נובמבר 16 2012

למה עזה? למה עכשיו?

מאת: בשעה 15:44 נושאים: חברה,כללי,מדיניות חוץ,פוליטיקה

אין ספק שמבצע "עמוד ענן" עורר הדים רבים. כמעט כל האמירות שאני שומע לגבי המבצע בעזה נעות בין: "ביבי יזם את כל המבצע הזה כדי לנצח בבחירות", ועד "צריך לכבוש מחדש את עזה, להפיל את שלטון חמאס ולעשות שם סדר".

האמירות הללו משקפות תסכול מובן של הציבור שמתקשה להבין את הקושי של ישראל להתמודד מול ארגון טרור קטן שמצליח לאורך שנים לרתק מיליוני ישראלים למקלטים.

התסכול והפסימיות נובעים כולם מהמורכבות של המלחמות שישראל מנהלת בעשורים האחרונים. אלו לא מלחמות קלאסיות של מדינה מול מדינה, צבא מול צבא, אלא מלחמות א-סימטריות של מדינה מול שחקנים שאינם מדינה.

בפוסט הזה אני אנסה להיכנס מעט לעומק המורכבות של המלחמות הללו, כדי להבין טוב יותר באיזו סוג מלחמה אנחנו נמצאים בה כרגע, ומהן האפשרויות להמשך.

אתחיל עם שלושה מושגים חשובים שמאפיינים מלחמות א-סימטריות, ושיעזרו לי בהמשך לסווג את המלחמה הנוכחית מול חמאס.

מאזן אימה: מאזן אימה הוא מצב שמשקף שני שחקנים (בדרך כלל שתי מדינות, אך יכול להתקיים גם במלחמה א-סימטרית) המצויים בסכסוך מתמשך. במאזן אימה לכל צד קיימת היכולת לגרום נזק עצום לשחקן השני, עד כדי כך שמתקיימת הרתעה הדדית. מאזן אימה מתאפיין בדרך כלל בסכסוכים קרים. כל הצדדים נרתעים מכדי להפעיל את עוצמתם מחשש לנזק הרב שייגרם כתוצאה מהתלקחות. מאזן האימה המושלם התקיים בין ברה"מ לארה"ב בתקופת המלחמה הקרה. הנשק הגרעיני היווה איום הדדי על שתי המעצמות ומנע מהמלחמה הקרה להתלקח. במאזן אימה רמת האלימות היא נמוכה עד לא קיימת.

מאזן אימה – אלימות לאורך הזמן

מאזן הרתעה: מתקיים בדרך כלל במלחמות א-סימטריות ומשקף סכסוך בין שני שחקנים, כאשר לכל שחקן יש יכולת לגרום נזק משמעותי לשחקן אחר. בניגוד למאזן אימה, מאזן הרתעה מתאפיין בדרך כלל בסכסוך או מלחמה על להבה נמוכה, כאשר מדי פעם, שני הצדדים נאלצים להפעיל אלימות. האלימות שתופעל תהיה בדרך כלל שבריר מעוצמתם המקסימלית של השחקנים, והיא תופעל לפרקי זמן קצרים. שכן, לשני הצדדים יש מוטיבציה למנוע מהסכסוך להסלים לרמת אלימות גבוהה יותר.

מאזן הרתעה מסתמך על חוקים והבנות לא כתובות המכתיבות לשני הצדדים אילו פעולות הם יכולים לבצע במסגרת המאזן, ומהן התגובות שהם יכולים לצפות מן הצד השני. מאזן הרתעה אופייני לסכסוך בו רמת האלימות היא נמוכה עד בינונית.

מאזן הרתעה יכול להיות משוכלל או לא משוכלל. מאזן הרתעה משוכלל מתאפיין ברמת אלימות נמוכה – פרקי האלימות הם קצרים ומשכי הפסקות האש ארוכים. מאזן הרתעה לא משוכלל מתאפיין ברמת אלימות בינונית, ובו פרקי האלימות ארוכים יותר ומשכי הפסקות האש קצרים יותר.

מאזן הרתעה – אלימות לאורך זמן

מלחמה רציפה: מהווה מצב בו שני שחקנים או יותר, מפעילים אלימות על בסיס קבוע ללא הפסקות אש. במלחמה רציפה, לפחות צד אחד לא מורתע מעוצמתו של הצד השני ועל כן יש לו מוטיבציה להמשיך ולהפעיל אלימות. מלחמה רציפה מתאפיינת ברמת אלימות גבוהה.

