נובמבר 30 2012

ארבעת הגורמים להפיכתנו למדינת "אלקין סטייל"

מאת: בשעה 13:36 נושאים: חברה,כללי,מדיניות חוץ,פוליטיקה

סרטון הבחירות של חבר הכנסת זאב אלקין מסמל לדעתי יותר מכל את המהפכה האנטי-ליברלית שמתרחשת בישראל בעשור האחרון.

הסרטון המזעזע מציג דמויות מפתח באופוזיציה או במערכת המשפט, כאשר תצלומי ראשיהן מודבקים לדמויות מצוירות הרוקדות לצלילי הלהיט האלקטרוני "גנגנם סטייל". על רקע הריקוד הנלעג מציג הסרטון את "הישגיו" של אלקין – שורה של חוקים אנטי-ליברלים שהעביר כגון "חוק החרם", ו"חוק חובת הדיווח".
הסרטון אולי נראה כסתם עוד תשדיר מבית היוצר של ח"כ דל תקציב – בעל טעם רע אך תמים. אך אם עושים ניתוח עמוק יותר, מבינים שהוא בעצם שם ללעג את מנגנון הפרדת הרשויות של המדינה.
אלקין מציג בבוז שתיים מתוך שלוש רשויות החוק (הרשות המחוקקת והרשות השופטת) אשר לשיטתו "מפריעות" לרשות השלישית, הממשלה, לעשות ככל העולה על רוחה.
אלקין מבין את המושג "דמוקרטיה במובן הצר של "שלטון הרוב". לדעתו הרוב, כל רוב, יכול וצריך לפעול ללא ריסון וללא איזון, גם אם בפעולותיו הוא פוגע במיעוטים ובמנגנונים דמוקרטיים. בכך הוא מייצג באופן מוחלט את המהפכה האנטי-ליברלית שהתרחשה לאחרונה בישראל.

אלקין סטייל

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע לרשימת הליכוד השלימו סופית את מהלך הפיכתו של הליכוד מ"מפלגת חירות ליברלים" למפלגת ליכוד אנטי-ליברלית. המהפכה האנטי-ליברלית כבר בעיצומה. בכנסת הבאה היא כנראה תתגבר.

מטרת הפוסט הזה היא להציג את ארבעת הגורמים לפריצתה ולנסות להסביר כיצד היא התרחשה, ולמה דווקא בשנים האחרונות?

לפני שאני נכנס לסיבות עצמן ראוי שאסביר למה אני מתכוון כשאני אומר מהפכה אנטי-ליברלית. הרי כמעט אף אחד לא יצהיר על עצמו באופן גלוי "כאנטי-ליברל".
הליברליזם הקלאסי הוא פילוסופיה פוליטית שהתגבשה באנגליה ובצרפת של תקופת הנאורות במאה ה- 17, אשר שמה דגש על חירויות האדם.
הדמוקרטיות המערביות מתבססות על עקרונות הפילוסופיה הזו – משטר דמוקרטי, הפרדת רשויות וממשל חוקתי אשר יבטיחו לכל אזרח חופש ביטוי, חופש דת, חופש תנועה וחופש התאגדות. אין לבלבל בין הליברליזם הקלאסי לליברליזם הכלכלי, פילוסופיה מקבילה אשר מתמקדת בחירויות הקניין ובמניעת התערבות ממשלתית בכלכלה. על הסוגיה הכלכלית בישראל דיברתי בפוסט אחר.

בשני העשורים האחרונים גורמים אנטי-ליברלים בישראל מנהלים מלחמה עקבית כנגד עקרונות בסיסיים אלה בניסיונם לקעקע את הפרדת הרשויות בישראל, להכפיף את הרשות השופטת תחת הרשות המבצעת, לפגוע בכלי תקשורת מסוימים, להכפיף אחרים תחת מרות הממשלה ולחוקק חוקים הפוגעים בארגוני אופוזיציה ובזכויות מיעוטים. העדויות לכך קיימות בכל עבר – מודעות הבחירות משופעות במסרים גזעניים, חברי כנסת מסיתים לאלימות נגד פליטים, ראש הממשלה זומם לסגור כלי תקשורת שלא סרים למרותו, וממנה את מקורבו לנהל את רשות השידור.

האגודה לזכויות האזרח ריכזה רשימה ארוכה ומטרידה של חוקים אנטי-ליברלים שגובשו במהלך הכנסת האחרונה, חלק מהחוקים אושרו, חלקם בתהליך אישור.

