ספטמבר 18 2016

איך מפילים את נתניהו?

מאת: בשעה 19:22 נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

קראתי במוסף הארץ האחרון את הסיפור הבדיוני של אורי מרק המתאר השתלשלות אירועים בסופה מובס נתניהו בבחירות שיערכו ב- 2018.

בחודשים האחרונים הנטייה הטבעית שלי היא שלא להתייחס יותר מדי ברצינות לכל מיני ספקולנטים שמדמיינים שאפשר להדיח את נתניהו מהשלטון, בין אם באמצעים משפטיים ובין אם באמצעים פוליטיים (אגב, הספקולנט הראשי בזירה זו הוא נתניהו עצמו).

האם הם יפילו את נתניהו?

האם הם יפילו את נתניהו?

 

בימים פסימיים אלה, אני נוטה לחשוב שהאסטרטגיה האופטימלית של המיעוט הליברלי בישראל היא להתאחד ככוח פוליטי שמטרתו להשפיע על השלטון ולא לאתגר את הדמוגרפיה ולנסות להשתלט עליו. שימו לב איזו השפעה ואילו תקציבי עתק השיג הציבור הדתי-לאומי עם 8-11 מנדטים. אולי זה הזמן של המיעוט הליברלי עם 40 המנדטים שלו לדרוש את חלקו.

אבל בכל זאת, בתור מי שמתעניין בפוליטיקה קראתי עד הסוף את הסיפור ודווקא הופתעתי לטובה. הסיפור לא נכתב מתוך נאיביות. הוא אמנם מסתמך על כמה הנחות יסוד שכרגע לא ניתן לדמיין אותן מתרחשות. אבל מנגד, השתלשלות האירועים בסיפור היא דווקא ריאלית ביחס למציאות הפוליטית בישראל והביאה אותי לתובנה מרכזית אחת והיא שיצירת מערכת פוליטית דו-מפלגתית בישראל מגדילה את הסיכוי להפיל את נתניהו.

אז לכל מי שלא קרא את הסיפור, ומתעניין בפוליטיקה, אני ממליץ לקרוא. בכל אופן, אציג תקציר מאוד מתומצת של הסיפור, ואחרי זה אתייחס לרמת הסבירות שלו.

הסיפור מתחיל בפגישה אותה יוזם אהוד ברק עם גבי אשכנזי, בפגישה הם מיישרים ביניהם את ההדורים אחרי הקרע הגדול שהתבטא בין השאר בפרשת הרפז. ביחד הם בונים תכנית ארוכת-טווח כדי לשלב כוחות ולהקים גוש פוליטי שיפיל את נתניהו בבחירות הבאות. התכנית מתחילה בהקמה מחדש של מפלגת קדימה כהתאגדות רמטכ"לים לשעבר – אשכנזי, ברק, מופז וגנץ. לאחר מכן מצרפים לגוש שיקבל את השם: "מחנה המרכז", את המחנה הציוני ועוד כמה תנועות פוליטיות שוליות: הירוקים, הגמלאים, מימד. לבסוף הם מציעים לכחלון הצעה שלא ניתן לסרב לה ומצרפים גם אותו. את מפלגת מרצ הם משכנעים לפרוש מהבחירות לחלוטין בתמורה לכל מני הבטחות מינסיטריאליות.
בתגובה, מתאחד גוש ה"ימין" – הליכוד, ליברמן והבית היהודי, והמערכת הפוליטית הופכת להיות דו-מפלגתית כאשר שתי מפלגות ענק מתמודדות במרוץ דו-ראשי על ההנהגה.
בבחירות שנערכות ב- 2018, מקבל מחנה המרכז 44 מנדטים אל מול 43 של מחנה הימין. יאיר לפיד מקבל 8 מנדטים, הרשימה המשותפת 11 והחרדים 14. נתניהו, במציאות כזו לא יכול להקים ממשלה ולכן מוקמת ממשלת מרכז-חרדים שמביאה לקיצו הפוליטי של נתניהו.
עד כאן הסיפור הבדיוני.

אז כפי שציינתי, מצד אחד ישנן הרבה בעיות לוגיות בסיפור הזה, אך מנגד יש בו ערך רב כי הוא מצליח לאבחן במדויק את המכשולים להפלת נתניהו במציאות הפוליטית הישראלית של ימינו, ואף מציע דרכים לצלוח את אותם מכשולים.

אתחיל בבעיות של הסיפור:

"הודנא" בין אשכנזי לברק?

בעיה ראשונה הינה הנחת היסוד הבסיסית של הסיפור היא שברק ואשכנזי מצליחים לאחות את הקרעים בעקבות פרשת הרפז. פרשת הרפז היא פרשה יחסית שולית בנוף הישראלי, שהסתיימה בלא כלום וזכתה להתעניינות שולית בתקשורת. בין היחידות שעסקה בפרשה הזו (באובססיביות יתרה, יש לציין) הייתה איילה חסון כשעוד עבדה בערוץ הראשון.

