יוני 20 2009

נתניהו – למען השיתוק

מאת: בשעה 11:41 נושאים: חברה,כללי,מדיניות חוץ,פוליטיקה

מזה כמה שבועות אני מנסה לכתוב פוסט על מדיניותה המסתמנת של ממשלת נתניהו. בכל פעם שחשבתי שמצאתי איזשהו כיוון, הסכמה או סכימה, הגיעה המציאות וטרפה את הקלפים.  לפיכך, חיכיתי בכיליון עיניים לנאומו ה"היסטורי" של נתניהו אשר, לבטח, יפזר את הערפל ויאפשר לי לכתוב, סוף סוף את הפוסט המיוחל.

לצערי, גם לאחר נאום נתניהו לא מצאתי מה לכתוב.

נאום הבלימה של נתניהו
נאום הבלימה של נתניהו

בדרך כלל, בהתנהגות ממשלתית טמון היגיון מסוים. גם אם הוא מעוות, ציני או מרושע, קיים היגיון. מזה כמה שבועות, אני מנסה לסדר את הדברים בראש, לנסות למצוא דפוסים חוזרים, לזהות מטרות, למפות אינטרסים, עימותים, קונפליקטים פנימיים, אך לשווא.  לבסוף, לאחר מאמצים אדירים למצוא תכלית להתנהלותה של הממשלה, הגעתי סוף סוף למסקנה כלשהי. זוהי לא מסקנה מהפכנית, אולי לא מבריקה במיוחד, אבל היא לדעתי מסבירה בצורה המדויקת ביותר את המתרחש. המסקנה שלי היא שלממשלת נתניהו אין כל כיוון, אסטרטגיה או דרך פעולה. אין לה כל תכנית פוליטית, מדינית כלכלית או צבאית. תכלית הקיום שלה דומה לתכלית הקיום של הכלבה שלי, לוטוס, היא קמה בבוקר, כי העיניים שלה נפתחות. היא אוכלת, כשיש לה אוכל בצלחת. היא יוצאת לעשות את צרכיה, כשפותחים לה את הדלת. היא עוצמת את עיניה כשהיא עייפה. היא לא מודעת לקיומו של כל דבר הנמצא מעבר לטווח הראיה שלה. היא לא מודעת לקיומו של המחר. היא פשוט שם, ללא כל סיבה או מטרה, היא שם כי מישהו שם אותה שם, וכמו כל ייצור בעל אינסטינקטים בריאים היא תעשה כל שביכולתה כדי לשרוד ולהישאר שם מבלי כל צורך להסביר למה, הרי זהו האינסטינקט של החיים. כך גם ממשלת נתניהו, היא שם כי מישהו שם אותה שם. היא תילחם בעוצמה רבה כדי להישאר שם, וזאת ללא כל סיבה אמיתית. ממשלת נתניהו חיה לה משעה לשעה מיום ליום, היא משוטטת לה ללא מטרה ותכלית. היא עסוקה בכיבוי שריפות ושמירה על הקיים. השאלה אם הקיים הוא יפה, נכון או חיובי לעולם לא תישאל. היא שם כדי להישאר שם. זוהי ממשלת שיתוק יציבה. בפוסט הזה אתאר את הקווים לדמותה של ממשלת נתניהו בשלושה מישורים: ההקמה, מדיניות הפנים ומדיניות החוץ.


ההקמה

שיתוק:

ממשלת נתניהו הורכבה לאחר מאמצים ממושכים באמצעות קואליציה הכוללת את ישראל ביתנו, ש"ס, חציה הפחות הזוי של הציונות הדתית, וחבורתו של אהוד ברק. חילוקי הדעות המדיניים בין נתניהו לליברמן (אותם פירטתי כאן) לא יאפשרו כל התקדמות מדינית. חילוקי הדעות החברתיים בין נתניהו למפלגת ש"ס לא יאפשרו כל רפורמה כלכלית או חברתית.

כניסתה של חבורת ברק לממשלה התאפשרה הודות לעסקה שנרקחה על ידי יושב ראש ההסתדרות עופר עיני וקבעה שלמרות המשבר הכלכלי הבינלאומי, וההתאמות ההכרחיות שיש לבצע בכלכלת ישראל, הארגון המשמעותי ביותר בכלכלת ישראל, ההסתדרות, לא יעבור כל רפורמה.

