מאי 01 2009

מעגל הפחד

מאת: בשעה 16:21 נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה,תקשורת

*****

הערה מקדימה: מסיבות טכניות העיצוב של הטקסט בפוסט הזה לא יצא אופטימאלי. ניתן לקרוא את הפוסט בתצוגה יפה יותר כאן.

*****

על תופעת הדיון הציבורי ההזוי שמתחולל בארץ כבר דיברתי רבות בפוסטים הקודמים שעסקו בפסטיבל גלעד שליט, תהליך השלום וציר ה"שלום"-"ביטחון". עם זאת, עושה רושם שבשבועות האחרונים,  השיח הציבורי בישראל, בייחוד בהקשר לגרעין האיראני הגיע לשיאים חדשים של אי שפיות.

נשיא איראן, מחמוד אחמדינגאד. חבר בשלישיית הרשע

נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד.

אפשר, אולי, לטעון שזהו צירוף המקרים הנדיר, שהוא ביקורם של פרעה, היטלר ואחמדינג'אד, בזה אחר זה, למשך פרק זמן קצר של שבוע (בין פסח ליום השואה), ושיאו הוא בנאומו של האחרון בוועידת דרבן 2 בערב יום השואה, שהביא את ישראל לטירוף מערכות. אבל, לדעתי, מדובר בסימפטום לבעיה גדולה בהרבה.
עושה רושם ששישים שנה ללא צורר אכזר, פוגרומים, עלילות דם ורכבות הם קצת יותר מדי בשבילנו. הביקושים לשואה בישראל גואים ואזרחיה צמאים להשמדה. על מנת להבין מה יוצר את מעגל האימה, לו אנו כל כך מכורים, החלטתי לנסות לחקור מעט את הצוררים המודרנים (אחמדינג'אד, הגרעין האיראני, הגרעין הפקיסטאני, רעידות אדמה, בן לאדן, שפעת העופות, נגיף ה- סארס, ובמהרה בימינו, גם שפעת החזירים), וההשפעה שלהם עלינו.

במחקרי זיהיתי שלושה שחקנים מרכזיים אשר יוצרים את מעגל הפחד בישראל, והם הציבור, התקשורת והממשלה. להפתעתי, גיליתי שכל אחד מהשחקנים פועל ומתנהג על פי אלגוריתמים קבועים שאותם אתאר. למען פשטות, אבחר לתאר את האלגוריתמים עבור העיתונות הכתובה, ובמדורי החדשות בלבד. כמובן שהאלגוריתמים נכונים גם עבור המדיומים האחרים, בתוספת התאמות קלות.

שחקן 1: הציבור

הציבור הוא השחקן התמים ביותר. התמריץ העיקרי שלו הוא עניין. הציבור צמא למשהו לספר לחבר'ה, משהו לספר למשפחה בסעודת יום שישי, או, סתם, הוספת עניין לחיים בדמות סכנה חדשה שיש לפחד ממנה. הציבור ניזון מהעיתונים, ואף מוציא עליהם את מיטב כספו וזמנו. לפיכך, ציפיותיו הם שהעיתונים ימצאו לו מושא לפחד. האזרח הפשוט קורא את העיתון בשיטת האלימינציה. הוא עובר, תחילה, על כל הכותרות והתמונות. באמצעותן, הוא מבצע סינון ראשוני גס. לאחר מכן, קורא הוא את הכותרות המשניות בלבד, ומבצע סינון קפדני יותר. לבסוף, הוא מתמקד ב-  1-5 כתבות, בהתאם לזמנו הפנוי וההיצע הקיים.

