ינואר 12 2013

למי אצביע בבחירות 2013

מאת: בשעה 15:03 נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

אז… "למי אתה מצביע?". זוהי, ככל הנראה השאלה הנשאלת ביותר בימים אלה.

אני חייב להודות, שאני מרגיש מאוד לא בנוח כששואלים אותי את השאלה הזו. זה לא שאני חרד לפרטיותי. אם הייתי חרד לפרטיותי לא הייתי כותב בלוג פוליטי.  הסיבה לתחושת אי הנוחות היא ההנחה הסמויה שמניחים 99% מהציבור שגורסת שאם אתה מצביע למפלגה מסוימת, המשמעות היא שזוהי המפלגה עמה אתה מזדהה הכי הרבה מתוך כלל המפלגות.
אלא שאני לא "מזדהה" עם מפלגות. כפי שכתבתי בעבר, מפלגות הן גוף לא יוניטרי שמאגד אינדיבידואלים שונים, בעלי דעות שונות. הצבעה לא צריכה לבוא ממקום של רגש ואידיאולוגיות נשגבות אלא ממקום של רציונל ומודעות למגבלות האפשרי. הצבעה בבחירות צריכה להגיע ממקום של מודעות ומחשבה, מתוך ידיעה מי הם האישיים שמרכיבים כל מפלגה, בחינה מהן הקואליציות שעשויות לקום בעקבות תוצאות בחירות שונות, והחלטה איזו קואליציה מבין אלו האפשריות היא המועדפת.

בחירות 2013

כשאני נשאל למי אני מצביע, אני, בדרך כלל, לא מתחמק. אני נותן תשובה ואולי הסבר קצר. אבל, ההחלטה שלי מורכבת  מדי להסבר בשיחת מסדרון. הפוסט הזה מהווה הזדמנות לפרוט את כל השיקולים שמאחורי ההחלטה שלי למי להצביע.

נחזור רגע להנחת היסוד המוטעית שדיברתי עליה בהתחלה:

"רוב האנשים מצביעים למפלגה עמה הם מזדהים הכי הרבה".

ההנחה הזו היא הרסנית משתי סיבות עיקריות:

  1. מי שחושש שהמפלגה עמה הוא מזדהה לא תיכנס לקואליציה בשום תרחיש עשוי שלא לטרוח להצביע. שכן, מי שמצביע ממקום של הזדהות רגשית ויראה שמפלגתו מודרת באופן תמידי מהקואליציה יחשוב שלהצבעתו אין תכלית. בשלב מסוים הוא יתייאש ולא יטרח ללכת לקלפי. הוא לא יבין את ההרסנות שבהחלטה שלא להצביע – החלטה שתמזער את הייצוג שלו בכנסת. זה המקרה עם הערבים הישראלים, שהצביעו בשיעור של 53.4% בלבד בבחירות 2009. לו היו מצביעים באותו שיעור כמו האוכלוסיה היהודית באותן בחירות, הם אמנם לא היו נכנסים לקואליציה, אבל ראש הממשלה לא היה נתניהו אלא לבני.
  2. מי שלא מצליח למצוא אף מפלגה "שהוא ממש מזדהה איתה" עשוי שלא לטרוח להצביע. וכאן, אני יכול להבטיח, מעטים מאוד יצליחו להזדהות עם מפלגה. כפי שכתבתי בהתחלה, המפלגות מאגדות בתוכן אישיים שונים שעשויים אף להיות הפכים פוליטיים. מבט חטוף בתרשים שמחלק את הפוליטיקה הישראלית לארבעה טיפוסים ימחיש זאת. אזרחים מודאגים רבים אוהבים להתלונן על כך ש"אין להם למי להצביע", ולכן מחפשים טרנדים מסוגים שונים. אם רק יצליחו להיפטר מהצורך להזדהות רגשית ויתבוננו במצב בצורה רציונאלית הם יבינו שלהצבעה יש משמעות חשובה גם אם אתה לא מזדהה רגשית עם המפלגה עמה אתה מצביע.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להצביע בצורה רציונאלית?
התהליך המחשבתי הזה, שלדעתי כל אחד צריך לעבור כולל שלושה שלבים:

שלב ראשון:
מקם את עצמך – היכן אתה ממוקם על הציר שפורש את ארבעת הטיפוסים? אני למשל מסווג את עצמי כטיפוס 1 – ליברל התומך בפיתרון שתי המדינות. הסיווג הזה חשוב מאוד לצורך קבלת ההחלטה בהמשך.

