נובמבר 09 2012

חמשת הבלופים של ליברמן

האיחוד של הליכוד עם ישראל ביתנו מיקם את ליברמן כמספר 2 של המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, וככל הנראה המנהיג הבא שלה בתום עידן נתניהו.
פעמים רבות אני נתקל בסיטואציה מעצבנת בה במסגרת שיחה סטנדרטית על פוליטיקה, מכר, או עמית לעבודה פולט איזו אמירה בסגנון: "רק ליברמן יידע לעשות סדר", "אנחנו צריכים שמישהו כמו ליברמן יטפל כבר ב-X", או "אם ליברמן היה ראש ממשלה, זה לא היה קורה".

הסיטואציות הללו גורמות לי לתסכול רב. לא מכיוון שאין לי מה להגיב. על כל כזו טענה אני יכול להגיב ארוכות. הרי צברנו כבר מספיק אירועים, ביטויים, מעשים וחדלות מעשים שממחישים עד כמה ליברמן הוא אחת מהדמויות השליליות ביותר שאי פעם הגיעו לפוליטיקה הישראלית.
התסכול העיקרי שלי מהסיטואציות הללו הוא שהסברים רציונאליים שמסתמכים על עובדות לא יהיו אפקטיביים בשינוי התפיסה של אותם אנשים את ליברמן. קיים פער עצום בין התדמית שליברמן יצא לעצמו בעמל רב לאורך שני עשורים בפוליטיקה לבין התפקוד הכושל שלו במהלכם בפועל.

המטרה של הפוסט הזה היא לדון בחמשת המרכיבים המרכזיים שמהווים את הפער הזה.
לפני שניכנס לדימויים ולתפישות של ליברמן, עלינו לחזור מעט אחורה לבסיס ולהיזכר מהן העמדות הפוליטיות האותנטיות שהוא מייצג. בפוסט קודם, חילקתי את הפוליטיקאים הישראלים לארבעה טיפוסים. (אני מאוד ממליץ לקרוא את הפוסט הזה כי הוא מבחינתי התנ"ך לפיו יש לנתח את הפוליטיקה בישראל). על פי החלוקה שלי, ליברמן הוא פוליטיקאי מטיפוס 3 – "האנטי ליברל תומך שתי המדינות". התיאור של אותה הדמות (קופי ופייסט מהפוסט ההוא):

"הטיפוס הזה לא מאמין ביכולתה של ישראל להתקיים לאורך זמן כמדינה יהודית כאשר שוכן בקרבה מיעוט ערבי כלשהו. לדעתו, המדינה הפלסטינית היא צפרדע שיש לבלוע כדי להיפטר מאוכלוסייה לא רצויה של ערבים, אך אין די בכך, שכן גם המיעוט הערבי שיישאר בישראל ימשיך לאיים על אופייה היהודי של ישראל ויש לפעול כדי להרחיק גם אותו. טיפוס זה יתמוך עקרונית בשתי מדינות אך ידחה כל פתרון מדיני אשר מותיר מיעוט ערבי בעל זכויות במדינה היהודית. על כן הוא תמיד ישאף ליצור חיכוך מתמיד בין יהודים וערבים בישראל כדי לכפות על הממשלה לחוקק חוקים אשר ישללו מהמיעוט הערבי כל השפעה, כדי שלא "ינצל" את זכויותיו כדי להביא ל"קריסת המדינה היהודית מבפנים"

ליברמן, אם כן, רואה את ישראל כמדינה יהודית-אתנית אנטי-ליברלית. לשיטתו יש לשאוף להרחיק את המיעוטים האחרים, בהסכמה או בכפייה אל מעבר לגבולות המדינה. כדי לקדם זאת, הוא מייצר חיכוך מתמיד בין יהודים וערביים בישראל מתוך ציפייה שבכך יעורר מוטיבציה לכך שהחיץ התרבותי בין שני הלאומים יהפוך לחיץ פיזי של ממש. הוא נעזר לצורך כך ברטוריקה שלילית שמתבססת על שנאה יוקדת והסתה כנגד חמישה אויבים מרכזיים: החרדים, אזרחי ישראל הערבים, היהודים ה"שמאלנים", מערכת אכיפת החוק בישראל והקהילה הבינלאומית. כך הוא בנה לעצמו תדמית של מנהיג כוחני שנלחם באויבי האומה ביעילות ובאכזריות והצליח לסחוף אחריו, נכון למרץ 2009, 394,577 בוחרים.

אביגדור ליברמן

 

נמשיך הלאה לחמשת הבלופים המרכזיים שמהווים את אבני היסוד למותג – אביגדור ליברמן.

בלוף 1 –  ליברמן הלוחם בכפייה החרדית:

סקרים שהתפרסמו לאחרונה מלמדים שאביגדור ליברמן נתפש על ידי הציבור כאישיות המרכזית שמקדמת את המלחמה כנגד הכפייה החרדית. אני שומע קולות רבים של אנשים שנרתעים מהאג'נדה האנטי-ליברלית של ליברמן, אבל עדיין מאמינים שבכל הנוגע לסוגיית השוויון בנטל, ליברמן הוא זה שיילחם בצורה הטובה ביותר למען האינטרס של הציבור החילוני.

