ספט 23 2011

הכישלון המדיני של ממשלת נתניהו וליברמן

מאת: בשעה 19:05 נושאים: חברה,מדיניות חוץ,פוליטיקה

עצרת האו"ם הערב מהווה התוצאה הראשונית של מדיניות החוץ הישראלית והפלסטינית בשנתיים האחרונות. מפגש בין חוכמה אסטרטגית ויוזמה פלסטינית ושיתוק ישראלי הביאו את ישראל לבידור המדיני החמור ביותר שהיא חוותה בעת האחרונה. התמורות המתרחשות בעולם הערבי, מה שקרוי בשם הרומנטי "האביב הערבי" מעמיק את הבידוד הישראלי ושם אותה בסכנה מוחשית.

כדי להבין איך הגענו עד הלום החלטתי לסקור את מדיניות החוץ של ממשלת נתניהו-ליברמן ושל ממשלת אבו מאזו-פיאד לפי כמה פרמטרים:

מטרה – הכוונה היא כמובן למטרת העל המדינית של הממשלה המכהנת בקרב הצדדים. ההתמקדות היא רק בנושא המדיני ולכן לא התחשבתי ביעדי פנים ויעדים כלכליים.

האמצעים – פירוט האמצעים שאני מזהה שהצדדים נקטו לצורך הגשמת המטרה המדינית שזיהיתי.

הרציונאל – ניסיון להסביר מדוע לדעת אותה ממשלה האמצעים שפורטו מסייעים להגשמת המטרה.

השפעת ה"אביב הערבי" – למרות שתוצאות מה שמכונה "האביב הערבי" רק מתחילות להתבהר ומכיוון שלאירועי תחילת 2011 במזרח התיכון תהיה השפעה רחבה מאוד על ישראל והרשות הפלסטינית בשנים הקרובות, ניסיתי לתת תחזית כיצד האירועים הללו משפיעים וישפיעו על הצדדים.

ממשלת אבו מאזן-פיאד

המטרה – שתי מדינות בעלת גבול ברור. מדינה פלשתינית על בסיס גבולות 67, ומדינה ישראלית בעלת מיעוט ערבי – אי הסכמה להכרה כמדינה יהודית אבל נכונות להתפשר לגבי זכות השיבה.

האמצעים

1.      התחמקות ממשא ומתן ישיר עם ישראל מתוך הבנה שממשלת ישראל הנוכחית לא יכולה להגיע עמם לפשרה.

2.      ניצול הבידוד המדיני שישראל הכניסה את עצמה אליו בגלל חוסר האמינות של נתניהו בעולם והקו האנטי ליברלי של ליברמן. ניסיון להעמיק בידוד זה על מנת לאפשר צעדים חד צדדים ו/או להחליש את ישראל לקראת משא ומתן עתידי.

3.      בניית מוסדות מדיניים – הגברת האכיפה, בניית כוחות משטרה, חיזוק הריבונות של הרשות הפלסטינית בגדה. התהליך מתבצע תוך שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל מתוך אינטרס משותף לשמירת השקט. זאת כדי להוכיח לעולם שהרשות הפלסטינית בשלה להפוך למדינה.

4.      הימנעות מאלימות – לקח שנלמד היטב מאינתיפאדת אל אקצא. הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית יכול להתקיים רק עבור רשות פלסטינית חזקה, ריבונית, מנוסה וכזו שלא נוקטת באלימות נגד ישראל.

5.      בידול מהחמאס – הימנעות משיתוף פעולה עם חמאס – ראייה ארוכת טווח ששיפור במצב הכלכלי בגדה לאורך זמן והישגים מדיניים לרשות הפלסטינית עשויה לעזור בהשתלטות מחודשת על הרצועה.

הרציונאל – משא ומתן עם ממשלת ישראל לא יכול להביא להישגים טובים יותר מאלה שהושגו בעבר עם ממשלות ברק ואולמרט. עצם קיום המשא ומתן עשוי להועיל לממשלת ישראל, לכן יש להימנע מכך ולנצל את החולשה המדינית שישראל הביאה על עצמה כדי להאשים אותה בהיעדר תהליך מדיני. בכך מקווים אבו מאזן ופיאד להעמיק את הבידוד הישראלי ולהגדיל את הסיכוי להצלחת צעדים חד צדדיים אשר יאפשרו הקמת מדינת פלסטינית בתנאים טובים יותר – מדינה לא מפורזת, בלי תיקון גבולות, בלי פיתרון מוסכם לבעיית הפליטים וכו. כמובן שהמשך בניית המוסדות המדיניים, חיזוק הכלכלה הפלסטינית, הימנעות מאלימות ומניעתה מחזקים קו זה. כל גילוי אלימות מצד הרשות הפלסטינית בימים אלה מחליש את האג'נדה המדינית שלה.

