נלוזות של "אינדיבידואליזם", "רב-תרבותיות" ו"פלורליזם" שמחלישות את הקשר בין מדינות הלאום לאזרחיה. דוגמה קלאסית לכך היא הארגון הקיקיוני העונה לשם "בית המשפט העליון" שהחליט על דעת עצמו ברוח תבוסתנית לאמץ מדיניות משפטית אקטיביסטית להגנה על מיעוטים ואזרחים חלשים מפני הרוב. למזלנו קיים זרם אחד (11%) – הציונות הדתית אשר דואג להראות לכולם "מאיפה משתין הרוב". בזכותו כלכלתה של מדינת ישראל מצליחה לנוע קדימה. אנשיו מקבלים על עצמם תפקידים משמעותיים בצבא ובעמל רב מצליחים למנוע את התדרדרותה של המדינה אל התהום.

מי שקרא אותי בעבר בטח יצפה לתגובה עגמומית כמו: "הנה עוד המחשה כיצד הכוחות האנטי-ליברליים בישראל מדרדרים את הדמוקרטיה הישראלית היגון שאולה למחוזות טורקיים או רוסיים".

אבל אולי אני קצת יותר מדי נוקשה עם בנט? אולי הוא בסך הכל מנסה, כפי שאני נוהג עם בתי הפעוטה, לתווך לנערי התיכון את המציאות העגומה באמצעות סיפורי מעשיות? הרי, אם נספר לילד בן 16-17 שהוא הולך לסכן את חייו בצבא כדי לגונן על מיעוט משיחי שבחר להתיישב בלב אוכלוסיה כבושה ועויינת, ולקיים שם חיי נוחות באמצעות תקציבים ממשלתיים עודפים שהושגו במחטף על חשבון מיסי הוריו זה עלול לגרום לפגיעה עמוקה בנשמתו הרכה. הוא עלול אולי לשאול שאלות, להטיל ספק במנהיגיו, לראות בשכניו השונים ממנו בני אדם שווי זכויות, לקרוא לשקיפות בהעברות תקציביות או הוגנות בחלוקת משאבים או חס ושלום להטיל ספק באקסיומה שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם.

אולי אנחנו ממהרים לשפוט את בנט כאנטי ליברל הזומם לחנך את ילדינו מחדש. אולי הוא בסך הכל רוצה להגן על ילדינו שעדיין לא מסוגלים להכיל את המציאות האכזרית? הרי הם בסך הכל ילדים בני 16-17 יעבור עוד זמן רב מאוד עד שהם יעמדו במחסומים, יאבטחו מחבלים כפותים, ילכו לקלפי או יצטרפו לשוק העבודה.

אז בתי עדיין לא שמעה על נפתלי בנט.
נראה לי שאספר לה עליו בהזדמנות קרובה.
אולי אפילו אתווך לה אותו באמצעות הסיפור על "החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש"…

החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש

החולד שחיפש מי חרבן לו על הראש

5 תגובות

מרץ 15 2015

חמש סיבות מדוע נתניהו לא ראוי להיות ראש הממשלה

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

נכון. אני מתנגד אידיאולוגית, מוסרית ומעשית למדיניותו האנטי ליברלית תומכת המדינה הדו-לאומית של נתניהו.
נכון. אני סבור שנתניהו גורם לבידודה המדיני של ישראל ולחיזוק משמעותי של אויביה על חשבון שותפיה הפוטנציאלים לשלום.
נכון. אני סבור שנתניהו מביא לחיסול רפורמות כלכליות חשובות למען שרידותו הפוליטית.

נתניהו לא ראוי

נתניהו לא ראוי

כל הנ"ל נכון, אך בפוסט הזה אני אתעלם מכל מה שציינתי ואתמקד בניתוח אישיותו של נתניהו ואציג חמש סיבות, למה נתניהו לא ראוי לתפקיד ראשות הממשלה. הנימוקים לא יצביעו על אי הסכמה אידאולוגית אלא על חוסר התאמה אישיותית לתפקיד כה חשוב.
לדעתי, גם מי שמסכים אידאולוגית עם נתניהו עשוי להזדהות עם הטיעונים שאציג.

אז למה נתניהו לא ראוי להיות ראש ממשלה?

להמשך קריאה »

8 תגובות

מרץ 14 2015

בחירות 2015 – למי אצביע

בחירות 2015 מגיעות לסיומן וכמיטב המסורת הגיע הזמן שאשתף למי אני מצביע ולמה.

