דצמבר 21 2012

הטרנדים של בחירות 2013 – חלק א'

מאת: בשעה 12:22 נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה,תקשורת

בקיץ 2011 התרחשה תופעה נדירה בישראל. ציבור שלם של צעירים בני המעמד הבינוני, שבמשך שנים לא התעניינו בפוליטיקה ובזו לעיסוק בה, החלו לפתח מודעות פוליטית ויצרו מחאה מתוזמרת ומתוזמנת היטב, שזכתה לתמיכה גורפת של מעל 80% מהאזרחים.
ממשלת נתניהו לא לקחה ברצינות את המחאה. היא התייחסה אליה כשריפה שיש לכבות ולא כמכלול בעיות שיש לפתור. מסקנות ועדת טרכטנברג, שהוקמה כדי לתת מענה דוללו ומוסמסו. רוב ההמלצות לא יושמו, ואלו שכן, הומרו בתחכום על ידי ליברמן וש"ס למנגנונים נוספים של העדפה סקטוריאלית של הציבור החרדי.

על רקע כל זאת, ניתן היה לצפות, שלקראת הבחירות העם ישמיע את דברו וינקום את נקמתו, אלא שברור לכל שזה לא קורה. השיח הציבורי שמתנהל סביב בחירות 2013 מרמז על כך שאותו ציבור, שיצא לרחובות ב- 2011 כדי לקחת את גורלו בידו, חזר כעת, בסוף 2012 לאדישות. השיח הציבורי שהחל לקבל עומק וצורה ב- 2011, חזר לרדידות שאפיינה אותו לפני המחאה.

בניתוחים קודמים דאגתי להבהיר שכדי לנתח פוליטיקה בצורה נכונה, יש להימנע משימוש במושג "מפלגה". המפלגה היא מושג חסר משמעות, שכן היא מכילה בתוכה אוסף של אינדיבידואלים החלוקים ביניהם על הסוגיות המרכזיות.
עם זאת, חשוב לי להבהיר שאם אנחנו מעוניינים לנתח דעת קהל (להבדיל מפוליטיקה), אין מנוס משימוש במונח "מפלגה", מכיוון שבשיטה הדמוקרטית, המפלגות מהוות את הממשק באמצעותו האזרח מצביע בבחירות. הפוסט הזה עוסק בטרנדים של בחירות 2013 כלומר – בדעת הקהל. לכן לא יהיה מנוס מלהשתמש במונח המפלגתי, על אף שהוא ריק מכל תוכן מעשי.

המחאה החברתית – אפיזודה חולפת

כמו בכל מערכות בחירות בעשורים האחרונים, כ- 30-40% מתוך האזרחים לא באמת מחזיקים בדעה מגובשת למי יצביעו. אני מחלק את ה"קולות הצפים" לשתי קבוצות עיקריות: המתלבטים הליברלים, והמתלבטים האנטי-ליברלים. הפוסט הזה הוא הראשון מרצף של שני פוסטים בהם אסקור את הטרנדים המובילים של בחירות 2013 ואנסה להסביר מה עומד מאחוריהם. החלק הראשון יעסוק בקבוצת המתלבטים הראשונה – "המתלבטים הליברלים".

המתלבט הליברלי:

קווים לדמותו – המתלבט הליברלי הוא צעיר בגילאים 20-40. בשנות ה- 90 הוא תמך בתהליך השלום והזדעזע עמוקות מרצח רבין. לאחר אינתיפאדת אל אקצא הרצחנית, חל מפנה. הוא התייאש מהערבים והחליט שכל "השלום" הזה מסובך מדי בשבילו. כאשר שרון ואולמרט פישטו את התהליך המדיני לכדי נסיגות חד צדדיות וגדרות הפרדה שיסתירו הערבים משדה הראיה, הוא תמך בהם. אך עשה זאת בלי יותר מדי התלהבות.

באופן כללי, המתלבט הליברלי לא מרבה לעסוק בפוליטיקה, כי פוליטיקאים מעצבנים אותו. הוא יודע שתפקידם של הפוליטיקאים הוא לתת מענה לקשיים הכלכליים היומיומיים שלו, אך משום מה, הם שוב ושוב מסרבים לעשות זאת. אוזלת ידם של הפוליטיקאים הביאה אותו לייאוש מוחלט מהעיסוק בפוליטיקה. הוא לפיכך כבר לא קורא עיתונים ולא צופה בחדשות. הידע שלו באקטואליה מתבסס על "ארץ נהדרת", ועל סטטוסים בפייסבוק.