יציבות:

מאחר שברור היה לנתניהו שממשלתו לא תביא לכל רפורמה אמיתית היא נבנתב באוריינטציה של יציבות. לחבורת ברק אין כל אופק פוליטי אחר, לכן לא נותר להם אלא להיאחז בתפקידיהם ולמלמל אמירות הזויות על "מבוגר אחראי" או "הממשלה הזו עוד תפתיע". המשרות הנאות שקיבלו חייליו של ליברמן בממשלה, ובוועדות הכנסת מאפשרות לו מצד אחד, להתעמר בשעשוע רב ברשויות אכיפת החוק וברשות השופטת, ומצד שני להחריב כל נוהל תקין שעוד נותר שריר ברשות המחוקקת. לפיכך ליברמן לא ימהר להסיג את חייליו אל מחוץ לקואליציה. גם מפלגת ש"ס, לא תמהר לצאת מן הממשלה, שכן, תוספת ה- 500 מיליון ש"ח שהובטחה למערכת החינוך שלה מאפשרת לה לחסל כל סכנה שילדי עיירות הפיתוח יזכו ללמוד מקצועות העלולים להביא להם השכלה אקדמית, הגשמה מקצועית או רווחה כלכלית. בכך מגשימה ש"ס את יעדה ומבטיחה את הגידול הטבעי של ציבור בוחריה לעשרות השנים הבאות. רביעיית ה"בית היהודי" היא אמנם חבורה סימפטית של אנשים בעלי רצון טוב, אבל משוללים כל ניסיון או כישרון פוליטי. הציונות הדתית כבר הבינה את גודל הטעות שעשתה בכך שגררה אותם לפוליטיקה בצורה מלאכותית. חברי הרביעייה יודעים שבכנסת הבאה הם לא יהיו, ולכן אין להם כל סיבה לתת יד להפלתם בטרם עת.

מדיניות פנים

שיתוק:

חוק ההסדרים על אלפי עמודיו, המכילים סעיפי תקציב שהוכנו, בעמל רב, על ידי הפקידים המקצועיים במשרד האוצר הועבר לשרים בידיעת שר האוצר וראש הממשלה, באישון לילה במטרה שיאשרוהו במהרה וללא עיון בפרטיו. ש"ס, ישראל ביתנו וחבורת ברק התנגדו באופן גורף לסעיפי החוק ובמהרה רוקנוהו מכל תוכן. לאחר סאגה תקשורתית מבזה, נאלצו ראש הממשלה ושר האוצר לבצע תפנית של 180 מעלות במדיניותם ולהיכנע לכל דרישות מפלגות הקואליציה. תקציבה המסתמן של ישראל לשנתיים הבאות לא מכיל כל שינוי או התאמה למצב השווקים בעולם. אופן חלוקת התקציבים לא יאפשר לבצע כל רפורמה אמיתית בחינוך, בכלכלה או בעיריות. למורת רוחם של בכירי האוצר, שנאלצים להתפטר בזה אחר זה מתפקידם בתסכול רב, המשק הישראלי ינוע בשנתיים הקרובות על פי הקפריזות של עופר עיני, אלי ישי, ליברמן וחבריהם.

היעדרה של מדיניות ממשלתית חד-משמעית, הבהיר לכל חבר קואליציה זוטר שלממשלה זו אין כיוון וגבולות. לכן יסיקו הם שהיעדים היחידים שיוכלו להשיג הינם נצחונות קטנים ומקומיים. לפיכך, מנצלים חברי הקואליציה את החלל לקידום הפנטזיות האישיות שלהם באמצעות הצעות חוק הזויות. הצעות שעצם הגשתן לוועדה גורמת מבוכה ונזק רב. שתי הדוגמאות העיקריות לחוקים כאלו הם "חוק הנכבה", וחוק האזרחות" המביכים. למזלנו, חוקים אלו עדיין לא הצליחו לפרוץ את הסכר. אך, אם נתבונן באופן התנהלותה של הקואליציה, זהו רק עניין של זמן…

יציבות:

האדם התמים ינבא שאם יתגלו סדקים כלשהם בקואליציית נתניהו הם יגיעו מכיוון אותם 25% חסרי המזל שלא זכו בתפקיד שר או סגן שר בממשלתו המנופחת. אבל, הכאוס הפוליטי שנוצר בנושאי מדיניות הפנים מהווה דווקא קרקע פורה לקידומם התקשורתי של חברי הכנסת הזוטרים בקואליציה. הרי אין זה סוד שמטרתם של אותם זוטרים הוא פרסום רב, ואם אפשר, כמה שיותר פופוליסטי. שכן, כל חשיפה תקשורתית תקדם אותם בעתיד. כך,  אולי, בפעם הבאה, יזכו הם להיות בקרב 75% ברי המזל. באין כל שוטר, הגבלה או משמעת, יכולים הזוטרים להתחרות ביניהם על תואר הצעת החוק המגוחכת ביותר. בכך, במקרה הסביר של דחיית החוק ישיגו הזוטרים חשיפה תקשורתית רחבה. במקרה הסביר לא פחות, שאיכשהו, באופן מעוות, החוק יעבור בכנסת, יזכו הם לחשיפה רחבה אף יותר.

בכדי לחסל באופן מוחלט כל סממן של חוסר יציבות החליטה ממשלת נתניהו לחוקק חוקים להגבלת האופוזיציה. למען שרידותה החליטה ממשלת נתניהו שיש להתעלם מהנורמות הפוליטיות הנהוגות בכנסת מזה עשרות שנים, נורמות שהתגבשו לאורך שנים ומטרתן התנהלות תקינה של הרשות המחוקקת. החוקים החדשים קובעים, בין השאר, שיידרש, מעתה, רוב של 65 חברי כנסת על מנת להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון, כמו כן, יוכלו תשעת (!) סגני השרים להשתתף בוועדות הכנסת. החוק השערורייתי מכולם הוא זה המאפשר העברת תקציב דו שנתי, שיחסוך לקואליציה את כאב הראש הכרוך בהעברת תקציב 2010. בכדי לרצות את שותפו הבכיר, אביגדור ליברמן וחייליו, החליט נתניהו להתערב בצורה גסה בתהליך מינוי הוועדה לבחירת שופטים, ולראשונה בתולדות המדינה, סוכל מינויו של נציג הסיעה הגדולה באופוזיציה לוועדה. תהליך זה ידוע יותר בשם "פרשת בראון 2". אם לא די בכך, בכדי לאפשר לידידו, שאול מופז לפלג את מפלגת קדימה, מקדם נתניהו חוק חדש: "חוק מופז". כזכור החוק הנוכחי מאפשר לסיעה להתפלג, אם ורק אם לפחות שליש מחבריה מעוניינים לפרוש. נתניהו מודע לכך שמופז מתקשה לגייס עשרה חברי כנסת ממפלגת קדימה, לכן החליט להקל עליו את המלאכה, ולקבוע שגם שבעה חברי כנסת יספיקו למהלך. מיותר להוסיף שלמרות שחוקים אלו משרתים "מטרה נעלה" בעיניו של נתניהו, הם יישארו שם גם אחרי הקדנציה הנוכחית ויסבו נזק רב לפוליטיקה הישראלית. היטיב לתאר זאת אחד מהצדיקים היחידים שנותרו בממשלת נתניהו, השר מיכאל איתן.

יש שיטענו שאין להסיק מסקנות בחופזה, או ששלושה חודשים לא מספיקים על מנת לשפוט את מדיניות הפנים של הממשלה. בתגובה לטיעונים אלו אציין שלפני בניית הממשלה, הקים נתניהו את "צוות מאה הימים". צוות מאה הימים נבנה על בסיס רעיון פוליטי הגורס שבכדי לבצע כמה שיותר רפורמות יש ל"להפציץ" אותן במהלך מאה הימים הראשונים של הממשלה. שכן, השרים החדשים יהיו עסוקים מדי בתהליך הכשרתם ובניית לשכתם מכדי להשקיע מאמציהם בסיכול רפורמות. אנחנו מצויים כעת לקראת תום מאה הימים שתוכננו מבעוד מועד ובקפידה. לצערי, לא נותר לי אלא לדמות את התנהלות הפנים של ממשלת נתניהו לבולדוזר נהוג בידי נהג עיוור הדוהר במרכז העיר.