בחירות 2015

בחירות 2015

מצב הסקרים נכון ל- 13 במרץ – היום האחרון בו מותר לפרסם סקרים:

  1. קיים פער יציב של 3-4 מנדטים בין המחנה הציוני (23-25 מנדטים) לליכוד (20-22).
  2. שר האוצר הבא, משה כחלון מסתמן כלשון המאזניים שתכריע מי יהיה ראש הממשלה הבא.
  3. מפלגות מרצ, יחד וישראל ביתנו נמצאות על סף אחוז החסימה וקיים סיכוי מסוים שלא יעברו אותו.
  4. הבית היהודי נכשלה בנסיון למצב את עצמה כמפלגה על-סקטוריאלית ובמקרה הטוב (מבחינתה) תתחזק במנדט יחיד ל- 12 מנדטים.
  5. הרשימה המשותפת במגמת עליה ועשויה להגיע אפילו ל- 14 מנדטים.

להמשך קריאה »

13 תגובות

פברואר 27 2015

ההזייה הצ'רצ'יליאנית של נתניהו

כדי להבין מה מניע את נתניהו לצאת למסע ההרס המדיני בוושינגטון בשבוע הבא יש לצאת למחוזות הנפש ולהבין מהו בדיוק הסיפור שהוא מספר לעצמו כדי להצדיק את המהלך. על סמך התבטאויות העבר שלו ושל מקורביו, זהו בערך הסיפור:

ההזייה הצ'רצ'יליאנית של ביבי

ההזייה הצ'רצ'יליאנית של ביבי

כמו בסוף שנות השלושים, גם היום עומדים העולם המערבי והעם היהודי בפרט בפני סכנה קיומית. אז, היה זה האויב הנאצי שאיים העולם, והיום אלו הם האסלאם הקיצוני והגרעין האיראני שמאיימים על התרבות המערבית.
כמו בסוף שנות השלושים, גם היום מעצמות המערב לא מזהות את חומרת האיום, ובמקום לחסלו במחי יד הן פועלות בפייסנות אל מול האויב שימשיך לתעתע בהן עד שישיג את מטרתו.
הסכם הגרעין המתגבש מול איראן הוא הסכם תבוסתני ופייסני אשר מזכיר את הסכם מינכן שאפשר להיטלר להשתלט על צ'כוסלובקיה ב- 1938.
כמו ווינסטון צ'רצ'יל בסוף שנות השלושים, עומד כיום נתניהו ובראייתו לעתיד מתריע על הסכנה. כמו צ'רצ'יל, נתניהו לא מהסס ללכת נגד הזרם, נגד המעצמות החזקות ביותר ונגד דעת הקהל.
כמו צ'רצ'יל, נתניהו מעז להסתכל על הסכנה בעיניים ריאליסטיות.
כאשר העולם יתפכח זה יהיה כבר מאוחר מדי. את מה שניתן היה לעשות בקלות עכשיו יהיה הרבה יותר קשה, אם לא בלתי אפשרי, לעשות אחר כך.
בימים אלה נתניהו אמנם נתפש כמנהיג חצוף אשר פועל נגד האינטרס של עמו, אך בספרי ההיסטוריה הוא ייזכר כמו ווינסטון צ'רצ'יל – מנהיג שזיהה מראש את גודל הסכנה ועשה ככל יכולתו למנוע אותה, זה שהעז לצעוק ש"המלך הוא עירום" וזה שכיוון את העולם המערבי אל הדרך הנכונה.

להמשך קריאה »

5 תגובות

ינואר 16 2015

בחירות 2015 – תמונת מצב התחלתית – חלק ב' – המחנה הליברלי

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

בבחירות הקרובות, קיים סיכוי אמיתי למהפך שיגאל אותנו מהמשך שלטונו של נתניהו. האפשרות למהפך תלויה ביכולתן של מפלגות המחנה הליברלי, אותן אסקור בפוסט הזה, לגבש גוש חוסם שימנע מנתניהו להרכיב ממשלה. המחנה הליברלי מורכב מכל המפלגות שבראשן עומד פוליטיקאי שסווג כ"ליברל" על הציר הליברלי.

המחנה הציוני

המחנה הציוני

זהו המשך לפוסט הקודם בו ביצעתי סקירה התחלתית לקראת בחירות 2015. בחלק הראשון התמקדתי במחנה האנטי-ליברלי: כל המפלגות שהעומד בראשן מחזיק בתפיסות אנטי-ליברליות. כעת אתמקד בשאר המפלגות.

להמשך קריאה »

5 תגובות

דצמבר 26 2014

בחירות 2015 – תמונת מצב התחלתית – חלק א' – המחנה האנטי ליברלי.

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

לא ברור מה גרם לפתיחת מערכת הבחירות הזו. אם היה זה התקציב? היחסים הרעועים בקואליציה, או כפי ששיער יוסי ורטר היה זה דווקא שלדון אדלסון שהכריח את בן חסותו נתניהו לפרק את הממשלה כדי לעצור את חוק "ישראל היום". מה שברור הוא שנתניהו לקח על עצמו סיכון מאוד גדול שכן, במערכת הבחירות הנוכחית יש סיכוי אמיתי למהפך שיגאל אותנו מקדנציה נוספת של אחד מראשי הממשלה הכושלים שידעה המדינה.