כאשר יתקרבו הבחירות הוא יכריז לכל מי שרוצה לשמוע שהוא "לא מוצא אף מפלגה שהוא מזדהה איתה", ולכן הוא לא מתכוון להצביע בבחירות. אבל, ההחלטה שלו לא סופית. מפלגות נישה עם מסר חד וברור או "באזז" בלתי מוסבר עלולות לצוד אותו. כך הוא החליט ב- 2003 להצביע לשינוי כדי "לדפוק את החרדים", ב- 2006 הוא הוא נתן את קולו לגמלאים "כי הם חמודים", וב- 2009 קולו ירד לטמיון בפח הזבל של אחת מהשלוש: "התנועה הירוקה- מימד", "הירוקים" או האיחוד המתבקש בין "מפלגת ניצולי השואה" ל"עלה ירוק".

ב- 2011 הוא הלך לכל ההפגנות, דרש צדק חברתי ויצא נגד הריכוזיות, הטייקונים והעובדה המכעיסה ש"לביבי יש שלוש דירות". אך בחורף 2012, הוא כבר חזר לעסוק בענייניו ושכח מכל האפיזודה המוזרה של הקיץ ההוא.

אז למי יצביע הפעם המתלבט הליברל?

"לדפוק את החרדים" תמיד היה מסר קליט, אבל מדובר בטרנד מאוד ישן שספק אם יעשה "רטרו" משמעותי. דומה שיאיר לפיד כבר מיצה את יכולתו לצמוח על בסיס אוהדי אביו וקהל מעריצי הטור ב"ידיעות אחרונות" – אלו שלא מתקטננים על כל קביעה מופרכת שלפיד פרסם מבלי לבדוק בוויקיפדיה. המתלבט הליברלי לא ימהר לפנות אליו.

לבני, החליטה רק ברגע האחרון להצטרף לחגיגה והצליחה לבסס את מעמדה על בסיס כשליש ממצביעי קדימה שמאוד מאמינים במותג "מרכז" ושלא מרוצים מכך ש"הפרסי גנב להם את המפלגה". גם לבני היא מותג זוהר של 2009. המתלבט הליברלי מחפש משהו חדש ועדכני יותר – אפילו הסיסמה המבריקה שהגתה, שנשמעת כמו משהו בסגנון  -"לבני – טוב; ביבי – רע", לא תעשה את העבודה.

יחימוביץ' מתמקדת אך ורק בקמפיין כלכלי ומצליחה באופן חלקי ביותר למשוך חלק מצעירי המחאה של 2011, השארית מגיעים ממצביעי קדימה המאוכזבים. המתלבט הליברלי לא נענה לקריאותיה. הוא  מחפש מותג שיסחוף אותו, ולא איזו דודה שמדברת על עובדי קבלן ומציגה כל מני גרפים כלכליים.

אז למי עוד נותר (אם בכלל) עבור המתלבט הליברלי להצביע?

ובכן, אלו הם הטרנדים המובילים שמתמודדים על לבו של המתלבט הליברלי בבחירות 2013:

טרנד 1: מפלגת ארץ חדשה:

אלדד יניב, לשעבר יועץ בכיר של אהוד ברק ומתווך יעיל בין הון לשלטון. ב- 2009 הוא הקים, יחד עם שמואל הספרי את תנועת ה"שמאל הלאומי", ששאפה למתג מחדש את ה"שמאל", וליצור "שמאל" חדש – בלי "משתמטים בני זונות".
לאחר המחאה הבין יניב שהמותג "שמאל" חסר סיכוי והחליט לשנות אסטרטגיה. במקום לשכנע אנשים ש"שמאל זה סבבה", הוא החליט להתלבש על נושא שדובר בו רבות במהלך המחאה – ה"הון והשלטון" (נושא בו הוא מבין מצוין), ולרוץ לכנסת כ"לוחם בשחיתות".
אי אפשר לטעון שיניב חסר מוטיבציה. לפני שהבחירות הוקדמו הוא התראיין למוסף הארץ (חובת קריאה לדעתי) והכריז:

"אני חושב שמערכת הבחירות הבאה תהיה ההתגלמות של אם כל המחאות. אנשים יהיו ברחובות. אנשים יצאו לרחובות. אנשים יעמדו בצמתים ואנשים יעמדו בכל פינות הרחוב ברחבי הארץ. יהיו פה רשימות חדשות, יהיו התארגנויות חדשות, ויהיה דם חדש ועצום שנכנס לתוך הפוליטיקה הישראלית, ואני חושב שלראשונה זה עשרות שנים, משעה שמונה בבוקר יהיו תורים לקלפיות בכל רחבי הארץ. זה יהיה שיאה של מערכת בחירות הכי סוערת שהיתה בתולדות ישראל"