שלב שני:
זהה את הקואליציות האפשריות בממשלה הבאה – איזו מהן היא הסבירה ביותר?
כך למשל, בפוסט מלפני ארבע שנים, לפני בחירות 2009, אני חזיתי שהקואליציה הסבירה ביותר שתוקם אחרי הבחירות תהיה זו של נתניהו עם ברק והחרדים, ובלי קדימה. זו קואליציה שהייתה מאוד לא רצויה בעיניי.  לכן החלטתי בזמנו להצביע לקדימה מתוך רצון לחזק את האופוזיציה. גם עכשיו אנסה לחזות מה הן הקואליציות האפשריות. אסדר אותן לפי מידת הסבירות להקמתן:

קואליציה 1 – ממשלת שיתוק-חרדים אנטי-ליברלית:
מרכיביה יהיו ה"שותפים הטבעיים" של נתניהו – הליכוד ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, הבית היהודי, קדימה (אם תעבור את אחוז החסימה) ועם שלם של אמסלם (אם יעבור את אחוז החסימה).
ממשלה זו תמשיך את אותו הקו של הממשלה הקודמת, רק ללא "עלה התאנה" של ברק.
ממשלה זו תמשיך לעוות את מסקנות טרכטנברג ותיישם אותן כמנגנונים להעברת תקציבים לציבור של ש"ס. הממשלה תמשיך להתעלל בדמוקרטיה הישראלית עם חקיקה שתפגע בזכויות מיעוטים ובחופש הביטוי. ממשלה זו תמשיך להשוות בין הגרעין האיראני למשרפות באושוויץ. מדיניות החוץ שלה תהיה אנטי-מערבית, ותתאפיין בתעמולה גדושה באיורי פצצות אטום על רקע שירי חנה סנש.  הממשלה תשאף להרגיע את החיכוך בעזה ותימנע מהכרעת החמאס. בכך היא תמשיך לחזק את חמאס על חשבון אבו-מאזן.
מנהיגי אירופה ימשיכו לתעב את נתניהו, בזמן שאובאמה ישקיף מהצד ויחכך ידיו בהנאה. מעמדה הבינלאומי של ישראל ימשיך להתדרדר. הקריאות שמשוות את ישראל לדרום אפריקה יתגברו, ובתגובה ראש הממשלה יפעל כדי לתקף אותן באמצעות בנייה מאסיבית בשטחים שמטרתה לעקר מתוכן את האפשרות לקידום פיתרון שתי המדינות.

הקואליציה הזו היא הסיוט הגדול של נתניהו. הוא אמנם מתנגד לקיום משא ומתן עם אבו-מאזן, אבל הוא יתקשה לתפקד לנוכח הבידוד ההולך וגובר שייכפה על ישראל בקהילה הבינלאומית – בידוד שישפיע גם על ביצועיה הכלכליים של ישראל. נתניהו יבקש לזרוק איזושהי "עצם" לאובאמה ולמרקל, בדמות הקפאה זמנית של ההתנחלויות, הקלת הסגר או סתם איזה נאום סוחף באו"ם שמדבר על שתי מדינות בתנאי שלסבתא יהיו גלגלים. אבל ידיו יהיו כבולות. צבא של כ- 10,000 מתפקדי ליכוד (שבכלל הצביעו לבית היהודי או לעוצמה לישראל) יפציצו את הטלפונים הסלולרים של מירי רגב, זאב אלקין וציפי חוטובלי בהודעות אס אם אס לפני כל הצבעה על פינוי מאחז לא חוקי.
קואליציה זו, אם תורכב, לא תחזיק מעמד יותר משנתיים. הלחץ הבינלאומי הגובר וההרעה במצב הכלכלי תביא את נתניהו למציאות בלתי נסבלת. ויאלצו אותו לבחור בין הקדמת הבחירות או שינוי הרכב הקואליציה שלו לאחת מהאפשרויות הבאות – קואליציה2 או 3.

קואליציה 2- ממשלת שיתוק-ללא חרדים:
מרכיביה יהיו הליכוד ביתנו, הבית היהודי, יש עתיד והתנועה. אפשרות זו פחות סבירה מהאפשרות הראשונה אבל עדיין אפשרית בהחלט.
גם בקואליציה זו התלות של נתניהו ב"בית היהודי" ובשלוחה שלו בליכוד ביתנו (רגב, אלקין פייגלין וכו) לא תאפשר לו לקדם משא ומתן עם אבו-מאזן. הממשלה הזו תתקיים במתח תמידי בין הבית היהודי שישאף לסכל כל מחווה למנהיגי המערב בסגנון הקפאה זמנית של ההתנחלויות או פינוי מאחזים, לבין לבני ולפיד שידרשו לבצע מחוות כאלה.
לצד השיתוק המדיני, ממשלה זו, בדומה לממשלת שרון השנייה, תקצץ בקצבאות החרדים ותנסה ליצור חקיקה שתכפה גיוס חרדים. גל החקיקה האנטי-ליברלי צפוי להתמתן תחת קואליציה זו.
אך גם קואליציה זו לא תאריך ימים.
הבית היהודי ומרבית הח"כים בליכוד ביתנו ירגישו לא בנוח כשהממשלה תידרש לפנות מאחזים. מנגד, לבני ולפיד ירגישו לא בנוח כשהמאחזים הללו ייבנו מחדש בתוך ימים ספורים ללא תגובה מצד נתניהו.
קואליציה זו תהיה על כן, מאוד שבירה. המצב הכלכלי יהיה רע, ויקשה על לבני ולפיד לצבור הישגים שיתורגמו לתמיכה בסקרים. אם אחד מהם יתחזק יותר מהאחר, אז האחר ייטה לפרוש מהממשלה מה שיביא גם לפרישתו של האחד. סביר להניח שקואליציה זו תתפרק כעבור שנה-שנתיים ותוחלף על ידי קואליציה 1 שתחזור במהרה להקצות תקציבים לציבור של ש"ס, להפשיר את החקיקה האנטי-ליברלית ולבנות עוד ועוד בגדה המערבית.