אלגוריתם קריאת עיתונים – הציבור הרחב:

1.    פתח את העיתון אליו אתה מנוי.
2.    סינון ראשוני: סנן את כל הכתבות אשר לא מכילות לפחות ארבעה מן האלמנטים הבאים:

2.1.    כותרות צבעוניות.
2.2.    משחקי מילים מתוחכמים.
2.3.    תמונות זוועה. (גופות מרוטשות, שלוליות דם או מבנים הרוסים).
2.4.    ציטוטים מובלטים מפי שלישיית הרשע (אחמדינג'אד, בן-לאדן או נסראללה).
2.5.    הסימן הבינלאומי לרעל.
2.6.    איורים של פיצוצים.
2.7.    צילומי הגדלות מיקרוסקופיות של וירוסים קטלניים.

3.    סינון קפדני: עבור כל כתבה שעברה את הסינון לעיל:

3.1    עבור על הכותרות המשניות בלבד.
3.2    השמט כתבות בהן לא קיים כל אזכור למותם הפוטנציאלי הקרוב של אחד מהבאים:
  • לכל הפחות, עשרות ישראלים
  • לכל הפחות, אלפים מבני מדינה מערבית כלשהי.
  • לכל הפחות, מאות אלפים מבני מדינה לא מערבית כלשהי.
  • לכל הפחות, בעל חיים חמוד אחד (שימפנזה, דולפין, דב פנדה, דב קוטב, כלבלב או חתלתול).

4.    קריאה: עבור על כתבה שעברה את הסינון עד כה:

4.1.    התחל לקרוא בעיון את הכתבה.
4.2.    במידה והכתבה נכנסת לפירוט מחקרי שאורכו יותר משלוש שורות, הפסק את הקריאה.
4.3.    במידה והכתבה כוללת מרואיין אשר מסייג את הקביעה החד משמעית של הכותרת, או אחת מכותרות המשנה מ"נימוקים מדעיים", הפסק את הקריאה.
4.4.    במידה ועברו 3 דקות, ועדיין, לא הגעת לאמצע הכתבה, הפסק את הקריאה.
4.5.    במידה ועברו 4 דקות, ועדיין, לא הזדעזעת לחלוטין מגודל הזוועות, או לחלופין, השתכנעת במאה אחוזים בחורבנה הקרוב של ישראל, או העולם המערבי כולו, הפסק את הקריאה.

5.    סיים את קריאת הכתבה.
6.    צרכנות נבונה: במידה ונתקלת, לאורך זמן רב, באחת התופעות הבאות, בטל מינויך ופנה לעיתון המתחרה:

6.1.    לא מצאת כתבות רבות להתמקד בהן על פי תהליך הסינון הנ"ל (העיתון לא מעניין).
6.2.    לאחר זמן ממושך של קריאה יומית בעיתון, לא מטרידות אותך, לפחות, שלוש בעיות קיומיות.
6.3.    אתה מצליח להירדם בלילות באופן סדיר, ומבלי לחוות סיוטים כלל.
6.4.    חברך לעבודה מספר לך על איום קיומי חדש, אשר לא הוזכר בעיתון אליו אתה מנוי, או שלא הובלט במידה המספיקה, ולפיכך לא שרד את קריטריוני סינון הכתבות שלך.

נגיף הסארס - הגדלה מיקרוסקופית

נגיף הסארס - הגדלה מיקרוסקופית

הסימן הבינלאומי לרעל

הסימן הבינלאומי ל"רעל"

שחקן 2: התקשורת:
העיתונות היא שחקן בעל אינטרס מאוד ברור, והוא יצירת תפוצה רחבה עד כמה שניתן. במידה וקיים איום קיומי ברור, או זוועה טרייה שהתרחשה בעולם, העיתון, ידווח על כך בהרחבה. עם זאת, כפי שמוכיח אלגוריתם קריאת עיתונים, העיתון המוצלח באמת, יידע לייצר בעצמו את האיומים והזוועות. בכך, יקדים הוא את מתחריו ויבטיח את שגשוגו לאורך זמן.

