מאי 16 2009

האיום האיראני האמיתי

מאת: בשעה 9:55 נושאים: חברה,כללי,מדיניות חוץ,פוליטיקה

אין ספק ששאלת הגרעין האיראני היא אחד הנושאים הבוערים ביותר שעומדים על סדר היום הישראלי. בפוסט הקודם תיארתי את אופן ההתמודדות של החברה הישראלית עם איום זה, ואחרים כמותו. ההתמודדות תוארה כאינטראקציה בין שלושה שחקנים: הציבור, התקשורת והממשלה. שחקנים אלה יוצרים ביחד את "מעגל הפחד". "מעגל הפחד" מחסל כל דיון ציבורי רציונאלי בסוגיה החשובה, ומקדם, אך ורק, את הקולות ההיסטריים, ההזויים והמורבידיים בחברה הישראלית. לפיכך, נוצר מצב אבסורדי בו אחד הנושאים האסטרטגיים החשובים ביותר בתולדות המדינה מנוהל בצורה לא רציונאלית.

האיום האיראני

האיום האיראני

למרות שתפוצת הבלוג הזה זניחה ביחס לתפוצת ה"עיתונים" החשובים במדינה, אנסה לאזן במעט את הסיקור השטחי ואציע ניתוח מעט יותר רציונאלי לסוגיה.

השאלה הראשונה שצריכה להישאל לפני כל ניתוח של סוגיית הגרעין האיראני היא מיהי איראן? מה מטרותיה? מי הכוחות החזקים בה ומה חולשותיה?

איראן:

איראן היא מדינה מוסלמית שיעית. בניגוד למה שנפוץ לחשוב, איראן איננה מדינה ערבית, ואוכלוסייתה היא מהחילוניות ביותר במזרח התיכון. למרות זאת, החל מ- 1979 היא מתפקדת כאוליגרכיה דתית פונדמנטליסטית, ונשלטת על ידי כוהני דת אשר קובעים את סדר יומה של המדינה. באיראן קיימים גם בית נבחרים ומוסד נשיאות הנבחרים בצורה דמוקרטית. עם זאת, למוסדות אלו סמכויות ייצוגיות בלבד. לכן, השפעתם מוגבלת לנושאי פנים זניחים. בניגוד לרושם שנוצר על ידי התקשורת הישראלית, לנשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, אין כל השפעה על מדיניות החוץ של איראן או סמכות להפעיל את צבאה. המנהיג האמיתי באיראן הינו ה"מנהיג הרוחני", האיאטולה חמינאי.

לאורך שנות ה- 80 וה-90 הייתה מצויה איראן במאבק על שליטה אזורית מול שכנתה, עיראק. מאבק זה היה בעל אופי אלים ביותר במהלך שנות ה- 80 ונרגע לקראת תחילת שנות ה- 90. לאחר כיבוש עיראק על ידי ארצות הברית, נותרה איראן המעצמה המוסלמית היחידה במפרץ הפרסי. כיום, ככל שנשחק מעמדה של ארצות הברית בעיראק, כך גוברת השפעתה של איראן במפרץ. בעשור האחרון התגברו שאיפותיה של איראן וכיום שואפת איראן בגלוי להכתרתה כמעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון.

עם זאת יש להדגיש שאיראן היא מדינה נחשלת, בעלת כלכלה מקרטעת, אשר נשענת, אך ורק, על משאב הנפט המצוי באדמתה בשפע. הירידה החדה במחירי הנפט בעקבות במשבר הכלכלי האחרון הביאו לקריסה כלכלית והידרדרות הכלכלה האיראנית לשפל עמוק. עתודות מטבע החוץ של איראן הולכות ואוזלות ולפיכך איראן נמצאת על סף פשיטת רגל מוחלטת. באופן פרדוקסאלי, המשבר בכלכלי העולמי שנגרם על ידי ארצות הברית פוגע באיראן בעוצמה חזקה פי כמה.

באיראן קיימת אופוזיציה חילונית. השפעתה של אופוזיציה זו מוגבלת, שכן בסיס תמיכתה הוא אוכלוסיית הסטודנטים בלבד. כיום, לא קיימת סכנה ממשית ליציבות שלטון האיאטולות באיראן.