קואליציה 3 – ממשלת שיתוק סוציאליסטית:
מרכיביה יהיו הליכוד ביתנו, העבודה, הבית היהודי וש"ס.
קואליציה זו, אם תקום היא תתבסס על הסדר בסגנון שרון-נתניהו ב- 2003. נתניהו יהיה אחראי על הנושא המדיני ושלי יחימוביץ' תהיה "ראש הממשלה לענייני כלכלה". ממשלה זו תקדם אג'נדה סוציאליסטית מובהקת ותפעל לשינוי מערך המיסוי בישראל. ש"ס תהיה חלק אינטגרלי מהממשלה. שלי יחימוביץ' לא רואה בש"ס כאויבת אלה כשותפה עתידית הכרחית לכל ממשלה שהיא תקים. מנגד, נתניהו ימשיך לשתק את התהליך המדיני, להחליש את אבו-מאזן ולחזק את חמאס.
הסבירות שקואליציה זו תקום היא מאוד נמוכה. ההצהרה של יחימוביץ' שבכל מקרה לא תשב בממשלה עם נתניהו מסנדלת אותה, ותוציא אותה באור מגוחך אם היא תחזור בה. כמו כן, אני לא רואה את נתניהו זונח את מדיניותו הכלכלית ומחויבותו לטייקונים, ומפקיד בידי שלי יחימוביץ' את תיק האוצר.

שלב שלישי:
קבלת החלטה איזו קואליציה אני מעוניין לקדם?
קואליציה 1 היא ללא ספק הרעה ביותר לליברל תומך שתי המדינות, אך היא גם השבירה ביותר. אני צופה לה אורך חיים קצר של לא יותר משנתיים. אחרי שהיא תקרוס נתניהו יאלץ להרכיב קואליציה אחרת (קואליציות 2 או 3) או להקדים את הבחירות.
אני בספק רב שלפיד, לבני או יחימוביץ יעדיפו בסיטואציה כזו להצטרף לממשלה. הם ככל הנראה יעדיפו לתת לממשלה ליפול ולהקדים את הבחירות.
קואליציה 2 היא כביכול, טובה יותר מקואליציה 1. אך, גם היא תהיה לא יציבה ותפורק במהרה. ההבדל בין השתיים הוא שנפילה של קואליציה 2 תביא להקמת קואליציה 1, בזמן שנפילת קואליציה 1 תביא, ככל הנראה להקדמת הבחירות.
קואליציה 3 היא הטובה ביותר (מבין השלוש שמניתי) עבור הליברל תומך שתי המדינות, אך היא מאוד לא סבירה, וחייבים להודות, עדיין רחוקה מהאידאל.

הבחירה שלי כליברל תומך שתי מדינות, היא להצביע באופן שיביא לנפילתו המהירה ביותר של נתניהו. על כן אעדיף כהונה קצרה של נתניהו תחת קואליציה 1 (רעה ומרה ככל שתהיה) שתביא להקדמת הבחירות הבאות, על פני כהונה ארוכה של נתניהו שתחילתה בקואליציה 2 והמשכה בקואליציה 1.
השיקול הנ"ל מוציא כבר עתה מחשבון את האפשרות להצביע ל"התנועה" או ל"יש עתיד". ככל שהם יהיו חזקים יותר, כך תגבר המוטיבציה של נתניהו לצרף אותם לקואליציה.
השאלה שנותרה היא איזו מפלגה תתפקד כאופוזיציה יעילה יותר. ההתלבטות היא בין "העבודה", "מרצ" ו"ארץ חדשה".

לגבי "מרצ", זהבה גלאון מייצגת באופן הברור ביותר אותי כליברל תומך בפיתרון שתי מדינות. אם הייתי מצביע מתוך הזדהות רגשית ככל הנראה הייתי מצביע ל"מרצ". אלא שהשיקול שלי שם למטרה תמיכה באופוזיציה יעילה, ולא מונע מהזדהות רגשית.
זהבה גלאון אומרת דברים נכונים, אך אף אחד כמעט לא מקשיב לה. "מרצ" הפכה להיות מותג ש"פג תוקפו" – מותג שנתפש כתל-אביבי חילוני, שכבר אין לו סיכוי ממשי לסחוף קולות שנחוצים להפלת הממשלה. "מרצ" ככל הנראה ישמרו על כוחם. אולי יחזירו לחיקם מנדט או שניים שנגנבו על ידי לבני ב- 2009, אבל אופוזיציה יעילה הם לא יהיו.

"ארץ חדשה" היא התופעה המסקרנת ביותר בבחירות האלה.
הרשו לי לסטות מעט מן הנושא כדי לדבר עליהם.
אלדד יניב מייצג נישה של מלחמה בקשר בין הון, שלטון ועיתון. בכך הוא עולה בקנה אחד עם המחאה החברתית שסחפה אחריה מאות אלפים. אלדד יניב, שתפקד בעברו כמקשר יעיל בין הון ושלטון בשירות אהוד ברק, ליברמן, הירשזון ועוד רבים ורעים, מכיר את כל הפינות האפלות, הרקובות והמסריחות של הכנסת.
הוא וחבריו מבטיחים שאם ייכנסו לכנסת הם יפעלו כדי לאכוף שקיפות. הם ינצלו את החסינות הפרלמנטרית ויחשפו מידע בזמן אמת על עסקאות אפלות שנרקמות, יחדירו טלפונים ניידים לועדות וישדרו משם שידורים חיים ליוטיוב. אלדד יניב מתחייב לפעול מבפנים כדי לפרק את מה שהוא מכנה "השיטה" – מנגנון שבו חברי הכנסת, השרים וכלי התקשורת המרכזיים הם רק בובות שמופעלות על ידי בעלי ההון כדי להדק את שליטתם במשק.

