מרץ 05 2010

מה זה האפרטהייד הזה?

מאת: בשעה 19:01 נושאים: חברה,כללי,מדיניות חוץ,פוליטיקה

לרגל שבוע האפרטהייד הישראלי שמציינים השבוע אוניברסיטאות ברחבי העולם החלטתי לנסות ולחקור מדוע עשה המונח הישן "קאמבק" דווקא בשנים האחרונות, ודווקא בהקשר הישראלי?

כזכור, אפרטהייד הינו כינוי למשטר ששרר בדרום אפריקה בין השנים 1948-1990 בו מיעוט לבן שלט במדינה ביד רמה תוך מניעת זכויות אדם בסיסיות מהרוב השחור. החוק הבינלאומי מגדיר אפרטהייד כ"משטר ממוסד אשר באופן שיטתי מפעיל אמצעי דיכוי על מנת להנציח את שליטתה של קבוצה אתנית אחת על אחרת".

גימי קרטר - כשאתה אומר אפרטהייד, למה אתה מתכוון?

ג'ימי קרטר - כשאתה אומר אפרטהייד, למה אתה מתכוון?

המשטר בישראל רחוק אמנם מלהיות דמוקרטיה ליברלית (כל מי שיש לו ספק בכך מוזמן להתעדכן בקורותיהם של שרי החוץ, המשפטים והפנים, או לספור את מספר השכנים הערבים החיים בסמוך לביתו). אזרחיה הערבים של ישראל מופלים לרעה מדי יום על ידי מוסדות המדינה. עם זאת, יהיה זה לא נכון לטעון כי המדינה שוללת באופן שיטתי את זכויות האדם הבסיסיות ביותר של המיעוט הערבי. המשטר בישראל קרוב הרבה יותר למה שפרופ' סמי סמוחה מכנה "דמוקרטיה אתנית", מאשר למשטר אפרטהייד.

אני בטוח שרוב הקוראים כבר ידעו כל זאת מראש. מטרת הפוסט הזה היא לא להראות כי ישראל היא לא מדינת אפרטהייד. זה יהיה קל מדי. השאלה שאני שואל כאן היא אם קיימות הגדרות כל כך ברורות למונח, מדוע בכל זאת אוניברסיטאות כה רבות במערב מציינות את "שבוע האפרטהייד הישראלי"? איך זה שאנשים אינטילגנטיים כמו הנשיא ג'ימי קרטר, אשר יודעים דבר או שניים בהיסטוריה ובחוק בין לאומי מכנים ככה את  ישראל?

התשובה האינטואיטיבית אותה ממש קל לשלוף ואשר לא דורשת יותר מדי מחשבה היא ש"כולם אנטישמיים". אבל, לצערנו בעולם המערבי אנטישמיות היא כבר מזמן פאסה, ונותרה נחלתן הבלעדית של קבוצות ימין הזויות, אוכלוסיות עניות של מהגרים מוסלמים וקבוצות שמאל "מרקסיסטיות" זניחות אשר נהנות להזדהות עם סבלן של הקבוצה הקודמת אבל גם להספיק לחזור בזמן לביתם המרווח, לאכול ארוחת ערב אורגנית אל מול מסך הטלוויזיה המקרין את סדרת הריאליטי האהובה עליהם.

התשובה האמיתית לשאלה הנ"ל טמונה, כמו תמיד, במאבק הפוליטי בישראל ובעולם הערבי בנוגע לאופן הרצוי לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. קוראי הנאמנים כבר בטח מכירים את החלוקה הזו. למען קוראי הלא נאמנים אעשה "קופי פייסט" מפוסט שפרסמתי לפני כשנה:

כיום קיימות שתי אסכולות מרכזיות בפוליטיקה הישראלית. האסכולות הללו לא מזוהות עם "הימין" ה"שמאל" או ה"מרכז". הן חוצות מפלגות, גושים פרלמנטריים, עדות ודתות.
האסכולה הראשונה מדברת על הפרדה ברורה בין ערבים ויהודים. כלומר, יצירת מינימום אינטראקציה בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית בארץ. המצדדים בגישה זו ישאפו לייצר אלמנט פיזי מוחלט בדמות גדר או חומה בצורה אשר יחלק את הארץ לשניים: חלק ערבי, וחלק יהודי. השאיפה היא שבחלק היהודי יהיו כמה שפחות ערבים, ובחלק הערבי יהיו כמה שפחות יהודים. גבולות 67 לא מייצרים הפרדה טובה מספיק. לכן, יש ליצור חילופי שטחים, הזזה פיזית, ברצון או בכפייה, של אזרחים ממקום מושבם, וליצור גבול חדש וברור.
מבחינה ביטחונית מסתמכים מצדדי גישה זו בנשק הגרעיני כמגן האולטימטיבי מפני פלישה, זאת מכיוון שגבולות מצומצמים הם, מטבעם, קשים להגנה באמצעים קונבנציונאליים. התומכים באסכולה זו רואים בהרתעה הגרעינית מוצהרת כמענה הביטחוני החזק ביותר לביטחון מדינת ישראל בגבולות מצומצמים.
המצדדים הבולטים בגישה זו הם: אולמרט, פרס וליברמן. אני נוטה להאמין שגם לבני מצדדת בגישה זו, אם כי היא טרם עמדה במבחנים מעשיים לצורך קביעה מוחלטת.
ביטויים מייצגים לאסכולה זו: "טרנספר", "איום דמוגראפי", "הם כאן, אנחנו שם", "הינתקות", "התכנסות", "שתי מדינות לשני עמים".
האסכולה השנייה מעמידה בראש סדר העדיפויות את ה"עומק האסטרטגי". הרעיון מאחורי גישה זו הוא שעל מנת לשמור על בטחונה של ישראל, יש צורך בנוכחות צה"ל על בקעת הירדן. הרעיון של הצבת כח זר, בין הירדן לים התיכון, מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל. לפיכך, יש למנוע אפשרות זו. לאור זאת, אם תוקם מדינה פלשתינית, היא בהכרח צריכה להיות מפורזת מצבא. על מנת לאכוף את פירוזה של אותה מדינה, יש לוודא שגבולותיה יהיו בלתי ברורים (אם אפשר, אפילו עדיף שיהיו תיאורטיים בלבד). הביטחון השוטף יושתת על בסיס תלות כלכלית בין הישות הערבית למדינת ישראל. גישה זו לא שוללת הקמת מדינה פלשתינית, אבל היא בהחלט שוללת יצירת גבול. גישה זו מצדדת בהשתלבות בין האוכלוסיות הערביות והיהודיות בארץ ומקדמת הקמת פרויקטים כלכליים אשר ייצרו תלות כלכלית בין היהודים והערבים בארץ.
ביטויים מייצגים לאסכולה זו: "שלום כלכלי", "עומק אסטרטגי", "סכסוך אזורי", "נורמליזציה"
המצדדים העיקריים בגישה זו הם נתניהו, ברק ומופז.

אם אסכם באופן פשטני, האסכולה הראשונה רוצה הפרדה ברורה בין ערבים ויהודים ויצירת גבול קבוע וסגור. האסכולה השנייה רוצה בדיוק ההיפך – לטשטש את הגבולות, לערבב את האוכלוסיות ולהביא למדינה דו-לאומית.

שבוע האפרטהייד הישראלי

שבוע האפרטהייד הישראלי

כיום, המונח "תהליך השלום" מזוהה עם האסכולה הראשונה. הניסיון היחידי לפתור את הסכסוך נעשה על פי הרעיון של שתי מדינות לשני עמים בגבולות 67. הקהילה הבינלאומית מכירה אך ורק בפתרון זה. ואכן, האו"ם עודנו מכיר בגבולות 67 כגבול המפריד בין המדינה היהודית ליישות הפלשתינית. הדגש הוא על המילה "כרגע" כי אם נשים לב, אסכולת שתי המדינות מצויה בתהליך מהיר של קריסה. ארי שביט צדק במאמרו כשאמר שמודל שתי המדינות מעולם לא נלקח ברצינות על ידי ההנהגה הפלשתינית. הדחייה הפלשתינית של אסכולת שתי המדינות הביאה לקריסה הרעיונית של הגוף המכונה "השמאל הישראלי". הקהילה הבינלאומית מצויה אף היא בתהליכים (מוקדמים) של התפכחות מרעיון שתי המדינות.

איך כל זה מתקשר לחזרתו של האפרטהייד לסדר היום העולמי? הבה ננסה לדמיין עולם בו הקהילה הבינלאומית התפכחה לחלוטין מרעיון שתי המדינות. להתפכחות הזו יש משמעויות מרחיקות לכת – אם שתי המדינות הוא לא עוד הפתרון לסכסוך, הרי שגם הקו הירוק הופך לחסר משמעות. אם הקו הירוק חסר משמעות אז מה מפריד בין המדינה היהודית לאוכלוסייה שמעבר לקו הירוק? אם נזנח פתרון שתי המדינות הרי זה רק עניין של זמן עד שכל ארבעת מיליון הפלשתינים שחיים בין הירדן לים ייתפשו על ידי הקהילה הבינלאומית כאזרחים לכל דבר ועניין של המדינה היהודית. במצב כזה יש לישראל אך ורק שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא להעניק זכות הצבעה ושאר זכויות בסיסיות לכל תושבי הגדה ועזה. כלומר: להפוך למדינה דו-לאומית, שבעתיד הקרוב גם תהיה בעלת רוב ערבי. האפשרות השנייה היא להמשיך במצב הקיים ולהפוך על פי הגדרה, למדינת אפרטהייד. זהו הסיוט של אנשי האסכולה הראשונה. זהו הפחד הגדול של כל מי שמעוניין בהמשך הציונות. זהו בדיוק ה"איום הדמוגרפי" עליו מדברים אולמרט, רמון לבני וליברמן.