מאחר שצבא ארצות הברית עתיד לשהות באזור המפרץ שנים ספורות בלבד, יריבותיה העיקריות של איראן במזרח התיכון הן סעודיה ומצריים. שתי האחרונות עומדות בראש ה"מחנה המתון" במזרח התיכון. לפיכך, האינטרס המרכזי של איראן הוא להחליש את כוחן של מצריים וסעודיה.

נשים לב שעד כה, טרם הוזכרו מדינת ישראל והעם הפלסטיני בניתוח. הסיבה טמונה בעובדה שבניגוד מוחלט לרושם שנוצר בעקבות הניתוח השטחי של התקשורת בארץ, איראן כלל לא מייחסת חשיבות לישראל! הבעיה הפלסטינית והסכסוך הישראלי-ערבי מעניינים את שלטון האיאטולות כקליפת השום. המטרה המרכזית של השלטונות באיראן היא יצירת הגמוניה פרסית במזרח התיכון. את זאת שואפת איראן להשיג באמצעות החלשת מצריים וסעודיה. לפיכך, פועלת איראן בכמה מישורים:

  1. פיתוח פרויקט גרעין: באמצעות פיתוח יכולות גרעין, שואפת איראן להשיג שתי מטרות. הראשונה היא הרתעה מול המערב. שכן, יתקשה המערב להטיל סנקציות על מעצמה גרעינית, ולפיכך ייאלץ למשוך את ידו מהאזור ולהחליש את תמיכתו במחנה המתון של מדינות ערב. המטרה השנייה היא העברת כמה שיותר מדינות ערביות מן המחנה המתון אל מחנה איראן, על מנת להחליש את השפעתן של מצריים וסעודיה.
  2. כריתת ברית אסטרטגית עם סוריה: למרות שאין לממשל החילוני בסוריה דבר, או חצי דבר במשותף עם אידאולוגיית המשטר השיעי באיראן, הצליחה איראן, תוך ניצול בידודה של סוריה בעולם, לכרות ברית אסטרטגית חזקה עם סוריה. הברית עם סוריה מחזקת את מחנה איראן במזרח התיכון ומאפשרת גישה נוחה לתחזוקת שלוחותיו.
  3. תחזוק השלוחות: על מנת להרחיב את השפעתה, איראן מתחזקת שתי מיליציות חמושות במזרח התיכון, והן החמאס והחיזבאללה. כמו במקרה של סוריה, איראן לא חולקת אידיאולוגיה משותפת עם אף אחת מהמיליציות הללו. שילוב אינטרסים קר הוא הגורם היחידי המאפשר לשותפויות אלו להתקיים. השותפות עם מיליציות אלו מאפשרות לאיראן גמישות גבוהה בשליטה על סדר היום במזרח התיכון. באמצעותן, היא יכולה להגביר או להחליש את עוצמת האש במזרח התיכון. זאת, כמובן, בהתאם לאינטרסים שלה.
  4. תחזוקת הסכסוך הישראלי הערבי: כלל אצבע מאוד חשוב מנחה את איראן במישור זה: ככל שגוברות הלהבות במזרח התיכון, ומדיניותה של ישראל הופכת צבאית יותר, כך גוברת התסיסה הפנימית בקרב מדינות ערב המתונות. רק כאן, נכנסים הישראלים והפלסטינים לתמונה. שכן, סכסוך עקוב מדם והיעדר תהליך מדיני מחלישים ממשלות מצריים וסעודיה ומחזקים את מחנה איראן במזרח התיכון. לפיכך, נעזרת איראן בפרובוקציות סביב פרויקט הגרעין מחד, וחימוש חמאס וחיזבאללה מאידך, על מנת לתחזק את המתיחות בישראל, בעזה ובלבנון.
מחמוד אחמדינגאד - סמכויות ייצוגיות בלבד

מחמוד אחמדינג'אד - סמכויות ייצוגיות בלבד

משמעותה של איראן גרעינית:

עיקר ההיסטריה בישראל בהקשר לסוגייה האיראנית סובבת סביב פרויקט הגרעין האיראני. לאזרח הישראלי הממוצע, הניזון מכלי התקשורת הפופולאריים, ומהפחדות הממשלה, אין כל ספק שאיראן מפתחת את פרויקט הגרעין שלה על מנת להשמיד את ישראל. לכן, לשיטתו, זהו רק עניין של זמן מרגע הרכבת פצצת האטום הראשונה של איראן ועד לחורבן בית שלישי.