מדיניות חוץ

שיתוק

כפי שתיארתי בפוסט קודם, לממשלת נתניהו אין ולא יכולה להיות מדיניות חוץ. נתניהו וליברמן הם הפכים מוחלטים בכל הנוגע לאופן בו הם רואים את הגבולות העתידיים של ישראל. נתניהו דוגל בגבולות פתוחים, תלות כלכלית וחופש תנועה מוחלט בעוד שליברמן מעוניין בגבולות חסומים והפרדה מוחלטת בין האוכלוסייה הערבית והיהודית. לפיכך, בעצם הקמתה של ממשלה שכזו הכריז נתניהו שהוא מעוניין בשיתוק התהליך המדיני. לראיית נתניהו, האיום האיראני הוא הנושא המדיני הבוער ויש למקד עליו את מירב תשומת הלב.

לצערו הרב של נתניהו, תפיסה זו מנוגדת לחלוטין לזו של הנשיא הנבחר ברק אובאמה. אובאמה רואה את פיתרון האיום האיראני בהידברות ומשא ומתן. לפיכך, מדיניות החוץ שלו מוכוונת להפשרת היחסים עם העולם המוסלמי. אובאמה סבור שלא ניתן יהיה לגייס קואליציה ערבית נגד איראן מבלי לפתור, קודם לכן, את הבעיה הפלסטינית.

מחלוקת זו בין אובאמה לנתניהו עומדת במרכז מדיניות החוץ של נתניהו. אובאמה מעוניין לכפות לוח זמנים מהיר לפיתרון הסכסוך לפי מפת הדרכים (שתי מדינות). נתניהו לעומתו, מעוניין לסכל כל ניסיון שכזה מבלי ליצור משבר בינלאומי עם ארצות הברית. לפיכך, הוא מעוניין ליצור מראית עין של שיתוף פעולה עם אובאמה ולגלגל את האשמה על היתקעות המשא ומתן לפתחם של הפלשתינים. אחד המכשולים העיקריים ברעיון זה, הוא שמראית עין של מוכנות לפיתרון שתי המדינות עלול להלחיץ גם את ציבור המתנחלים וחלקים גדולים ממפלגתו שלו.

לפיכך, נאומו של נתניהו מיום ראשון הוא לא יותר מנאום בלימה. מצד אחד הוא אמר "שתי מדינות" על מנת לרצות את ארצות הברית. מצד שני הוא קרץ למתנחלים "זה לא באמת יקרה" כי לפני כן הפלשתינים צריכים להכיר במדינה יהודית, לפרז את השטח ולוותר על זכות השיבה (כפי שראש לשכת שרון, דב ויסגלס תיאר זאת: "כשהפלשתינים יהפכו לשבדים"). התנאים הללו הם תנאים צודקים שכל ישראלי מזדהה איתם, אבל עצם הצבתם כתנאי מוקדם למשא ומתן מוכיח כי נתניהו לא באמת מעוניין בו. הדרישות הללו מהווים את כל קלפי המיקוח של הפלשתינים. כל מי שמעוניין, באמת ובתמים, בהצלחת המשא ומתן יודע שאלו יהיו הויתורים הסופיים של הפלשתינים והצבתם כתנאי מוקדם, כמוה כביטול התהליך המדיני.

אבו מאזן, שמיהר לדחות את נאומו של נתניהו, נפל, לעת עתה, למלכודת שנתניהו טמן לו. כרגע, הפלשתינים נתפשים כסרבני השלום. אבל זהו מצב זמני בלבד. נתניהו קנה בנאומו לא יותר מכמה חודשים. כשיחודש הלחץ האמריקאי, ישראל תשוב ותוצג כסרבנית שלום, ונתניהו ייאלץ לשלוף שפנים נוספים מן הכובע על מנת לבלום את רעיון שתי המדינות.

על כן, מדיניות החוץ של נתניהו היא מדיניות של שיתוק ובלימה. נתניהו יסכל כל התקדמות או יוזמה מדינית מחד, ויימנע מהצגת יוזמה משלו מאידך. זוהי מדיניות חכמה במידה והזמן פועל לטובתנו. אבל, כאשר הצנטריפוגות באיראן ממשיכות להסתובב, והפלשתינים ממשיכים להתרבות בקצב מהיר פי שלוש משל היהודים, פאסיביות וחוסר יוזמה משקפות איוולת מוחלטת.