אלא שהעובדות מלמדות על ההיפך המוחלט. מאז הקמתה, מפלגת ישראל ביתנו הצטרפה לשלוש ממשלות שונות בהן היו שותפים לקואליציה עם ש"ס ויהדות התורה – ממשלת שרון הראשונה, ממשלת אולמרט וממשלת נתניהו הנוכחית.
בכל אותן ממשלות החזיקה ש"ס בתיק המרכזי בהשפעתו על סוגיות דת ומדינה – תיק הפנים. בכל שנותיו כשר בכיר, ליברמן מעולם לא התעקש לקבל לידיו את תיק הפנים, מעולם לא יזם חקיקה חילונית משמעותית ומעולם לא קידם בשום צורה את נושא השוויון בנטל. עובדות אלה מקבלות משמעות גדולה אף יותר בממשלות כמו ממשלת אולמרט וממשלת נתניהו, בהן כוחו האלקטורלי היה שווה ואף רב יותר מזה של ש"ס.
למעשה, כשבוחנים את פועלו הפוליטי של ליברמן, ניתן ללמוד, לא רק שליברמן הוא לא אויבם של המפלגות החרדיות אלא הוא דווקא בעל בריתם הפוליטי המשמעותי ביותר. שני מקרים שהתרחשו לאחרונה מלמדים זאת יותר מכל.

המקרה הראשון הוא פארסת ה"דיור למשתכן". אחת מהמלצות ועדת טרכטנברג שקמה לאחר המחאה החברתית, קראה להקמת מערך דיור בר השגה שיאפשר לזוגות צעירים עובדים לרכוש דירות בפרויקטים ציבוריים במחיר מסובסד. על פי המלצות טרכטנברג, הקריטריון שלפיו ייבחרו הזוגות שייהנו מההטבה הוא "קריטריון כושר ההשתכרות". המשמעות היא שההטבה תינתן לזוגות שעובדים ומקבלים שכר בטווח מסוים. אלא שכאשר הממשלה התכנסה כדי לאשר את המהלך להקמת דיור בר השגה הוכנס שינוי קל. לפי דרישת שס ובתמיכה מוחלטת של ליברמן הוחלט להמיר את קריטריון כושר ההשתכרות בקריטריון אחר: "ותק בנישואין". השינוי הזה הפך את המלצות טרכטנברג על פיהן. שכן, באופן טבעי זוגות חרדיים נוטים להתחתן בגיל מוקדם יותר ולצבור ותק רב יותר בנישואין. המשמעות היא שפרויקט הדיור בר ההשגה, אבן היסוד של המחאה החברתית, הפך תחת ברכתו ועיניו הפקוחות של ליברמן למנגנון נוסף בו משאבים מחולקים באופן סקטוריאלי לציבור החרדי על חשבון שאר הציבור.

המקרה השני התרחש לפני כמה חודשים. זוכרים את הדרמה סביב ביטול חוק טל? מפלגת קדימה הצטרפה לקואליציה כדי לקדם אחת ולתמיד חקיקה בנושא השוויון בנטל. לצורך כך הוקמה ועדת פלסנר שגיבשה המלצות חסרות תקדים ובנתה לו"ז מפורט ויעדים לגיוס חרדים.
הועדה גיבשה המלצות גם לגבי שילוב האוכלוסיה הערבית בשירות לאומי, במסלול נפרד, תוך התחשבות בהבדלים בין שתי החברות – החברה החרדית זוכה להעדפה סקטוריאלית בחלוקת תקציבים ולמרות זאת ממעטת לקחת חלק בכלכלה ובצבא, בעוד שהחברה הערבית סובלת מאפליה מתמשכת בחלוקת תקציבים ומרמת שכר נמוכה בעשרות אחוזים מהממוצע בישראל.
לקראת המועד הגורלי, ורגע לפני שהחברה הישראלית עמדה בפני תקדים היסטורי, החליט אביגדור ליברמן, להתנות את תמיכתו בהמלצות הועדה בכך שהמסלול לגיוס חרדים יאוחד עם המסלול לגיוס ערבים לשרות לאומי. בכך, חיסל ליברמן ביודעין את המהלך. כל מי שמכיר את מורכבותו של השסע הערבי-ישראלי בחברה הישראלית יודע כי התנאי שהציב ליברמן לא ישים. שכן, המיעוט הערבי בישראל סובל מאפלייה מתמשכת בחלוקת תקציבי חינוך, תשתיות ורווחה. מהלך שיגביר את חובותיו של ציבור שבין כה וכה מופלה לרעה יביא גם באופן טבעי לתסיסה מסוכנת שתערער את יציבות המדינה. התעקשותו של ליברמן, הביאה בפועל לקריסתה של הועדה, לפרישת קדימה מהקואליציה ולהחמצת הזדמנות פז לחקיקה שתביא לשוויון בנטל.

שני הסיפורים הללו הם רק אנקדוטות שממחישות את עומקה ויציבותה של הברית הפוליטית בין ליברמן למפלגות החרדיות. אין זה פלא שליברמן מוצא בהן שותפות טבעיות. שכן, חקיקה אנטי ליברלית עומדת גם בבסיס האג'נדה שלהן. ישי, אטיאס וליצמן לא מתרגשים מהדימוי הציבורי של ליברמן כ"אביר החילונים", ובצדק. למה שיתרגשו אם בפועל, איפה שבאמת נקבעים המהלכים הוא מוכיח שוב ושוב שהוא בעל בריתם הנאמן?

בלוף 2 – המיעוט הערבי בישראל הוא גיס חמישי

כאן אנחנו מגיעים לליבה של הפוליטיקה של ליברמן. כל הנושאים האחרים הם שוליים יחסית למאבקו המתמשך של ליברמן ב"מיעוט הערבי הזומם לחתור תחת השלטון בישראל ולפורר אותו מבפנים". לאוזן התמימה, חוקי הנאמנות לא נשמעים כל כך נוראיים. הרי הפירוש המילולי של הדמוקרטיה היא שלטון הרוב. לכן, עבור מי שלא מבין את מורכבות השסע היהודי-ערבי , אין כל פסול במדיניות הקוראת לכפות על המיעוט הערבי להצהיר נאמנות למדינה שנישלה חלקים ממנו מאדמותיהם משליטה שלטון צבאי על בני משפחותיהם בגדה המערבית. וזה רק הגיוני לחייב אזרחים ערבים לעמוד דום, ואף להזיל דמעה למשמע ההמנון הישראלי שמדבר על 2000 שנות גלות ונפש יהודית הומיה.