המשולש האנטי-ליברלי

מה הם ארבעת הגורמים העיקריים למהפכה האנטי-ליברלית בישראל?

גורם 1: ה"משולש האנטי ליברלי"

באופן טבעי, רוב רובם של אזרחים במדינה דמוקרטית לא ייתן את קולו סתם כך, במכוון, לגורמים אנטי-ליברלים. אג'נדות אנטי-ליברליות בדרך כלל מקודמות באמצעי תעמולה, המוליכים שולל ציבור מוחלש, מפוחד וחסר מודעות. לכן, תנאי הכרחי לקידום האג'נדה האנטי-ליברלית היא קיומם של גורמים פוליטיים אשר באופן אותנטי מאמינים שליברליזם זה שטויות – גורמים שמאמינים באמת ובתמים שחופש הפרט לא חשוב, שתקשורת חופשית לא מובילה לשום מקום ושאין צורך להגן על מיעוטים מפני עריצות הרוב.
הגורמים הללו היו קיימים בישראל מאז ומתמיד. כיום הם משתפים פעולה באופן יומיומי בחקיקת חוקים אנטי-ליברלים בכנסת.

המשולש האנטי-ליברלי מתחלק לשלוש קבוצות עיקריות:

קבוצה 1 – אנטי-ליברלים תומכי ארץ ישראל השלמה: המייצג הבולט של קבוצה זו הוא בנימין נתניהו. קבוצה זו חופפת ברובה לטיפוס הפוליטי הרביעי (אותו הגדרתי בפוסט קודם), אשר מתנגד באופן חריף לחלוקת הארץ לשתי מדינות.
החברים בקבוצה זו עשויים להיות מונעים מנימוקים דתיים משיחיים הרואים ביישוב יהודה בשומרון מצווה אלוהית, או מראייה ביטחונית שרואה גבולות רחבים כערובה ביטחונית יחידה לביטחון המדינה. קבוצה זו רואה לנגד עיניה את ישראל השלמה כמדינה יהודית, ובפלסטינים שמעבר לקו הירוק כאזרחים סוג ב', להם לא יתאפשר אי פעם, להצביע לכנסת, ליהנות מחופש תנועה או לחלוקה תקציבית הוגנת.
מדינה שכזו, מטבע הדברים, לא יכולה להבטיח שוויון זכויות לאזרחיה ועל כן לא יכולה להיות ליברלית. משום כך, חבריה רואים בבית המשפט העליון, בתקשורת החופשית ובקבוצות התומכות בפיתרון שתי המדינות כאויבים שיש לנטרל.
כאן חשוב להדגיש, לא כל מי שתומך בארץ ישראל השלמה הוא בהכרח אנטי-ליברל. קיימים ליברלים התומכים בפיתרון של מדינה דו לאומית, והם מהווים את הטיפוס הפוליטי השני שהגדרתי.

קבוצה 2 – תומכי המדינה האתנית: קבוצה זו מיוצגת על ידי אביגדור ליברמן וחופפת בעיקרה לטיפוס הפוליטי השלישי שהגדרתי בפוסט קודם. קבוצה זו רואה את ישראל כמדינה יהודית אתנית ושמה את הדגש על הצורך לנטרל ואף לצמצם את נוכחותם של מיעוטים לא יהודים.
קבוצה זו שואפת ליצור חיכוך בין המיעוט הערבי בתוך ישראל לבין הרוב היהודי, כדי לקדם חקיקה שתעביר שטחים המאוכלסים על ידי ערבים לידי הרשות הפלסטינית, תשלול את אזרחותם של ערבים בעלי אזרחות ישראלית ותפגע בפוליטיקאים המייצגים אותם. כל זאת במטרה להביא לפיתרון של שתי מדינות, במסגרתו לא יוותר מיעוט ערבי גדול במדינה היהודית.