ההתרשמות שלי היא שמידת חוסר האמון בין ברק ואשכנזי, אם לא לכנות זאת "תיעוב הדדי" כפי שמצטייר מהפרשה, היא כה גדולה עד שקשה להאמין ששאיפה משותפת להושיע את המדינה מאבדון דו-לאומי יכולה לגשר על הפערים התהומיים הללו.

באופן כללי הסיפור של מרק מניח באופטימיות את קיומו של שיתוף פעולה מלא בין מספר רב של פוליטיקאים כגון: ברק, אשכנזי, מופז, בוז'י, לבני, כחלון, גלאון, אנשים שלאורך השנים לא בדיוק הצטיינו ביכולותיהם לוותר על האגו למען מטרה משותפת.

של מי המפלגה הזו בכלל? 

בעיה מהותית נוספת היא שהתרחיש האופטימי של הסיפור שמביא בסופו לממשלת "מרכז-חרדים" בראשות רוטציה ברק-אשכנזי ובשיתוף עם ש"ס, יהדות התורה ויאיר לפיד (העומד בראש מפלגה שולית).
אם נודה באמת, אם זה התרחיש האופטימי שלנו, אז זה קצת מדכא. קשה לראות את הגרעין הקשה של מרצ "נוהר בהמוניו" לקלפי כדי לחזק מפלגה של גנרלים. קשה לי לראות את צעירי מפלגת העבודה מתגייסים בהתלהבות כדי להתעורר לעוד "שחר של יום חדש" עם אהוד ברק. זה יהיה יותר בסגנון של "לסתום את האף ולהצביע". יהיה קשה להביא לאחוזי הצבעה גבוהים באזורים הנכונים בסיטואציה כזו.

עייפה בובה זהבה?

הבעייה השלישית קשורה במהלך שמכונה בסיפור "הדובדבן שבקצפת". באחת מהתפניות בסיפור, לקראת הישורת האחרונה של הבחירות, מתבקשת זהבה גלאון לוותר על ריצתה של מרצ כדי למנוע מקולותיה להתבזבז כשזו לא תעבור את אחוז החסימה. בתמורה תקבל גלאון הבטחה לשני תיקים חוץ פרלמנטרים – החינוך, והרווחה. מאוד לא סביר שזה יקרה. פרישה של מרצ מהבחירות תביא כליון פוליטי לזהבה גלאון. מילא להתמודד ולגרד את אחוז החסימה, אבל למנוע ממי שקרה לעצמו "השמאל האמיתי היחידי בישראל" להתמודד? על זה הגרעין הקשה של מרצ לא יסלח.
הרבה יותר סביר שבסיטואציה כזו מרצ תתמודד בבחירות ולא תעבור את אחוז החסימה וכמה עשרות אלפי קולות ילכו לאיבוד.

מי הזיז את אחוז החסימה שלי?

הבעיה הרביעית בסיפור קשורה להנחה שאחוז החסימה בבחירות הקרובות יישאר גבוה.
אירוע מפתח בסיפור הוא ההצטרפות של כחלון לגוש המרכז – הצטרפות שתיכפה עליו מתוך חשש שלא יעבור את אחוז החסימה אם לא יעשה כן. ההנחה שאחוז החסימה יישאר 3.25% גם בבחירות הבאות היא לא בלתי ניתנת לערעור. אחוז החסימה הגבוה מהווה מוטיב חוזר בסיפור כאמצעי לשכנע פוליטיקאים לחבור לגוש המרכז. סביר שברגע שנתניהו ישים לב שמפץ פוליטי שכזה עומד להתרחש, אחד הצעדים הראשונים שבהם ינקוט יהיה השבת אחוז החסימה ל- 2%.

עד מתי מרץ 2019?

תחזית עם פוטנציאל נוסף להתבדות בסיפור היא שהבחירות הבאות ייערכו בתחילת 2018, כאשר בפועל אין סיבה שהממשלה לא תשרוד עד סוף 2019. תקציב דו-שנתי עומד לעבור בקרוב, מה שישאיר את הממשלה יציבה לפחות עד סוף 2018. יותר סביר שהבחירות ייערכו מתישהו ב- 2019 וזה תקופת זמן מאוד ארוכה בה המון יכול להשתנות.

אוקי אז עד כאן הנקודות הבעייתיות בסיפור, אך יחד עם זאת מרק מעלה הרבה הנחות ואבחנות ריאליות שניתן ללמוד מהן.

