ינואר 16 2015

בחירות 2015 – תמונת מצב התחלתית – חלק ב' – המחנה הליברלי

מאת: בשעה 13:15 נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

בבחירות הקרובות, קיים סיכוי אמיתי למהפך שיגאל אותנו מהמשך שלטונו של נתניהו. האפשרות למהפך תלויה ביכולתן של מפלגות המחנה הליברלי, אותן אסקור בפוסט הזה, לגבש גוש חוסם שימנע מנתניהו להרכיב ממשלה. המחנה הליברלי מורכב מכל המפלגות שבראשן עומד פוליטיקאי שסווג כ"ליברל" על הציר הליברלי.

המחנה הציוני

המחנה הציוני

זהו המשך לפוסט הקודם בו ביצעתי סקירה התחלתית לקראת בחירות 2015. בחלק הראשון התמקדתי במחנה האנטי-ליברלי: כל המפלגות שהעומד בראשן מחזיק בתפיסות אנטי-ליברליות. כעת אתמקד בשאר המפלגות.

לבני, הרצוג ו"המחנה הציוני"

המיזוג של לבני והרצוג בינתיים מוכיח את עצמו. מסתבר שעם קצת הומור עצמי ובדיחות על "זוגיות", שני פוליטיקאים עם כריזמה של מלפפון מצליחים יחדיו ליצור מוצר פוליטי שעולה לגמרי על סך חלקיו.
לבני היא מדינאית בעלת נסיון ומוערכת בעולם, אך כפוליטיקאית היא הוכיחה שוב ושוב שחסרות לה היכולות ליצור קשרים אישיים, להקים בריתות פוליטיות ולקרוא נכון את המפה הפוליטית.
ב- 2008, כשניתנה לה הזדמנות בלתי חוזרת, לאחר פרישת אולמרט מראשות הממשלה, היא כשלה במאמציה לגבש את את הקואליציה הקיימת. ב- 2009-2012 היא לא הצליחה למצב את עצמה כחלופה שלטונית ראויה על אף שזכתה להישג אלקטורלי מרשים, וכיהנה כראשת אופוזיציה לאחת מהממשלות הקיצוניות והשנואות ביותר שקמו בישראל. ב- 2011 היא נכשלה לקצור הישגים כלשהם מהמחאה החברתית, וב- 2014 לא הצליחה לכפות משא ומתן מדיני אפקטיבי על נתניהו, וגם לא ידעה להתפטר בזמן כשהמשא ומתן נכשל.

בניגוד ללבני הרצוג הוא דווקא פוליטיקאי מוכשר יחסית. הוא אישיות אהודה במסדרונות הכנסת, ונמצא ביחסים מצוינים עם פוליטיקאים מכל קצוות הקשת. החסרונות שלו הם דווקא בחוסר הנסיון היחסי שלו בתפקידים בכירים והיעדר כריזמה. במובן הזה הוא דומה לאולמרט שהוכיח בזמנו שניתן לקיים ממשלה יציבה לאורך זמן גם עם אחוזי תמיכה של 3% בקרב הציבור – כל עוד אתה מקפיד לשמור על יחסים טובים עם חבריך לקואליציה.

ל"מחנה הציוני" יש יתרון נוסף בכל הקשור להרכב הרשימה, שנכון לעכשיו לא נגועה בשחיתות (במיוחד אחרי עזיבת פואד) ובניגוד לליכוד משדרת לכידות מרשימה. הסקרים כרגע מנבאים לה בין 22-25 מנדטים והנתון הזה עשוי להשתפר אם יריצו קמפיין מדוייק.
לדעתי, הקמפיין צריך להתמקד בנושאים כלכליים ובמלחמה בשחיתות. הקהל בו יש להתמקד הוא קהל מצביעי "יש עתיד". האישים שצריכים לבלוט בקמפיין הם סתיו שפיר שנלחמה בהירואיות בשוד הקופה שהתנהל בשנתיים האחרונות בועדת הכספים בראשות "הבית היהודי", ובמנואל טרכטנברג, ראש הועדה שקמה לטפל במחאה החברתית, שאת המלצותיה לפיד ונתניהו נכשלו, או אף לא ניסו, ליישם. טרכטנברג הוא מועמד "המחנה הציוני" למשרד האוצר, אך באופן פרדוקסלי התסריט היחידי בו אני  יכול לדמיין שיתמנה לתפקיד הוא במקרה ותקום ממשלת אחדות בראשות נתניהו. אם הרצוג ולבני יקימו את הממשלה, שר האוצר הבא יהיה, ככל הנראה, משה כחלון.
כדי לחדד את מסר המלחמה בשחיתות, טוב תעשה לבני אם תנצל את השריונים המגיעים לה במקומות 24-25 כדי לשריין מקום לאלדד יניב שנדחק למקום לא ריאלי ברשימה. מבלי להיכנס לסוגיית האותנטיות של אלדד יניב, המסר שלו שווה מנדט או שניים ועשוי להועיל הרבה יותר מכל הנחתה אחרת של לבני.