קבוצה 3 – תומכי מדינת ההלכה: קבוצה זו מתחלקת, פחות או יותר שווה בשווה בין טיפוס 3 וטיפוס 4 במפה הפוליטית שהצעתי. המייצג העיקרי שלה כיום הוא אלי ישי. קבוצה זו רואה בליברליזם אויב מר – "מחלה", שפרצה בעידן המודרני ושקמה לפגוע באורח החיים הדתי-אורתודוכסי. מאז ומתמיד הקבוצה הזו לא הכירה בריבונותה המוחלטת של המדינה ובחוקיה. חבריה רואים ברבנים ובפוסקי ההלכה כריבון העליון, ושואפים ליצור זיקה בין חוקי המדינה לחוקי ההלכה.
קבוצה זו תוקפת בשתי חזיתות: בחזית אחת היא נלחמת במנגנון הפרדת הרשויות –  בעיקר ברשות השופטת הליברלית. בחזית השנייה היא נלחמת בפלורליזם – מלחמה שמקבלת ביטוי בשלילת זכויותיהם של עולים לא יהודים, של גֵרים שלא עברו גיור אורתודוכסי, ובניסיון (המנוגד לחוק הבינלאומי) למנוע את כניסתם של פליטים אפריקאים לישראל.

גורם 2: צבירת עוצמה פוליטית על ידי האנטי-ליברלים

המשולש האנטי-ליברלי היה קיים מאז ומעולם, אך לא היה בכך די כדי להתניע את המהפכה האנטי-ליברלית. רק לאחרונה נצבר כח אלקטורלי רב מספיק כדי לחולל את המהפכה. כל קבוצה מתוך השלוש שהצגתי לעיל גייסה קהל מצביעים בדרך שונה.

קבוצה 1: אין ספק שתכנית ההינתקות הייתה משבר קשה וחריף עבור רבים בציונות הדתית. אחת המסקנות העיקריות שעלו לאחר ביצוע התכנית היא שאין די בברית הפוליטית של מפלגות הציונות הדתית עם הליכוד כדי למנוע מהלכים דומים בעתיד. כדי לוודא שלא תהיה עוד הינתקות, יש להשתלט על הליכוד מבפנים.
שיטת הפריימריז מאפשרת זאת בנקל. משה פייגלין ופעילים אחרים הצליחו לפקוד לליכוד מאסה קריטית של כמעט 10,000 פעילי ארץ ישראל השלמה. זהו כח אלקטורלי עצום במונחים של בחירות פנים-מפלגתיות. כך נוצר לובי חזק ועיקש בקרב מתפקדי הליכוד. לובי זה פועל באופן יומיומי כדי להפעיל לחץ על חברי הסיעה כדי שיקדמו נושאים מסוימים ויתנגדו לאחרים. כל חבר כנסת או מועמד מטעם הליכוד יודע היטב שכל צעד בו הוא נוקט – כל התבטאות, הצבעה או תקנה שהוא מקדם, נתונה למעקב שוטף של הלובי הזה. כך זוכים הכוחות האנטי-ליברלים בכח אלקטורלי עצום. מעבר לייצוג היחסי ההולם שמתבטא במפלגות הציונות הדתית, נציגיהם מרכיבים את רובה הגדול של סיעת הליכוד. ספק רב אם פוליטיקאים, דוגמת זאב אלקין, יריב לוין, דני דנון או מירי "גאה להיות פאשיסטית" רגב, היו מעטרים כעת את צמרת הליכוד אם לא היה קיים הלובי הזה.

קבוצה 2: עיקר כוחה הפוליטי של קבוצה זו נשען על מפלגת "ישראל ביתנו", אשר התחילה כמפלגה סקטוריאלית מתחרה ל"ישראל בעלייה" הליברלית של שרנסקי. באמצעים של תעמולה עקבית הצליחה "ישראל ביתנו" לבלוע את מפלגתו של שרנסקי ואף לצבור כח אלקטורלי רב מעבר לסקטור של עולי חבר המדינות, עד שהגיעה לשיא של 15 מנדטים בבחירות 2009. דימיטרי שומסקי ניסה לאחרונה, במאמר שהתפרסם בעיתון "הארץ", להסביר מדוע האג'נדה האנטי-ליברלית זוכה לתמיכה כה רחבה בקרב יוצאי חבר העמים:

"המדינה הסובייטית ערכה ניסוי חסר תקדים בבני אדם. מצד אחד, מושגי הנאורות והשוויון, המוסר וכבוד האדם וחירותו גדשו את החלל הציבורי עד לעייפה. מצד אחר, בהעדר חברה פתוחה, בלא אפשרות כלשהי של בקרה ציבורית, התעוררו והשתוללו בחיי היום-יום באין מפריע השפלים שביצרי האדם.

