דצמבר 26 2014

בחירות 2015 – תמונת מצב התחלתית – חלק א' – המחנה האנטי ליברלי.

מאת: בשעה 13:18 נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

לא ברור מה גרם לפתיחת מערכת הבחירות הזו. אם היה זה התקציב? היחסים הרעועים בקואליציה, או כפי ששיער יוסי ורטר היה זה דווקא שלדון אדלסון שהכריח את בן חסותו נתניהו לפרק את הממשלה כדי לעצור את חוק "ישראל היום". מה שברור הוא שנתניהו לקח על עצמו סיכון מאוד גדול שכן, במערכת הבחירות הנוכחית יש סיכוי אמיתי למהפך שיגאל אותנו מקדנציה נוספת של אחד מראשי הממשלה הכושלים שידעה המדינה.

 

האם אין לו תחליף?

האם אין לו תחליף?

אנחנו רק בתחילתה של מערכת הבחירות. הרבה דברים עוד יכולים להשתנות, לכן בפוסט זה אציע כמה תובנות ראשוניות לגבי השחקנים העיקריים במערכת הבחירות הזו ואתחיל עם המחנה האנטי ליברלי, כפי שהגדרתי בעבר.

בנימין נתניהו והליכוד
במשך שש שנים רצופות, נתניהו הצליח לשמר בצורה מרשימה תדמית של "מנהיג יחיד שאין לו תחליף". האקסיומה הזו הייתה מושרשת בתודעתם של כל כך הרבה אנשים, עד שרבים מהם הצביעו בחוסר רצון לליכוד רק מחשש שמא מישהו אחר עשוי להתמנות לתפקיד.
איך הוא עשה את זה? ובכן, התשובה היא מאוד פשוטה – נתניהו יודע שכשאנשים מפוחדים הם לא נוטים ללכת בדרכים לא ידועות. ואם יש משהו שנתניהו יודע לעשות – זה להפחיד. עם רטוריקה שמקשרת כל נושא לחמאס, דע"ש, איראן, פצצת אטום ושואה, וכאשר הוא דואג להשתלט על רוב אמצעי התקשורת במדינה קל מאוד להשאיר מדינה שלמה במצב של התקף חרדה מתמשך.

נראה שהוא ממשיך לרוץ עם הקלף הזה כשהביע לפני כמה ימים את חששו שאם נבחר בהרצוג ולבני נאלץ לרכוב לכותל על גבי נגמ"שים.
אני לא טוען שמדובר בהכרח בתעלול יחצ"ני. אם לשפוט לפי התבאטויותיו האחרונות נראה סביר יותר שאישיותו החרדתית הצליחה לשלול מתודעתו כל מימד רציונאלי, ושלא מדובר בטקטיקת בחירות מחוכמת.

סימן נוסף לכך הוא נאומו של נתניהו ביום ההכרזה על הקדמת הבחירות. במה שלבטח ייזכר כאחד מנאומי הבחירות הגרועים בהיסטוריה, נתניהו במשך שעה תמימה התבכיין על חוסר הצייתנות של לפיד ולבני, האשים אותם בכל מחדלי הממשלה הנוכחית (מבלי לקחת קורטוב של אחריות על עצמו), הביע ערגה לממשלה הקודמת (ממשלת המשט, השריפה בכרמל והמחאה החברתית) וטען ברצינות תהומית שיאיר לפיד ניסה לחבור עם ש"ס ויהדות התורה כדי להקים ממשלה חלופית בראשותו – מהלך אותו הוא כינה "פוטש" (למרות שגם אם דמיוני, מדובר בהליך דמוקרטי לחלוטין).

 

כמו שציינתי בהתחלה, לא ברור לי מה הניע את נתניהו לפרק את ממשלתו, וגם לא ברור לי מי כתב את נאום הבחירות המוזר שלו, מה שברור לחלוטין הוא שנתניהו מהמר על כל הקופה על מי שהיו פעם: "השותפים הטבעיים" שלו – הבית היהודי, החרדים וליברמן.