"שבוע האפרטהייד הישראלי" הוא רק תסמין ראשוני של השינוי הרעיוני אשר הגיע (באיחור רב) גם לקהילה הבינלאומית. זה עוד ייקח כמה שנים, אולי אפילו כמה עשורים עד שהוא יושלם. משך הזמן הזה הוא בדיוק הזמן שנותר לאסכולת שתי המדינות להתקיים. הקבלה של הקהילה הבינלאומית את רעיון שתי המדינות הוא מה שמגן על ישראל מפני הפיכתה למדינת אפרטהייד ומה שהופך את "שבוע האפרטהייד הישראלי" לאירוע שולי וחסר חשיבות. אין להתייחס לשכבת מגן זו כמובנת מאליה. על כל מי שעדיין מאמין ברעיון של שתי המדינות לדעת שהוא חי כרגע על זמן שאול. בתום הזמן הזה ישראל תהפוך למדינת אפרטהייד, וממדינת אפרטהייד המסלול מוביל אך ורק לפתרון של האסכולה המתחרה – מדינה דו לאומית.

17 תגובות

17 תגובות לפוסט “מה זה האפרטהייד הזה?”

  1. זליג LUXEMBOURGבתאריך 05 מרץ 2010 בשעה 21:37

    מאמר מעניין, אבל לא הבנתי כמה דברים.
    1. על סמך מה אתה טוען שרעיון שתי המדינות הוא במגמת היעלמות?
    2. מה הפתרון, לדעתך? להפוך את ישראל למדינה דו-לאומית? לטרנספר ערבים?
    3. ממאמרך אני מבין שהציונות ללא ספק עומדת בפני קריסה, האם זה מה שאתה טוען?
    4. האם יש לדעתך דרך להציל את הציונות?
    5. האם יש סיבה?

  2. admin ISRAELבתאריך 06 מרץ 2010 בשעה 11:14

    1. רעיון שתי המדינות הוא במגמת היעלמות בגלל: א. ההשתוללות של גוש אמונים בגדה המערבית והיעדר האכיפה נגדם בקרב אהוד ברק לאורך שתי הממשלות האחרונות. ב. חוסר ההיענות העקבי בצד הפלשתיני לפתרון שתי המדינות החל מקמפ דיוויד ב- 2000 המשך בטאבה והשיא ב- 2008 עם הצעת אולמרט. הממשלה הפלשתינית הנוכחית בגדה היא הכשרונית, הממוקדת ובעלת הריבונות הגבוהה ביותר(בגדה) אי פעם וגם המדיניות שלה היא המובהקת ביותר אי פעם נגד פתרון שתי המדינות. כבר לא מדובר בהטעיות של ערפאת אלא במדיניות מוסדרת.
    2. לא יודע. אני לא מתיימר לשלוף פתרונות מהמותן אלא לתאר מצב קיים. ההתמודדות סטייל קדימה הורכבה מפתרונות חד צדדיים – התנתקות, התכנסות – קביעת עובדות בשטח. יכול להיות שתכנית ההתכנסות היא הפתרון המיטבי למי שרוצה לשמר את האסכולה הזו. אולי הצבת כוחות בינלאומיים בגדה. זה מאוד מורכב וקשה לי לענות. קרא את המאמר של יהודה שנהב הוא מתיימר לתת תשובות לשאלה הזו. אותי הוא לא כל כך שכנע: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1150719.html
    3. אם אסכולה א' תקרוס זהו רק עניין של זמן עד שהציונות כפי שאנחנו מכירים אותה תקרוס. זה אומר, לא עוד חוק השבות, לא עוד מדינה יהודית.
    4. השאלה הזו זהה לשאלה 2.
    5. כן. כי אני כן מעוניין בקיומו של חוק השבות. זאת ועוד, אני די בטוח שהסרת הקו הירוק מהתודעה תביא להיטמאות המדינה היהודית במרחבי המזרח התיכון ולא להיפך. מדינת ישראל כבר לא תהיה דמוקרטיה אתנית, היא ככל הנראה לא תהיה דמוקרטיה כלל. יהיה קשה לשלם דמי אבטלה לכ- 30% מתושבי הגדה ו- 70% מתושבי עזה ולכן היא תהפוך למדינת עולם שלישי.

  3. admin ISRAELבתאריך 06 מרץ 2010 בשעה 12:13

    אה ו… מה אתה עושה בלוקסמבורג?