ארץ חדשה – החידה של הבחירות

אחרי צפייה בכל סרטוני "השיטה", ואחרי קריאת אינסוף ראיונות עם אלדד יניב, הגעתי למסקנה שאני מעוניין (ובעיקר מסוקרן) מהאפשרות שאלדד יניב ייכנס לכנסת. אם הוא יקיים עשירית ממה שהוא מבטיח, אז הכנסת הבאה תתאפיין באופוזיציה רעננה ותוססת. אלא שכאן מגיע המלכוד. נכון לעכשיו ארץ חדשה לא עוברת את אחוז החסימה באף אחד מהסקרים שמתפרסמים בעיתונות המרכזית. אני באופן אישי מאוד חרד לאפשרות שקולי יירד לכן אני מאוד חושש להצביע לו.
מנגד, אם כמה סקרים מרכזיים יחזו בימים הקרובים ש"ארץ חדשה" מצליחה לעבור את אחוז החסימה, אין לי ספק שזה ייצור סחף אדיר לכיוונם ויהפוך אותם ל"גמלאים" של 2013. אך גם זה אינו רצוי בעיני. מבחינתי אני לא רואה תועלת רבה יותר ב"ארץ חדשה עם 5 או 3 מנדטים" על פני "ארץ חדשה עם 2 מנדטים". אם כל מה שהם רוצים זה לנצל את החסינות הפרלמנטרית כדי לכפות שקיפות, לשאול שאילתות, ולשדר שידורים חיים בסמארטפון מהועדות, הרי ששני מושבים בכנסת הם די והותר.
אלדד יניב כבר הודיע שהוא לא יצטרף לשום קואליציה וישמש כ"שוטר שלנו בכנסת". אלא שאני מעוניין ביצירת חלופה אמיתית לנתניהו ולא רק בהפלתו.

חשוב להדגיש, המפלגה טוענת, בהיגיון רב, שהסיבה לכך שהיא לא עוברת את אחוז החסימה בסקרים היא שהסוקרים במכונים הגדולים, שעובדים עבור הטייקונים ששולטים בכלי התקשורת, מדירים אותם. הם אף מציגים ראיות רבות לכך. עצם העובדה שאף כלי תקשורת מרכזי לא התייחס למפלגה הזו מלמדת על גודל החרם ועוצמת הפחד.

עיתון "הארץ", היחידי שלא מחרים את "ארץ חדשה", דיווח ביום שלישי שהם טיפסו בתוך שבוע מ- 0.7% ל- 1.3%. מכאן, חסרים להם עוד  0.7% כדי להגיע לאחוז החסימה. אם הם יצליחו להתברג בסקרים עד יום חמישי ה- 17 בינואר (המועד האחרון שמאפשר לפי חוק לפרסם תוצאות סקרים) הם ככל הנראה ייכנסו לכנסת הבאה, אם זה לא יקרה, יש סיכוי גבוה שרבים מתומכיהם יעדיפו שלא לבזבז את הקול שלהם ויצביעו למפלגה אחרת.

אני כרגע לא מעוניין להסתכן באיבוד הקול שלי, לכן האופציה היחידה שנותרה סבירה בעיניי היא הצבעה למפלגת העבודה. שלי יחימוביץ' עשויה להיות ראשת אופוזיציה יעילה ביותר. היא הוכיחה עד כה עמידה עקבית על אג'נדה כלכלית סוציאליסטית גם כאשר היה מאוד מפתה לקפוץ על אג'נדות אחרות. היא מוכיחה שיש לה סבלנות רבה ושהיא רצה למרחקים ארוכים. אני משוכנע שהיא תקיים את הבטחתה ולא תצטרף לממשלת נתניהו. היתרון הגדול ביותר שלה על פני האחרים היא העובדה שהיא היחידה שיש לה סיכוי עתידי לסחוף אחריה את מצביעי המחאה החברתית, שעוד תשוב בשנים הקרובות. עקרונות המחאה ההיא כמעט וחופפים לאג'נדה שלה בשבע השנים האחרונות וזה רק טבעי שהיא תצליח בעתיד לסחוף אחריה את המוחים.

אני אבחר הפעם במפלגת העבודה, זוהי לא בחירה אופטימלית, לא בחירה מעוררת השראה, אבל זה הטוב ביותר האפשרי כרגע.