בהימור זה, הוא ויתר מראש על מצביעי יאיר לפיד וליברמן שלא מעוניינים בממשלה עם החרדים. זה לא מותיר לו ברירה אלא ללכת ראש בראש עם הבית היהודי – מהלך ממנו יהנו בעיקר לפיד, ליברמן וכחלון.

השאלה הגדולה היא אם לאחר הבחירות יצליח להיווצר גוש חוסם נגד נתניהו. אם גוש כזה לא ייווצר, הממשלה הבאה תהיה ממשלה צרה וקיצונית מתמיד והיא ככל הנראה תשרוד אף פחות זמן מאשר הממשלה הנוכחית. אם גוש כזה יווצר, נתניהו לא יהיה ראש הממשלה הבא.

 

נפתלי בנט

ה"דתי הנחמד עם הכיפה הקטנה", "האח" הצעיר מהבחירות הקודמות נמצא בעמדה מצוינת לקראת הבחירות הבאות. בבחירות הקודמות הוא פנה לקהל רב של פתיים חילונים שחיפשו בנרות למי להצביע. האחרונים הצביעו לבסוף ליאיר לפיד, אך בנט לא נואש מהאפשרות להשיג את קולם הפעם.

 

אני אודה באמת, אין לי מושג איך הוא עושה את זה. הבית היהודי היא מפלגה סקטוריאלית במובן העמוק ביותר של המילה. היא אפילו לא דואגת למרבית מצביעיה, אלא רק לסקטור מצומצם מהם – הקיצונים שבהם, היהודים המשיחיים, הגזענים האפלים ביותר אלו שבזים באופן העמוק ביותר לערכי הדמוקרטיה הליברלית, אלו ששואפים שישראל תהיה מדינת אפרטהייד מצורעת ומבודדת רק כדי שיוכלו להמשיך לקיים את חייהם הראוותניים על ראש כל גבעה ביהודה ושומרון.
כמפלגה סקטוריאלית שכזו, דאג בנט להשתלט על ועדת הכספים. שם בציניות מקוממת, וללא כל בושה מעביר שליחו, ניסן סלומינסקי, תקציבי עתק להתנחלויות מבודדות בניגוד לחוק התקציב ועל חשבון מרבית הציבור. מדובר בהון עתק, שעשוי היה לתמוך בהקטנת האי שוויון בחברה, בהגדלת התקציבים לחינוך ולבריאות או בסיוע לתושבי עוטף עזה. אך, במקום זאת מגיע לבניית כבישים מבודדים שמכוניות בקושי יסעו בהם, למימון עצום לישיבות, שאזרחי ישראל הרגילים יכולים רק לחלום עליהם. מהכספים נהנים רבבות בודדות של מתנחלים המיוצגים על ידי הנהגה קיצונית ואלימה אשר דואגים באופן עקבי לתדלק את הסכסוך עם הפלסטינים ולמנוע כל אפשרות למשא ומתן מדיני.

בנט מזלזל בתהליך המדיני ("הרסיס בישבן" כמילותיו). בראייתו הפשטנית, אין כל בעיה עם סיפוח של שטחי C ביהודה ושומרון והפיכתה של ישראל למדינת אפרטהייד דה פקטו.

בזמן שבנט מהלך קסם על קהלים רחבים, מפלגתו פועלת אך ורק בהעברת תקציבים מכלל הציבור לקומץ קיצונים משיחיים.
אירוע קלאסי שמדגים בצורה מושלמת את מהותו של נפתלי בנט התרחש בתחילת 2013, כשישראל עוד הייתה בעיצומם של מגעים להתנעתו המחודשת של התהליך המדיני (מהלך שאישרה הממשלה בה בנט חבר), הממשלה הייתה צריכה לבחור בין שתי מחוות לפלסטינים: הקפאת הבנייה בהתנחלויות או שחרור מחבלים. בנט, בנאמנותו העיוורת לקיצוניים שבמתנחלים, כפה על הממשלה בניגוד לכל הגיון סביר לבחור באפשרות השנייה, ולשחרר לחופשי ובאופן בלתי הפיך עשרות מחבלים מסוכנים בעלי מוטיבציה לפגיעה באזרחים ישראלים. כאשר הגיעה העת לשחרור עליו סוכם, הוא ככל הנראה שכח שהוא זה שכפה את המהלך השטותי הזה, ועמד בראש חוצות כדי לנגח את הממשלה (בה הוא חבר) על כך שהיא "משחררת אסירים עם דם על הידיים".