השפעת ה"אביב הערבי" – דו כיוונית, מצד אחד הבידוד הישראלי אשר תופס תאוצה נוספת לאחר התפוררות השלטון במצרים וחתירתה של טורקיה להגמוניה אזורית משרת את האג'נדה של אבו מאזן ופיאד. אך, מצד שני היחלשות השלטון במצרים (יש לזכור כי השלטון במצרים לא הופל בינואר אלא רק הוחלש) והתדרדרות הריבונות שלה בסיני מחזקים את חמאס אשר מתנגד להקמת מדינה פלסטינית חילונית.

ממשלת נתניהו-ליברמן

המטרה – אין אידיאולוגיה אחידה אלא פשרה בין שני קטבים. נתניהו שואף לחסל את האפשרות לפתרון של שתי מדינות על ידי העמקת ההתנחלויות. ליברמן דווקא תומך בשתי מדינות אך מתנגד בתוקף לקיומו של מיעוט ערבי במדינה היהודית. הפשרה ביניהם – נתניהו נהנה מיציבות שלטונית ושמירה על הסטטוס קוו בגדה. ליברמן נהנה מתמיכה גורפת של הקואליציה בחקיקה האנטי-ליברלית שהוא מקדם כדי להגביר את החיכוך בין האוכלוסייה היהודית לערבית בישראל.

האמצעים – המשך בנייה בהתנחלויות, וחקיקה אנטי ליברלית פרועה. מזעור הנזקים המדיניים הנובעים מהמדיניות הנ"ל  על ידי ניסיון (שעד כה נכשל) לכפות על הפלסטינים משא ומתן ישיר, והישענות (די מוצלחת) על הלובי היהודי-אורתודוכסי והקהילה הנוצרית-אוונגליסטית בארה"ב כדי למזער מהלכים אנטי ישראלים במוסדות הבינ"ל.

הרציונאל – אין אסטרטגיה ארוכת טווח אשר יכולה להוות רציונאל למהלכי נתניהו ליברמן. זה טבעי שממשלת שיתוק בה אין אידיאולוגיה מוסדרת אלא פשרה מלאכותית המכתיבה את המהלכים לא נוטה ליזום מהלכים בזירה הבינ"ל אלא להגיב למהלכי היריב ולנסות למזער את הצלחותיו.

השפעת האביב הערבי – העמקת הבידוד המדיני של ישראל פועל לרעת נתניהו. בינתיים ממשלת נתניהו-ליברמן מצליחה למנוע התדרדרות נוספת בחזית המצרית, אך השיתוק המדיני שנכפה עליה מונע ממנה נקיטת יוזמות אשר עשויות לנצל את ההיבטים החיוביים של האביב הערבי – ערעור המשטרים בסוריה ואיראן ויצירת מאזן כוחות חדש בין הציר הסוני – מצרים- טורקיה- סעודיה לציר השיעי- איראן ועיראק.

ממשלת השיתוק של נתניהו-ליברמן היא הרעה החולה אשר הביאה לבידוד המדיני הנוראי של ישראל. הנזק שנגרם עד כה הוא עדיין הפיך אך הזמן עובד לרעתנו. תהליכים חיצוניים אשר לא תלויים בנו כגון – קריסת כלכלת ארה"ב משיכת ידה מהמזרח התיכון, התדרדרות נוספת של הריבונות המצרית עד לכדי הגעתה למעמד מדינה כושלת או תקלה שתוביל לחיכוך צבאי אמיתי בין צבא ישראל לטורקיה עשויים להביא לקטסטרופה אמיתית. אין לי ספק שאם ישראל הייתה מנהלת מדיניות חוץ אחראית יותר בשנתיים האחרונות מצבנו היה טוב בהרבה והסכנות שלא תלויות בנו היו מוחשיות פחות.

פוטנציאל לשינוי המצב עשוי לקרות רק בהחלפת הממשלה, וזה עשוי לקרות רק לקראת 2013 אם יחימוביץ' תצליח לאגד אליה את קולות המחאה החברתית ומופז יצליח להדיח את לבני מראשות קדימה וישכיל לגזול קולות נוספים מהליכוד ומשס.

3 תגובות

3 תגובות לפוסט “הכישלון המדיני של ממשלת נתניהו וליברמן”

  1. זליג GERMANYבתאריך 24 ספט 2011 בשעה 8:46

    ניתוח יפה ומושקע.

  2. חובב אקטואליה ISRAELבתאריך 19 פבר 2012 בשעה 15:04

    מסכים עם זליג

  3. פוליטיקה ברשתבתאריך 08 מרץ 2012 בשעה 12:19

    האביב הערבי התופעה ההיסטורית הבולטת של העשור ואולי המאה

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