יציבות:

נתניהו שם דגש מיוחד בנאומו בכדי שכמעט כל סקטור בציבור היהודי ימצא משהו להזדהות איתו. ציבור ה"שמאל מרכז" מתמוגג מה"מהפך" האידיאולוגי שעבר על נתניהו. המתנחלים צהלו על כך שהם קיבלו אישור מרומז להמשיך ולבנות בהתנחלויות. כולם הסכימו לאמירה הכללית: "אנחנו רוצים שלום והם לא". כפי ששמעתי מפי כמה ממכריי: "ביבי יצא גבר!".

הנושא המדיני, עגום ככל שיהיה לא יפיל את ממשלת נתניהו בזמן הקרוב. חבורת ברק לא תפרוש מהממשלה תמורת שום הון שבעולם. מה יש לברק ולפואד לחפש בחוץ? כל עוד הבניה בהתנחלויות נמשכת, מפלגות ה"ימין" לא יאיימו לפרוש. גם אם נתניהו ירחיב את מראית העין של התקדמות בתהליך המדיני, יודע ציבור הימין שאין לו אלטרנטיבה אמיתית. ממשלת נתניהו יציבה כסלע.

לסיכום, ממשלת נתניהו היא ממשלת שיתוק יציבה. אין היא מסוגלת לקיים רפורמה כלשהי בתחום כלשהו. בהיעדר יד מכוונת הבלגאן שולט. קיימים מעט תרחישים אשר עשויים לשנות את התמונה. העמדת ליברמן לדין ופרישת ישראל ביתנו מן הקואליציה, עשויים לסלול את הדרך לכניסת קדימה לממשלה. עם זאת, לממשלת ליכוד-קדימה אין אופק מדיני, שכן חילוקי הדעות בין נתניהו ללבני רבים. אולם, בתרחיש זה, מדיניות הפנים עשויה לצאת מן השיתוק.  זאת לאור היחלשות כוחם של ש"ס וחבורת ברק. תרחיש נוסף, אם כי לא סביר, שישנה את התמונה, הוא פעולה של חיל האויר באיראן. פעולה זו תרסק את יציבותה של הממשלה במידה ותיכשל, ותשנה כל התמונה המדינית בעולם במידה ותצליח.

אולם, ללא שינוי חיצוני מרחיק לכת, השנים הקרובות יהיו שנים רעות של שיתוק, חוסר יוזמה, שחיתות והצעות חוק מביכות. תהליך שחיקת האמון בכנסת יימשך, הניכור הציבורי לפוליטיקה יימשך ועמו גם האדישות. ממשלת נתניהו תהיה, מהגרועות בממשלות ישראל.

14 תגובות

14 תגובות לפוסט “נתניהו – למען השיתוק”

  1. ארדן ISRAELבתאריך 20 יוני 2009 בשעה 17:46

    ניתוח יפה. מסכים עם מה שאמרת, למרות שחלק מהנתונים מבהילים מדי – כל שנה חלק גדול מסעיפי חוק ההסדרים נופל (למרות שזה לא היה משמעותי כמו השנה), וקצב גידול האוכלוסייה הפלסטינאית הוא לא פי 3 יותר מהיר מקצב האוכלוסייה כאן, הוא בערך פי 1.5 ויורד כל הזמן.

  2. admin ISRAELבתאריך 20 יוני 2009 בשעה 19:24

    זה נכון שבכל שנה התקציב עובר רפורמות ותיקונים על פי דרישות סיעות הקואליציה, אבל השנה התהליך היה מגוחך לחלוטין. האוצר ניסה לבצע מחטף באישון לילה, באישור ראש הממשלה. למחרת בבוקר, נתניהו הכחיש את מעורבותו (למרות שעדויות לאחר מכן יוכיחו שהוא ידע על כל הפרטים), והתקציב עבר שינוי מהפכני לחלוטין. כשאני מתבונן בתהליך כזה אני שואל את עצמי, ללא קשר למהות הסעיפים, איך זה ייתכן שחוק התקציב לשנתיים עובר כאלו שינויים בזמן כה קצר. זה מעיד על היעדר מדיניות וכשל מוחלט. כשמדובר בתקציב המדינה לשנתיים זה מאוד מאוד מדאיג…
    לגבי גידול האוכלוסין. זה נכון שלא הבאתי סימוכין. המספרים שהבאתי היו מזיכרון. עכשיו בדקתי וראיתי שעל פי נתוני הלמ"ס משנת 2005 קצב גידול האוכלוסין בקרב היהודים בישראל הינו 1.3% בעוד שקצב גידול האוכלוסייה המוסלמית במדינת ישראל (ללא הגדה ועזה) הינו 3.2. (פי 2.5 יותר). עוד לא מצאתי נתונים לגבי האוכלוסיה המוסלמית בגדה ובעזה. הם, מן הסתם, גדולים יותר.
    סימוכין:
    http://www.abrahamfund.org/main/siteNew/index.php?page=4&action=sidLink&stId=842