אם נתניהו לא יצליח לבלום את ההתרסקות שלו, הנהנה העיקרי יהיה בנט. העובדה שדתיים לא משיחיים ואף חילונים מתכוונים להצביע עבורו פשוט נשגבת מבינתי.

 

אביגדור ליברמן 

השמועה החדשה לגבי ליברמן, שכבר נשמעה כל כך הרבה פעמים בכל אמצעי התקשורת עד כדי שהפכה כבר לאמת מוגמרת היא ש"ליברמן מיצב את עצמו כמפלגת מרכז". כל מי שקרא פוסט או שניים בבלוג שלי יודע שהגישה שלי היא שמונחים פוליטיים של "שמאל", "ימין" ו"מרכז" הם שטות מוחלטת שאין ביניהם ובין המציאות כל קשר, כפי שציינתי בעבר, ליברמן היה ונשאר אנטי ליברל תומך פיתרון שתי המדינות. את המיצוב של ליברמן ב"מרכז" לא צריך לפרש כפשוטו. השאלה המעניינת היא מדוע ליברמן החליט למצב את עצמו דווקא במרכז ודווקא עכשיו, כשה"מרכז" כל כך צפוף עם כל מני לפידים וכחלונים למיניהם?
התשובה היא שליברמן החליט שהגיע הזמן להתחיל את המסע לראשות הממשלה. התכנית המקורית שלו הייתה להתחבר לליכוד עם מפלגתו ב- 2013, להפוך את האיחוד ל"מיזוג" ולרוץ לראשות "הליכוד ביתנו" מול נתניהו בבחירות הנוכחיות. אלא שהתכנית השתבשה. הליכוד ביתנו נחלו מפלה בבחירות, וכשליברמן ביקש להתמזג, מרכז הליכוד העיף אותו מכל המדרגות.

ליברמן נאלץ לשנות תכניות וכעת מתבהרת תכנית ב'.

השלב הראשון של התכנית הוא להיפטר מנתניהו, אפילו אם המשמעות היא שהליכוד יפסיד את הבחירות. ליברמן מסתכל קדימה ובונה עצמו לקראת הבחירות שלאחר מכן, בהן הוא יוכל להתבסס כמנהיג ה"ימין".

לכן, אני משער שליברמן מכין כעת את הקרקע להצטרפות לממשלה בראשות הרצוג (או כחלון אם יצבור תאוצה). הוא מייחל כעת להתרסקות הליכוד כדי שיווצר גוש חוסם נגד נתניהו שמכיל את העבודה, מרצ, יש עתיד, כחלון והמפלגות הערביות – גוש שימנע מנתניהו להרכיב את הממשלה. כך הוא "ייאלץ" להצטרף לממשלת "מרכז שמאל". בינתיים, לפי התכנית, נתניהו יפרוש/יופרש מהחיים הפוליטיים, וליברמן יוכל להחליט מתי להפיל את הממשלה כדי לרוץ לבחירות הבאות כמנהיג ה"ימין".

ליברמן יודע שבמיצוב הזה הוא הולך לאבד מנדטים (ככל הנראה לבית היהודי). הוא כרגע עושה מהלך של הקרבת ההווה למען העתיד.

ישנם שני תרחישים שעלולים להרוס את התכנית כבר בשלב ההתחלתי שלה. התרחיש הראשון הוא שהמיצוב כמפלגת "מרכז" או שערוריית השחיתות החדשה, יפגעו בו כל כך קשה עד שההתרסקות שלו בבחירות הקרובות תהיה כואבת מדי (5-6 מנדטים) במצב כזה עשויה לקום ממשלה בראשות הרצוג שכלל לא תכלול אותו. התרחיש השני והמעט יותר סביר הוא שלא יווצר גוש חוסם נגד נתניהו, כלומר נתניהו, בנט יחד עם ליברמן והחרדים יזכו ל- 61 מנדטים ומעלה (כפי שקרה בבחירות האחרונות). בתרחיש כזה יהיה לליברמן מאוד קשה להסביר לבוחריו מדוע הוא הכשיל את הקמת ממשלת נתניהו ולדעתי הוא לבסוף יימנע מלעשות כן.