די לצפות במעולים שבסרטים הסובייטיים החתרניים למחצה משלהי ימי ברית המועצות, כדי להתרשם מממדי הדרוויניזם החברתי, האלהת הכוחנות ביחסים בין יחידים וקבוצות, והבוז כלפי השונה והחלש, אשר היו מנת חלקם של אזרחים סובייטיים רבים בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים. מי שלא גדל בברית המועצות המאוחרת, או לא חקר לעומק את תקופת דמדומיה, יתקשה לדמיין לאיזה שפל הידרדר המוסר האזרחי והפוליטי בקרב ציבור הסובייטי כתוצאה מניסוי זה.

הפער הבלתי נתפש בין רטוריקת השוויון האזרחי והלאומי לבין מציאות של דרוויניזם חברתי פראי ואפליה ממוסדת על רקע מוצא לאומי, גרם לאזרחים סובייטיים רבים לחשוב שהאשם הוא במושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון. שמושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון הם מושגים כוזבים וצבועים לכשעצמם, ולא מי שהשחיתו אותם."

לפי שומסקי, חלקים מציבור עולי חבר המדינוות, רואה בליברליזם מושג שלילי שנועד לכסות על משטר רודני ומושחת.

קבוצה 3: זוכה לתמיכה הולכת וגוברת עם השנים, בעיקר בזכות הריבוי הטבעי המהיר של האוכלוסייה החרדית. כך צמחו המפלגות החרדיות ב- 60%, מייצוג של 10 מנדטים ב- 1992 לייצוג של 16 מנדטים בבחירות 2009.

גורם 3: קיומן של אוכלוסיות מוחלשות ומפוחדות

ייצוג  אלקטורלי רחב, הכרחי על-מנת לבצע מהפכה אנטי ליברלית. אך אין בו די, שכן קשה לקדם חוקים כה משמעותיים, ללא תמיכה יומיומית מצד הציבור הרחב.

ניסיון העבר מלמד שמצוקות ביטחוניות וכלכליות מהוות כר פורה לקידום אידיאולוגיות אנטי-ליברליות. הקומוניזם עלה ב- 1917 על רקע משבר כלכלי ומלחמת אזרחים עקובה מדם ברוסיה. הפאשיזם באיטליה ובספרד פרח על רקע המשבר הכלכלי במדינות אלה. הנאציזם הצליח להשתלט על גרמניה על רקע הטראומה של שדות הקטל במלחמת העולם הראשונה, ושורה של משברים כלכליים.

המצב של אזרחי ישראל כיום אמנם הרבה יותר טוב מזה של אזרחי אירופה בתחילת המאה ה- 20. אך לא ניתן להכחיש שבשני העשורים האחרונים הורע מצבם של אזרחים רבים בשני המובנים:

הביטחון האישי: בעשור של שנות ה-90 החלו פיגועי ההתאבדות הקטלניים, הם החריפו באינתיפאדת אל אקצא. השנים 2001-2004 היו מדממות במיוחד. יותר מאלף אזרחים וחיילים ישראלים נהרגו בשנים הללו כתוצאה מההתקוממות הפלסטינית. מעבר לכך, תחושת הביטחון האישי בשנים אלה התערערה לחלוטין כאשר האזרח הממוצע לא יכול היה להרגיש ביטחון אישי ברמה היומיומית: בנסיעות באוטובוס, בילוי בבית קפה או ביקור במקומות הומי אדם. האינתיפאדה החלה לדעוך ב- 2004 אך מאות אלפים בדרום הארץ נותרה תחת איום יומיומי של רקטות, ורוב אזרחי המדינה זוכרים היטב את הטראומה של אינתיפאדת אל אקצא.

ביטחון כלכלי: למרות הצמיחה בתוצר לנפש בשני העשורים האחרונים, חוסר השוויון בחלוקת המשאבים במדינה מגיע לשיאים חדשים מדי שנה. מעמד הביניים הולך ומצטמצם, ומאות אלפי אנשים נדחקו ממעמד הביניים למעמדות הנמוכים. אנשים החיים מתחת לקו העוני, חיים בחרדה מתמשכת ולא יכולים לקיים אורח חיים נורמלי. אוכלוסייה זו שתפחה למימדים אדירים מהווה כר פורה לרטוריקה של שנאה.