מלחמה רציפה – אלימות לאורך זמן

כשבוחנים את ההגדרות הללו יש לשים לב לשלוש אבחנות:

האבחנה הראשונה, היא שמאזן אימה ומאזן הרתעה משקפים מצב של שוויון בין הצדדים – מצב שבו שני הצדדים מודעים לכך שהם לא קרובים להכרעה או לא מעוניינים בה. מלחמה רציפה תתפתח בדרך כלל כאשר צד אחד סבור שהוא מסוגל ומעוניין להכריע את השני.

האבחנה השנייה היא שכל ההגדרות שהצגתי מהוות רצף שבו ניתן לקטלג את המלחמות הא-סימטריות של ישראל לפי רמת האלימות בהן, והתדירות בה האלימות מופעלת. בצד אחד של הציר נמצאת המלחמה הרציפה בה רמת האלימות גבוהה. בצד השני של הציר נמצא מאזן האימה בו רמת האלימות נמוכה. לאורך הרצף נמצאים מאזני הרתעה לסוגיו השונים. ככל שרמת האלימות גבוהה יותר כך מאזן ההרתעה משוכלל פחות ומתקרב למלחמה רציפה. ככל שרמת האלימות נמוכה יותר, מאזן ההרתעה משוכלל יותר ומתקרב למאזן אימה.

האבחנה השלישית היא שקיים אוסף של גורמים אשר קובעים אם מלחמה או סכסוך מאוזנים ייטו יותר לכיוון של מאזן אימה או מאזן הרתעה:

1. יכולת לגרום נזק: ככל ששני הצדדים בעלי יכולת גבוהה יותר לגרום נזק משמעותי לצד השני כך רבים הסיכויים שהמלחמה או הסכסוך ייטו לאופי של מאזן אימה. כאן יש לחדד ולהבהיר ש"פוטנציאל לנזק" מוגדר סובייקטיבית על ידי כל אחד מהצדדים. כך למשל, יכול להיות שצד מסוים יהיה רגיש במיוחד לאבידות בנפש וצד אחר יהיה אדיש להן.

2. מנגנוני אכיפה יעילים: ככל שלשני הצדדים יהיו מנגנוני אכיפה יעילים יותר שיצליחו לכפות את מרותם ביעילות רבה יותר כך יגבר הסיכוי שהמלחמה או הסכסוך יקבלו אופי של מאזן אימה. אם צד אחד לא מקיים את התנאי, ואין לו מנגנוני אכיפה יעילים, הרי שעשוי להיווצר מצב בו אזרחיו מפעילים אלימות בניגוד למדיניותו. כך, למרות המוטיבציה של הצדדים לשקט עשויים להיווצר פרקי אלימות הדדיים שעשויים לדרדר את המלחמה לכיוון אלים יותר.

3. מוטיבציה לאכיפת השקט: ככל שלשני הצדדים יש מוטיבציה רבה יותר לשקט כך רבים הסיכויים שהמלחמה או הסכסוך יקבלו אופי פחות אלים. ברגע שצד אחד במלחמה או הסכסוך איבד את המוטיבציה לשמירה על המצב הקיים, כך יגבר הסיכוי לאלימות. המוטיבציה לאכיפת השקט תלויה בלחץ אפקטיבי מצד האוכלוסיה כלפי ההנהגה לשמור על השקט. ומנגד, בלחץ אפקטיבי מצד שחקנים חיצוניים כגון, מדינות אחרות, מעצמות אזוריות או ארגונים בינ"ל כלפי הנהגות השחקנים למנוע הסלמה.

אחרי שהצגתי את שלושת הסוגים של המלחמות, אפשר לסווג את כל הסכסוכים ומלחמות ישראל בעת האחרונה.

הסכסוך של ישראל וחזבאללה בשש השנים האחרונות קרוב, אם כן, להגדרה של מאזן אימה. במלחמת לבנון השנייה חזבאללה המטיר אלפי רקטות על צפון ישראל, והפגין יכולות צבאיות מרשימות במלחמתו מול הכוחות הקרקעיים של צה"ל בלבנון. מן העבר השני, ישראל גרמה לחזבאללה ולאוכלוסייה השיעית בלבנון נזק פוליטי וכלכלי עצום. מנהיגי חזבאללה עדיין נאלצים לחיות בבונקרים כשאיום מרחף באופן מתמיד על חייהם. המלחמה הזו זכורה כטראומה עבור שני הצדדים, ולכן אלמנט ההרתעה מפני מלחמה נוספת יוצר באופן הדדי מוטיבציה גבוהה לשמירה על השקט. גורמים נוספים שתורמים לכך שסכסוך זה ייטה לכיוון של מאזן אימה הוא המבנה הארגוני של חזבאללה, אשר מתאפיין בהנהגה צבאית ריכוזית ובמונופול כמעט מוחלט על הפעלת אלימות כנגד ישראל בלבנון.