המציאות כמובן, מורכבת הרבה יותר. הדמוקרטיה בישראל מוגדרת לדעת מרבית החוקרים, כדמוקרטיה אתנית, שלעיתים מכונה כ"דמוקרטיה עם כתמים" – כזו שמקנה בבסיסה זכויות שוות לכל האזרחים, אך בפועל יוצרת אפליה על בסיס אתני. יסוד האפליה של האזרחים הערבים נובע מהטרגדיה של העם היהודי שחווה את השואה, ומהצורך המוצדק של מדינת ישראל לשמור על צביונה כמדינה יהודית שתציע מפלט לכל יהודי העולם בכל עת. הגישה הזו שרואה את ישראל כדמוקרטיה ליברלית וגם מדינה יהודית ביסודה דורשת רגישות מאוד גבוהה מצד אזרחיה ומוסדותיה. במדינה כזו, כמובן שלא ניתן יהיה לחוקק "חוק שבות פלסטיני" או לאפשר לערבים לכהן בתפקידי מפתח הנוגעים לביטחון המדינה. אך מי שדוגל באמת ובתמים בדו-קיום, לא יצפה מאזרחים ערביים שחוו מנקודת מבטם את ה"טרגדיה" של 1948 להצהיר נאמנות למדינה שיצרה את אותה טרגדיה. דו הקיום בישראל הושתת לאורך שנים על הסדר לא כתוב בו האזרחים הערבים מתחייבים לכבד את החוק הישראלי, והרוב היהודי בתמורה מאפשר למיעוט הערבי לקיים אוטונומיה בניהול אורחות חייו וגם להביע את מחאותיו באופן לא אלים.

ליברמן כמובן מודע למורכבות הזו. אך יש לזכור, הוא כלל לא שואף לדו-קיום. לכן הוא פועל כדי לערער את הסדר הקיים, ולמוטט את ההסדר השביר שהבטיח דו-קיום בישראל בששת העשורים האחרונים. כדי לעשות זאת הוא יוצר בחוכמה ובעקביות מראית עין של "גיס חמישי". בתעמולה חשוכה הוא מצייר את ערבי ישראל כאוכלוסייה החותרת באופן מתמיד תחת ריבונותה של הממשלה הישראלית. על כך מעידים כמה ראשי שב"כ שונים לדורותיהם, שמתוקף תפקידם צברו מומחיות בחקר גווניה של החברה הערבית בישראל.
כך למשל ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, טוען שאחוז האזרחים הערבים המעורבים בטרור הוא זניח, ושכדי למנוע החרפה של המצב יש דווקא לפעול כדי לשלב את המיעוט הערבי בחיי החברה בישראל ולא לדחוק אותו לשוליים. עמי איילון, גם הוא ראש שב"כ לשעבר, מסביר שערביי ישראל כלל לא מרבים לעסוק בסוגיות לאומיות פלסטיניות, אלא בסוגיות המקדמות השתלבות בחברה הישראלית. הוא מזהה שהם מתרחקים מן המנהיגים הערבים הישראלים שמייצגים בעיקר את השוליים. מתוך ההתייחסות הזו קל להבין מדוע שיעור ההצבעה של המיעוט הערבי בבחירות בישראל הוא כה נמוך.

בעיני זה בכלל מוזר שהנושא הזה נתון למחלוקת. האם מישהו יכול בכנות לטעון שקיימת מגמה אמיתית של השתתפות ערביי ישראל בטרור? האם מישהו שפוי באמת מאמין לאור המציאות וההיסטוריה של ישראל שהמיעוט הערבי מתגייס בהמוניו כדי למוטט את המשטר? או שיותר מתקבל על הדעת שמדובר במצג שווא שנוצר על ידי גורמים אינטרסנטיים כמו ליברמן, וגם אישים בעלי אינטרס דומה מהצד השני (כמו ח"כ חנין זועבי) שיש להם מה להרוויח מיצירת מראית עין של הסלמה.
המציאות היא חד משמעית ומלמדת שהסטטוס-קוו שהתקיים בעבר ממשיך לשרוד ביציבות. למרות זעזועים שונים שעבר כגון הטבח בכפר קאסם, שתי אינתיפאדות וההרג של 13 אזרחים בידי המשטרה בשנת 2000.

האיום האמיתי על המשטר הישראלי מגיע דווקא מאלה שמנסים למוטט את הסטטוס-קוו באמצעות יצירת חיכוך באופן מלאכותי היכן שהוא לא קיים.

 

בלוף 3 – ליברמן מתנגד לפתרון שתי המדינות

האם ליברמן מתנגד למדינה פלסטינית? "ברור שכן" יענו מרבית בוחריו. הרי הוא המתנגד הגדול ביותר לחלוקת הארץ ומבקרו החמור ביותר של התהליך המדיני מול הרשות הפלסטינית.