מה יקרה הלאה אחרי הבחירות?
זוהי פינת הספקולציות, אבל אני אסתכן. במקרה הטוב אני אוכיח לכם בדיעבד שצדקתי. במקרה הרע אתם ככל הנראה תשכחו שאי פעם התנבאתי.
לדעתי הבחירות הבאות יתקיימו לקראת סוף 2015 או תחילת 2016. רוב כהונת הממשלה הבאה תתקיים במסגרת קואליציה 1.
לקראת הבחירות הבאות תסתיים תקופת הצינון של שלושה גנרלים בעלי פוטנציאל פוליטי, כולם מינויים של אהוד אולמרט: מאיר דגן (ראש המוסד לשעבר), יובל דיסקין (ראש השב"כ לשעבר) וגבי אשכנזי (הרמטכ"ל לשעבר). אין לי ספק שלפחות חלק מהשלישייה הזו תתמודד בבחירות הבאות ותנחל הצלחה.
כמו כן, ישנו סיכוי לא קטן שאולמרט יסיים את ענייניו המשפטיים וייצא זכאי וללא קלון. אני כמובן חושב שיהיה זה לא ראוי שאולמרט יחזור לפוליטיקה, אך אני די בטוח שאם ההתמודדות תתאפשר לו מבחינה חוקית, הוא יעשה ירוץ, ורבים יצביעו עבורו.
כל האישיים הללו, יצטרפו לשלי יחימוביץ' ביוזמה להחליף את נתניהו. אם הם יידעו לשתף פעולה תחת מנהיגות אחידה, אפשר יהיה לכונן מהפך. אבל כל זאת יתאפשר רק בפעם הבאה.

אבל עד אז יש עוד שנתיים-שלוש של ביבי, רגב, פייגלין ואלקין.

12 תגובות

12 תגובות לפוסט “למי אצביע בבחירות 2013”

  1. זליג GERMANYבתאריך 12 ינואר 2013 בשעה 15:59

    כתבה מעניינת מאוד (לא מפתיע), תודה רבה!
    אני מסכים עם הסתייגות מסויימת מאופן קבלת ההחלטות שלך. הסתייגות, כי אני הולך עם הצו הקטגורי של קאנט, וכך יוצא שאם כל אחד יצביע לפי מה שהוא רואה בסקרים ולפי הנחות וספקולציות אה-לה "ביבי בטוח ירכיב את הממשלה הבאה", "מפלגה כזאת או אחרת לא תעבור את אחוז החסימה", "יש סיכוי רב שמנהיג מסויים יעמוד/לא יעמוד במילתו ויכנס/לא יכנס לממשלה עם נתניהו" וכד', תוצאות הבחירות תהיינה מעוותות לחלוטין, ולא תייצגנה את רצונו של העם, אלא את הפנטזיות הפרנואידיות של אינדיבידואלים רבים. אין טעם להזכיר שהסקרים ב-96' ניבאו כולם שפרס ירכיב את הממשלה הבאה, ואף אחד מהם לא חזה את ההצלחה המטורפת שנחלו מפלגות קטנות כמו ש"ס באותה השנה, תוצאה מכוערת של שיטת הבחירה הישירה.
    אבל גם אם מקבלים את דרך קבלת ההחלטות שלך, אני בהחלט לא מסכים שלחזק את יחימוביץ' על חשבון מרצ יחזק את האופוזיציה. למרצ וחד"ש יש 7 ח"כים, ויותר הצעות חוק והשתתפות פרלמנטרית מאשר הרבה מאוד מפלגות גדולות שישבו באופוזיציה. יש לי תיאוריה לגבי זה: מפלגות גדולות שיושבות באופוזיציה מרשות לעצמן לחפף ולתת למצב בארץ להדרדר תחת שרביטו של ראש הממשלה המכהן, מתוך פנטזיה שכשהמצב בארץ יהיה בלתי נסבל, יזחלו ההמונים על ארבע ויתמכו באופוזיציה. או לפחות שראש הממשלה המכהן יפנה אליהם ויציע להם כסאות בממשלתו. לעומת זאת, מרצ יכולה לצאת מנקודת הנחה שיעברו עוד כמה שנים טובות עד שהיא שוב תראה ממשלה ישראלית מבפנים, וחד"ש לא בונים על זה בכלל: הם אתאיסטים ולא מאמינים בביאת המשיח… המטרה של מפלגות השמאל הקטנות הללו היא באמת לשפר את המצב בארץ, ולהתנגד באופן פעיל למפלגה השולטת.
    לכן, אילו הייתי בארץ, הייתי מצביע מרצ בבחירות הקרובות.

  2. איילת ISRAELבתאריך 12 ינואר 2013 בשעה 16:40

    מסכימה עם זליג.
    אבל – בזכות טענות כמו שהבאת כאן בפוסט, הצלחתי לשכנע מתאמן בחדר כושר, לשנות את הצבעתו מבנט לשלי יחימוביץ'.

  3. אסנת שרון ISRAELבתאריך 12 ינואר 2013 בשעה 17:30

    מעניין ויפה. אם כי אני די מופתעת מהיחס הרציני לאלדד יניב. להכניס אותו לכנסת פירושו לתת בו אמון רב משנותנים בח"כים של העבודה או מרצ, שהרי כל שלוש המפלגות האלה מייצגות עולם רעיוני דומה (בדגשים שונים). וגם אם מקבלים את כל מה שיש לאיש להגיד בנושא הון-שלטון (וכן, אני מאמינה לו שמסריח שם מאוד) – הוא נראה לי כמו טיפוס בלתי אמין במידה קיצונית.