במציאות שבה אזרחים כה רבים כורעים תחת הנטל הכלכלי, מתוכם רבים חיים באיום תמידי של רקטות, ורבים אחרים רדופים על ידי הטראומות של פיגועי ההתאבדות הקשים, קל מאוד לשווק מסרים פשוטים, אשר מטילים את האשם על מיעוטים. כך מככבים הערבים, אזרחי ישראל, בתשדירים של שר החוץ ליברמן, כ"גיס חמישי" למרות שכל העדויות והנתונים מראים ההיפך. כך, מתוארים הפליטים מסודאן על ידי שר הפנים אלי ישי כ"אנסים מפיצי מחלות המשחרים לטרף נשות ישראל", ועל ידי ח"כ מירי רגב כ"סרטן בגוף שלנו".
אנשים מפוחדים וקשי יום מתחברים בקלות למסרים שכאלה, שכן הם עונים על הצורך הבסיסי של מתן הסבר פשוט לשאלה כיצד חייהם הפכו לכאלה, מי אשם בכך? ומהו פיתרון הקסם?

גורם 4: אדישות ציבורית                                

זהו הגורם האחרון והחשוב ביותר עליו מסתמכים מחוללי המהפכה האנטי-ליברלית. הציבור אדיש. עד לשנת 2011 יכולתי לקבוע שהציבור אדיש לפוליטיקה באופן גורף. לאחר פרוץ המחאה החברתית, חלקים רבים מהציבור חזרו לעסוק בפוליטיקה אך הם מתמקדים בעיקר בנושא הכלכלי וממעטים להתייחס לסוגייה הליברלית. הציבור הישראלי מפרש את הדמוקרטיה כ"שלטון הרוב". מבחינתו הבחירות הן חזות הכל וכל השאר זוכים להתעלמות. כך נזנחים עקרונות לא פחות חשובים והכרחיים לקיומה של דמוקרטיה תקינה כגון עיקרון הפרדת הרשויות, מניעת עריצות הרוב, שמירה על חופש העיתונות ושמירה על זכויות מיעוטים.
תפקידה של מערכת החינוך הוא ללמד את התלמידים מגיל צעיר אודות עקרונותיה של הדמוקרטיה, ואת ההיסטוריה של אירופה בתחילת המאה הקודמת, אשר ממחישה מה עלול לקרות אם לא שומרים על עקרונות אלה. מערכת החינוך נכשלת בתפקידה. החינוך לדמוקרטיה הולך ופוחת, ועל חשבונו פורחות תכניות לימודי אזרחות, שמקדשות את הדת ואתוסים לאומיים. המרכיב היהודי של המדינה מקבל דגש במערכת החינוך על חשבון המרכיב הדמוקרטי ולאט לאט גדל כאן דור שכמו, שוש אלמוזלינו משירם של "הבילויים", פשוט לא רואה, לא שומע ואין לו כוונה לרדת לעומק הדברים.

הכנסת הבאה תהיה ככל הנראה אף יותר אנטי-ליברלית מקודמתה. חוקים שהוקפאו, הרבה בזכות השרידים הליברלים האחרונים של הליכוד, ככל הנראה יופשרו ויעברו אישור מהיר. הדמוקרטיה הישראלית תמשיך במגמה ההתדרדרות.
מה שעצוב בכל הסיטואציה היא שדווקא האוכלוסיות החלשות, אלו שזקוקות יותר מכולן להגנה מפני המדינה, ומפני שרירות הלב של בעלי העוצמה, הם אלה שמצביעים בשמחה ובששון לאנשים ששמים ללעג ערכים שנועדו להגן עליהן. ערכים שנבנו על בסיס מאות שנים של ניסיון היסטורי מר.

3 תגובות

3 תגובות לפוסט “ארבעת הגורמים להפיכתנו למדינת "אלקין סטייל"”

  1. שי ISRAELבתאריך 30 נובמבר 2012 בשעה 21:11

    אני כבר אמרתי לך את זה פעם. אני חושב שההגדרה שלך לליברליזם לוקה בחסר.
    ליברליזם זה לא רק הצד המדיני. אתה לוקח חלקים מההגדרה ובונה מהם הגדרה שלמה.
    אם אתה רוצה להכנס להגדרות אז שלי יחימוביץ היא יותר פרוגרסיבית.
    ביבי הוא דווקא הפוסטר של נאו-ליברליזם.
    (לפי דעתי בכל אופן, פשוט נורא מפריע לי שאתה מחלק את כולם לליברלים ואנטי ליברלים)

    למען הסר ספק, אני שונא את ביבי ושונא את הליברמן ואין סיכוי שבעולם שאוכל להצביע למפלגות שהם מובילים.