אינתיפאדת אל אקצא ממוקמת בקצה השני של הציר. המלחמה שהתרחשה בין השנים 2000-2004, היא מלחמה רציפה שהתרחשה בין ישראל לרשות הפלסטינית. רמת האלימות במלחמה זו הייתה גבוהה באופן יומיומי. בתחילה שני הצדדים הפגינו מוטיבציה להמשך הפעלת האלימות מתוך ציפייה להכרעה. לקראת סופה איבדה הרשות הפלסטינית את המשך המוטיבציה להילחם בעוד שהצד הישראלי היה נחוש להביא להכרעה. כך גם קרה. בשום שלב לא התקיימה הרתעה הדדית ולא היה רצון הדדי ליצירת מאזן הרתעה ולכן המלחמה הייתה רציפה לכל אורכה.

המלחמה של ישראל בחמאס, בה מתמקד הפוסט הזה היוותה מאז 2005 ועד היום מאזן הרתעה ברמות שכלול שונות.

בעזרת המושגים שהצגתי בחלק הראשון של הפוסט, אציג סקירה מהירה של קורות המלחמה הזו משנת 2005 ועד היום.

לאחר ביצוע תכנית ההינתקות והשתלטות חמאס על עזה החל להתפתח מאזן הרתעה לא משוכלל (כלומר, קרוב יותר למלחמה רציפה) בין ישראל לחמאס. בין השנים 2005-2006 שיפר חמאס את מנגנון הירי הרקטי שלו והרחיב את הטווח שלו לנתיבות ואשקלון. ממשלת אולמרט הגיבה בהטלת מצור על עזה והפגזות מהאויר שגבו את חייהם של אזרחים רבים. ממשלות מצרים וארצות הברית פעלו שוב ושוב להשגת הפסקות אש שנטו להחזיק מעמד לתקופות קצרות יחסית. בקיץ 2006 שאף חמאס לשחוק אף יותר את מאזן ההרתעה לטובתו כאשר חטף את החייל גלעד שליט. ממשלת אולמרט הגיבה במבצע צבאי אוירי – "גשמי קיץ" שמטרתו הייתה למנוע את השחיקה במאזן ההרתעה. מבצע זה הלך והתמוסס כאשר פרצה בעיצומו מלחמת לבנון השנייה.

בין השנים 2006-2008 המשיך להתקיים בין ישראל לחמאס מאזן הרתעה לא משוכלל כאשר חמאס מצליח באופן הדרגתי לכפות פרצי אלימות רבים יותר, עם הפסקות אש קצרות יותר. השיא הגיע בדצמבר 2008 כאשר חמאס ירה באופן יומיומי, כ- 100 רקטות אל עבר ישובי הדרום. על רקע זה פרץ מבצע "עופרת יצוקה" שנועד לעצור את השחיקה במאזן ההרתעה, וליצור מאזן הרתעה משוכלל יותר (וקרוב יותר למאזן אימה).

התקיפה הישראלית האווירית גרמה לנזק עצום לחמאס ולמנגנוניו. התקיפה היבשתית המחישה את חולשת הכוחות היבשתיים של חמאס אשר כמעט ולא לחמו בחזרה. ישראל ספגה כמות אבידות מעטה בעוד שהחמאס ספג אלפי אבדות. לקראת סיומו של המבצע התחבט ראש הממשלה אולמרט, רבות בשאלה האם עליו למוטט את שלטון חמאס ברצועה, כלומר ליצור הכרעה, או לשאוף למאזן הרתעה משוכלל אשר יתאפיין ברמת אלימות נמוכה יחסית, אך משאיר את שלטון חמאס על כנו.