  4. זליג LUXEMBOURGבתאריך 06 מרץ 2010 בשעה 12:50

    מרגיש מגניב שגילית איזה דגל זה? :-) אני שר ומדריך את קבוצת הבאסים של המקהלה הרשמית החדשה של לוקסמבורג. זה הפרוייקט הראשון של המקהלה, הקונצרט מחר. ואני היחיד בכל המקהלה שלא מדבר צרפתית, כך שהחזרות די מתסכלות. ויש פה איזה באס צרפתי אחד שמתעקש לספר לי סיפורים שמאוד מצחיקים אותו בשפת אמו. אבל חוץ מזה זה אחלה. :-)

  5. איתן ISRAELבתאריך 06 מרץ 2010 בשעה 16:09

    פוסט מוצלח, איתמר. מאד מתחבר לדיון שלנו משלשום.
    אם כי אני חושב שהסיום היה פשטני מדי. ברור שאף מדינה לא יכולה להתקיים כש-20% מהאוכלוסיה מממנת את קיומה של השאר. בדיוק מהסיבה הזו העלו את גיל הפנסיה (ואני מאמין שאתה ואני לא נצא לפנסיה לפני גיל 73).
    כרגע האבטלה במגזר הערבי גואה בגלל הרבה סיבות, לרבות חוסר בחינוך (מבית ומחוץ), הזדמנויות עבודה ועוד (זו האפליה שדיברת עליה).
    אני חושב שכשם שהצלחנו לקלוט עליה ממרוקו ומתימן, ובמידה זהה של הצלחה מאתיופיה (חכה 15 שנה והשר היושב בראש מיניסטריון האמת יהיה אתיופי), אין סיבה להאמין שלא נוכל לקלוט בהצלחה פלסטינים.
    כשאתה נותן לאנשים הרגשה שאתה רוצה ומעריך את העבודה שלהם, ושיש להם הזדמנות לבטא את עצמם ולהקדם, אנשים לרוב מונעים (Motivated) להיות יצרניים.

    וזליג – תעביר את העכבר מעל דגל המדינה, ותראה גם אתה מאיזו מדינה היא.

  6. admin ISRAELבתאריך 06 מרץ 2010 בשעה 18:30

    איתן ההשוואה שלך לקליטות העלייה מארצות המזרח קצת מפספסת כאן. אמנם אלו היו מבצעים מרשימים (ואנשים מסוימים אפילו יטענו – מדהימים) אבל אתה לא יכול להשוות קליטת עליה אפילו אם היא מאסיבית וגודלה שווה ערך ל- 25% מהאוכלוסייה כולה, למעשה של הכפלת האוכלוסייה ומתן אזרחות ל- 6 מיליון פלשתינים, חלקם הגדול פליטים חסרי עבודה והשכלה.
    כמו שאמרתי לזליג בתגובה הקודמת. במקרה של היעלמות הקו הירוק מהתודעה, אנחנו לא נקלוט אותם, הם יקלטו אותנו.
    ישראל תיטמא במרחב ולא להיפך. לא מדובר כאן רק בשינויים כלכליים אלא מדובר בשיוני מהותי מקצב לקצה של המדינה. ישראל לא תהיה יהודית, לא תהיה דמוקרטית וללא ספק לא תהיה ליברלית.