אלדד יניב – תדמית חושף השחיתות

כדי לנסות ולהגשים את התחזית הזו, הוא יצא בסדרה של סרטונים בשם "השיטה". הסרטונים זכו להתעלמות מוחלטת מצד התקשורת הממסדית, והופצו, אך ורק ביוטיוב וברשתות החברתיות. כל הסרטונים מבוימים כמו סרטי מאפיה, ומציגים דיאלוג, על רקע תפאורה אפלה, בין יניב לבין מפורסמים שונים כגון גיא לואל, מנשה נוי ורני בלייר.

בסרטונים יניב מסביר, מניסיונו העשיר, על ריקבון השיטה הדמוקרטית בישראל. גם הם לדעתי בגדר חובת צפייה. מופיעים בהם גילויים שאפילו אם 10% מהם נכון, אמורים לזעזע כל אחד. בסרטונים מועלות בין השאר, הטענות הבאות: ביבי מחביא כסף בגרביים. מחאת המילואימניקים שפעלה בתקופת אולמרט הייתה הפקה מתוכננת ומתוקצבת של נתניהו. ליברמן מינה והדיח בהינף יד קציני משטרה בהתאם למידת האפקטיביות שלהם בקידום חקירתו. עופר עיני מכור להימורים, ושרה נתניהו היא-היא ראש הממשלה האמיתי.
למרות ניסיונותיו הרבים לעורר פרובוקציה, יניב לא הצליח להגיע לחשיפה רחבה. הסרטונים שלו נצפו על ידי עשרות אלפים לכל היותר – רחוק מאוד ממה שציפה. אין לי ספק שאילו היה זוכה לחשיפה רבה יותר הוא היה מצליח לסחוף עשרות אלפים מתלבטים ליברלים ולעבור את מחסום אחוז החסימה. יש לו עוד זמן, אך בינתיים יניב מתגלה כקמפיינר כושל עם מסרים נכונים.

 

טרנד 2: מפלגת עם שלם:

חיים אמסלם הוא חבר כנסת מטעם ש"ס, שהחליט למרוד בה ב- 2010 על רקע פרשת עמנואל. לאחר הפרשה, יצא אמסלם בגלוי נגד ש"ס. הוא הביע את תמיכתו בשוויון בנטל, ביציאת חרדים לשוק העבודה, בהקלה בתהליכי גיור ותמיכה בתחבורה ציבורית בשבת. לקראת בחירות 2013 הוא הקים את מפלגת "עם שלם", שמתיימרת להוות אנטי-תזה לש"ס במלחמה על קולותיהם של יוצאי עדות המזרח. אלא שמפלגתו של אמסלם כלל לא מסתמנת ככזו ההולכת ליצור אלטרנטיבה לש"ס: שניים מבין ארבעת המועמדים שאחריו ברשימה הם חילונים אשכנזים, והקמפיין הפוליטי של המפלגה הופקד בידיו של הפרסומאי התל-אביבי הידוע, אילון זרמון.

ואכן, הקמפיין של אמסלם כלל עד כה, הרבה יותר סיבובי ברים בתל אביב מאשר ביקורים בעיירות הפיתוח. במקום לנסות ולעורר רפורמה בקרב מצביעי ש"ס או הליכוד, אמסלם החליט להתחרות דווקא בלפיד, לבני ויחימוביץ'. לנוכח בחירה זו, יש להרים גבה, שכן, רקורד החקיקה של אמסלם בנושאי השוויון בנטל והפרדת דת ומדינה, כפי שהעיד עופרי רביב בבלוג שלו, דומה לזה של חבריו מש"ס ולעיתים אף גרוע יותר.

סקרים עדכניים מנבאים הצלחה לאמסלם. מפלגתו תעבור את אחוז החסימה כאשר, מתוך בוחריו, רק אחוז זניח יגיע ממאגר הבוחרים של ש"ס והליכוד.
המתלבט הליבלרי נשבה בקסמו של ה"חרדי המגניב" – זה ששותה בירה, וגם רוצה לסדר לו תחבורה ציבורית בשבת. הרי למה להצביע ללפיד כאשר אפשר להצביע לחרדי עם טוויסט?

חיים אמסלם – חרדי עם טוויסט!