  3. ארדן ISRAELבתאריך 20 יוני 2009 בשעה 22:05

    הנתונים הם מה שמצאתי בוויקיפדיה, לפי הנתונים של ה-CIA factbook.

    http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_and_territories_by_fertility_rate

    הנתונים לשנת 2008 מצביעים על כך שמספר הצאצאים לאשה ברצועה הוא קצת פחות מפי 2 מאשר בישראל, ומספר הצאצאים לאשה בגדה הוא בערך פי 1.2 מאשר בישראל. שים לב גם לירידה הדרסתית בילודה בשטחים בין השנים 2000 ל-2008, מגמה שכנראה תמשך.

    יכול להיות שנתונים מוטים ע"י מוסלמים תושבי ישראל, אבל לא בצורה משמעותית. עוד נתון מעניין הוא שדווקא הילודה של ערבים נוצרים תושבי ישראל הוא קטנה מאשר הילודה של האוכלוסייה היהודית.

  4. ארדן ISRAELבתאריך 20 יוני 2009 בשעה 22:09

    דרסתית == דרסטית

  5. זליג GERMANYבתאריך 20 יוני 2009 בשעה 23:56

    ניתוח יפה ומטריד.
    מצד אחד, עושה רושם שכל שינוי במפה הפוליטית הישראלית גורם לשינוי שלילי במצב. מתסכל מאוד לחשוב על זה ולנתח את זה.
    מצד שני, כמה זמן יש לישראל לשרוד?…

  6. שי ISRAELבתאריך 21 יוני 2009 בשעה 13:17

    ביבי תמיד היה "קוסם" פוליטי.
    החוקים הלא הגיוניים שלו הם תולדה ישירה מהאופן שבו הוא הרכיב את הממשלה המנופחת הזאת.
    הוא הצליח לחבר בין מפלגה אנטי דתית למפלגה חרדית ומפלגת שמאל עם מפלגת ימין קיצוני.
    הכל על תקן "הגדלה ויציבות קואליציונית".
    יש לי רק סיג אחד לגבי התקציב, תקציב המדינה אמור להיות מאושר עד חודש דצמבר. זה לא היה הגיוני לעשות תקציב לחצי שנה ואז שוב פעם להכנס לדיונים על התקציב.
    עדיף שזה לא היה ככה אבל אני בהחלט חושה שתקציב לשנה וחצי עדיף ושני תקציבים לחצי שנה ושנה.

    אני חושב שהבעיה הגדולה היא בנורמות הפוליטיות בישראל.
    אני זוכר שאחרי הבחירות ציפי והעוזרים שלה אמרו שכדאי להם להיות באופוזיציה כי משם ניתן להפיל את הממשלה.
    שום מילה לגבי אלטרנטיבה שילטונית, הכל משחקים של "כבוד".
    היום תפקיד האופוזיציה היא להפיל את הממשלה ולהבחר בעצמה. בד"כ זה משחק בין 2 מפלגות שמתחלפות בינהן עם אותם שחקני חיזוק (ש"ס, עבודה וכו'). ברגע שהמפלגה עולה לשלטון, היא תתנהל בדיוק כמו הממשלה הקודמת.

    ממשלת השיתוק זה מצב שהיה קורה בכל מצב.
    קדימה לא הייתה מסוגלת לבנות ממשלה טובה יותר.
    המפה הפוליטית בישראל זזה ימינה. אני מאמין שאנשים מתחילים לאבד אמון בשמאל, אבל העובדה שאין שום מפלגת שמאל שיכולה לסחוף את האנשים תורמת רבות לתזוזה ימינה.

    ממשלת ישראל היא ברובה ימנית (אני מתעלם מהכסת"ח שנקרא מפלגת העבודה) אבל היא לא מסוגלת לפעול כמו שהיא רוצה.
    הממשל בארה"ב מכתיב לישראל את המדיניות כי הוא יודע שהדבר שהכי חשוב לישראלים זה לא שלום, זו הידידות והתמיכה מארה"ב.