  7. קרן ISRAELבתאריך 07 מרץ 2010 בשעה 0:35

    יופי של פוסט, כזה שאחריו די קשה להמשיך להכחיש ולברוח מהמציאות הפוליטית של האזור. אני מסכימה עקרונית עם הניתוח (אם כי לא מוצאת את עצמי באף אחת מהאסכולות) והמסקנה הכמעט בלתי נמנעת בעיני היא שישראל בדרך להפוך למדינת אפרטהייד (לא שאני משוכנעת שזה הרבה יותר גרוע ממדינת כיבוש…). בעיקר בגלל שבהתחשב בכמות הרגשות הלאומיים, שלא לומר הלאומנים, שיש משני הצדדים של הסכסוך, אני פשוט לא רואה את האופציה של המדינה הדו לאומית מתממשת, לפחות לא ב3-4 העשורים הקרובים. אני חייבת לציין, שכמי שאוהבת להחשיב את עצמה כפוסט ציונית, פוסט מרקסיסיטית (ואם תתעקשו אני מוכנה לסגור על עוד כמה פוסטים כאלו), רעיון המדינה הדו לאומית תואם במדוייק את השקפת עולמי. לפחות בתיאוריה. אממה, אני מסתכלת סביב ולא רואה את זה קורה, יתרה מכך, אני לא רואה את זה מוריד את מינוני האלימות או מפחית את מעגלי ההרג והסבל הנוכחיים (אני אנסה להסביר למה בהמשך). כך, ומכיוון שזו "האסכולה" שלי – אני נוטה לראות את הסכסוך מבעד לפריזמה הצרה הזו, של צמצום האלימות, המוות והסבל האנושי הכרוך בסכסוך הארור הזה – אני מוצאת את עצמי תומכת בחיפוש פתרונות ריאליסטיים יותר, כאלו שיתנו מענה לרגשות הלאומיים/שורשיים רבי העוצמה שיש לנו כאן. מה שמוביל אותי היישר לחיק הקונספט המוכר (והאהוב כרגע על הקהילה הבינלאומית) של רעיון שתי המדינות. הפרדה (מעבר לזו שכבר מתקיימת היום, הלכה למעשה) בין ערבים ליהודים לעומת זאת לא ממש קוסמת לי, להיפך אפילו. היא כרוכה בעוד סבל ועוד אלימות (וכן טוב, אני כוללת בתוך זה גם פינוי יהודים מהשטחים, גם לצורך הקונסיסטנטיות של עמדתי וגם כי מה לעשות, גם מתנחלים הם בני אדם, אפילו אצל שמאלנים כמוני) ולא רק לטווח הקצר, כי כשמבצעים צעדים אלימים מסוג זה רגשות הנקם ותחושת העוול נוטים להתמשך ולהתעצם. בכל מקרה, וכבר הארכתי מספיק בתגובה הזו, אני רק רוצה להתייחס לנקודה שאתן העלה: "כשאתה נותן לאנשים הרגשה שאתה רוצה ומעריך את העבודה שלהם, ושיש להם הזדמנות לבטא את עצמם ולהקדם, אנשים לרוב מונעים (Motivated) להיות יצרניים". לא יכולתי להסכים יותר אם אמירה הומניסטית זו (אני החלט חושבת שאין "טבע אנושי", יש (בהפשטה כמובן) מערכות חברתיות-כלכליות-היסטוריות של חיזוקים ועונשים שאנשים (לא כל פרט ופרט, ולא כל הזמן, אבל באופן כללי) מגיבם אליהן) אבל שוב, אוטופיה לחוד ומציאות (ישראלית, קפיטלסטית ובכלל) לחוד, כך שאני חייבת לשאול – האם זה מתקיים אצלנו, לגבי יהודים (כשהפערים החברתיים הולכים ומתעצמים כל שנה ולפחות ופחות אנשים יש אפשרות להגיע לעבודות בהן יזכו להערה כזו)? לגבי פלסטינים -ישראלים(שהמדינה מפלה כבר שנים, שיטתית או לא)?, לגבי עובדים זרים (שבאמת כל מילה על היחס המחפיר ומעורר החלחלה שאנשים יצרניים אלו זוכים לו כאן מיותרת)? התשובה ברורה בעיני, ואיןשום סיבה להניח שניסיון היטמעות ישראלי במרחב האזורי, על הגורמים הפונדמנטליסטים רבי העוצמה שבו, יחוללו באורח נס שינוי לטובה. בואו נתחיל בהטמעה של אזרחי שיראל הפלסטינים בחברה הישראלית (כולל השינויים המתחייבים בציביונה היהודי (כלומר בדמוקרטיה האתנוצנטרית שלנו) של המדינה ואח"כ נעז ונדבר על היטמעות במרחב.

  8. admin ISRAELבתאריך 07 מרץ 2010 בשעה 11:04

    קרן, אני מסכים לחלוטין להסתכלות מתוך הפריזמה של מניעת אלימות. זו לא פריזמה צרה בכלל. עם כל הציניות בצד, אני חושב שבסך הכל כל הפוליטיקאים בכל האסכולות מסתכלים על המצב מתוך הנקודה הזו. הם אולי לא מנסחים זאת כך, אבל מבחן המציאות על פיו נשפטת כל תכנית מדינית הוא רמת האלימות. ואגב, אני חושב שהוכח קשר די ישיר בין רמת האלימות בתוך הקו הירוק לבין רמת האלימות מעבר לו.

    אני גם מבין את הנקודה שלך כשאת אומרת שאת היית מעוניינת בפתרון "פוסט ציוני" של מדינה דו לאומית אך בגלל שאת לא רואה את זה קורה את מעדיפה לקדם את האסכולה ההפוכה כי היא תביא לפחות אלימות. עם זאת, אני לא חושב שנקודת מבט זו היא בגדר "אסכולה" חדשה. הרי את אמרת זאת במילים שלך, מתוך מטרת העל של מניעת אלימות בשני הצדדדים את חושבת שהדרך הכי טובה (או הכי פחות רעה) היא הפרדה. לכן, כפי שאני רואה את זה את ממוקמת באסכולה הראשונה. לכל אחד יש את השיקולים שלו וכל אחד מתפשר בין אידיאולוגיה למציאות, אך כדי לנתח פוליטיקה צריך להתמקד במציאות ולא באוטופיה.