  4. רונן ISRAELבתאריך 12 ינואר 2013 בשעה 17:35

    "הגעתי למסקנה שאני מעוניין (ובעיקר מסוקרן) מהאפשרות שאלדד יניב ייכנס לכנסת."

    " אני באופן אישי מאוד חרד לאפשרות שקולי יירד לכן אני מאוד חושש להצביע לו."

    תבחר מהלב לא מתוך פחד.

    בכלל

    בחיים.

  5. admin ISRAELבתאריך 12 ינואר 2013 בשעה 18:07

    בתגובה לזליג ואיילת: רוב האנשים מצביעים לפי הצו הקטגורי של קאנט, הם אולי לא יודעים זאת אבל כך הם עושים. הם אומרים, אני אצביע לפי מה שאני מרגיש ואם כולם יעשו כך יהיה בסדר, וזה בדיוק מה שמביא לשתי התופעות ההרסניות שדיברתי עליהן למעלה.
    מן העבר השני מה שאתה אומר גם נכון, אם כולם יצביעו לפי אותם שיקולים כמוני ויתעלמו מסקרים אז השיטה שלי תיכשל. אבל על מי אנחנו עובדים? זה לא יקרה. אני בטוח שגם אתה מכיר בכך, אז מה עוזר לך קאנט במקרה הזה? בהינתן המציאות זה המיטב שאני יכול, ולהציע לאנשים רציונאליים אחרים לעשות.
    אני לוקח בחשבון טעויות של סקרים, לכן בצעתי שלושה תרחישים סבירים. הבחירה שלי מתאימה לכולם.
    ולגבי "מרצ", אני מאוד מעריך את החקיקה שלהם, אפילו אם ניקח בחשבון רק הצעות חוק שעברו ולא כאלה שנדחו, אבל העשייה הזו היא מינורית ביחס לשינויים שניתן לבצע בממשלה. תפקידה המרכזי של האופוזיציה הוא לבקר את הממשלה ולנסות להפילה, החקיקה היא תפקיד משני לדעתי.
    כדי שהאופוזיציה תהיה יעילה, היא צריכה להציע חלופה. חלופה אחת תהיה הרבה יותר יעילה משלוש חלופות שונות. הבעיה העיקרית של יחימוביץ', היא שאנשים לא תופשים אותה כמועמדת אמיתי לראש ממשלה. כדי לשנות את התפישה הזו היא צריכה פז"ם כראש אופוזיציה, וכדי להוביל את האופוזיציה היא צריכה ייתרון על פני שאר מפלגות האופוזיציה.

    בתגובה לאסנת: ככל שעובר הזמן הסיפור של אלדד יניב הולך ונהיה אמין יותר. הוא באמת מוחרם על ידי התקשורת. הוא באמת שרף את כל הגשרים. האם הוא עושה את כל זה בשביל משכורת של חבר כנסת? נשמע לא הגיוני בעיני. הוא יכול היה לשמור על מעמדו ולהרוויח הרבה יותר. היכולת שלו לחשוף שחיתויות שהיו עד כה טאבו מוחלט, מבלי לתת דיו וחשבון לאף אחד, הן יכולות שאין לשאר ראשי מפלגות האופוזיציה. לכן, אני חושב שהוא ייתן ערך מוסף לאופוזיציה בראשות שלי יחימוביץ'. האידיאל מבחינתי שהוא יקבל שני מנדטים – מספיק כדי להיכנס לכנסת אבל לא יותר מזה.

    בתגובה לרונן: אם הייתי מצביע מהלב כפי שאתה מבקש, אז הייתי מצביע ל"מרצ" כך כתבתי במפורש בפוסט.
    המצביעים של ארץ חדשה, לא מצביעים מהלב, אלא כאסטרטגיה. צריך להודות בכך. ארץ חדשה היא מפלגת נישה שמטרתה לחשוף את קשרי הון ושלטון. אלדד יניב בעצמו אומר שהוא לא רואה את עצמו כחלופה לשלטון, ואפילו לא כחבר בקואליציה. אני מאוד מעריך את המטרה של אלדד יניב, אבל מי שלא מציע אידיאולוגיה כוללת לא יכול לבקש מאנשים "להצביע מהלב".

  6. קרן ISRAELבתאריך 12 ינואר 2013 בשעה 18:21

    מאד אהבתי את הניתוח, חכם ומעניין כמו תמיד. המסקנה שלי מאד דומה, אבל אני אופטימית הרבה פחות לגבי תוחלת החיים של הקואליציה הבאה. יש לי 2 שאלות/הערות:

    1. למה הביטחון שקואליציית ימין-דתיים תחזיק מעמד רק שנתיים? לאור הקדנציה האחרונה של ביבי, אני לא כ"כ סומכת על האפקטיביות של הלחץ העולמי על ישראל. מה גם שלאירופה וארה"ב יש הרבה מאד צרות (כלכליות) משלהן, גם אם אובמה בכהונה האחרונה שלו ירגיש חופשי יותר ללחוץ על ישראל.