במהלך הקמפיין, הרצוג ולבני צריכים להיזהר שלא לפגוע במשה כחלון, שהוא כרגע היחיד שיכול לגנוב מנדטים מהליכוד או הבית היהודי. וכן, להיזהר לא לפנות למצביעי מרצ שעלולה לרדת מתחת לאחוז החסימה וכל קולותיה עשויים לרדת לטמיון.

יאיר לפיד ו"יש עתיד".

לפיד הוא ככל הנראה הכישלון הפוליטי הגדול ביותר בעשרים השנה האחרונות. הכישלון רק מתעצם אם בוחנים את הישגיו ביחס לפוטנציאל העצום שהיה לו – ראש מפלגה ענקית בעלת 19 מנדטים, בעלת לגיטימציה ציבורית לביצוע רפורמות מקיר לקיר ובעלת יכולת להפיל את הממשלה בכל רגע נתון. נדמה שאחרי אחרי ההישג המדהים בבחירות 2013 לפיד עשה את כל הטעויות האפשריות.

מצעד האיוולת של לפיד החל בברית הפוליטית המשונה עם נפתלי בנט. ברית זו אילצה את נתניהו להקים ממשלה קיצונית שתטרפד אפילו מראית עין של משא ומתן מדיני. לא ברור מדוע העדיף לפיד ממשלה קיצונית שכזו.
ההמשך היה בויתור שלו על משרד החוץ לטובת משרד האוצר. לפיד היה צריך להבין שאין לו את הכישורים המתאימים לתפקד כשר אוצר. היה עליו לאפשר לנציג של הליכוד להיכשל בתפקיד זה בזמן שהוא צובר רווחים פוליטיים על חשבונו.

בדרך כלל, אני לא נוהג להתייחס לתואר באוניברסיטה או תעודת בגרות כאינדיקציה הכרחית למידת האינטיליגנציה של אדם, אך במקרה של לפיד, היעדר ההשכלה הפורמלית דווקא מעידה רבות על התנהלותו. בתהליך הלימוד האקדמי סטודנטים רוכשים את היכולת להעמיק בפרטים, לחקור נושאים לעומק, לבדוק נתונים, לערוך תצפיות ולאמת השערות. על סמך התנהלותו של לפיד נדמה כי כל הכישורים הנ"ל חסרים לו, וזה בהחלט פגע באופן קשה בתפקודו כשר אוצר.