    בנוגע לערביי ישראל. אני שוב מסכים איתך. כאן מתפצלת האסכולה הראשונה לשני חלקים. החלק של ליברמן שואף "להגלות" כמה שיותר ערבים לשטח שמעבר לגבול, אפילו במחיר טריטוריאלי, על מנת לייצר אוכלוסיה יותר אחידה בצד הישראלי של הקו הירוק. הגישה ההפוכה מעדיפה לנסות לקדם את השוויון בגבולות הטריטוריאלים של הקו הירוק. על הניר זו לא משימה פשוטה. הפריחה של האסלאם הקיצוני מכה גם בערבי ישראל וזה לא יהיה פשוט לגבור עליו.

  9. ארדן ISRAELבתאריך 07 מרץ 2010 בשעה 11:42

    בנוגע לפיתרון ההפרדה, אני חושב שאולי שילוב של האסכולה של ליברמן (אני לא תומך בהגלייה בכוח כמובן, אבל חילופי גושי התנחלויות בישובי המשולש, ומתן אפשרות לתושבי ישובי המשולש להישאר תחת ריבונות ישראלית) וקידום שוויון מוחלט בין האוכלוסייה היהודית לשאר האוכלוסיות (אולי בחינה מחדש של מושג מדינה יהודית, ושינויו) יכול להיות סוג של פיתרון אשר גם ימנע אלימות ככל הניתן באיזור, וגם ירסן במידה מה את כוחו של האיסלאם הקיצוני הגואה של ערבי ישראל (הרי ידוע שבסיסו בישובי המשולש).
    אני לא בטוח כמה הומני פיתרון זה מבחינת תושבי המשולש, ומעניין יהיה לבחון את הנושא של משאל לתושבים כדי לבדוק האם הם בכלל מוכנים לפיתרון שכזה. אני גם חושב שאם מקדמים פיתרון שכזה, צריך גם לחשוב על דרך שילוב של המדינה הישראלית בתרבות של המרחב, וקידום שיתופי פעולה כלכליים.
    כל ניסיון של יצירת מדינה דו-לאומית מוחלטת, בה יש שתי אוכלוסיות שאחת לא גדולה משמעותית מהשנייה, נידון מראש למרחץ דמים, וחזרה למתווה הפיתרון הראשון (כפי שלמדנו מיוגוסלביה לשעבר, אירלנד, וכנראה גם כמה מדינות אפריקאיות שאני לא מכיר את ההיסטוריה שלהן).

  10. admin ISRAELבתאריך 07 מרץ 2010 בשעה 16:37

    זו בערך התכנית של ליברמן. אך מכיוון שהתמיכה בה בקרב תושבי המשולש היא אפסית (אין לי סימוכין, אבל כל בכיר ערבי שמתראיין תוקף אותה, ואם בוחנים את המצב הכלכלי משני עברי הגבול, אפשר גם להבין את זה), הוא מנסה לקדם אותה באמצעות כל מני חוקים ש"יעודדו" את תושבי המגזר הערבי לשנות את דעתם.
    הלוואי שזה היה עובד, אבל זה גורם הרבה יותר נזק מתועלת…

  11. ארדן ISRAELבתאריך 07 מרץ 2010 בשעה 17:25

    כן, הנחתי שזה בעייתי.
    אני מניח שאין גם אינטרסט לאיסלאם הקיצוני להסכים לחלוקה, כי פקטור הזמן פועל לטובתם.

    כמובן שלא הייתה בכוונתי ליישם תוכנית בעלת סממנים גזעניים כשם תוכניתו של ליברמן, אך הרעיון הכללי של הפרדה מירבית נשמע לי כתסריט שיכול למנוע כמה שיותר אלימות.

    אולי אפשר לעשות משהו כמו "חילופי שטחים" עם מעמד מיוחד ליישובי המשולש כך שיאופשר להם להישאר חלק מהכלכלה הישראלית, אך להיות בצורה כלשהי כפופים למרות הממשלה הפלסטינית? יש דוגמאות למעמדים מיוחדים שניתנו לאיזורים בעלי חשיבות מיוחדת (הונג-קונג ומקאו הן דוגמאות שקפצו לי לראש). אני מניח שזה יהיה גם אינטרס של הממשל הפלסטיני שאם הוא ייקבל יישובים כאלו, אז המצב הכלכלי בהם יישאר טוב יחסית לשאר יישובי הגדה. זה יכול להיות איזור מסחר בינלאומי מוצלח למדי.

    אתה יודע מה עמדת הרשות להצעת חילופי שטחים/אוכלוסיות?

  12. admin ISRAELבתאריך 07 מרץ 2010 בשעה 22:23

    אף אחת מהחלופות לא מהווה פתרון מוחלט. ברור שההפרדה לפי קוי 67 תדרוש תיקונים, וגם מדינה דו לאומית אי אפשר להכריז ככה סתם מבלי לקבוע חוקה, כללים ותקנות מיוחדות שימנעו מהתסריטים הרעים להתגשם.