האלגוריתם לניהול ועריכת עיתון:
1.    אסוף את כלל הכתבות מכלל הכתבים העומדים לרשותך.
2.    קבץ את כל הכתבות המכילות אחד או יותר מהאלמנטים הבאים:

2.1.    ציטוטים של אחד או יותר משלישיית הרשע. (אחמדינג'אד, בן לאדן או נסראללה).
2.2.    אירועים עתירי נפגעים. (קדימות תינתן לנפגעים ישראלים. אחריהם, לנפגעים מערביים, ולבסוף, לנפגעים לא מערביים).
2.3.    אזהרות מפני סכנות עתידיות חמורות ובעלות סבירות גבוהה.

3.    הזנק והבלט את הכתבות המתאימות לקריטריון המתואר לעיל. הזנקה והבלטה מתבצעת בדרכים הבאות:

3.1.    קידום לעמודים הראשיים.
3.2.    הגדלת נפח הכותרת
3.3.    צביעת הכותרת בצבעים זוהרים.
3.4.    עריכת טקסט הכותרת לכדי משחק מילים עדכני.
3.5.    הבלטת תמונות זוועה במידת האפשר.
3.6.    במידה ולא קיימות תמונות זוועה, הוספת איורים מפחידים.

4.    במידה ולא נאגרו מספיק כתבות המתאימות לסעיף 2, נסה "להתאים" כמה מן הכתבות האחרות כך שיתאימו. להלן כמה טכניקות בהן ניתן, במסגרת כללי האתיקה העיתונאית, לעשות כן:

4.1.    עיקרון השלם העולה על סכום חלקיו: מציאת מכנה משותף לכמה כתבות לא מעניינות כך שביחד, ייצרו כתבה אחת גדולה ומעניינת בהחלט. (לדוגמה: אוסף מקרים אקראי של מוות קשישים, בשנות התשעים לחייהם, ממחלת השפעת, במהלך חודשי החורף היא תופעה שגרתית ומוכרת. אבל, "תמותה של עשרות חולים מנגיף חדש ואלים בחודשים האחרונים" בצירוף תמונה מוגדלת של הנגיף, ואיור של סימן הרעל הבינלאומי היא כבר כתבה ראויה).
4.2.    מחזור: מחזור כותרות ישנות ועריכתן המחודשת לכתבה כללית ומקיפה. (לדוגמה, זה נכון שבן לאדן לא הוציא קלטת חדשה מזה שנים. אבל, אין לעובדה זו למנוע מן העיתונאי המוצלח לייצר פרויקט חדשותי: "הטרור העולמי" בצירוף תמונות זוועה של מגוון פיגועי "אל קעידה", מגובים בציטוטים מפחידים מן העבר).
4.3.    לוקליזציה של אירוע בינלאומי: (לדוגמה: כשרעידת אדמה פוגעת במחוז פלוני בסין, וגובה את מותם של אלפי אנשים, זה בהחלט לא מעניין. אבל, אם בין ההרוגים, קיים אזרח ספרדי קתולי, אשר הסבתא רבתא-רבתא שלו הייתה יהודיה מומרת, ואף "הקפידה לאכול מצות בפסח", זהו כבר אסון לאומי שראוי להדגשה. אפשרות נוספת: העובדה שרעידת האדמה הכתה בסין, עשויה (בהיסק מאוד לא רציונאלי, אבל נפוץ ביותר) לבשר על רעידת אדמה קרובה גם בישראל, ואם "מומחים" (הגדרה סובייקטיבית שיכולה גם להתאים לילד בן 12 שקרא, משהו, בויקיפדיה) טוענים שרעידה כזו עשויה לגרום למותם של עשרות אלפי ישראלים, זוהי כבר קטסטרופה הראויה לעמוד הראשי).
4.4.    יצירת צורר חדש: הכנסת אישיות נוספת למעגל הצוררים. (לדוגמה: הניסיון הטרי, שלא צלח, להוספת נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, שאמר דברים לא יפים על ישראל בזמן מלחמת "עופרת יצוקה". דוגמה לניסיון מהעבר שדווקא, זכה להצלחה יחסית: המנהיג האוסטרי הימני קיצוני, "ירג היידר".)
4.5.    קידום באמצעות אסוציאציה: לעתים ניתן לרכב על גל ההצלחה של מקרה זוועתי מסוים אשר זכה להד תקשורתי רב, ובכך לקדם כתבות אחרות העוסקות במקרים דומים. (לדוגמה: מקרה הילדה רוז אשר הביא בקיץ שעבר, על פי כלי התקשורת לגל חדש ומפחיד של מקרי התעללות הורים בילדיהם. כל ניסיונות ארגוני הטיפול לילדים בסיכון, להסביר, שאין מדובר בשינוי סטטיסטי של מספר המקרים אלא רק בסיקור תקשורתי מורחב, עלו בתוהו).