הניתוח הנ"ל מתעלם מכל האמור לעיל בדבר מטרותיה האמיתיות של איראן. כמו כן, הוא לא מתחשב בהשלכות של מלחמה גרעינית על איראן ואוכלוסייתה, ובעיותיה החמורות בתחומי הכלכלה והחברה. השורה התחתונה היא שלאיראן אין כל אינטרס במערכה גרעינית מול ישראל, ואין לה כל שאיפה אמיתית להשמידה.

עם זאת, אל לנו להישאר אדישים אל מול פרויקט הגרעין האיראני. אמנם, אין הוא מהווה איום קיומי מיידי על מדינת ישראל. אבל, ההשלכות של התגרענות איראן, מבחינת ישראל חמורות מאוד. להלן התוצאות השליליות של השלמת פרויקט הגרעין על ידי איראן:

  1. שינוי יחסי הכוחות במזרח התיכון: איראן גרעינית, משמעותה החלשת מעורבות המערב במזרח התיכון. עולם בו קיימת איראן גרעינית, הוא עולם בו אין לארצות הברית ולאירופה כל השפעה על המתחולל במזרח התיכון. בעולם כזה, לאסלאם הקיצוני השפעה כפולה ומכופלת על הסדר העולמי.
  2. מרוץ גרעיני: פצצה גרעינית איראנית תביא למרוץ גרעין במזרח התיכון. סעודיה, מצריים ומדינות המפרץ ישאפו להקים פרויקט גרעין משלהם על מנת לעמוד מול המחנה האיראני. לפיכך, בתוך מספר שנים, המזרח התיכון ייהפך למזרח תיכון גרעיני – מקום הרבה יותר נפיץ ומסוכן.
  3. ויתור על העמימות: פצצת גרעין איראנית תיאלץ את ישראל לוותר על מדיניות העמימות הגרעינית שלה, ולבצע ניסוי גרעיני אשר יחשוף את יכולותיה. בכך, תיחשף ישראל ללחץ בינלאומי לפירוקה מנשק גרעיני, ואף לסנקציות מצד האו"ם.
  4. הפלת משטרים מתונים: הסדר החדש במזרח התיכון עלול לחזק את האופוזיציות במדינות המחנה המתון, ולהביא להפלתם של המשטרים במצריים, סעודיה, ירדן ומדינות המפרץ. מהפיכה אסלאמית קיצונית במצריים או סעודיה עלולה להביא נשק אמריקאי מתקדם לידיים קיצוניות, ולביטול יחסי השלום עם ישראל.
  5. חימוש ארגוני הטרור: החימוש הגרעיני במזרח התיכון יגביר את הסיכוי להעברת נשק גרעיני לידי גורמי טרור. לגורמים אלו אין אחריות מדינית כלפי אוכלוסייה מסוימת. לכן, קיים סיכוי רב יותר שייעשה שימוש .

במידה ואיראן תשיג נשק גרעיני מצבה הביטחוני של ישראל יתדרדר בצורה משמעותית. עם זאת, יש לזכור שישראל היא עדיין המעצמה הצבאית החזקה ביותר במזרח התיכון, בעלת הצבא המודרני ביותר. גם אם כל התרחישים הרעים שציינתי יתממשו במלואם, ההשלכות רחוקות מאוד מהשמדת ישראל.

האם לתקוף את איראן?

גם כאן, הניתוח בישראל הוא פשטני לחלוטין. שכן, אם משמעותה המיידית של פצצת גרעין איראנית היא שואה שנייה, הרי שיש לתקוף בכל העוצמה ובהקדם האפשרי. לפיכך, לישראלי הממוצע, המצוי, הודות לממשלתו, בחרדה קיומית אין אלא לדרוש הפצצה מיידית. אותו ישראלי, כמובן, מתעלם מהשיקולים החשובים הבאים:

  1. האלטרנטיבה: לפני הכרזת המלחמה יש לבדוק האם קיימות אופציות אחרות על השולחן. כיום, מובילה ארצות הברית, בראשות הנשיא אובאמה, מהלך הידברות משמעותי מול איראן בניסיון להשהות את פרויקט הגרעין האיראני. הצפי העדכני להשלמת פצצה גרעינית איראנית הוא לקראת סוף שנת 2010. לפיכך, קיים חלון הזדמנויות מדיני קצר לשנות את רוע הגזירה. הלוגיקה העומדת מאחורי המהלך נשענת על מצבה הכלכלי הרעוע של איראן. העולם המערבי נמצא בתהליכי חיפוש מתקדמים לתחליפים לנפט. ככל הנראה הוא ימצא אותם במהלך המאה הנוכחית. לפיכך התלות המוחלטת של איראן במשאב הנפט לא מאפשר לה תוחלת חיים ארוכה כמעצמה. כמו כן, קריסה כלכלית עלולה לאיים על יציבות המשטר אשר חפץ, בראש ובראשונה, בהישרדותו. זה בהחלט סביר שמשטר האיאטולות יעדיף להשהות את תכנית הגרעין בתמורה לחילוץ איראן מהמשבר הכלכלי ושיקום כלכלתה. המגעים הדיפלומטים נשענים על איום אמריקאי. שכן, בשנתיים הקרובות עוד יימצאו חיילים אמריקאים בעיראק השכנה, ולנשיא אובאמה פופולאריות גבוהה מאוד המאפשרת לו לפעול, גם באופן צבאי במידת הצורך. אין כל ספק שפעולה ישראלית הינה מחויבת המציאות, אך ורק במצב בו ברור מעל לכל ספק שכל מאמץ דיפלומטי כשל.
  2. היכולת: זהו הנושא הסבוך ביותר שכן, רק למעטים בישראל קיים הידע בדבר היכולת של חיל האויר הישראלי לבצע משימה מורכבת שכזו. פרויקט הגרעין האיראני מתפרש על פני מספר רב של מפעלים, ושטח קרקעי עצום. חלקם הגדול של המפעלים מצוי מתחת לאדמה. לי באופן אישי, אין כל יידע בדבר יכולתה של ישראל לפגוע פגיעה אמיתית בפרויקט הגרעין האיראני. רוב רובם של אזרחי ישראל מצויים במצב דומה, ואינם חשופים חמידע רגיש בדבר יכולותיה של ישראל לפגוע במתקני איראן. לכן,  קשה לי להבין כיצד יכולים הם לצדד, ללא היסוס בפעולה שכזו. העובדה הברורה היחידה היא שהמסר אותו ממשלת ישראל מבקשת להעביר הוא שפעולה כזו אפשרית בהחלט. לפני שנסתמך באופן עיוור על הכרזות הממשלה יש לזכור שזהו אינטרס מובהק של ישראל לתת את הרושם שיש ביכולתה להשמיד את מתקני הגרעין האיראניים, גם אם הוא שקרי.
  3. מידת הנזק: ברור לכל כי ישראל לא יכולה להשמיד לחלוטין את כל פרויקט הגרעין האיראני. המרב שניתן להגשים, גם בפעולה מוצלחת ביותר הוא עיכוב הפרויקט. לכן, יש לשקול מהו עיכוב המצדיק פעולה שכזו, על כל השלכותיה?
  4. עוצמת התגובה: במידה וישראל תתקוף את איראן, תספוג ישראל מתקפת נגד כלשהי. במקרה הטוב, תוגבל התגובה לפעולות צבאיות מצד שלוחות איראן: חמאס וחיזבאללה. במקרה הגרוע יותר, יתדרדר המצב לכדי מתקפת טילים קונבנציונאלית או כימית מצד סוריה ואיראן עצמה. ישראל מצוידת במעטפת הגנה מפני טילים ארוכי טווח. עם זאת, יעילותם טרם הוכחה מבצעית. ללא ספק, המשמעות הישירה של מתקפה על פרויקט הגרעין של איראן היא עשרות עד אלפי הרוגים ישראלים. לפיכך יש לשקול את המחיר מול התועלת.
  5. תגובת המערב: במידה והפעולה תואמה עם ארצות הברית ונחלה הצלחה מובהקת, תקיפת מפעלי הגרעין של איראן לא תביא ללחץ בינלאומי משמעותי כלפי ישראל. אין זה סוד שהעולם המערבי חש, אף הוא, מאוים על ידי פרויקט הגרעין האיראני. לכן, מתקפה מוצלחת של ישראל כנגד איראן תביא, אולי, לכמה גינויים פומביים מינוריים וטפיחת חשאיות על השכם. עם זאת, תקיפה חד צדדית או לחלופין, תקיפה כושלת עשויה להביא לפגיעה משמעותית של יחסי ישראל עם ארצות הברית, צמצום התמיכה האמריקאית בישראל, ואף לנתק מוחלט עם האיחוד האירופי. אין ספק שתקיפה לא מתואמת תרתיח את הממשל האמריקאי. תקיפה מתואמת, אך כושלת, תביא לייתר תסיסה במזרח התיכון. מדינות המערב ישאפו לנתק מגע עם ישראל במקרה זה על מנת למזער נזקים. ישראל תיוותר לבד במערכה.