    קודם כל, אני מבין שאתה בוחר להתעלם מנאום בר אילן שבו נתניהו הצהיר שהוא בעד מדינה פלסטינית ופתרון שתי המדינות.
    כשליברמן תומך במדינה פלסטינית, רק עם חילופי שטחים ואוכלוסיה, זה נוגד את הקבוצה הראשונה ואותם הדברים שהגדרת.
    למעשה הגישה של ליברמן נותנת פתרון לבעיות של הקבוצה הראשונה.
    לפי גישתך מה שבכל זאת יכול לגרום להם ללכת ביחד (ולהעלם מפערי הגישות התהומיים) זו העובדה ששניהם מוגדרים בתוך "אנטי ליברלים". אתה חושב שזה מספיק "דבק" בשביל להשאיר אותם ביחד?

    אתה כל הזמן כותב נגד ביבי וליברמן. למעשה אתה כל הזמן כותב נגד מפלגות הימין-מרכז בישראל (הגדרה מקובלת, למרות שהיא לא ההגדרה שלך..).
    אם תשמור על נטרליות, יהיה לך יותר קל להעביר את התאוריה שלך לגבי החלוקה. אצלי, בתור ימני, נורא קשה לי לקרוא את זה כי זה נוטף פרשנות אישית ואנטי למפלגות מסויימות.
    אפשר להבין מהפוסט הזה כאילו כל מי שתומך בעמדה פוליטית מסויימת או מפלגה מסויימת, אוטומטית נגד בית המשפט ותקשורת חופשית וזה פשוט לא נכון.
    יש אנשים שבעד עקרון 2 המדינות ל2 עמים (מה שהגדרת קבוצה 2) אבל רואים מהצד את הפגיעה במערכת המשפט, זכויות המיעוטים והתקשורת ופשוט בוכים שהגענו למצב הזה.

    במהרה לגבי 3 הסעיפים האחרים..

    סעיף 2 – כל הכבוד לו. הוא הבין את המשחק הדמוקרטי בתוך הליכוד.
    אין שום מניעה מקבוצות אחרות להתפקד בהמוניהם לליכוד ולעשות את אותו הדבר.
    יאמר לזכות ביבי שהוא מנסה בכל כוחו למנוע מפייגלין לצבור כוח.
    זה בדיוק ההפך ממה שקורא במפלגות המרכז-שמאל ששם לכל אחד יש אגו עצום והוא מקים מפלגה/תנועה רק בשביל להיות מספר 1.

    סעיפים 3/4 אל תתרגש מהם.
    המון פוליטיקאים, בד"כ מהזן הנחות עושים תעמולה זולה שמזכה אותם המקסימום קולות הקלפי.
    התלהמות תמיד נשמעת טוב. זה כ"כ נפוץ שקוראים לזה פופוליזם!
    אפשר לראות את זה גם במחאה החברתית כשכולם פתאום הפכו להיות "חברתיים" די זה צו האופנה. מעטים האנשים שבאמת היו כאלה גם לפני.

  2. admin ISRAELבתאריך 30 נובמבר 2012 בשעה 21:43

    אני עונה לך לפי סדר הדברים:

    קודם כל, מתי אמרתי שליברליזם זה עניין מדיני? להיפך, הגדרתי את הליברליזם כציר *נפרד לחלוטין* מהציר המדינה. כתבתי שאני מתייחס לליברליזם קלאסי שעוסק בעיקרו בהפרדת רשויות, זכויות אדם, חופש ביטוי וזכויות מיעוטים.
    ביבי הוא ליברל כלכלי כלומר מאמין בחוסר מעורבות של המדינה בכלכלה. הוא לחלוטין אנטי-ליברל במובן של ליברליזם קלאסי. זה נראה לי מוזר שניתן לטעון אחרת. אם יש לך נימוקים לכך, אשמח לשמוע.
    בכל אופן, הסוגיה הכלכלית היא נפרדת לחלוטין מהסוגיה הליברלית הקלאסית וייחדתי עבורה פוסט נפרד. גם התייחסתי בגוף הפוסט הזה וכתבתי במפורש שאני מתייחס לליברליזם קלאסי ולא כלכלי.
    http://sonoflaser.com/?p=312