5.    במידה ולאורך זמן נתקלת באחת מהתופעות הבאות, עליך לבצע שינויים במערכת העיתון. דהיינו, לפטר את העורך או כתבים מסוימים:

5.1.    לא נתקבלו כתבות (עדכניות או ארכאיות) על שלישיית הרשע לאורך זמן רב.
5.2.    העיתון המתחרה מצליח, לעיתים קרובות, לייצר כתבות על אסונות מתקרבים, שבעיתונך לא גילו.
5.3.    העיתון המתחרה מצליח, לעיתים קרובות, לייצר כותרות המכילות משחק מילים קליט בעוד שעיתונך נעזר בכותרת אינפורמטיבית בנאלית לתיאור אותו המקרה.
איור מפחיד

איור מפחיד

תמונת זוועה

תמונת זוועה

שחקן 3: הממשלה
מטרת הממשלה בישראל היא, בראש ובראשונה, לשמור על יציבותה. המחדלים הביטחוניים שהיא יוצרת לעיתים קרובות, או פרשיות השחיתות, שלעיתים מתגלות, פוגעים פגיעה אנושה ביציבות הממשלה. לכן, הממשלה רואה בחיוב כל כותרת אשר לא עוסקת במחדליה. ככל שכותרת זו מפחידה יותר, כך היא תעורר בקרב הציבור תחושות חזקות יותר של חירום, קונצנזוס והסכמה. כל אלו, כמובן, תחושות אשר לא הולכות יד ביד עם הפלת הממשלה ובחירות. לפיכך, משרתות הכותרות הללו את האינטרס המרכזי של הממשלה.

אלגוריתם הממשלה לטיפול ויצירת כותרות עיתונים:
1.    עיין בכל העיתונים הפופולאריים בישראל.

2.    רכז את כל הכתבות המכילות ידיעות בדבר קטסטרופה אפשרית העשויה לפקוד את לישראל.

3.    עבור כל ידיעה שנאספה:

3.1.    במידה ומדובר בנושא לא מסווג, אשר התייחסות אליו לא תגרום פגיעה בביטחון המדינה, צור ציטוט, הדלפה או ראיון תקשורתי אשר מעבים את עוצמת הסכנה.
3.2.    במידה והכתבה נוגעת בסוגיות מסווגות אשר פרסומן יפגע פגיעה בלתי הפיכה בביטחון המדינה, הדלף את הידיעה, באמצעות גורם שלישי, לא רשמי, אשר לא ניתן יהיה לאתר את מקורו. (שכן, אל לך להיתפס כמי שפוגע בביטחון המדינה לצרכיו האישיים).
3.3.    צור ידיעות המשך אשר מרחיבות את נושא הסכנה. (לדוגמה: מחקרים ממשלתיים אשר מראים כי פוטנציאל הנזק אף גבוה מן המשוער. או, לחלופין, מינוי וועדה דחופה לבדיקת הנושא).
3.4.    במידה ולקטסטרופה היבטים מדיניים, הדלף לתקשורת שהעלית את הנושא בפני נשיא ארה"ב או בפני מנהיגים אירופאים. דווח שאלו לא נתנו מענה ראוי לביטחון ישראל. (פעולה זו נועדה לחזק את תחושת ה"לבד". דהיינו ישראל לא תקבל עזרה ממדינות העולם בהתמודדות עם המשבר).
3.5.    מצא הקשר ישיר, או מטאפורי, בין נושא הסכנה לחג, מאורע, או ארוע טראגי שמועדו קרוב לתאריך הנוכחי. (למשל, הקבלות לשואה, פרעה, המן הרשע או גירוש ספרד יהיו אפקטיביות במיוחד).
3.6.    במידת האפשר, נסה לגייס את צה"ל למען העצמת המשבר, ויצירת תחושת חירום מוקצנת. (שכן, פעולות צה"ל הן בעלות הד בינלאומי רחב. כמו כן, אין כל בעיה תקציבית בצעד שכזה. שכן, תקציב צה"ל הינו אינסופי).
3.7.    נסה לבנות את כל מדיניותה הצבאית-מדינית של הממשלה סביב המשבר. (בכך תוכל לתרץ כל מחדל של הממשלה, ולסכל כל ניסיון לבצע רפורמה או שינוי, כלשהו, בנושא כלשהו).