אלא שהעובדות מלמדות אחרת. בהתבטאויותיו הוא אמנם בוחר להדגיש את הביקורת שלו על התהליך המדיני. אך בפועל, הוא קידם ומקדם בנאומים ובראיונות את רעיון שתי המדינות. אם כי בצורה שונה מעמיתיו, אולמרט ולבני. בתור טיפוס 3 – האנטי ליברל תומך שתי המדינות, השאיפה שלו היא למדינה אתנו-יהודית נטולת מיעוטים. כך נולד הרעיון לשלילה בכפייה של אזרחותם של תושבי המשולש והעברתם לריבונותה של הרשות הפלסטינית. חוקי הנאמנות והאזרחות שהוא מקדם נועדו כדי ליצור חיכוך בין הערבים והישראלים וכדי לעודד חילופי שטחים ואוכלוסיות דומה במקומות אחרים. ליברמן אמנם תוקף בהתלהמותו האופיינית את אבו מאזן, ה"שמאל" היהודי והרשות הפלסטינית, אך במציאות הוא רואה באחרונה כישות חשובה, וכיעד להגלייתם של מיעוטים שיסרבו להצהיר על נאמנות לממשלה.

 

בלוף 4 – ליברמן מגן על כבודה של ישראל בעולם

רבים מסבירים את ההתעקשות של ליברמן על תיק החוץ בממשלת נתניהו כרצון להחזיר לישראל את כבודה האבוד, שנשחק במשך שנים של התרפסות בפני המדינות המערביות שבצביעותן כפו על ישראל מדיניות המנוגדת לאינטרסים שלה. דעה רווחת היא שליברמן "סוף סוף הראה לעולם מה זה!" והשיב לישראל את כבודה האבוד.

גם כאן, המציאות מראה תמונה שונה לחלוטין. החוקים האנטי ליברליים שליברמן מקדם, יחד עם הצהרות תוקפניות שונות (בסגנון "אסואן טהרן") ונאומו באו"ם, בו הצהיר שתהליך השלום חסר כל סיכוי. הביאו לנידויו, הלכה למעשה, מכל בירות ערב והמערב. בממשלת נתניהו מכהנים שני שרי חוץ. אהוד ברק הוא הנציג הישראלי והאישיות המוזמנת לביקורים במדינות אירופה ובארה"ב, בעוד שליברמן הוא הנציג הרשמי ברוסיה, במדינות העולם השלישי ובלארוס, הדיקטטורה האחרונה שנותרה באירופה. אביגדור ליברמן הוא אחת הסיבות לכך שיחסי החוץ של ישראל התדרדרו לשפל שלא היה כמותו מאז שנות ה- 70.
מי שמפחית בחשיבות הנושא, ראוי שיזכור שכ- 70% מהיצוא של ישראל הוא למדינות המערב, וכלכלת ישראל למעשה תלויה בהסכמי הסחר עם אירופה וארה"ב. גם ליברמן כמובן מודע לכך. מעשיו לא נובעים מבורות או חוסר הבנה של הדיפלומטיה העולמית אלא מהראייה אסטרטגית שלו, הנגועה באידיאולוגיה אנטי-ליברלית, שמכתיבה שיש למקד את יחסי החוץ הישראלים בפנייה למדינות אותן הוא מגדיר: "המעצמות העולות" – רוסיה וסין, וזניחת האוריינטציה המערבית שבה התאפיינו יחסי החוץ של ישראל מאז ומעולם.

בעיניו הדבר מובן מאליו, שכן כדי לקדם מדינה אתנו-יהודית אנטי ליברלית יש לבסס ברית אסטרטגית עם מעצמות אנטי-ליברליות ולצאת נגד המערב הליברלי שיתקשה לתמוך במדינה שכזו. התעקשות על "הכבוד הישראלי" כפי שליברמן מגדיר זאת, היא בעצם הגדרה אחרת לשינוי מדיניות החוץ הישראלית והחלפת האוריינטציה המערבית שלה באוריינטציה רוסית.

בלוף 5 –  ליברמן הוא קורבן של עינוי דין מתמשך

גם רבים שלא מזדהים עם ליברמן ומדיניותו עשויים להסכים לטענה שהוא בעצם קורבן של מערכת משפט "שמאלנית" שזוממת להפילו, ומשהה במשך יותר מ- 10 שנים את הטיפול בתיק שלו כדי לסנדל אותו פוליטית ולהשאיר אותו במעמד של חשוד תמידי.

 

ובכן גם כאן, האמת מאוד רחוקה מן המציאות.

אביא לדוגמא תקציר של אחד האישומים המרכזיים כנגד ליברמן (מתוך תחקיר שנערך השנה): לאחר חזרתו לפוליטיקה ב- 2001, ליברמן, במקום למכור את עסקיו הפרטיים כמתחייב בחוק, ולהתמקד בניהול ענייני המדינה, החליט לפברק את העברת הבעלות על החברות שלו. המנהלים החדשים שמינה לחברותיו היו נהגו הפרטי, שכנו המשורר ובתו. בזמן שליברמן כיהן בתפקידי שר התחבורה ושר התשתיות, מקורביו (חלקם אפילו לא דוברי רוסית) "סיפקו" בעבור מיליוני דולרים "שירותי יעוץ" לכמה מהאוליגרכים המושחתים ביותר שתחבו את אפם לישראל. כשליברמן נשאל בחקירה כיצד ייתכן שכל המעורבים בעסקאות המיליונים (גם המשלמים וגם המוטבים) הם חבריו הקרובים, הוא ענה בציניות: "עולם קטן".

 

אני מאוד ממליץ לקרוא את הכתבה המרתקת הבאה שעוסקת בהרחבה בתיקי ליברמן המגוונים ובשיטות המאפיונריות בהן הוא נוקט כדי לשבש את הליכי החקירה נגדו.