    אזור סחר חופשי במשולש אולי יכול לעבוד. אבל בעוד הונג-קונג מהווה מרכז עולמי למסחר, מה כבר יש למשולש להציע? גם ככה החומוס שם הכי זול בארץ…

  13. איילת ISRAELבתאריך 08 מרץ 2010 בשעה 1:04

    אני חוזרת לשאלה שאתה מעלה בתחילת הפוסט, לגבי שבוע האפרטהייד הישראלי. למה עכשיו?
    אתה מבטל את האפשרות שזו אנטישמיות.
    "התשובה האינטואיטיבית אותה ממש קל לשלוף ואשר לא דורשת יותר מדי מחשבה היא ש"כולם אנטישמיים". אבל, לצערנו בעולם המערבי אנטישמיות היא כבר מזמן פאסה, ונותרה נחלתן הבלעדית של קבוצות ימין הזויות, אוכלוסיות עניות של מהגרים מוסלמים וקבוצות שמאל "מרקסיסטיות" זניחות …"

    אני חולקת על כך שאנטישמיות זה פאסה. לראיה, מוצג א', אחמידיניג'אד.

    אז אולי הביטויים של המילה הזו מוצגים באור שונה. אז אולי אין צלבי קרס על הכניסה לאולמות הכנסים, ואין זכוכיות שבורות. אבל יש כאן עדיין אווירה לא אוהדת.

    אני חושבת שיש מקום לתת את הדעת לכך שאנטישמיות היא גלגול של שנאה כלפינו. אם בעבר השנאה הזו התבססה על טיעונים שהיהודים תוקעים את תהליך ההלניזם, בדבוקתם באל אחד, אחר כך דתיים, שהיהודים רצחו את ישו, אחר כך טיעוני תקופת ההשכלה, שטענו שהיהודים מונעים אותה בדבקותם בדת, עלילות דם למיניהן, שנאת הזר במזרח אירופה, אנטישמיות בגלגולה המוכר של המאה העשרים, של תורת הגזע (באצטלה פסאודו מדעית) וכיום שנאת ישראל. זהו גלגול של האנטישמיות, וביטויים שלו ניתן לראות גם בחרמות אקדמיים על ישראל בעת האחרונה.
    כנראה שהפעם הצורה הזו באה בצורה יותר ממוסדת, תחת אצטלה אקדמית וכנסים מגמתיים. אני בטוחה שיש כוחות שאינם פרו ישראליים שתורמים לאירועים מסוג זה. הם תמיד היו ויהיו שם, וזו לא איזו פרנויה, או שליפה מהשרוול. אני לא חושבת שצריך לשלול את זה מכל וכל, אפילו שאתה חותר לתאר מציאות של אפרטהייד שמתהווה לנו כאן באמת (אינני יודעת לגבי זה, וזו שאלה בפני עצמה אם אפשר בכלל להשתמש בהשוואה לאפרטהייד של דרום אפריקה, אולי זה אפילו זילות של המילה, ההשוואה הזו, שהיא כמו השוואות לשואה שאנחנו לא סובלים).

    כיום "הנשק" הוא תודעתי (ולדעתי ציינת את זה בפוסטים קודמים), הסברתי. ולדעתי, מי שמציף את זה לתודעה זה לא מישהו שאוהב את ישראל.

  14. איילת ISRAELבתאריך 08 מרץ 2010 בשעה 1:08

    בכל אופן, זה דרש ממני מחשבה, לנמק שמדובר באנטישמיות. ועם זאת אני מעריכה מאד את יכולתך לראות את הלא מובן מאליו, לחקור את הדברים ולרדת לשורשם.

  15. יונתן UNITED STATESבתאריך 08 מרץ 2010 בשעה 4:30

    אני לא מסכים לניתוח. אני לא חושב שיש מישהו בהנהגה הפוליטית בישראל (אולי רק בימין הקיצוני) שרוצה מדינה דו-לאומית. קווי החזית במאבק בין "מדינה אחת" ל"שתי-מדינות" לא עוברים היום בין היהודים בישראל, אלא בעולם כולו, כולל בעולם הערבי. שבוע האפרטהייד הבינלאומי זה קמפיין ממומן היטב בידי כוחות המעוניינים בחיסול הכוח הפוליטי היהודי (=מדינת ישראל) במזרח התיכון. כוחות אלו מובלים בידי איראן וחוברים למרכזים ה"ליברליים" באירופה ובארה"ב. מולם עומדים כוחות אחרים, שכוללים את ישראל, ארה"ב ומדינות ערביות אחרות (מצריים, סעודיה) שרואים בפתרון שתי המדינות כפרדיגמה לסיום הקונפליקט. המאבק (האלים) בין החמאס לפת"ח בפלשתין הוא למעשה ביטוי של המאבק הגלובלי בין פרדיגמת ה"מדינה האחת" לפרדיגמת "שתי המדינות".