 

אלי ישי 

אני לא מבין גדול בעולם החרדי, ולא יכול לנתח את תהליכי העומק שהביאו לפיצול של ש"ס. עם זאת, כבר לאחר הבחירות הקודמות זיהיתי שאלי ישי בדרכו למטה.

בתקופתו כיו"ר ש"ס אלי ישי הפך את ש"ס ממפלגה חרדית סקטוריאלית אשר מתמקדת בעיקר בהעברת תקציבים לקהל מצביעיה, למפלגה גזענית, לאומנית קיצונית שהתחרתה ב"עוצמה לישראל" הכהניסטית בתעמולה נוטפת השנאה שלה למיעוטים.

ש"ס עשתה מעשה חכם כשהרחיקה את אלי ישי ממוקדי הכח. במצבו הנוכחי הוא יתקשה לעבור את אחוז החסימה. אין זה פלא שהוא ניסה (וכשל) לפלג את הבית היהודי ולהתאחד עם הפלג הקיצוני שלה "תקומה".

כרגע, תקוותו היחידה היא איחוד משותף עם הכהניסטים (מיכאל בן ארי ובנצי גופשטיין). אלו הוכיחו שהם שווים בערך שני מנדטים ואולי יצליח במאמץ משותף עמם לעבור את אחוז החסימה ולבזות את כנסת ישראל בנוכחותו ונוכחותם.

 

ש"ס ויהדות התורה

אני מאחד את שתי מפלגות אלה לפסקה אחת כי הניתוח שלי לגבי שתיהן דומה.

ש"ס ככל הנראה תיחלש משמעותית בבחירות הקרובות, יהדות התורה כנראה תצמח ל- 8-9 מנדטים.
לאחר בגידת נתניהו ב- 2013, נדמה לי שדרעי וליצמן שואפים לחבור דווקא להרצוג כדי לשמש לשון מאזניים, להחזיר את התקציבים האבודים מהממשלה הקודמת ולקבור את מהלכי השוויון בנטל. עם זאת כדי לממש תרחיש זה צריך להיווצר גוש חוסם נגד נתניהו שלא כולל אותם. לדעתי, כמו ליברמן הם יתקשו להצטייר כאלו שמנעו מנתניהו להקים ממשלה לכן גם הם מייחלים להיווצרותו של גוש חוסם נגד נתניהו.

ש"ס ויהדות התורה נמצאים כעת במצב אידאלי מבחינתם, הם, בדומה למשה כחלון, יצטרפו לכל ממשלה שתוקם. העיתוי הוא מצוי מבחינתם כדי לקטוע את כל רפורמות ה"שוויון בנטל" בהן לפיד כל כך מתגאה.

 

לסיכום, נראה שגם מרבית המחנה האנטי-ליברלי מאס בנתניהו. גם החרדים וגם ליברמן רוצים מאוד במפלתו. כדי שזה יקרה שאר המפלגות יצטרכו להקים גוש חוסם נגד נתניהו.

נדמה שהליכוד ונתניהו מצויים בהתרסקות. האקסיומה ש"אין תחליף לנתניהו" נשברה, לא כי נמצא לנתניהו תחליף, אלא כי הוא הצליח להמאיס את עצמו על מאסה קריטית של אנשים. מתפקדי הליכוד (מצביעי הבית היהודי) יבחרו ככל הנראה, שוב במירי רגב, דני דנון, אלקין ציפי חוטובלי וכל שאר הליצנים. מנגד, בנט ימשיך להלך קסם על חילונים מבולבלים ומצביעי ליכוד מסורתיים כדי לגנוב מנדטים. לא אופתע, אם בבחירות הללו הבית היהודי יעקוף את הליכוד. יחד עם זאת, לא אופתע אם שתי מפלגות אלה יישארו באופוזיציה.

 

בפוסט הבא אסקור את המחנה הליברלי ואת מפלגתו של משה כחלון (אותה אני עדיין לא יכול לשייך למחנה כלשהו).

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