דוגמאות לכך קיימות בשפע. כך למשל, זה נכון שאין נזק ישיר בכך ששר האוצר טוען שקופרניקוס היה משכיל יווני, אך עצם העובדה שהוא נתפס בציטוט כה מביך מעידה על חוסר האחריות שלו בבדיקה של נתונים, ואולי על חוסר מוחלט בהבנה שנתונים ניתנים לבדיקה והפרכה. תכונות אלה בהכרח מקשות עליו לכהן בתפקיד מאתגר כשר אוצר.
זאת ועוד, אני בטוח שסטטוס "ריקי כהן" המפורסם בפייסבוק נועד לצרכים פופוליסטיים בלבד, אך כאשר מהסטטוס ניתן ללמוד ששר האוצר לא מבין מה ההבדל בין "שכר ממוצע" ל"שכר חציוני", ניתן להשליך מכאן על מידת שליטתו במושגים כלכליים סבוכים יותר אליהם הוא נדרש במסגרת תפקידו.
כך גם, כאשר, לפיד משווה את הציבור הפלסטיני לפרדוקס על האבן שלא ניתנת להזזה על ידי האל הכל יכול שברא אותה (תוך שהוא מייחס אותו בטעות לפילוסוף זנון ואף טורח להחמיץ בכ- 2000 שנה את מועד הולדתו), גם תומכי המדינה הדו-לאומית וגם יריביהם, תומכי פתרון שתי המדינות רשאים להביע דאגה עמוקה מכך שאדם רדוד שכזה יושב בקבינט המדיני-בטחוני של מדינת ישראל.
גם מסיפור לפיד והג'וינט ניתן ללמוד. אקדים ואומר שלדעתי אין שום בעיה עם העובדה שפוליטיקאי בכיר נהג לעשן סמים קלים בצעירותו. יחד עם זאת, כאשר לפיד ממשיך להכחיש את העובדה שעשה זאת גם לאחר שהצטברו אינסוף ראיות המעידות ההיפך, הדבר מעיד משהו על חוסר כנותו, סירובו להודות בטעות ואי יכולתו לבצע חשיבה מחדש ולמזער נזקים. תכונות שאולי היו מאפשרות לו לרדת מהעץ של תכנית מע"מ אפס הפופוליסטית. תכנית מע"מ אפס אמנם הייתה מאוד קלה לשיווק ויכלה להעניק לו רווח אלקטורלי זמני ונחמד, אולם לאחר ששורה ארוכה של כלכלנים מנוסים במשרד האוצר החליטו לפרוש מתפקידם כדי לא להיות שותפים לקטסטרופה הכלכלית הבלתי הפיכה הזו, היה ראוי שלפיד יחזור בו במקום ללהג על כך ש"התכנית לא מיועדת לכלכלנים".

אוכל להציע עוד עשרות דוגמאות כמו סיפור ה"טוב ביי", תקרית הפנס, המימיה והמאגר הביומטרי ונאום השניצלים, אבל נראה לי שהמסר שלי די ברור.

אילו לפיד היה ניחן בכישורים ואינטליגנציה של מנהיג אמיתי, הוא ככל הנראה היה מתמודד כיום על ראשות הממשלה. אך קשה לראותו משחזר ב- 2015 את הצלחתו מ- 2013.
ועם זאת, אין למהר ולחזות את קריסתו. לפיד יצא בקמפיין אגרסיבי, וככל הנראה גם אפקטיבי, שמתאר את הצלחותיו, כביכול, בשנתיים האחרונות. העובדה שההישגים האמיתיים (כמו גידול בתעסוקת חרדים) הם לא שלו ושההישגים שהם כן שלו הם כלל לא הישגים (כמו התפארותו בצמצום הגירעון שבפועל נותר על 40 מיליארד ש"ח – ועל כך ניתן ללמוד בהרחבה בכתבה מפורטת של דה מרקר), לא מפריעה ללפיד להציג עלייה מתונה בסקרים בשבועות האחרונים.

למרות הכהונה המביכה שלו כשר אוצר, לפיד עדיין יכול להתנחם בכמה נתונים.

  1. עדיין קיים ציבור נרחב של מצביעים ההולכים שבי אחרי הצהרותיו הפופוליסטיות וסבורים שצריך לתת ללפיד עוד צ'אנס, שכן "לא ניתן להגיע להישגים משמעותיים בשנתיים בלבד בתפקיד".
  2. היחלשותה של "ישראל ביתנו" בעקבות פרשות השחיתות עשויה למשוך קולות חילונים רבים ללפיד.
  3. לפיד נהנה מתמיכה נרחבת של בעלי הון, ולכן כמה מכלי התקשורת המרכזיים במדינה, בראשם "ידיעות אחרונות" וערוץ 2 מבטיחים לו סיקור אוהד ונרחב.

לאחר בחירות 2013 לפיד נימק את בחירתו להמליץ על נתניהו לראשות הממשלה בכך שהוא לא מעוניין להצטרף לגוש חוסם עם כל ה"זועביס". הפעם, ללפיד לא תהיה ברירה אלא להצטרף לגוש כזה. קשה לדמיין את לפיד מצטרף לממשלת נתניהו אחרי הזובור שחטף בחודש שעבר.