 

כדי להפריך את הטענה שליברמן הוא קורבן של עינוי דין מתרחש אביא שתי אבחנות.
ראשית ליברמן הוא לא קורבן של חקירה מתמשכת אלא, לפחות מבחינה אלקטורלית, המרוויח הראשי שלה. קהל היעד שלו מורכב בעיקרו מציבור שחש שבית המשפט לא מייצג אותו ואף מתנשא מעליו, לכן מעמד כקורבן הוא דווקא נכס אלקטורלי מוכח עבור ליברמן. העובדות מלמדות שהוא צבר יותר ויותר עוצמה פוליטית ככל שהחשדות נגדו נערמו.
שנית, "עינוי הדין המתמשך" והימשכות החקירה היא לא תוצר של מערכת אכיפה שמבצעת את עבודתה בעצלתיים אלא תוצר ישיר של פעולותיו של ליברמן עצמו, שכפי שמשתקף מהאישומים נגדו, משקיע מאמצים ומשאבים אדירים כדי לחבל בהתקדמות החקירה. כך למשל, כאשר נודע לו על כך שהמשטרה חוקרת את מעורבותו בהקמת חברות קש החל ליברמן במלחמת התשה כנגד הפרקליטות במטרה לטשטש ראיות, להטריד עדים ולהחביא רישומים. הוא אף גייס את שגריר ישראל בבלארוס כדי שידליף עבורו מסמכי חקירה משטרתיים. אותו שגריר בא לפי החשד על שכרו כאשר ליברמן מינה אותו לתפקיד בכיר במשרד החוץ.

הטענה על עינוי דין היא לפיכך, לא פחות ממגוחכת כאשר היא באה מפיו של אותו האחד שפועל לכאורה, ללא לאות כדי לשבש את הליכי החקירה נגדו.

 

לסיכום, ליברמן הוא ככל הנראה הדמות הפוליטית השלילית והמסוכנת ביותר שהגיעה אי פעם לפוליטיקה הישראלית. הסכנה טמונה בשני גורמים מרכזיים. האחד הוא האג'נדה האנטי-ליברלית המובהקת שהוא מקדם בהצלחה ושכבר משפיעה לרעה על אופייה ודמותה של ישראל. השני הוא הכישרון שהוא מפגין כדי לסחוף ולהפנט מאות אלפי מצביעים, אשר (לדעתי, האולי נאיבית מדי) לא באמת שותפים לאג'נדה האנטי-ליברלית שלו.

לדעתי הצעד הראשון שיש לנקוט כדי לבלום אותו הוא הפרכת חמשת הבלופים המרכזיים שמעצבים את תדמיתו.

21 תגובות

21 תגובות לפוסט “חמשת הבלופים של ליברמן”

  1. איתן ISRAELבתאריך 09 נובמבר 2012 בשעה 13:47

    מצויין, כרגיל. רק הסתייגות אחת לגבי סעיף 3: העובדה שליברמן לא מעוניין בערבים במדינת ישראל לא אומרת שהוא תומך בפתרון 2 מדינות. מבחינתו, ישראל היא מהירדן לים, והערבים מוזמנים לעבור למדינות השכנות מסביב, לרבות הממלכה שהבריטים פינו ב'47 לטובת האוכלוסיה הערבית.

  2. admin ISRAELבתאריך 09 נובמבר 2012 בשעה 15:16

    איתן, שים לב שתכנית חילופי השטחים של ליברמן מדברת על העברת שטחים מריבונות ישראלית לריבונות הרשות הפלסטינית ולא לירדן. דבר שמעיד חד משמעית שהוא לא רואה את ישראל כמדינה מהירדן לים. זאת בניגוד לתומכי המדינה הדו לאומית שאכן רואים את ירדן כמדינה הפלסטינית.

  3. שי ISRAELבתאריך 09 נובמבר 2012 בשעה 15:18

    לגבי 3, במצע של ישראל ביתנו כתוב שהוא בעד 2 מדינות עם חילופי שטחים/אוכלוסיה.
    אני דווקא יכול להתחבר לזה.

    לגבי 4, לפי תפשתי (שלשם שינוי דומה לשלך?), הייתי מוסיף את הנזק שהוא עושה לישראל בזה שהוא שר חוץ.
    נגיד והוא לא היה מעורב בפלילים, ונגיד שהכל בסדר – ההתנגות שלו כשר בטחון הוכיחה כמה שהוא לא ראוי לתפקיד.
    אסור שיהיה מצב שראש הממשלה (והממשלה) מדברים בקול אחד ואז מגיע שר החוץ ומדבר בקול קיצוני הרבה יותר.
    נתניהו ומשרדו עסקו בכיבוי שרפות! ליברמן פירומן שאוהב להדליק שריפות ומנצל כל נאום לקדם אג'נדה שסותרת את האג'נדה של הממשלה.
    אתה רוצה להיות קיצוני, תהיה. אבל ברגע שאתה חלק מהממשלה ומייצג אותה בעולם, תייצג את הממשלה ולא את המפלגה שלך.

    ליברמן בעולם הפך להיות סמל של הקיצוניות.
    אני זוכר אותי מתווכח עם מפגינים פרו פלסטינים באירופה ואז הם זורקים "ליברמן אמר X".
    איך אני יכול להתמודד עם זה? להסביר להם שהדיעה שלו היא לא הדיעה של הממשלה? הוא הרי שר החוץ.