    הנאום של ביבי היה הכי שמאלני שהוא היה מסוגל לשאת ולהשאר בליכוד. לכן הוא נאום הסטורי. הליכוד זז שמאלה.
    בסופו של דבר, עם או בלי קריצה למתנחלים, כל מילה שאתה אומר והיא מפורסמת – זו נקודת ההתחלה של המשא ומתן.
    הפלסטינים הבינו את זה, לכן העובדה שלהם לא השתנתה במהלך כל השנים והישראלים לא הבינו את זה, לכן הם מציעים יותר ויותר ונתקלים בשלילה.

    מה אכפת לפלסטינים להגיד "לא ולא" כשהם יודעים שבסוף או הריבוי הטבעי או העמדה הישראלית תתכרסם כליל.
    בסופו של דבר הם ישיגו את מה שהם רוצים.

  7. admin ISRAELבתאריך 21 יוני 2009 בשעה 18:15

    בתגובה לארדן. קיבלתי את התיקון. הריבוי בשטחים הוא דווקא קטן משל המוסלמים בישראל. בסך הכל הריבוי הטבעי בקרב הערבים גדול בערך פי 2 משל היהודים. אני אתקן את הפוסט.

  8. admin ISRAELבתאריך 21 יוני 2009 בשעה 18:16

    זליג. מה בפוסט גרם לך להסיק שישראל לא תשרוד?
    יש הרבה ממה לדאוג. אבל, איום קיומי על ישראל, אני לא רואה בעתיד הנראה לעין…

  9. admin ISRAELבתאריך 21 יוני 2009 בשעה 18:54

    בתגובה לשי: נתניהו הוא אמנם רטוריקן מוכשר מאוד, אבל לא הייתי מגדיר אותו כ"קוסם פוליטי". על פי ניסיון העבר והתנהולותו בהווה, עושה רושם שמבין ראשי ממשלתתנו לאורך השנים רק ברק היה פוליטיקאי כושל ממנו.
    זה נכון שהחטא הקדמון של הממשלה הזו הוא עצם הקמתה. מהגדרתה, זוהי ממשלת שיתוק שכל הצדדים בה לא יכולים להסכים ולו על כיוון יחיד. לגבי אלטרנטיבות, אילו היה ברצונו של נתניהו לקדם רפורמות פנים כלשהן הרי שדווקא ממשלת ליכוד-קדימה הייתה עובדת. בנושאי מדיניות חוץ, ממשלת קדימה-ישראל ביתנו הייתה מצליחה לפעול. את הכל הסברתי בפוסט "למי אני מצביע":
    http://sonoflaser.com/?p=83

    לגבי תנועות "ימינה" ו"שמאלה". יהיה לי קשה להגיב, מאחר ואני לא מאמין במונחים: "שמאל" ו"ימין" פוליטיים. בפוסט "למי אני מצביע" (קישור למעלה) הסברתי שבכל הנוגע לשכבת הפוליטיקאים, המונחים הללו הינם פיקציה. הפשטה זו של המציאות הינה הכרחית על מנת שיוכלו לתקשר ביתר קלות עם הציבור. לכן. נתניהו לא "זז שמאלה". הוא נשאר בדיוק היכן שהיה, ועודנו מייצג את האסכולה התומכת בגבולות פתוחים ושוללת יצירת גבול בין ישות פלשתינית ליהודית. אל תיתן לעובדה שהוא דיבר על "מדינה פלשתינית" בנאומו לבלבל אותך. שכן, בסבטקסט הוא מסביר בדיוק למה זה לא באמת יקרה…
    דיברת על כך שעצם האמירה חשובה. ובכן, אין פה שום חידוש היסטורי. שרון, עוד בשנת 2001 בנאום לטרון דיבר על מדינה פלשתינית. להזכירך, באותה תקופה שרון עוד לא חלם לפרוש מן הליכוד, ובמרכז הליכוד הוא היה ידוע כ"אריק מלך ישראל, חי חי וקיים".