 

משה כחלון ומפלגת "כולנו"

קשה לי לדעת אם כחלון אכן מחזיק בהשקפת עולם ליברלית. אוכל לסווג אותו על הציר הליברלי רק אחרי שאבחן את התנהלותו לאורך זמן. בינתיים החלטתי לכלול אותו במחנה הליברלי כי הרושם שנוצר הוא שהוא יעדיף לתמוך בממשלה בראשות הרצוג על פני ממשלה בראשות נתניהו. אם לא הייתי סבור כך, לא הייתה כלל אפשרות למהפך בבחירות הללו שכן לנתניהו הייתה מובטחת כהונה נוספת.

ההישג הפוליטי העיקרי של כחלון הוא רפורמת הסלולר שביצע כשר התקשורת בממשלת נתניהו השנייה. רפורמה זו עומדת בבסיס הקמפיין של מפלגתו. כחלון לפיכך, הוא המועמד היחידי בבחירות 2015 שמאחוריו רקורד אמיתי של רפורמות אנטי מונופליסטיות להן הציבור כל כך משווע. יתרון אלקטורלי נוסף עבורו הוא היותו בן עדות המזרח הנתפס כנץ בטחוני. עובדות אלו מבדלות אותו מהרצוג, לבני ולפיד ומאפשרת לו לפנות לקהלים נרחבים יותר.
אם כחלון יצליח למנף את היתרונות הללו, הוא יצליח לשאוב קולות מלפיד, מש"ס ומהליכוד ולהיות הפתעת הבחירות.

אלא שבינתיים כחלון נכשל לחלוטין בהעברת המסרים שלו. הקמפיין שלו כלל לא מורגש. האישיים שהוא מגייס לרשימתו (כמו יואב גלנט, הרמטכ"ל ששדד אדמות מהמדינה כדי לבנות טירה עם ארבעה צריחים)  לא מרשימים ואולי אף יזיקו לו.
בראיונות שנתן לתקשורת ביום רביעי הוא העביר מסרים לא ברורים, לעיתים מתחמקים, ובאופן עילג. כדי להצליח בבחירות הוא יהיה חייב להתאמץ יותר.

לרעתו עומד גם הסיקור המזערי והלא מחמיא לו הוא זוכה במרבית אמצעי התקשורת, אלה שנשלטים על ידי בעלי הון שלא כל כך מזדהים עם מסרים הקוראים למאבק במונופולים. כך למשל, ההכרזה של כחלון על הצטרפותו של גלנט זכתה לסיקור שולי בלבד בחדשות ערוץ 1, וכשחיפשתי את הידיעה על כך ב- ynet פשוט לא הצלחתי למצוא אותה בזמן מסיבת העיתונאים שערך.

כדי לנצל את מלוא הפוטנציאל שלו, על כחלון להתמקד בקמפיין אינטרנטי איטנסיבי ולפנות בעיקר לציבור של הליכוד ושל "יש עתיד". עליו לנצל את חוסר האהדה ממנו סובל נתניהו ואת התזזיתיות של הקהל של לפיד ולשאוב אליו את הקולות. אם יצליח לעשות זאת הפוטנציאל שלו יהיה עצום.

כחלון יהיה ככל הנראה, לשון מאזניים בקביעה מי יהיה ראש הממשלה הבא. כרגע נדמה שהאיבה שהוא רוכש לנתניהו תקבע שימליץ על הרצוג לרשות הממשלה. לכן, יש לקוות שהקמפיין של כחלון יתעשת ומגמת ההתדרדרות שלו בסקרים לא תמשיך.

זהבה גלאון ומרצ

בבחירות הקודמות מרצ רצה עם מסר פשוט ואפקטיבי – "קול למרצ הוא קול בטוח נגד נתניהו". בזכות המסר הזה (ולא בזכות אישיותה הכובשת של זהבה גלאון) הכפילה מרצ את כוחה והשיגה 6 מנדטים. בבחירות הקרובות מפלגת העבודה היא מועמדת ריאלית לשלטון. עובדה זו תמשוך מצביעים ממרצ אליה ותפגע בה. עם זאת, על מרצ לחדד במסריה שהאופציה לממשלת אחדות עדיין קיימת, לכן הקמפיין הישן מהבחירות הקודמות, יהיה עדיין אפקטיבי. נדמה שהפוטנציאל של מרצ לצמוח מעבר להישגה בבחירות הקודמות הוא נמוך ביותר. שמירה על כוחה יהיה הישג יפה מאוד מבחינתה.