    דרך אגב, ערבים וחרדים בשביל ליברמן הם אותו הדבר. פירומן אמרתי?
    חוק שיוויון הנטל לפי ליברמן הוא שווה גם לערבים וגם לחרדים – מתוך ידיעה שאין סיכוי שזה יקרה אבל הנה הוא נראה בתור לוחם (אם אתה ימני אז הנה הוא מכניס לערבים, אם אתה חילוני – הנה הוא נגד החרדים)

  4. admin ISRAELבתאריך 09 נובמבר 2012 בשעה 15:28

    אני מסכים לחלוטין לגבי התנהלותו כשר חוץ. ישנה שורה של תקריות דיפלומטיות שהוא גרם חלקן קשורות בטקסים שהוא בחר להתעלם מהם (כמו למשל הפעם ההיא, לאחר נחיתת ג'ו ביידן בארץ. ליברמן לחץ את ידו, אך נתן לו לעשות את דרכו לבדו לרכב השרד בניגוד לכל כללי הטקס). הנאומים המביכים, הם חלק מהאג'נדה שלו להחריב את יחסי החוץ שלה עם המערב. זה לא נובע מבורות, או חוסר מודעות אלא מכוונה תחילה. יש עוד כל כך הרבה שריפות שהוא הצית כשר חוץ שבחרתי להשמיט רק כדי לא להכביד על הפוסט שגם ככה ארוך מהרגיל. לגבי האמירה האחרונה אני לא מסכים שבעיני ליברמן החרדים והערבים שווים. החרדים, הוא רואה בחרדים, כפי שהוכחתי בסעיף הראשון בעלי ברית פוליטיים ושותפים לאג'נדה, בעוד שהוא שואף לשלול את אזרחותם של הערבים.

  5. יפתחבתאריך 09 נובמבר 2012 בשעה 16:37

    מאד מעניין. אני מניח שאמור להיות "טבח" ולא "טווח" בסוף בלוף 2.

  6. admin ISRAELבתאריך 09 נובמבר 2012 בשעה 17:07

    נכון. תוקן. תודה.

  7. קרן ISRAELבתאריך 09 נובמבר 2012 בשעה 17:11

    מעולה כתמיד. אני שולחת לאחותי…היא חושבת ש"ליברמן הוא היחיד שלא מפחד לומר מה הוא חושב" או משהו כזה… אולי זה יעזור :)

  8. admin ISRAELבתאריך 09 נובמבר 2012 בשעה 17:14

    אחלה, מבחינתי זה עכשיו פק"ל לכל מי שמדבר בשבחי ליברמן.

  9. זליג GERMANYבתאריך 10 נובמבר 2012 בשעה 22:01

    אני חושב שחשוב לתרגם את הפוסט הזה לרוסית. אני רציני.

  10. איילת ISRAELבתאריך 10 נובמבר 2012 בשעה 23:32

    אותי מטריד, מה הבלופים האלה אומרים על נתניהו, שהחליט לחבור לליברמן, ויצר את המפלצת הדו-ראשית הזו "ליכוד-ביתנו".
    האם הוא באמת מכבה שריפות כפי שאמר שי? או שהוא שמח שהן פורצות רק כדי לשלוף איזה סופר טנקר מגוגל ולכבות אותן? אני תוהה עד כמה הוא באמת שולט בליברמן, או שליברמן שולט בו.
    בקיצור, למה הוא לא מעיף את הפצצה המתקתקת הזו מהממשלה שלו, ומעדיף לחבק אותה, ולהמשיך לחשוב שהפצצה נמצאת רק אצל האיראנים…

  11. מאיר ISRAELבתאריך 11 נובמבר 2012 בשעה 0:13

    לדעתי אתה מעריך אותו יותר מידי. הוא בסה"כ פוליטיקאי שרוצה להגיע כמה שיותר גבוה ותו לא. הוא יודע שבכדי להצליח הוא צריך להפיץ שנאה – לחרדים, לערבים, לשמאלנים. הוא פוליטיקאי שרדום במשך שנתים וחצי ומתעורר שנה וחצי לפני הבחירות ומתחיל לעשות רעש ולפני הבחירות מכוון את הרעש לכיוונים הרצויים לו, לפי המלצות ארתור פינקלשטיין. אני לא חושב שמאחורי מהלכיו יש בכלל אידיאולוגיה סדורה כלשהי. בושה למדינה. לדעתי אם היה רץ לבד לא היה עובר 10 מנדטים בבחירות הקרובות, מכיוון שאנשים נוספים הבינו שמדובר בבלוף. עשה עסקה מצוינת עם נתניהו.

  12. admin ISRAELבתאריך 11 נובמבר 2012 בשעה 17:27

    בתגובה לזליג: רעיון מצוין! אתה מכיר מישהו שיכול להתנדב?
    בתגובה לאיילת: נתניהו שותף ללא מעט מהאג'נדה האנטי-ליברלית של ליברמן. מעולם לא נטען אחרת. הוא לא מעיף אותו מהממשלה כי ליברמן הוא עוגן היציבות שלה.
    בתגובה למאיר – מצד אחד כל הסקרים לפני האיחוד דיברו על 14-15 מנדטים לליברמן. מצד שני יש גם כאלה שמנבאים כמוך שהיה נופל. כמו למשל הכתבה הזו מהבוקר – http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1860126
    קשה לדעת מה היה קורה ומה המניעים לאיחוד הזה.

  13. אמא של זליג ISRAELבתאריך 11 נובמבר 2012 בשעה 23:51

    איתמר, אתה כל כך חכם ומעמיק ומצליח לעשות לנו סדר. הייתי שמחה אם תפיץ את דבריך אלה גם לאנשים שלא מגיעים לפוסט שלך כלומר לכלל בית ישראל, במיוחד למצביעי ליכוד שפויים אם נותרו כאלה. וגם אני, כמו זליג בני, חושבת שצריך לתרגם את זה לרוסית.