בלחצם של ברק ונתניהו, שהעדיפו את האופציה השנייה החליט אולמרט לבסוף להשאיר את שלטון חמאס על כנו וכך נוצר מאזן הרתעה משוכלל שהחזיק מעמד באופן מרשים למשך שנתיים. השנים 2009-2010 התאפיינו ברמת אלימות נמוכה ביותר. חמאס שהורתע מהנזק שנגרם לו במבצע עופרת יצוקה, ותחת לחצים מתמשכים של הציבור בעזה ושל מצרים הפעיל את כל מרותו כדי לאכוף את השקט על מנגנוניו ועל מנגנוניהם של הג'יהאד האסלאמי וארגון הסלאפים. הלחץ המדיני על ישראל שבא אחר כך, בעקבות אירועי "משט מרמרה" ודו"ח גולדסטון, הביא להסרת המצור ולשיפור המצב הכלכלי בעזה. כל אלה תרמו אף יותר למוטיבציה של חמאס לשמור על השקט. באותה תקופה, התגבשו כללי משחק חדשים במסגרתם, היחידים שירו רקטות על ישראל היו הג'יהאד האסלאמי והארגונים הסלאפים. כל ירי שכזה זכה לתגובה מדודה מצד ישראל, בדמות הפצצה של מנהרות.

האישיות הבכירה בחמאס שהייתה אמונה על שמירת הכללים הללו הייתה אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס והאיש החזק ביותר ברצועה. ח'אלד משעל היה המנהיג הבכיר ביותר מחוץ לרצועה. העוצמה התחלקה בין השניים כאשר ג'עברי החזיק בפיקוד על מנגנוני הצבא של חמאס בעוד שמשעל חלש על מנגנוני המימון של הארגון.

 בסוף 2010 חל מפנה. אירועי ה"אביב הערבי" שינו את הסדר הקיים. מצרים שהיוותה גורם מרכזי לריסון חמאס ברצועה נקלעה לאנארכיה ממושכת. ח'אלד משעל איבד מכוחו ככל שמלחמת האזרחים בסוריה העמיקה. כך הפך ג'עברי לאישיות החזקה ביותר בכל ארגון החמאס. בעקבות השיפור במעמדו של ג'עברי, ויחד עם רוח גבית מ"האחים המוסלמים" במצרים החל חמאס לפקפק בחשיבותו של מאזן ההרתעה שהתקיים.

כך גברה המוטיבציה של חמאס ליצור מאזן הרתעה אחר עם כללים אחרים במסגרתם הם יורשו לירות טילים רבים יותר לשטחים מאוכלסים יותר, וישראל לא תוכל לסייר לאורך הגבול בחופשיות. וכך, בתהליך ארוך והדרגתי, פרקי האלימות התארכו והתגברו. הפסקות האש בין פרקי האלימות הלכו והתקצרו. מאזן ההרתעה הפך לאיטו ממאזן הרתעה משוכלל למאזן הרתעה לא משוכלל. החרפת המצב הביטחוני מקורה בתהליך זה.

ממשלת נתניהו, במשך רוב תקופתה הסכימה לספוג את השחיקה במאזן ההרתעה מבלי "לשבור את הכלים".

שיגורי רקטות מעזה לישראל לאורך השנים (שנת 2012 – נתון לא סופי). מקור- אתר השב"כ.

הבחירות בישראל היוו גורם נוסף שזירז את פרוץ המשבר הנוכחי. ג'עברי היה מעוניין בניצחונו של נתניהו בבחירות משתי סיבות. האחת היא שסבר בטעות שנתניהו ימשיך לתת יד להמשך שחיקת מאזן ההרתעה לטובתו של חמאס. הסיבה השנייה היא הקו המדיני שבה נקטה ממשלת נתניהו, קו שהעניק העדפה ברורה לשלטון חמאס בעזה על פני הרשות הפלסטינית בגדה. בעוד שנתניהו הסיר את המצור מעל עזה והביא שם לשגשוג כלכלי, הוא הפעיל סנקציות כנגד ממשלת אבו-מאזן בגדה והביא לקיפאון בתהליך המדיני. התגברות האלימות לאחרונה היוותה ניסיון של ג'עברי להשפיע על הבחירות בישראל לטובת נתניהו.

מן העבר השני, נתניהו, החל דווקא לדאוג שהתפרצות אלימה ללא תגובה צבאית ישראלית, דווקא תפגע בו בבחירות. ג'עברי, שעד אותה נקודה היה קבלן המשנה של ישראל (כפי שהגדיר זאת אלוף בן במאמרו המצוין), הפך ללא אפקטיבי באכיפת השקט.

על כן קל להבין מדוע המשבר פרץ דווקא בעיתוי זה.