האיום הקיומי האמיתי:

סוגיית הגרעין האיראני היא מורכבת בהרבה מכפי שהיא מוצגת בתקשורת בישראל. הדיון הציבורי בישראל הוא שטחי ומגוחך. יש לקוות שהממשלה החדשה בישראל תשכיל להתעלם ממנו. כיום, הממשלה מלבה את הפחד וההיסטריה סביב הסוגיה. יש לתהות, מה יקרה אם יתממש התרחיש הגרוע מכל, ואיראן, אכן  תשיג נשק גרעיני, מה תהיה תגובת ממשלת ישראל? כיצד תרגיע הממשלה את הציבור הישראלי, ותשכנע אותו שכל ההפחדות שהיא קידמה לאורך כל השנים האחרונות , בדבר ה"שואה" השנייה, היו הבל הבלים? כיצד תמנע הממשלה בריחה המונית של יהודים מישראל? ייתכן והאיום המשמעותי ביותר נובע, דווקא, מהפאניקה שתתחולל כאן ביום שאחרי. פאניקה אותה יוצרת ממשלת ישראל בימים אלה ללא כל סיבה.

12 תגובות

12 תגובות לפוסט “האיום האיראני האמיתי”

  1. פריץ ISRAELבתאריך 16 מאי 2009 בשעה 10:46

    מסכים לחלוטין עם הנאמר. עם זאת, כמה נקודות נוספות למחשבה:
    1. סכנה נוספת בהמצאותו של נשק גרעיני היא אקט פונדומנטליסטי או טרוריסטי לא מבוקר. לדוגמא, נניח שאיראן תפתח נשק גרעיני, אך לא תוכל להמנע מפשיטת רגל ושלטון האייאטולות יקרוס. בתקופת המעבר ישנו חשש שפלגים המתחרים על השלטון יעשו שימוש בנשק הגרעיני בצורה לא מבוקרת על מנת להבטיח את הישרדותם. חששות דומים היו קשורים לקריסתה של ברית המועצות (ועד היום אני נפעם ששום דבר לא קרה… עדיין).
    2. מדיניות הפיוס של אובאמה היא לדעתי אחיזת עיניים. אובאמה נחוש גם הוא לשים קץ לגרעין האיראני בכל מחיר, אך מבין שהיום אין לו הגב הנדרש בקרב העם האמריקאי ושותפיו האירופים. מדיניות פיוס שתכשל תהווה תמריץ להחרפת הסנקציות ומעבר לפעולה אקטיבית (בין אם צבאית, ובין אם [סביר להניח] כלכלית).
    3. בניגוד לעיראק, שהייתי דיקטטורה נחשלת, העם האיראני הוא המשכיל במזה"ת אחרי ישראל (ע"פ nationmaster וה-CIA World Factbook). סביר ביותר שאין כאן מצב של "זבנג וגמרנו". במצב כזה, ייתכן שאין שום תועלת שהיא במתקפה צבאית.