4.    במידה ומספר הידיעות הנוגעות למחדלי הממשלה גובר על מספר האסונות הפוטנציאליים יש להסיט את תשומת הלב התקשורתית לנושאים אחרים. ניתן לעשות זאת באמצעות אחת מהפעולות הבאות:

4.1.    הדלפה או פרסום בדבר סכנה חדשה ומאיימת שהממשלה נאלצת להתמודד מולה. במידה ובהדלפה יש משום פגיעה מוחשית בביטחון המדינה יש להדליפה בכל זאת, אבל תוך נקיטת אמצעי הזהירות כמפורט בסעיף 3.2
4.2.    פרסום בדבר תכנית גרעין חדשה ומאיימת של מדינה ערבית, מוסלמית או מדינה בעלת שם שנשמע ערבי.
4.3.    הגברת פעילות צה"ל בשטחים בתקווה ליצירת הסלמה.
אולמרט 2007: ישראל גמורה!

אולמרט 2007: "ישראל גמורה!"

לסיכום, יצרתי לעיל מיפוי מוחלט של מעגל הפחד אשר מתאר באופן מדויק את האינטראקציות בין צרכני התקשורת, העיתונאים והממשלה. מעגל הפחד הוא אחת הסיבות המרכזיות לרדידותו של הדיון הציבורי בישראל ומהווה מכשול קשה לכל ניסיון לכל התקדמות כלשהו בכל תהליך מדיני, צבאי או כלכלי. האלגוריתמים המתוארים נכונים ומדויקים, כמעט עבור כל ידיעה חדשותית שיש בה משום קטסטרופה קרובה. בין אם מדובר בקטסטרופה ביטחונית, כגון הגרעין האיראני, ובין אם מדובר בקטסטרופה בריאותית, כגון, שפעת החזירים הבאה עלינו לטובה.

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “מעגל הפחד”

  1. פריץ ISRAELבתאריך 01 מאי 2009 בשעה 20:08

    נחמד ומשעשע, אבל ציפיתי למשהו קצת יותר עמוק. למשל, למה בארץ אנו רואים התעסקות כזו בפוליטיקה לעומת מדינות אחרות? האם בכלל אנו יכולים למצוא מדינה שנמצאת במצב דומה ולראות אם אכן אנחנו חריגים?