כעת עומדות בפני נתניהו, שתי אפשרויות: האחת לנסות לכפות שוב מאזן הרתעה משוכלל כפי שקרה ב- 2009. יש לשים לב שביחס ל- 2009, מצבה המדיני הנוכחי של ישראל רע יותר. הלגיטימציה שלה להפעיל אלימות בעזה ירדה באופן משמעותי. אם מוסיפים לכך את העובדה שמצרים הפכה מבעלת ברית של ישראל לבעלת ברית של חמאס מגיעים למסקנה שגם אם יתפתח מאזן הרתעה חדש הוא כנראה יהיה משוכלל פחות מזה שהושג ב- 2009.

האפשרות השנייה היא הפלת שלטון חמאס. מבחינה צבאית טהורה, ישראל יכולה לעשות זאת תוך ימים ספורים. אך החיסרון בפתרון נובע בשאלה מי יהיה זה שיחליף את חמאס? הפת"ח הוא הגורם הרביעי בעוצמתו ברצועת עזה. לפניו מצויים הג'יהאד האסלאמי ארגון מילטנטי אף יותר מחמאס, והארגונים הסלאפים שהם שלוחה של אל-קעידה. לאף אחד מן הארגונים הללו אין מוטיבציה לשמור על השקט מול ישראל, וגם לו הייתה להם מוטיבציה שכזו, אין להם מנגנוני אכיפה יעילים כמו אלו של החמאס. על כן, הפלת שלטון חמאס שקולה בעצם לכיבוש ממושך של עזה על ידי צה"ל. משמעות כיבוש שכזה היא כניסה למלחמת גרילה קרקעית ארוכה, בסגנון מלחמת לבנון הראשונה או המלחמה של ארה"ב בעיראק.

ההכרעה עשויה להיות פתרון מפתה עבור אלה שחושבים שניתן להגיע לפיתרון מוחלט של הבעיה. אך המציאות סבוכה בהרבה. ההכרעה של ישראל מול הרשות הפלסטינית ב- 2004 הביאה אמנם לשלטון מתון הסולד מאלימות בגדה, אך מהצד השני הביא לעליית חמאס בעזה. הכרעה של חמאס בעזה תביא ללא ספק להחלפתו על ידי שלטון גרוע יותר.

בפוסט הזה נכנסתי רק מעט לעובי של המורכבות של המלחמה בחמאס. לא התעמקתי בשאלות אחרות, כמו כיצד משפיע מאזן ההרתעה על התהליך המדיני מול אש"ף? כיצד הוא משפיע על יחסי החוץ של ישראל? מהי ההשפעה של נשקים דפנסיבים כמו כיפת ברזל על מאזני הרתעה? האם בטוח שההשפעה שלהן היא חיובית? כיצד ייראה מאזן הרתעה בעידן האביב הערבי? ואיזה סוג של מלחמה יועדף על ידי ארבעת הטיפוסים הפוליטיים השונים?

עמוד ענן

יכול להיות שהפוסט הזה אולי יוצר יותר שאלות מאשר תשובות, אבל ככה היא המציאות. היא מורכבת הרבה יותר ממה שאנחנו מעדיפים לחשוב.

6 תגובות

6 תגובות לפוסט “למה עזה? למה עכשיו?”

  1. אורןבתאריך 17 נובמבר 2012 בשעה 6:03

    שמע, בלי להיכנס להגדרות מיותרות, בפוסט הזה אין שום דבר שאי אפשר למצוא בכל מאמר פרשני שיוצא בסוף השבוע. אז בשביל מה?

  2. admin ISRAELבתאריך 17 נובמבר 2012 בשעה 9:25

    ההגדרות שאתה מגדיר "מיותרות" הן מה שמאפשרות לנו לדון בצורה שיטתית ומסודרת במה שקורה.
    אני לא מצאתי מאמר פרשני בסוף השבוע שמסווג בצורה שיטתית את המלחמות הא-סימטריות של ישראל ומסביר מהם התנאים שהפכו אותם לכאלה.לא ראיתי מאמר בסוף השבוע שנותן פרספקטיבה היסטורית למלחמה עם חמאס.
    מה שכן ראיתי זה הרבה מאוד אנשים משתמשים במונחים עמומים כגון "הרתעה" ו"הכרעה" כדי לצאת באמירות מתלהמות שמשקפות חוסר הבנה למורכבות של המצב.
    אבל אם יש איזהשהו מאמר ספציפי שקראת בסופ"ש שמייתר את הפוסט הזה אתה מוזמן לשלוח קישור.