  2. admin ISRAELבתאריך 16 מאי 2009 בשעה 10:57

    1. נכון. אני מסכים שזהו סיכון נוסף. אגב, זהו סיכון שקיים בכל מדינה לא דמוקרטית המחזיקה נשק גרעיני. לדעתי הסיבה שזה לא קרה בברית המועצות היא שבכל זאת, המתגים האחרונים עליהם היה צריך ללחוץ לפני שיגור הפצצה היו שייכים לאנשי צבא. מספיק שאחד מהאנשים בשרשרת הוא אדם רציונאלי אשר חרד לעתידו והתהליך נעצר. למרות מה שמקובל לחשוב, השלטון באיראן מתנהל גם הוא בצורה רציונאלית. אין שום סיבה להאמין שמתרוצצים שם "חבורה של פסיכים". בכל זאת, זה אכן תסריט בלהות.
    2. קשה לדעת מה התכנית של אובאמה. אני לא משוכנע שזוהי, אכן, אחיזת עיניים. אני דווקא מאלו שמאמינים שניתן לדחות, גם אם בשנים ספורות, את פרויקט הגרעין האיראני באמצעות לחץ כלכלי. להידברות של אובאמה יש לדעתי אחיזה מציאותית.
    3. נכון. בגלל זה, אחד השיקולים שציינתי הוא מידת הנזק. צריך לבחון האם דחייה קצרה בתכנית הגרעין באמת מצדיקה את ההשלכות של ההפצצה. או שלחלופין כדאי לבנות את הקרקע לעולם בו איראן היא גרעינית.

  3. זליג GERMANYבתאריך 17 מאי 2009 בשעה 0:48

    אין לי שום דבר להעיר על הפוסט הזה, רק מחמאות. כל הכבוד, אני מקווה שהמאמר הזה יגיע לכמה שיותר ידיים (ועיניים) ישראליות.
    ולעם הפרסי אני מאחל להחלץ משלטון האייאתולות החונק.

  4. ניצן ISRAELבתאריך 17 מאי 2009 בשעה 5:24

    מאיר עיניים

  5. ארדן ISRAELבתאריך 17 מאי 2009 בשעה 5:40

    מקריאת הפוסט, לא ברור לי מה הייתה המוטיבציה להפיל את שלטון סדאם בעיראק, הרי זה רק חיזק את הדומיננטיות של אירן באיזור, וקומם את האוכלוסייה האזרחית במדינות ערב נגד ארה"ב, ובכך החליש את המשטרים המתונים.
    זה ידוע הרי שה"הוכחות" בנוגע להמצאות נשק לא קונבנציונאלי בעיראק היו מזוייפות.

    הסיבה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא שהמלחמה עזרה לבוש להיבחר לעוד כהונה.

  6. admin ISRAELבתאריך 17 מאי 2009 בשעה 13:24

    להפלת שלטון סדאם לא היה כל קשר לסוגייה האיראנית. הוא היה חלק מהדוקטורינה הנאו-שמרנית של בוש שגורסת שיש להכות משטרים תוקפניים במכה מקדימה ולכפות על עמם שלטון דמוקרטי. אפגניטטן ועיראק היו מטרות ראשונות נוחות באופן יחסי. אגב, התגובה המיידית לכיבוש האמריקאי המהיר והמוחץ של עיראק היה הקפאת תכנית הגרעין על ידיד איראן. מלחמת עיראק השנייה בהתחלה הרתיעה עד מאוד את המשטרים העוינים. ככל הנראה שאיראן הייתה המטרה הבאה בתור אלמלא ההסתבכות האמריקאית בעיראק, שדרדרה את דעת הקהל כנגד מלחמה נוספת. אותה הסתבכות גרמה לאיראן, מהר מאוד, להבין שמלחמת עיראק דווקא החלישה את הסיכוי למתקפה אמריקאית עליה, מה שגרם לקריאת התיגר הנוכחית כנגד המערב.

  7. עוזי ISRAELבתאריך 17 מאי 2009 בשעה 16:56

    כתבה מעולה כרגיל. כרגע נראה שיש אותו סוג של סיקור תקשורתי שטחי לגבי עניין "2 מדינות ל2 עמים", בהקשר של פגישת נתניהו-אובאמה. איך אזרח ישראלי(וגם לא ישראלי בעצם) יכול לגבש דעה בנושא הזה כשמוצגת לו כמות מידע אפסית בנושא? הייתי רוצה לדעת איזה אפשרויות באמת כולל הפיתרון הזה, טיעונים אמיתיים בעד\נגד ולא סיסמאות והפחדות..לכן יהיה מעניין לראות מה דעתך בבעיה הזאת(אם כבר נכתב משהו בנושא אני יקרא).