    להגיד שמי שמאמין בפתרון שתי המדינות "חי על זמן שאול" זו הגזמה פרועה ופסימיות שלא במקומה. המאבק עדיין מתנהל ולישראל יש עוד זמן להתעשת ולהגיב. האקדחים שהונחו במערכה הקודמת (היוזמה הסעודית, ההתכנסות) עוד עשויים לירות במערכה הבאה. איראן, גוף ההתנגדות המרכזי, נמצאת בשנת הכרעה שבה היא עשויה לעבור שדרוג פוליטי (פצצה אטומית) אך גם לאבד את יציבות השלטון. והכי חשוב, יש בישראל מיליוני יהודים שלא יוכלו לברוח לחו"ל במקרה שתכפה עליהם מדינה דו-לאומית, והם ייאבקו בכל כוחם כדי למנוע את התרחיש הזה. מדי פעם ראוי להזכיר לנו "מה יקרה אם נובס". http://www.haaretz.com/hasite/spages/1153203.html?more=1

  16. admin ISRAELבתאריך 08 מרץ 2010 בשעה 9:28

    בתגובה לאיילת – ללא ספק קיימת אווירה לא אוהדת בעולם המערבי (ושימי לב שהטענה שלי באה רק לעולם המערבי ולכן מוצג א' לא תקף), וגם קיימת אנטישמיות (מסוג חדש- אנטי ישראלי, כפי שציינת)בקרב הקהילות המוסלמיות, ולאלה מצטרפים גורמים זניחים בשמאל הקיצונ. אולי המילה "פאסה" היא קצת קיצונית, אבל הטענה שלי עודנה נשארת, שפרט לקבוצות הקיצון שהזכרתי לעיל לא קיימת אנטישמיות באירופה. הנטייה הישראלית לראות כל ביקורת על ישראל כ"אנטישמיות" מרדדת את ההסברה הישראלית למימדים פאטתיים וגם מונעת מאתנו לפרש את הביטוי "אפרטהייד"כראוי.

  17. admin ISRAELבתאריך 08 מרץ 2010 בשעה 9:43

    בתגובה ליונתן – אסכולה ב' בחברה הישראלית לאו דווקא מבטאת את הדגם הטהור של מדינה דו לאומית. חלקים מהמצדדים באסכולה זו רואים לנגד עיניהם וריאציות שונות. מה שמשותף לכל אלה הוא שהם רואים לנגד עיניהם את המרחב בין הירדן לים כמרחב יחיד עם צבא יחיד וללא גבול. אני לא חושב שמה שעובר לברק או לנתניהו בראש כשהם מדימיינים את הפיתרון לסכסוך מתקרב למה שרואה אולמרט.

    לגבי המימון של שבוע האפרטהייד". אני לא בקיא בדיוק בגופים המממנים. נניח, לצורך העניין, שאתה צודק. זה לא סותר את הטענה שלי. הגורמים שמממנים, כמו גם הגורמים שמשתתפים רואים לנגד עיניהם מדינה דו-לאומית, חלקם עושים זאת משום שהם חושבים שזה הפיתרון הראוי ואחרים עושים זאת משום שהם חושבים שזה יביא לחיסולה של ישראל. אין סתירה.

    בקהילה הבינלאומית עדיין רואים את פתרון שתי המדינות כפתרון היחידי המתקבל על הדעת. לכן כל גורם בינלאומי רשמי לא ישתמש במילה "אפרטהייד" אלא במילה "כיבוש" ממנה משתמע הפתרון – גבול. אני רק רוצה שכולנו נשים לב שבקהילה הבינלאומית מתחילים להישמע גם 'קולות אחרים, כאלו שלא אומרים "כיבוש" אלא "אפרטהייד" וזה לאו דווקא מסגיר אנטישמיות אלא שינוי תפיסתי של ראיית המרחב בין הירדן לים כמרחב יחיד.
    בזירה הפלשתינית, אין לי אלא לקבל (בצער) את הטענה של ארי שביט, שאסכולת שתי המדינות היא חלשה מאוד ואולי אף מעולם לא באמת הייתה קיימת מבחינה ריאלית. ההנהגההנוכחית של פיאד ואבו-מאזן, ללא ספק מתנגדת לפתרון שתי המדינות.

    לכן כל זאת גורם לי להסיק שבמצב העניינים היום אסכולת שתי המדינות בתהליך קריסה. זה עוד לא סופי. זה עוד ייקח זמן, אולי אפילו עשורים. אבל ללא שינוי מהותי בצד הפלשתיני והכרעה בצד הישראלי זה לא יקרה. לדעתי ככל שיעבור הזמן כך יגברו קולות ה"אפרטהייד" ולכן הזמן משחק לטובת אסכולה ב'.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