טרנד 3 – הבית היהודי בראשות נפתלי בנט:

לא. זו לא טעות.  גם אני הייתי מופתע. אבל אני שומע זאת בכל מקום. מתלבטים ליברלים (מהנוער העובד, לא מנוער הגבעות), מתלבטים בין לפיד לבנט, בין לבני לבנט, אפילו בין "מרצ" לבנט.
ולמה שלא יתלבטו? נפתלי בנט הוא יזם הייטק מצליח, מה שמרמז שהוא "בטח מבין בכלכלה", הוא איש צעיר וחביב, מתנסח מצוין, משדר רעננות ושמחת חיים ואפילו מעריץ את דפני ליף. כל זה מאוד נחמד, אבל  אין ספק שיתרונו המובהק ביותר הוא שיש לו תכנית מדינית!

וואו! תכנית מדינית! את זה אפילו לנתניהו ויחימוביץ' אין. אפילו יש לה שם – "תכנית ההרגעה!"
עם התכנית המדינית של בנט אפשר להירגע ולישון בשקט – לא צריך לדאוג יותר מהערבים האלה, ובתור מישהו "שהיה בהייטק" הוא בטח יידע לסדר את הכלכלה.
ככה מצליח נפתלי בנט לשאוב לידיו קולות רבים של מתלבטים ליברלים. כאלה שאוהבים שיש תכנית אבל לא אוהבים לרדת לפרטים.

ובכל זאת, ירידה לפרטים תגלה שהתכנית הכלכלית של בנט היא בעצם יישום רדיקאלי אף יותר של האידיאולוגיה הכלכלית של נתניהו. (הוא אפילו היה בעבר ראש המטה שלו).
אם נצפה בסרטון התכנית המדינית של בנט נגלה ש"הסיכוי שתקום מדינה פלסטינית זהה לסיכוי שהסופרנוס יחזרו לעוד עונה". (וואו! דתי שאוהב את הסופרנוס!).
אם נמשיך להקשיב נגלה שבנט בעצם מציע לספח את שטחי C, בהם כמעט ולא מיושבים פלסטינים, ולהותיר לפלסטינים "שלטון עצמי" במה שנותר. במסגרת השלטון העצמי הזה יזכו הפלסטינים ל"רציפות טריטוריאלית" שמודגמת באיור משכנע של מערך אוטוסטרדות משוכלל. לדבריו "העולם אולי קצת יתנגד, אבל אם הוא גם ככה לא אוהב אותנו. אם הוא בלע את הסיפוח של הגולן – אז הוא יבלע עוד קצת שטחי C. לא ביג דיל".

מה שבנט לא מספר בסרטון, הוא ששטחי C מהווים 60% משטחי הגדה המערבית, ושהשטח שיוותר ל"שלטון העצמי" הוא בעצם "ארכיפלג יבשתי" (ראה תמונה למטה) – אוסף של מובלעות עירוניות ללא רציפות טריטוריאלית שבהן לא ניתן לקיים שם חיים תקינים. והסיכוי שנצליח להשתחרר מאחריות בינלאומית על הערים הפלסטיניות, אפילו יותר נמוך מהסיכוי ש"באפי קוטלת הערפדים" תחזור לעונה נוספת.

אחרי צפייה בסרטון של בנט מומלץ ביותר לקרוא את הפוסט המצוין של שלום בוגוסלבסקי.

הרצף הטריטוריאלי של הפלסטינים לפי נפתלי בנט

המתלבטים הליברלים הם חלק אינטגרלי מהמחאה החברתית של 2011. משהו באותו קיץ הצליח להוציא אותם מהאדישות האופיינית להם ולצאת לרחובות כדי לשנות את השיטה. לצערי הרב, הם חזרו לתרדמה הפוליטית שלהם במהלך השנה האחרונה. חלקם הגדול יצביע למפלגות נישה חסרות כל תוכן. חלקם הגדול עוד יותר לא יצביע כלל. הם יגדירו זאת כ"מחאה", אך בפועל, לאף אחד לא באמת אכפת משיעורי הצבעה נמוכים. היעדר הצבעה שקולה לחלוקת הקול לפי הפילוח של המצביעים. מי שלא מצביע מתוך מחאה בעצם מחלק את קולו כך שכ- 45% ממנו יגיעו לזאב אלקין, אביגדור ליברמן ומירי רגב, וכ-25% יגיעו לסקטורים שלא שלו (חרדים וערבים).