  8. admin ISRAELבתאריך 17 מאי 2009 בשעה 20:46

    באופן כללי, אמצעי התקשורת היחידים שמספקים תמונה רציונאלית, מעמיקה ולא פופוליסטית הם, בראש ובראשונה עיתון "הארץ", וגם, כמה תכניות אקטואליה בערוץ 1 (מהיום למחר, רואים עולם). בכלל, הייתי ממליץ על מהדורת החדשות של ערוץ 1 על פני כל המתחרות, ולא בגלל המגישים, אלא בגלל הפרשנים. עיתונאים להם אני נוהג להקשיב\לקרוא: בערוץ 1: ירון דקל, עודד גרנות, אורן נהרי, דוד ויצטום. בעיתון הארץ: ארי שביט, עמוס הראל, אבי יששכרוף, אלוף בן, יואל מרכוס, יוסי ורטר ואמיר אורן.

    לגבי הנושא האקטואלי של העימות בין נתניהו לאובאמה סביב נושא שתי מדינות לשני עמים לא כתבתי, עדיין, פוסט ספציפי. אבל, זהו תת-מקרה של הסוגייה המהותית יותר עליה כתבתי רבות, והיא שתי האסכולות המתחרות בפוליטיקה הישראלית לגבי תפישת אופי הגבולות העתידיים של ישראל. בגדול, התפיסה של נתניהו אינה מנוגדת בהכרח לרעיון של שתי מדינות לשני עמים אבל היא שוללת יצירת גבול ברור (קוי 67). לשיטתו, צריך להיות צבא אחד בלבד בין הירדן לים והוא צבא ישראל וקווי 67 עשויים לשחוק את התפישה הזו.
    תאור מפורט של האסכולות מצוי בפוסט: "למי אני מצביע":
    http://sonoflaser.com/?p=83
    שהוא השלישי בשרשרת הפוסטים על השיטה הדמוקרטית. הפוסט הראשון בסדרה:
    http://sonoflaser.com/?p=68 ("הכל אודות השיטה הדמוקרטית").
    והשני:
    http://sonoflaser.com/?p=71 ("קריסת השיטה הדמוקרטית בישראל")

  9. יונתן UNITED STATESבתאריך 18 מאי 2009 בשעה 9:22

    מן הסתם הדעה של האנשים ברחוב שמושפעת מהתקשורת לא משחקת תפקיד. הרי ברק וביבי יודעים את כל זה, ואף יותר (כי הם יודעים מה באמת חיל האוויר יכול לעשות). לדעתי, התפקיד של ישראל פה זה לבלף. אנחנו "משחקים אותה משוגעים" כדי ליצור יותר לחץ על מדינות אחרות להפעיל מצידן יותר לחץ על איראן.

    נקודה שנייה – בעשר השנים הראשונות אחרי המהפיכה, שלחה איראן מליוני חיילים למות, פשוטו כמשמעו, בחזית מול עיראק. הם היו שולחים ילדים לרוץ בשדות מוקשים כדי "לנקות" אותם. לו היית שואל אז, אם ישראל צריכה לחשוש מפצצת גרעין איראנית, הייתי אומר בפירוש "כן". היום ההנחה הרווחת היא שאיראן היא רציונלית וכו'. אבל כמה אתה באמת בטוח? מה הסיכוי שאתה טועה? 3 אחוז? 1 אחוז? על כמה אתה מוכן להמר?

    נקודה שלישית – איראן רוצה להשתלט על יותר נפט, ולקבל עבורו מחיר יותר טוב. כבר עכשיו הם בתהליך השתלטות על הנפט של עיראק (גונבים מאות אלפי חביות ביום מדרום עיראק), ואם האמריקאים ילכו, השפעתם רק תגדל. מה דריסת הרגל שתיוותר לאיראן בעיראק, זו השאלה האמיתית. הרי האמריקאים יהיו חייבים להגיע לאיזה שהוא הסכם שם. בנוסף, לאיראן יש נפט, אבל אין לה את הטכנולוגיה לעבד אותו. האמריקאים כבר התחילו לדבר על "חבילת תמריצים" שתכלול עזרה בתחום הזה. בקיצור, יש לאיראן הרבה מה להרוויח מהסדר עם ארצות הברית. יכול להיות שהם רק מנסים לקבל עסקה יותר טובה.