  2. admin ISRAELבתאריך 02 מאי 2009 בשעה 9:51

    קודם כל, צריך לתחום את הפוסט הזה. המטרה שלו היא, קודם כל, להבין את יחסי הגומלין של כל אלו שיוצרים את סדר היום הציבורי. הממשלה, אחראית, בין השאר לחדשות הגולמיות. התקשורת מייצרת מן החדשות הגולמיות את המוצר שמועבר לציבור, וזאת בהתאם למה שהציבור אוהב לשמוע. בישראל, אני מבחין בתופעה בעייתית של ניפוח והגזמה אבסורדית של כל כתבה העוסקת במוות, זוועה או איום.
    אם נתבונן במדינות אחרות נגלה, שאכן, זהו טבעו של האדם להתעניין בזוועות. אבל, עדיין, אני לא רואה תופעה שכזו מתחוללת באף מדינה אחרת. אמנם, בכל מקום, חדשות רעות מוכרות הרבה יותר מחדשות טובות. אבל, בעולם, התופעה הזו מתרחשת במתינות.
    מה בסיבה שישראל, כל כך הרבה יותר קיצונית? אפשר לכתוב דוקטורטים על הנושא הזה. התחושה שלי שזה נובע, בעיקר, בגלל טראומת השואה, שמוסדות המדינה אוהבים לפתח ולתחזק, תקשורת שטחית, שלא בוחלת בשום אמצעי על מנת למכור, וממשלות חסרות אחריות, שמעדיפות להנציח טרגדיות ולעורר פחד לצרכיהן האישיים, במקום לייצר אופטימיות, יצירה ומחשבה קדימה.

  3. זליג GERMANYבתאריך 03 מאי 2009 בשעה 10:08

    קודם כל, סחתיין על כתבה מעניינת כתמיד ומשעשעת יותר מהרגיל. בעצם, אני לא הייתי בטוח אם אני קורא משהו רציני או פיליטון קומי בכמה נקודות בכתבה, אבל אני מבין שבסה"כ תיבלת את הנושא הזה בהומור, ושהכוונה שלך לגבי המיפוי הזה היא רצינית. אגב, ממך הייתי מצפה לניסוח אחר מאשר "מיפוי מוחלט של מעגל הפחד", זה קצת כוללני ואתה בד"כ מאוד זהיר בניסוחים שלך.
    חוץ מזה שאפשר לסכם את הפוסט במשפט אחד, שכולנו יודעים כבר: "התקשורת והממשלה משתפות פעולה ומפחידות יחדיו את הציבור מתוך אינטרס משותף, בסימן בלבל את האויב". עם זאת, היה נחמד לראות את הפירוטים. אגב, קשה לקרוא את הכתב הנטוי הזה לאורך זמן. הייתי משנה את זה.

  4. admin ISRAELבתאריך 03 מאי 2009 בשעה 18:32

    אבחנות מדויקות. אכן התשמשתי במעט הומור והגזמה, אבל המסר הוא אמיתי. מעבר למטרה המשותפת והמפוקפקת של התקשורת והממשלה (כל אחת מסיבותיה שלה) להפחיד את הציבור, התופעה הזו היא מאוד בעייתית כי היא יוצרת פאניקה בציבור, מרדדת את התקשורת (שאמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה), והגרוע מכל, מעוותת לחלוטין את סדר יומה של הממשלה. כמו כן, לנו, לציבור חלק גדול מאוד מהאשמה. התקשורת לא הייתה נוהגת כך אלמלא היינו מבקשים זאת ממנה. הממשלה לא הייתה נוהגת כך אלמלא היינו נופלים בפח. לטיפשות יש מחיר. נראה לי שהמסר המרכזי שלי ברוב הפוסטים הוא שכדאי לנו להפסיק להיות טיפשים…

    לגבי הכתב, ניסיתי במשך שעות לגרום ל"טאבים" לעבוד. עושה רושם שב- html אין אפשרות לעשות טאבים או מספור מדורג. (אם מישהו מהקוראים יודע אחרת, נא לפנות אלי). בינתיים הוספתי, בתחילת הפוסט, קישור לקובץ וורד שבו ניתן לקרוא את הטקסט בצורה נוחה.

  5. […] הנושאים הבוערים ביותר שעומדים על סדר היום הישראלי. בפוסט הקודם תיארתי את אופן ההתמודדות של החברה הישראלית עם איום זה, […]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