  14. admin ISRAELבתאריך 12 נובמבר 2012 בשעה 11:23

    הפצתי כמיטב יכולתי. אני מקווה שתהיה לפוסט השפעה, אפילו מזערית לקראת הבחירות. בינתיים הפוסט הזה זכה לכ- 600 צפיות בכ- 3 ימים – נתון שיא עבור הבלוג הזה. זה תוצר של לפחות 12 shares ב- facebook (ישנם 12 שאני מודע אליהם וככל הנראה כמה נוספים שאני לא מודע אליהם). אם את מכירה מישהו שיסכים לתרגם אותו לרוסית אני יותר מאשמח :)

  15. עליזה ISRAELבתאריך 13 נובמבר 2012 בשעה 15:38

    איתמר,
    סוף סוף הבנתי למה אני נרתעת כל כך – אינטואיטיבית – מהפוליטקאי הכוחני הזה. הראית חמש מניפולציות שתפקידן לגרוף אזרחים מודאגים, שמתגעגעים לאיש עם כוח שיפתור את בעיותינו . והיה אם יצליח, ויגיע לעמדת מפתח קובעת – האם יוכל להמשיך בקווים האלה? הרי המציאות תטפח על פניו, והוא ייאלץ לשנות הצהרות ועמדות. אז אולי בהפוך על הפוך כדאי שיצליח?

  16. אביבבתאריך 14 נובמבר 2012 בשעה 9:14

    בסופו של דבר לדעתי מהות הבעיה (אני לא אומר את זה רק לשלילה, הדבר גם הכרחי) הישראלית הוא צמד המילים
    "דמוקרטיה יהודית".

    אני אשמח אם תפרט על זה…תמשיך לעשות סדר בבלאגן.

  17. admin ISRAELבתאריך 14 נובמבר 2012 בשעה 18:45

    בתגובה לעליזה: ברור שמעמדת כח גם ליברמן לא יוכל לפעול באותה פשטנות בה הוא נוקט כשהוא מעביר את מסריו לקראת הבחירות. אבל כל מה שאני מתאר כאן – כריתית ברית אסטרטגית עם החרדים, הגברת החיכוך עם הערבים, חקיקה אנטח-ליברלית, הרס יחסי החוץ של ישראל עם המערב ושיבוש לכאורה של הליכי חקירה, אלו הן פעולות בהן הוא נוקט כבר כמעט עשור מעמדות פוליטיות בכירות. הוא כבר נמצא בעמדת מפתח קובעת. הוא גורם לנזק אמיתי ובלתי הפיך.
    בתגובה לאביב: אני לא בטוח שבהכרח יש בעיה עם דמוקרטיה יהודית, וכפי שאתה אומר הדבר הכרחי לכן בכל מקרה אין לפעול נגדה. ישראל הצליחה לפעול כדמוקרטיה יהודית כבר הרבה שנים. המודל של דמוקרטיה אתנית (קישרתי אליו בפוסט) הוא מודל של סמי סמוכה ומייצג בצורה מדויקת את המשטר בישראל. זו אמנם לא דמוקרטיה ליברלית מושלמת. לעולם לא יהיו כאן זכויות שוות לערבים ויהודית. אבל היא עדיין יכולה להימצא מספיק גבוה על הרצף הליברלי כדי שהיא תהיה מדינה שכולנו (כולל המיעוטים) שמחים וגאים לחיות בה.

  18. נתן.ל ISRAELבתאריך 15 נובמבר 2012 בשעה 12:47

    יש לך סימוכין לנושאים שאתה מדבר עליהם פה?
    לפתוח פה על פוליטיקאי זה ממש לא בעיה.
    גם לקפוץ למסקנות נמהרות זה ממש קלי קלות.
    דבר אלי בעובדות!
    תודה
    נתן

  19. admin ISRAELבתאריך 15 נובמבר 2012 בשעה 14:50

    נתן, הסימוכין מובאים בגוף הפוסט בקישורים שמגיעים מן העיתונות או מאתרים שונים.
    בכל אופן, מאחר ובכל זאת מדובר בפוסט פובליציסטי, מה שאני מביא כאן זה הניתוח והמסקנות שלי בהסתמך על העובדות. לדעתי יחסית קל להבחין בין העובדות למסקנות אבל אני אציג כאן אבחנה בין השתיים לעיקרי הדברים. (אם יש סוגייה ספציפית שעליה אתה רוצה לערער ולא התייחסתי אליה כאן אתה מוזמן לכתוב ואני אתייחס)

    עובדות:
    ליברמן, ישב בשלוש קואליציות שונות עם שס, ומעולם לא דרש את תיק הפנים.
    ליברמן תמך בשינוי הקריטריונים לדיור בר השגה לטובת הציבור החרדי.
    ליברמן פרש, ותוך כך הכשיל את ועדת פלסנר לשוויון בנטל.
    ליברמן מעולם לא קידם חקיקה או מהלך משמעותי לשוויון בנטל או מניעת כפייה חרדית.
    ליברמן מקדם קמפיין של הסתה נגד ערביי ישראל.
    ליברמן מקדם חוקים אנטי ליברליים כגון חוק האזרחות, חוק הנכבה וחוק הנאמנות.
    דיסקין ואיילון, שני ראשי שב"כ לשעבר טוענים ללא הרף שאחוז ערביי ישראל העוסקים בטרור הוא זניח, ובכלל שערביי ישראל לא מרבים לעסוק בשאלות לאומיות אלא חברתיות.
    ליברמן הגה ויצר את תכנית חילופי שטחים שקוראת לשלילת אזרוחותיהם של ערבים מן המשולש והעברתם לידי הרשות הפלסטינית.
    ליברמן אישיות בלתי רצויה במדינות מערב אירופה ובארה"ב. הוא עוסק בעיקר ביחסי חוץ עם מדינות פרו רוסיות.
    ליברמן מואשם בשלל האשמות שקשורות במינוי אנשי קש לשליטה בחברות שהוא היה אמור למכור לפני שהתמנה לשר.
    נערמות עדויות לכך שהוא שיבש ומשבש את הליכי החקירה נגדו וזו לדברי הפרקליטות אחת הסיבות לעיכוב ההכרעה בעניינו.
    שגריר ישראל בבלארוס לשעבר קודם לתפקיד בכיר במשרד החוץ לאחר שהעביר מבמכי חקירה סודיים לרשות ליברמן (השגריר לשעבר הורשע בעבירות הללו).