  10. admin ISRAELבתאריך 18 מאי 2009 בשעה 21:30

    לדעתי הדעה של האנשים ברחוב כן משפיע. היא מזינה את התקשורת היזון חוזר וגורמת להקצנה והחרפת הדיון השטחי. בסוף הדיון הציבורי מחלחל לכל המערכות ברמה זו או אחרת כך שלציבור כמו גם לעיתונות השפעה גדולה.
    אכן ציינתי שזה הגיוני לתת את הרושם שאנחנו מסוגלים להפציץ ולהשמיד את פרויקט הגרעין האיראני. אבל "לשחק אותה משוגעים" זו כבר הגזמה. צריך להבין שזה יפעל בסוף בשני הכיוונים. לבסוף גם הציבור בישראל ישתכנע שאיראן גרעינית משמע סוף העולם, ואז, מה יקרה אם חלילה איראן תשיג את הנשק? אם זה אכן, סוף העולם אז לאף ישראלי שפוי אין מה לחפש כאן יותר…

    אני מסכים שישראל צריכה, ללא ספק לחשוש מפצצה איראנית וזה נכון מכל הסיבות שציינתי בתת הנושא "משמעותה של איראן גרעינית". זה יהיה מאוד רע אם זה אכן יקרה. עם זאת אני יוצא נגד ההקצנה וההגזמה. כל מי שנמצא כאן וניזון מכלי התקשורת הפופולאריים, אין לו אלא להבין שאיראן גרעינית היא שואה שלישית. זה פשוט לא נכון. זה מאוד לא חכם לתת דרור למסר הזה.

    אתה מציין תמריץ נוסף עבור האמריקאים לשיתוף פעולה עם האיראנים. הנסיגה מעיראק תהיה מוצלחת מאוד אם היא תגובה בהסכם כלשהו עם איראן. אני מסכים שלאיראן יש מה להרוויח מהסכם עם ארצות הברית והם אף יהיו מוכנים לדחות את פרויקט הגרעין תמורת תמריצים מסוימים. הדגש צריך להיות על המילה "לדחות" כי ביטול זה כבר פחות ריאלי. המהלך הדיפלומטי צריך לתת דחייה מסוימת בשביל ליצור מציאות שונה במזרח התיכון כדי שלאיראן לא תהיה המוטיבציה לשוב ולחדש את פרויקט הגרעין מן הנקודה שהפסיקה בה. זה לא יהיה פשוט…

  11. איילת ISRAELבתאריך 19 מאי 2009 בשעה 13:28

    ניתוח מעולה איתמר.
    השאלה היא, אם למרות כל הגישה הרציונלית שלך לנושא, אפשר לנבא/לקבוע תרחיש שהוא בסופו של דבר לא בשליטתנו.
    הרושם שיש לי כרגע לגבי איראן, הוא של מדינה פורקת עול, מתנגדת למערב, ולא פועלת בצורה רציונלית (עובדה, היא לא משקיעה בעתודות הנפט שלה בחוכמה, ומתקשה למנף את הכלכלה שלה, ומעל לכל אחמדיניג'אד מכחיש את השואה! :)
    לכן קשה לי להאמין שאפשר "להלביש" כאן ניתוחים רציונליים, על מדינה סוררת שכזו. לא בטוח שהיא תישמע לחליל היומרני של ארה"ב (היא אולי לא תסרב לשמוע את ההצעות, אבל אני סקפטית).

  12. admin ISRAELבתאריך 19 מאי 2009 בשעה 16:58

    אני לא בטוח שהנקודות שהעלית כאן מראים על התנהלות אי רציונאלית של ממשלת איראן. הקושי של איראן למנף את כלכלתה נובע מחוסר יכולת ולא מחוסר רצון. החברה האיראנית לא פתוחה למערב, וזה אמנם צעד כלכלי לא נבון אבל לא בהכרח לא רציונאלי עבור מי שמאמין שפתיחות למערב תהרוס את אושיות תרבותו.
    לגבי, אחמדינג'אד, כפי שהזכרתי, הוא לא באמת זה שמכתיב את סדר היום האיראני. הכחשת השואה והפרובוקציות כנגד ישראל מלבות את הסכסוך, מעצימות את תחושת הפאניקה בישראל, ומעלות את גובה הלהבות. אפשר להתווכח אם מעשיו מועלים או מזיקים לאינטרס האיראני, אבל לדעתי קשה להצביע כאן על אי רציונאליות מהסוג שיביא למלחמה עם ישראל במחיר של חורבן איראן.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