חד"ש בל"ד, רע"ם ותע"ל

כן, גם אני חוטא ומאגד יחדיו את כל המפלגות הערביות כאילו הן ישות אחת יוניטרית אחת. אלא שהפעם, לאחר הגדלת אחוז החסימה ל- 4%, נדמה שלרשימות הנ"ל אין ברירה אלא להתאחד ולא – יסתכנו בנפילה אל מתחת לאחוז החסימה. אפשרות אחת היא התחברותה של חד"ש למרצ. זוהי אופציה מעניינת ולא רעה בכלל. היא תאפשר לציבור נרחב מהמגזר הערבי להיות מיוצג בקואליציה כלשהי; אפשרות, שבאופן מסורתי נמנעה ממנו במסגרת הטאבו הלא מוצדק סביב צירוף מפלגות ערביות לקואליציה. האפשרות הזו נראית לא כל כך סבירה, שכן הצטרפות של חד"ש למרץ תותנה בויתור על הדרישה שמדינת ישראל תהיה מדינת כל אזרחיה.

בהנחה שאיחוד כזה לא ייצא לפועל נותרה אך ורק האפשרות לאיחוד של כלל המפלגות הערביות. עם מסר ממותן ומפוייס, איחוד שכזה יכול להגיע להישג של 12-13 מנדטים מה שיגדיל את הסיכוי ליצירת גוש חוסם נגד נתניהו.

לסיכום, כפי שטענתי בעבר, ההיתכנות של המהפך תלויה ביכולת של המפלגות שסקרתי לגבש גוש חוסם של 60 חברי כנסת שימנע מנתניהו להקים ממשלה. נכון לעכשיו הסקרים מבאים לגוש זה בין 58-61 מנדטים כך שהתסריט הזה בהחלט אפשרי.
מי שיצור או ימנע את המהפך הוא משה כחלון, בלעדיו אין גוש חוסם נגד נתניהו לכן זה קריטי שהוא יצטרף לגוש כזה. אני משוכנע שהוא מעוניין לגרום להחלפת נתניהו אבל עדיין יכולים להיות הרבה תרחישים שימנעו ממנו לעשות זאת, כנו למשל אם הליכוד יגברו על "המחנה הציוני" בפער משמעותי או אם יתקיים איחוד מוצלח בין הליכוד ל"בית היהודי" (תרחיש אפשרי). במקרים אלה כחלון יתקשה להסביר לבוחריו מדוע הוא מונע מהמפלגה הגדולה ביותר להרכיב ממשלה.

יש לציין שגם אם גוש חוסם יוקם והרצוג יהיה ראש הממשלה הבא, הקואליציה שיקים ככל הנראה לא תכלול את המפלגות הערביות, לכן הוא ייאלץ לצרף אליה את ליברמן ואת המפלגות החרדיות. ממשלה זו תהיה ממשלה לא יציבה וקשה לתחזוק. אמנם ליברמן לא יוכל לפרק אותה בעצמו, אך הרצוג יצטרך לעבוד קשה כדי לשמר את לפיד בממשלתו בזמן שיהדות התורה שולטת בועדת ההכספים וממסמסת לאט לאט את כל החלטות השוויון בנטל.

זו בהחלט לא תהיה ממשלה אידיאלית, היא לא תשנה את הסטטוס קוו, לא תאפשר תחבורה ציבורית בשבת, לא תביא לגיוס חרדים לצבא וככל הנראה גם תתקשה לייעל את המגזר הציבורי. אך, למרות הכל, זו תהיה ממשלה טובה בהרבה מזו שיקימו נתניהו ובנט. ממשלה זו תוכל לקדם תהליך מדיני, לבצע רפורמות כלכליות נגד מונופלים המכבידים על השוק ולהקפיא את גלי החקיקה האנטי-ליברלית והמלחמה של נתניהו, ובנט, בשלטון החוק. זה בהחלט יהיה מהפך חשוב שכדאי לקדם.