 

האם אין לו תחליף?

האם אין לו תחליף?

אנחנו רק בתחילתה של מערכת הבחירות. הרבה דברים עוד יכולים להשתנות, לכן בפוסט זה אציע כמה תובנות ראשוניות לגבי השחקנים העיקריים במערכת הבחירות הזו ואתחיל עם המחנה האנטי ליברלי, כפי שהגדרתי בעבר.

להמשך קריאה »

עדיין אין תגובות

מרץ 16 2013

שלוש הערות על הממשלה החדשה

בתום חמישה שבועות מפרכים של שמועות, ספינים תקשורתיים ודיס-אינפורמציה, מוקמת לה בשעה טובה הממשלה הבאה של ישראל.
בהיעדר מידע אמיתי, העיתונים שפעו במשך חמשת השבועות האחרונים באינספור טורי פרשנות שתיארו בהרחבה על "ברית האחים" בין בנט ללפיד, ועל המאבק בין ה"פוליטיקה הישנה" של נתניהו, ליברמן ולבני אל מול "הפוליטיקה החדשה" של יחימוביץ' לפיד ובנט.
יש בתיאורים הללו מן האמת. הברית הפוליטית בין לפיד לבנט אכן מעידה על כישרון פוליטי ייחודי מצד שני הטירונים הפוליטיים. כמו כן, קיימים הבדלים בולטים (בעיקר בסגנון ופחות במהות) בין מייצגי ה"פוליטיקה החדשה" לבין מייצגי ה"פוליטיקה הישנה".

מאחר ובכל האבחנות הללו דובר כבר רבות אני לא רואה צורך לדון בהן. בפוסט הנוכחי אשתדל לחדש עם שלוש הערות משלי:

להמשך קריאה »

8 תגובות

ינואר 25 2013

התרחיש האופטימי והתרחיש הפסימי של ממשלת נתניהו-לפיד

התוצאות המפתיעות של בחירות 2013 יביאו ככל הנראה לשינוי לטובה ביחס לארבעת השנים הקודמות. התוצאות אמנם רחוקות מלהיות בשורה מלהיבה. לא יהיה פה "שחר של יום חדש", לא הסכם שלום, וגם לא פריחה כלכלית. אבל, ישראל לאחר בחירות 2013 נמצאת במקום מעט טוב יותר מאשר ישראל לפני הבחירות. השינוי הושג בזכות שיפור קל במודעות הפוליטית של האזרחים, בעיקר הצעירים שהפנימו עד כמה חשובה המעורבות בפוליטיקה ועד כמה זה הכרחי לקיים דיון ציבורי על הנושאים המשפיעים על חיי היום יום שלהם.

לפיד – שר החוץ הבא?

הקואליציה המסתמנת היא קואליציה 2, עליה דיברתי בפוסט הקודם. בבסיסה יהיו הליכוד ביתנו, יש עתיד, הבית היהודי וקדימה.  אליה אולי יצורפו, בשלב ההתחלתי, גם ש"ס והתנועה. כאשר קיימת סבירות גבוהה שש"ס ו/או התנועה יפרשו ממנה במהרה. בכל אופן, ש"ס ו"התנועה", יהיו (אם יהיו) שותפות משניות בקואליציה, ונתניהו לא יהסס לוותר עליהן בהמשך הדרך.

נתחיל בחדשות הטובות:
להמשך קריאה »

9 תגובות

ינואר 18 2013

למה אסור להצביע לקדימה

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

בשבוע שעבר זה נראה היה דמיוני שמפלגת קדימה תעבור את אחוז החסימה. לכן, בפוסט הקודם לא התייחסתי אליה. אלא שמספר סקרים מהימים האחרונים מלמדים שקדימה הצליחה איכשהו להתרומם מעל אחוז החסימה. לא ברור איך זה קרה. אולי זה היה הקמפיין המבריק של "מופז הנעלב". אולי זה היה התזכורת על סיפורי הגבורה מאנטבה (עם כתוביות ברוסית). אולי הייתה זו האמירה האלמותית: "מופז הדביר אינתיפאדה". על כל מקרה, אין להכחיש שזה קורה. נכון לעכשיו קיים סיכוי סביר שקדימה עוברת את אחוז החסימה.

מופז – הדביר פעם אינתיפאדה

הפוסט הזה נועד כדי להשלים את הפוסט הקודם ולהסביר למה אסור, בתכלית האיסור, להצביע לקדימה.

להמשך קריאה »

9 תגובות

הבא »

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