    2. ארץ חדשה. אני חושבת שהמלחמה בהון-שלטון היא אחת המלחמות החשובות שאפשר לנהל ואני שמחה שארץ חדשה יצרה שיח ער בנושא.
    אבל איך בדיוק אלדד יניב מתכוון להילחם בזה בכנסת?
    למה שהוא בכלל ידע בזמן אמת על העסקות האפלות, הוא כבר לא אלדד יניב – עורך הדין של הטייקונים… גם לצלם את המתרחש בוועדות לא נשמע כמו הדרך האפקטיבית ביותר להילחם בשיטה, כמה זה כבר ישנה? אז יסגרו את הדילים מחוץ לועדות…
    אני חושבת שאג'נדה עקבית של רגולציה ושינויים מבנים במשק תהיה אפקטיבית יותר.

  7. איציקבתאריך 12 ינואר 2013 בשעה 20:30

    המדינה הזו נראית כמו שהיא נראית רק בגלל שרוב הבוחרים רואים את עצמם קודם כל אנשי-אסטרטגיה, ואח"כ אזרחים. במקום להתעסק בהרכבת קואליציות היפוטתיות, עדיף לאזרח – לכל אזרח – פשוט להצביע למפלגה שהכי קרובה לאידיאל שלו, ובכל מקרה להצביע למפלגה כלשהי. כשמליוני אזרחים מצביעים אסטרטגית, לא מקבלים תמונה מדוייקת של רצון העם, אלא תמונה עמומה של חזונות אסטרטגיים בשקל וחצי.

  8. יאיר ISRAELבתאריך 13 ינואר 2013 בשעה 14:30

    בסופו של דבר כל הצבעה היא אסטרטגית, יכול להיות שהאסטרטגיה שתבחר בה תהיה להצביע למפלגה שנראה לך שתקדם את האידיאולוגיה שלך, אבל אני דיי השתכנעתי שאין באמת דבר כזה (לפחות לא במפלגות הגדולות)

    דווקא מבחינת אסטרטגיה (בהנחה שאתה לא ראש וועד גדול שמביא אתו עשרות אלפי קולות :) ) נראה לי הרבה יותר נכון להצביע למפלגה כמו ארץ חדשה שמספיק שתצליח לעבור את אחוז החסימה ועם קצת מזל תקיים קצת ממה שהבטיחה כדי שייווצר כזה בלאגן ורעש שהממשלה המושחתת הבאה עלינו לרעה תיפול כמה שיותר מהר ואולי אפילו להביא להתחלה של שינוי בנורמות השלטון בארץ.
    בסך הכל, למפלגה גדולה כמו העבודה עוד כמה עשרות קולות לא באמת ישנו כלום, למפלגה שמתנדנדת על אחוז החסימה וכל מה שהיא צריכה זה להכניס אדם אחד או שניים לכנסת בשביל להשפיע על משהו זה הרבה יותר קריטי.

    באופן כללי יחימוביץ' עושה רושם של מארקסיסטית קיצונית למדי ובעלת אידיאולוגיה כלכלית\חברתית שתעשה לנו הרבה מאוד צרות אם ינסו באמת לממש אותה, אבל כמו שאמרת הסיכוי שהיא תהיה בממשלה קלוש וח"כ אחד יותר או פחות מהמפלגה שלה לא ממש ישנו שום דבר (בעיקר בהתחשב בזה שלא בטוח שמי שיכנס מחזיק באידיאולוגיה דומה לשלה)

  9. admin ISRAELבתאריך 13 ינואר 2013 בשעה 16:32

    בתגובה לקרן: אני חושב שקואליציה קיצונית בסגנון של ליכוד-בנט-חרדים תתקשה לתפקד כי הרבה מאוד מתפקדי ליכוד יהיו מאוד לא מרוצים מהעברת התקציבים להתנחלויות ולחרדים, ומהלחץ הבינלאומי הגובר שיתורגם בהקדם ללחץ כלכלי. נתניהו יהיה תלוי בכל אחת משותפותיו לקואליציה ולכן יהיה חשוף ללחצים של שס ושל המתנחלים. שניהם הוכיחו את עצמם כמאוד לא פרגמטיים ונתניהו לא יצליח לתפקד.
    היתרון של אלדד יניב חבר הכנסת על פני אלדד יניב האזרח הפשוט הוא שמאלדד יניב חבר הכנסת התקשורת לא תוכל להתעלם. גם אם הוא לא יהיה עד לכל העסקאות האפלות. תהיה לו גישה לחומרים. הוא יהיה שותף לועדות. אני מכיר לא מעט אנשים, אפילו בגילי שאף פעם לא שמעו על "ארץ חדשה ועל אלדד יניב". זה מדהים כמה התקשורת הממסדית היא עדיין מקור האינפורמציה היחיד של כל כך הרבה אנשים. זה לדעתי הערך המוסף.
    בתגובה לאיציק – אתה בעצם מהדהד את מה שאמרו זליג ורונן. כפי שעניתי להם, אני מכיר במציאות שבה אנשים לא מפעילים רציונאל כשהם מצביעים. לכן הצו הקטגורי של קאנט מבטא אולי ערך אידיאולוגי נשגב אבל כשאני מצביע אני רוצה למקסם את הקול שלי.
    תחשוב על זה, למה החלטות על רכישה של רכב או דירה צריכים לבוא מתוך שיקולים רציונאליים ולאחר בחינה פונקציונאלית של עלות מול תועלת, בזמן שכולם מטיפים להצביע מהלב. הקול שלנו הוא המשאב הדמוקרטי, צריך לכלכל אותו בתבונה.
    בתגובה ליאיר – אני מסכים איתך שהצבעה לארץ חדשה היא לגמרי רציונאלית. הרי מי יכול להזדהות רגשית עם טיפוס כמו אלדד יניב שעשה את כל הדברים שהוא מודה שעשה. זה מוזר בעיני שארץ חדשה קוראים "להצביע מהלב".
    מבחינתי המצב האופטימלי הוא שהם יקבלו את המינימום הדרוש כדי לעבור את אחוז החסימה ולא יותר מזה. הסקרים לא תקפים לגביהם, לכן אין לי שום דרך לנבא אם הם לא עוברים את אחוז החסימה (ואז קולי ירד לטימיון) או אם הם עוברים פי כמה וכמה את אחוז החסימה (ואז סתם אקדם מועמדים שמכריזים מראש שאין להם שום אידיאולוגיה או רצון ליצור חלופה שלטונית), לכן אני מעדיף לא לשחק את משחק הסיכויים ולהצביע לעבודה.
    לגבי שלי, אני לא מסכים לאבחנה שלך, לדעתי היא מפגינה פרגמטיות רבה בגישה הכלכלית שלה. ההצגה שלה כתומכת בועדים היא דמגוגיה. היא מכירה בבעייתיות שלהם, היא רק טוענת שהריכוזיות בשוק היא בעיה גדולה הרבה יותר שיותר דחוף לטפל בה.