  3. רוני ISRAELבתאריך 18 נובמבר 2012 בשעה 2:02

    מאלף. תמשיך כך!
    אפשר לקחת את הניתוח שלך צעד קדימה: מה צריכה לעשות ממשלת ישראל?
    נתת 2 פתרונות:
    1. להשיג חזרה הרתעה
    2. למוטט את החמאס.

    אבל יש אפשרויות נוספות:
    3. לאיים בחיסול החמאס, ולהגיע ממש עד מילימטר מחיסולו המוחלט. כלומר פעולה קרקעית שתכבוש את עזה לזמן קצר, תנקה מנשקים, תמוסס סמלי שלטון, ותצא (כשהיא משאירה מכתבים לראשי החמאס בסגנון של "יכלנו להרוג אתכם ולא עשינו זאת. שיהיה ברור לכם מה יקרה בסבב הבא")
    4. ליצור מנוף לחץ כלשהו (מעצר של אנשים מכל הזרמים? אבל להשאיר את החמס במצב יותר טוב מהשאר, כדי שהשלטון ימשך) משהו כמו גלעד שליט אבל הפוך? חיבור אזעקת צבע אדום לשלטר של החשמל אצלם? צריך לחשוב על זה
    5. לתת גזר מייד בסיום הקרבות (=להתחיל מו"מ עם אבו מאזן)

  4. admin ISRAELבתאריך 18 נובמבר 2012 בשעה 12:23

    האפשרות הראשונה היא לא "להשיג חזרה הרתעה" אלא ליצור מאזן הרתעה משוכלל יותר ואלים פחות.
    אפשרות 3 שאתה מציע היא בעצם גרסה מורחבת של אפשרות 1 ודומה למה שבוצע בעופרת יצוקה. העניין הוא שחמאס מודע לכך שלישראל אין אינטרס אמיתי להפיל אותו. אם נגיע מרחק מילימטר משם האם זה ישכנע אותו שמשהו השתנה? אני לא בטוח.
    אפשרות 4 יכולה להשתלב עם אפשרות 2. גם כאן יש לחשוב טוב. הרי חטיפת פעילי חמאס ציצור מוטיבציה מהצד השני לחטוף ישראלים. מניסיון העבר אני לא בטוח שאנחנו מתמודדים עם הסיטואציה הזו בצורה טובה יותר מהחמאס.
    אפשרות 5 הכרחית לביצוע ללא קשר למבצע. העובדה שממשלה הנוכחית פועלת כדי לחזק את חמאס ולהחליש את הרשות הפלסטינית היא בכייה לדורות ונובעת מכך שנתניהו וראשי החמאס ברצועה מסכימים בדחייתם את פיתרון שתי המדינות.

  5. נירבתאריך 19 נובמבר 2012 בשעה 12:49

    פוסט מעולה. יפה מאוד לראות את הניתוח היחב"ליסטי שעשית ליחסי ישראל-חמאס, ישר כח. אין לי מושג מה גרם לאותו מגיב ראשון שקורא לעצמו אורן לטעון שהפוסט חוזר על דברים שנאמרו. הפוסט הזה הוא רדיקלי ולכן אני לא מדמיין ערוץ חדשות מן המייסטרים מתנסח בצורה כזו. המשמעות של מה שאתה כותב כאן היא כי נתניהו שהוביל את האג'נדה הניצית נגד חמאס למעשה מזין אותם.

  6. admin ISRAELבתאריך 19 נובמבר 2012 בשעה 15:27

    תודה ניר.
    מה שאני אמור זה שלנתניהו ולחלקים ממנהיגי החמאס (בעיקר אלה שממוקמים ברצועה) יש שותפות אינטרסים בהתנגדותם לפיתרון שתי המדינות. לכן יש להם אויב משותף – אבו-מאזן שמייצג פיתרון זה. לכן נתניהו תחזק במשך 4 שנים מדיניות שהטיבה עם חמאס- הסרת המצור, שמירה על רגיעה גם לנוכח התגברו תהירי של חמאס, עסקת שליט.

    אם מסתכלים מעבר להצהרות הריקות אני לא בטוח שדווקא נתניהו הוא זה שמייצג את הקו הנצי ביותר נגד חמאס. דווקא אולמרט היה הרבה יותר רוויזיוניסט ממנו בתקופת שלטונו ודווקא דחף לכיוון של הכרעה מול חמאס. (זה לא מפתיע בהתחשב בכך שאולמרט תומך בפיתרון שתי המדינות).

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