    אני לא בוחר להתעלם מנאום בר אילן. נאום בר אילן שריר וקיים. עם זאת, אני מסתמך בסיווגים שלי על *מעשים* ולא על הצהרות. נתניהו, למרות המלמול שלו על שתי מדינות בבר אילן, פעל באופן עקבי ב- 100% כנגד פיתרון של שתי מדינות ולכן אני מסווג אותו כתומך מדינה דו לאומית. גם כאן, אם יש לך נימוקים שסותרים את זה, שמסתמכים על מעשים ולא על הצהרות, אשמח לשמוע.

    ליברמן אכן לא משוייך לקבוצה הראשונה, אלא לקבוצה השנייה הוא אנטי ליברל שתומך במדינה אתנית. שים לב שלכל קבוצה מטרות שונות, אך מה שמשותף לכולן הוא שכדי לקדם את מטרותיהם הם רואים צורך בשחיקה של הליברליזם בישראל. בגלל זה תיארתי אותם כברית בין קבוצות ולא כקבוצה מאוחדת

    האמירה שלך ששום דבר פרט לאנטי-ליברליות לא מאחדת את נתניהו וליברמן היא מדוייקת לחלוטין, לכן הגדרתי את ממשלת נתניהו-ליברמן, עוד בפוסט מלפני 4 שנים, כממשלת שיתוק, שתקפיא את התהליך המדיני ותתמקד בחקיקה אנטי-ליברלית:
    http://sonoflaser.com/?p=83
    התייחסתי לכך ארוכות גם בפוסט על ארבעת הטיפוסים:
    http://sonoflaser.com/?p=297

    זו זכותך להעדיף לנתח פוליטיקה עם המודל של ימין ושמאל על פני המודל שהצעתי, למרות שאני חושב שאם רק תנסה לעשות סוויץ' קטן ותעבור לתבנית החדשה אתה תגלה שדברים הופכים להיות הרבה יותר מובנים והרבה יותר ברי ניתוח. הפוסט שלי על המודל החדש זכה כבר לתפוצה של כמה אלפים ופרסומים בכל מני קבוצות פייסבוק ופורומים שמעולם לא שמעתי עליהם. לכן עם כל הצניעות, אומר שהמודל שלי שבר לכמה וכמה אנשים כמה תבניות ולכל הפחות עורר מחשבה קצת אחרת.

    בפוסטים מסוימים שבהם אני מבקש לתאר מצב קיים אני שומר על נטרליות. כך עשיתי בפוסט על ארבעת הטיפוסים שבו באמת השתדלתי לייצג בכבוד את כל הטיפוסים והלוגיקה שעומדת מאחוריהן.
    אני מודה ומתוודה שמבחינה אידיאולוגית אני ליברל, ולכן אני יוצא הרבה פעמים נגד נתניהו וליברמן שהם אנטי-ליברלים מובהקים. לדעתי זה חשוב במיוחד לצאת נגדם כי כפי שאתה בעצנך כתבת, ואני מסכים איתך, לא כל מי שמצביע להם הוא אנטי-ליברל. למעשה אני די בטוח שרוב האזרחים שמצביעים להם הם ליברלים!
    לכן חשוב לי ובוער לי להצביע על כך שנתניהו וליברמן ומרבית חברי סיעתם הם אנטי-ליברלים מסוכנים שנמצאים כבר בעיצומו של תהליך הפיכת ישראל למדינה חשוכה.

  3. עליזה ISRAELבתאריך 01 דצמבר 2012 בשעה 0:08

    מאיר עיניים ומחשיך לב גם יחד. גורמים 3 ו – 4 שציינת חלים על מעגל קרוב של קרובים וידידים שלי שלא הבנתי מה קורה להם, מה עובר עליהם. עכשיו אני מבינה שקוראים לזה – אנטי-ליברליות. מדובר באנשים שלא בהכרח שייכים ל"אוכלוסיות מוחלשות" אבל בהחלט ניתן להגיד עליהם שהם בקטגוריית ה"מפוחדים" על כל הרטוריקה של שנאה וביטול, המתלווה לכך.
    אני מסכימה לצערי גם עם האבחנה שלך על ההחמצה של החינוך לדמוקרטיה במערכת החינוך. מטריד.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