התופעה הזו היא החמצת הזדמנות קריטית של שלי יחימוביץ'. המחאה החברתית התאימה ליחימוביץ' כמו כפפה ליד. כחברת כנסת היא פעלה לאורך שנים למען אותן מטרות שהובעו על ידי המפגינים. עם זאת היא לא הצליחה לתרגם את ההבשלה של המסרים שלה לקולות בקלפי.
בבחירות האלו הממשלה לא תתחלף. אם יחימוביץ' תצליח לבנות את עצמה באופוזיציה, ותצליח להפוך למנהיגה של המחאה החברתית, שתתפרץ שוב בשנים הקרובות (ואין ספק שהיא תתפרץ), היא תצליח להביא למהפך היסטורי בבחירות 2017.

7 תגובות

7 תגובות לפוסט “הטרנדים של בחירות 2013 – חלק א'”

  1. זליג GERMANYבתאריך 21 דצמבר 2012 בשעה 18:31

    פוסט מעולה, עושה חשק לעוד (אל תתן לנו לחכות עוד הרבה…)
    בעיקר חשובה הנקודה על בנט. אני לא בארץ ולא נוטל חלק בשיח הפוליטי הנוכחי, אבל אם הוא באמת כל כך פופולרי גם בקרב מתלבטים, מצבנו רע. אבל אני עדיין חושב שבסופו של דבר הרבה מתלבטים יצביעו ללפיד. הוא עושה רושם של במקרה הרע harmless idiot ובמקרה הטוב מישהו שאולי יוכל קצת לשנות כמה דברים לחיוב. הוא גם לא מזוהה עם פוליטיקאים רבים מספור שעזבו את מפלגות האם שלהם ובגדו בבוחריהם.

  2. זליג GERMANYבתאריך 21 דצמבר 2012 בשעה 19:52

    אגב, מיותר לציין שאני חושב שיאיר לפיד הוא דביל שלא מהעולם הזה, והייתי מעדיף להצביע למפלגה של אמנון יצחק מאשר לתת את הקול שלי לדבר הזה.

  3. דנה ISRAELבתאריך 22 דצמבר 2012 בשעה 2:48

    תודה על הפוסט המעניין! נהניתי מאד לקרוא אותו, מצפה לפוסט שיעסוק במתלבט הבלתי-ליברלי…

  4. admin ISRAELבתאריך 22 דצמבר 2012 בשעה 11:40

    בתגובה לדנה – בשבוע הבא, אני מקווה אעלה את הפוסט על המתלבטים האנטי-ליברלים.
    בתגובה לאמנון – בנט הוא הכוכב של הבחירות האלה. זה פשוט לא יאומן כמה אנשים הוא סוחף אחריו. הוא פרפורמר מצויין, ומשדר אקטיביות. הרבה מאוד אנשים מסתפקים בכך.
    אני לא יודע לגבי, לפיד, הוא בסך הכל התייצב על 8-10 מנדטים בשבועות האחרונים. הוא כבר כך כך הרבה זמן על תקן מועמד, שנראה לי שהוא מיצה את עצמו. 8-10 זה לא רע בשביל מישהו שכל החיים שלו כתב טור שלא חידש שום דבר אי פעם, ושאפילו לא בודק בגוגל את אמיתות העובדות שהוא מציג.

  5. עליזה ISRAELבתאריך 23 דצמבר 2012 בשעה 20:20

    אני רואה שאת מרצ אתה כבר בכלל לא סופר… הייתי רוצה שתנתח בהזדמנות למה המחאה החברתית קפאה.

  6. admin ISRAELבתאריך 24 דצמבר 2012 בשעה 9:33

    מרצ היא לא טרנד. היא מפלגה שקיימת כבר כמה עשורים (בגלגוליה השונים), המצביעים שלה מתפפיינים בדרך כלל במודעות פוליטית גבוהה. הם לא ממש פונים ל"מתלבט הליברלי" שתיארתי פה.

    בגדול, הסיבה שהמחאה דעכה היא שילוב של מצג שווא של טיפול בבעיות מצד נתניהו, זניחת התקשורת (מתוך פחד של בעלי ההון שמחזיקים בכלי התקשורת) והיעדר הנהגה בעלת שיעור קומה למוחים.
    אולי אני אקדיש לזה פוסט בהזדמנות.

  7. אסףר ISRAELבתאריך 25 דצמבר 2012 בשעה 11:10

    תודה על המאמר המעניין! מחכה להמשכים. וגם אני מצפה ליחימוביץ' כמנהיגת מהפך של 2017.

    והערה: אני מניח שאצל בנט, הסיכוי של מדינה פלסטינית הוא באמת כמו של עונה נוספת של "באפי" – הוא מוכן שזה יהיה, רק בקומיקס…

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