  10. שמוליקבתאריך 22 ינואר 2013 בשעה 8:13

    אני שוקל הצבעה למפלגה הליברלית ואני אציין למה אני חושב שגם לפי הניתוח שלך, יש בזה טעם.

    זה מאוד תלוי בסקר, אבל ביותר מסקר אחד המפלגה עברה את ה 3 מנדטים. יש סיכוי לא רע שהיא תיכנס לכנסת.

    מכיוון שהגישה הכלכלית שלהם דומה לשל נתניהו, לפחות לפי מה שהוא טוען, בין אם הוא יצרף אותם לקואליצה או לא, כל הצעת חוק שהם יעלו תראה כמו הצעת חוק שביבי אמור לתמוך בה.
    רק שאו שהוא לא יתמוך בה, וזה יפגע בו אלקטורלית כי הוא סותר את משנה הכלכלית שלו, וזה גם יפגע בו דווקא בקרב הקהל שפחות סביר שיזדהה עם שלי , או שהוא כן יתמוך בה, ואז המצב הכלכלי שלנו משתפר.
    אבל כנראה שהאופצייה הראשונה סבירה יותר.

    לכן במובן מסויים, המפלגה הליברלית תהייה אופוזיצה בועטת, בין אם היא באופוזיציה או בקואליציה, כי היא תדגים את חוסר היכולת או הרצון של נתניהו לבצע את המדיניות הכלכלית שהוא עצמו מאמין בה.

  11. admin ISRAELבתאריך 22 ינואר 2013 בשעה 11:17

    אני לא מכיר סקרים שאומרים שהרשימה הליברלית עוברים. אפילו לא הסקר המופרך שהדליף סילברסטיין אתמול.

    אני לא יודע לגבי המצע הכלכלי שלהם. אני בכל אופן די אדיש למצעים באופן כללי. הם לא משקפים יותר מדי את המציאות. אני גם לא בהכרח מניח שהאג'נדה הכלכלית שלהם היא טובה באופן מובהק.
    ובכל אופן, לא ברור לי כיצד המפלגה הליברלית תתפקד כאופוזיציה יעילה יותר מאשר שלי יחימוביץ' בכנסת.

  12. שמוליקבתאריך 22 ינואר 2013 בשעה 13:18

    סקר : http://www.news1.co.il/Archive/001-D-319066-00.html

    הם מציינים שזה היינו הסקר השלישי השבוע.

    אני מניח שבבחירות הבאות, הנושא הכלכלי יהיה נושא מרכזי יותר, מצד שני ציפיתי שזה גם יהיה
    הנושא הפעם, וזה לא קרה.
    שלי יחימוביץ' מציעה משנה כלכלי סוציאליסטי, והיא תמשוך את מי שמסכים איתה בנושא,
    אבל חלק גדול ממצביעי הליכוד הוא לא סוציאליסטי אלא ליברלי.

    אני מאמין שהמפלגה הליברלית תדגים לאנשים באופן מובהק שתומכים בכלכלה ליברלית,
    שנתניהו לא מייצג אותם, למרות שהוא טוען שכן. לכן הם ייפגעו באלקטרולט שלו, הם לא רק יאספו קולות צפים,
    אלא ימשכו אנשים שחשבו בעבר שהליכוד מייצג את דעתם הכלכלית,
    ששוב לדעתי בבחירות הבאות תהייה הנושא העיקרי.

    כשאמרתי שהם יהיו אופוזיציה יעילה יותר, וזה היה מבלבל, התכוונתי שהם
    מהווים אלטרנטיבה סבירה יותר עבור מצביעי הליכוד מאשר העבודה.
    שהצעות החוק שלהם יהיו הצעות חוק שחלק גדול ממצביעי הליכוד ירצה,
    ואם ביבי ילחם בהם, אז הם יינתרו לו טינה.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