 

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “בחירות 2015 – תמונת מצב התחלתית – חלק ב' – המחנה הליברלי”

  1. אלוןבתאריך 16 ינואר 2015 בשעה 16:05

    לפי דעותיהם בנושאים אזרחיים, רע"ם אינם ליברליים.

    בנוגע לקואליציה, בהנחה שאין תסריט בו מרצ וליברמן יושבים ביחד בממשלה, הקואליציה של בוז'י (אם תקום) כנראה כן תהיה תלויה בליברמן.

  2. זליג GERMANYבתאריך 16 ינואר 2015 בשעה 22:31

    אוף אני לא הראשון :(

    פוסט נהדר ומדוייק, תודה רבה!

    אם זכרוני עומד לי, לפיד ובנט חברו ביחד במהלך שנראה בזמנו מבריק. לפיד לא רצה לשבת עם החרדים, ונתניהו העדיף את החרדים בבירור על פני בנט. לפיד העריך שהוא לא יוכל להעביר חוקים אנטי-חרדיים אם הוא יישב בממשלה עם חרדים, וכופף את נתניהו להכניס את בנט. בדיעבד, יכול להיות שהוא היה מצליח יותר דווקא בממשלה עם חרדים. ובאמת שהסכמתו לקבל על עצמו את תיק האוצר היתה אומללה ומועדת לכשלון. אי אפשר לנצח כשר אוצר כשראש הממשלה הוא נתניהו, זה בית קברות פוליטי. יש דבר אחד שנתניהו יודע לעשות נהדר, וזה להרוס את המתחרים. או יותר נכון, לתת להם להרוס את עצמם. לפיד הושפל עד אפר, ליברמן בקושי עובר את אחוז החסימה שהוא עזר לקבוע (אומנומנומ) וזוכרים את איש-הצבא הקרח הזה, מה שמו, שמואל טופז או משהו כזה?

  3. admin ISRAELבתאריך 17 ינואר 2015 בשעה 11:25

    אלון, אתה צודק לגבי רע"ם, אבל הם כן בגוש נגד נתניהו.
    אני לא הייתי שולל לחלוטין תסריט שבו מרצ וליברמן באותה הקואליציה, אבל גם אם נניח שאתה צודק, לפי הסקרים כיום ניתן להרכיב ממשלה של עבודה-כחלון-לפיד-מרצ-חרדים.

    זליג, הברית של לפיד ובנט הייתה אומללה ונידונה לכישלון מלכתחילה. אתה צודק שלפיד היה עשוי להשיג יותר בממשלת חרדים, אבל זה לא מתיישב עם המסרים הפופוליסטים שלו.
    אה, ואיש הצבא הקרח הזה ככל הנראה הולך להיות משוריין במקום ה-11 ברשימת המחנה הציוני.

  4. אלוןבתאריך 17 ינואר 2015 בשעה 22:07

    ד"א, נראה לך שיש סיכוי שלפיד והחרדים יישבו ביחד באותה הממשלה?

    לחילופין, למה שהחרדים לא יטילו וטו על הישיבה עם לפיד ויעדיפו לשבת עם ביבי, בנט, ליברמן וכחלון?

  5. admin ISRAELבתאריך 18 ינואר 2015 בשעה 9:02

    כן. יש סיכוי שלפיד והחרדים יישבו באותה ממשלה. מה החלופה של לפיד? עם נתניהו הוא כבר שרף את הגשרים וגם שם יהיו חרדים. לא נראה לי שהוא הולך לשבת באופוזיציה מרצונו החופשי.
    ככל שיהיו ללפיד פחות מנדטים ככה הסבירות שזה יקרה תעלה.
    החרדים רוצים לשבת בממשלה כלשהי. נקודה, לכן וטו הם לא יטילו. לחרדים יש חשבון פתוח עם ביבי אחרי השנתיים האחרונות והם ישמחו להראות לו שהם לא בכיס שלו. בכל אופן, אם יווצר גוש שלא יאפשר לביבי להקים ממשלה, גם עם החרדים, כלומר אם כחלון (בהנחה שהמפלגה שלו לא תקרוס לתוך עצמה*) יחליט שהוא חלק מהגוש החוסם אז לחרדים לא תהיה ברירה אחרת.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