    מסקנות שלי –
    ליברמן הוא בעל ברית של המפלגות החרדיות.
    ליברמן מקדם יחסי חוץ עם אוריינטציה רוסית ואנטי מערבית.
    ערביי ישראל לא חותרים תחת ריבונותה של המדינה ולא פוגעים במוסדותיה למרות הקמפיין של ליברמן נגדם.
    ליברמן תומך בקיומה של מדינה פלסטינית.
    ליברמן הוא לא קורבן של עינוי דין אלא נאשם שמנצל את סמכויותיו כשר ואת קשריו המרובים כדי לשבש מהלכי חקירה.

  20. נתן.ל ISRAELבתאריך 15 נובמבר 2012 בשעה 14:57

    אתה יודע מה?
    כשאתה טוען שליברמן הוא בעצם איש ימין ולא נורא מחבב את הערבים, זה לא ממש מפריע לי. להיפך.
    אבל כשאתה טוען שליברמן הוא הוא המכשול האמיתי למדינה חילונית ודמוקרטית…
    ראה זה פה(מדקה 6:30):http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=wBgUqqrAYJM

    וזה לא אני אמרתי, אלא הם: http://hamishmar.org.il

  21. admin ISRAELבתאריך 15 נובמבר 2012 בשעה 16:32

    ראשית כל, אני לא טוען שליברמן הוא איש ימין. כפי שפירטתי בהרחבה בפוסט קודם שגם קישרתי אליו כאן. החלוקה המסורתית לימין ושמאל היא הפשטה של המציאות שכבר לא רלוונטית ולא מעניקה לנו שום מידע.
    אני הצעתי מודל שמחלק את הפוליטיקאים ל- 4 טיפוסים – מודל חוצה מפלגות וגושים שעושה הרבה יותר שכל בניתוח פוליטיקה. אני ממליץ לך לקרוא:
    http://sonoflaser.com/?p=297

    שנית, אני לא טוען ש"ליברמן לא מחבב את הערבים". אני טוען שליברמן מסית נגדם באופן שיטתי במגמה להעמיק את האפלייה שלהם בציבור ולשלול את זכויותיהם הבסיסיות. כל זאת בנימוק שווא של חתירה נגד המדינה ומוסדותיה.

    שלישית, כפי שהתייחסתי ברצינות לבקשתך להסתמך על עובדות ועשיתי חלוקה הוגנת בין דעות לבין המסקנות שלי, ציפיתי שגם אתה תתבסס על עובדות. עם כל הכבוד לאורלי וגיא, ל"ארגון המשמר החברתי" ו"למדד החברתי" שלהם. הניתוח שהם הציעו הוא מגמתי, פשטני, ולא שקוף.
    למה פשטני? מכיוון שהם בוחנים הצעות חוק באשר הןלא רק חוקים שהתקבלו. ויש הבדל עצום בין להציע הצעת חוק פופוליסטית שידוע לכולם שלא תתקבל, לבין עבודה של שנים מול הועדה המתאימה בכנסת על חוקים וסעיפים כדי למצוא להם רוב. כמו כן, תחת המושג "חוק חברתי" יכולים להתחבא הרבה מאוד משמעויות. למשל שס טוענת שהיא "מפלגה חברתית" כי היא דואגת להעברת קצבאות לבוחריה העניים מבלי לתת את הדעת על חשבון מה יגיע תקציב זה. מנגד, גם משה כחלון טוען שהוא חברתי בעת שהוא פועל למען שבירת מונופולים ויצירת שוק חופשי משוכלל. גם יחימוביץ' טוענת שהיא חברתית והיא בכלל מקדמת את ההיפך. היא מקדמת עבודה מאורגנת ואכיפת רגולציה על השוק הפרטי כדי שזה יחלק את רווחיו בצורה שוויונית יותר. המונח "חברתי" לא אומר לי יותר מדי. גם על כך הרחבתי בפוסט קודם –
    http://sonoflaser.com/?p=312
    למה מגמתי? משום שבסך הכל מדובר באוסף של חוקים שנבחרו על ידי הארגון ללא קריטריונים קונסיסטנטים וברי מדידה.
    למה לא שקוף? מכיוון שכאשר ניסיתי לגשת לרשימת החוקים הללו הגעתי ללינק מת.
    אני הדגמתי פה בהרחבה כיצד ליברמן ביסס ברית פוליטית עם המפלגות החרדיות בזמן שהוא מקפיד לתחזק תדמית של לוחם נגד כפייה חרדית. אני מבין שזו לא אמירה אינטואיטבית לכולם, אבל היא האמת לאמיתה. באופן אישי, אני לא הבנתי כיצד נוצר בציבור הרושם שליברמן נלחם בחרדים והשקעתי זמן רב בניסיונות למצוא עדויות לכך. לא הצלחתי. העובדות מדברות בעד עצמן ליברמן הוא בעל ברית של החרדים והמסקנה הזו צריכה להיאמר שוב ושוב כדי שהמיתוס הזה ינותץ אחת ולתמיד. כפי שניסחת אני בהחלט טוען שליברמן הוא אחד המכשולים הגבוהים ביותר למדינה חילונית ודמוקרטית.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