    לגבי תנודותיו של הציבור ימינה אני יכול להסכים חלקית. שכן, הציבור אכן מדבר במונחים של ימין ושמאל. אם כי מונחים אלה מיטשטשים לאחרונה ובכך יוצרים תופעות לוואי מסוכנות (כמו מפלגת ישראל ביתנו). לדעתי דרך יותר מדויקת להסביר את תנודות הציבור הוא על ציר ה"שלום-ביטחון". עליו פירטתי בפוסט קודם:
    http://sonoflaser.com/?p=134
    בגדול, הציבור נע בין שאיפותיו ל"שלום" ובין שאיפותיו ל"ביטחון". כאשר מצב ה"ביטחון" בארץ מעורער הוא מצביע לאלה אשר ממתגים עצמם כמוצרי "ביטחון". כאשר מצב ה"ביטחון" בארץ טוב, הוא בוחר להצביע למותגי "שלום" מובהקים…

    ולבסוף, לגבי הפלשתינים. כידוע, גם אצלם יש אסכולות וחילוקי דעות מדיניים. אלו שמסכימים עם נתניהו ומאמינים בגבולות פתוחים, ישחקו לידיו וידחו את נאומו על הסף. אלו שמאמינים בפתרון של גבולות ברורים ישחקו את המשחק של אובאמה וידהרו למשא ומתן.

  10. זליג GERMANYבתאריך 21 יוני 2009 בשעה 22:23

    אני לא יודע אם מדינת ישראל, כישות, עומדת בפני סכנת הכחדה. אבל אני די בטוח שעם קצב ההתרבות הנמוך של החילונים המשכילים לעומת קצב ההתרבות המטורף של החרדים/הבלתי משכילים/בני המיעוטים, מדינת ישראל שבה אתה ואני גדלנו לא תתקיים בעוד, נגיד, 50 שנה. אם היא תהיה מדינת כל אזרחיה, תיאוקרטיה, דיקטטורה צבאית, מדינה בתוך האיחוד האירופי, מדינה ערבית עם מיעוט יהודי או כמו שהסימפסונז חזו בפרק עתידני: Saudi-Israelia.

  11. ארדן ISRAELבתאריך 22 יוני 2009 בשעה 18:49

    זליג, שוב מהסתכלות בעובדות, מספר המשכילים רק עלה (גם באחוזים) מהקמת המדינה:

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%98%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

    http://www.che.org.il/template/default.aspx?PageId=160

    יכול להיות שרמת ההשכלה הגבוהה ירדה, אבל עדיין זה לא נכון להגיד שמבחינה דמוגרפית מספר המשכילים קטן.

    בקשר לקצב ההתרבות, כפי שכתבתי קודם, קצב התרבות בני המיעוטים קטן כל הזמן.

    בקשר להפיכת החברה ליותר דתית, אז לפחות לגבי החברה היהודית, אפשר לראות שהתהליך הוא דווקא הפוך:

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%96%D7%A8%D7%94_%D7%91%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%94

    אפשר לראות גם בקרב החרדים, שם הריבוי הטבעי הוא הגדול ביותר מכל קבוצות האוכלוסייה, מספר המנדטים שהם "שווים" לא גדל בצורה משמעותית. מספר המנדטים שקיבלה יהדות התורה מהקמתה בשנת 1992 גדל בסה"כ ב-1:

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94

    בקשר להתנסות האישית שלי, אני לא בטוח שהדור הקודם של ה"אשכנזים המשכילים" הוא כזה נאור. ממה שיצא לי לראות, הדור ההוא נגוע בהרבה סטיגמות ודעות קדומות, ולא ליברלי כפי שאתה רוצה לחשוב שהוא, ובוודאי לא יחסית לדור הנוכחי.

  12. admin ISRAELבתאריך 22 יוני 2009 בשעה 22:59

    אני מסכים עם ארדן, ואוסיף שגם המדינה בה אני ואתה גדלנו עברה תמורות רבות מאז דור המייסדים והיא לא ממש אותה המדינה שבה גדלו ההורים שלנו.

    הקשישים לעד יגידו ש"הנוער של היום הוא לא כמו פעם", ובתקופה שלהם "לילדים היה כבוד", אבל עדיין, בגיל 27 זה נראה לי קצת מוקדם לנוסטלגיה מסוג זה…

  13. זליג GERMANYבתאריך 24 יוני 2009 בשעה 17:26

    נתונים מעודדים. נחיה ונחזה.
    ואגב, ארדן, אני לא השתמשתי בביטוי "אשכנזים משכילים"… :-)

  14. admin ISRAELבתאריך 24 יוני 2009 בשעה 17:59

    אבל לזה התכוונת…

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