לא בונים על קולות הפריפריה

התוצאה הסופית (המדומיינת) של הבחירות לפי מרק אכן מביאה באופן חד משמעי להפלתו של נתניהו. אם מסתכלים על התוצאה רואים שלא מדובר בפנטזיה מרוחקת מהמציאות. חלוקת המנדטים בין הגושים בתוצאה המדומיינת, זהה לחלוטין לחלוקת המנדטים בבחירות האמיתיות של 2015. אם סוכמים את קולותיהם של המחנ"צ, כולנו, מרצ, יש עתיד והרשימה המשותפת רואים שמגיעים לאותו המספר בדיוק – 63. ההנחה הזו היא אפילו מעט פסימית, שכן בבחירות 2015 נתניהו הצליח בגאונותו להעלות את אחוז ההצבעה בפריפריה בזכות הסרטון הידוע: "הערבים נוהרים לקלפי". לא בטוח שהוא יצליח לשלוף קלף כה חזק גם בבחירות הבאות.
בעצם, התרחיש בסיפור כלל לא בונה על מעבר של קולות בין גושים אלא על סידור מחדש של אותם גושים. אני חושב שזה לא יהיה נאיבי להניח שהקמת מפלגת גנרלים דווקא עשויה להזיז כמה מנדטים לכיוון הנכון כך שבהינתן התרחיש המדובר התוצאות אף יהיו מעט טובות יותר.

אין עתיד

הסיפור מאבחן בצורה מדוייקת, דווקא בתקופה בה יאיר לפיד נמצא בשיא הפופולריות שלו, שלפיד הוא מכשול בפני הפלת נתניהו.
לפיד לא יכול להיות ראש ממשלה.
אני לא אומר את זה בגלל היעדר האינטיליגנציה שאני מייחס לו, או הבוז הכללי שאני רוחש לו. אלא בגלל שהמספרים פשוט לא מסתדרים. גם אם יצליח להשתלט על כל קולות המחנה הציוני, ויוביל על נתניהו בתוצאות האמת בפער דו ספרתי, הוא לא יכול להרכיב ממשלה בלי החרדים. לפיד מודע לעובדה הזו אך מסרב להסיק את המסקנה המתבקשת. כמו דון קישוט הנלחם בתחנת רוח, לפיד עוטה טלית בכל בוקר ומתחנף לליצמן ודרעי כדי שיסלחו לו. יוסי ורטר תיאר ביום שישי את מאמציו המביכים של לפיד (ראו החלק התחתון תחת הכותרת "חיזור עקשני") לחזר אחר החרדים.

זה לא יילך לו. זה לא משנה כמה טליתות יעטה, כמה פתקים מקומטים יתחב לכותל וכמה חלות תפריש אשתו לכל עבר. אפילו אם יעבור למאה שערים ויתחיל לגדל פאות (ואגב אני לא בטוח שזה לא הצעד הבא, ע"ע – "הסאטירה של היום היא המציאות של מחר") לפיד שרף את כל הגשרים שלו עם החרדים. בלעדיהם הוא לא יהיה ראש ממשלה. עצם קיומה של מפלגת יש עתיד רק מפריעה להקמת ממשלה שתחליף את נתניהו. כמה שניפטר מהר יותר מהנטל הזה כך יהיה קל יותר להרכיב ממשלה חלופית.

לפיד - בסיטואציה אופיינית

לפיד – בסיטואציה אופיינית

ומרק אכן, מאבחן זאת נכון. לפיד  לא נכלל בגוש שבונים ברק ואשכנזי אלא נשאר בראש מפלגה קטנה ושולית בממשלה שיקימו. לדעתי זו עוד הנחה יחסית פסימית.
בתרחיש שבו מתהווה גוש מרכז בהנהגה של 4 גנרלים יחד עם משה כחלון, יאיר לפיד פשוט יתאייד. לדעתי הוא לא יעבור את אחוז החסימה ואלו חדשות טובות.

הכל בידי כחלון

אבחנה מרכזית ונכונה של המחבר היא שמשה כחלון הוא לשון המאזניים. עליו יפול ויקום הכל. בבחירות הקודמות, משה כחלון מאוד רצה שהרצוג יביס את נתניהו. אם היה נפתח פער לטובת המחנ"צ כפי שקבעו הסקרים, הוא היה ממליץ על הרצוג לנשיא והייתה מוקמת ממשלה (מאוד לא יציבה) של המחנ"צ יחד עם כחלון, לפיד והחרדים. (ובהערת אגב, עד כמה שזה נראה מוזר, כדי שהתרחיש הזה היה מתממש לא היה צריך תנודה של קולות מנתניהו להרצוג או אפילו לכחלון. כל שהיה דרוש כדי שזה יתממש היה שכרבע מהציבור הדתי-לאומי היה מצביע לבנט במקום לנתניהו, ושכמה מנדטים היו עוברים מלפיד להרצוג.)

איחוד בין כחלון, החושש מהתדרדרות אלקטורלית, לבין מפלגת גנרלים בתמורה להבטחת תיק האוצר הוא תרחיש סביר בהחלט. כל שהיה דרוש כדי להפיל את נתניהו בבחירות הקודמות היה הפניית עורף של כחלון אליו. זה לא קרה ב- 2015 אבל עם רקע פוליטי אחר, זה עשוי לקרות ב- 2019.

הליכוד ביתנו?

עוד נקודה בה הסיפור מניח הנחה פסימית היא בהתחברות של ליברמן עם הגוש של נתניהו. כבר ב- 2015, ליברמן קיווה להפיל את נתניהו. ליברמן היה חלק מהמזימה להפיל את עיתון "ישראל היום" שבעטיה הוקדמו הבחירות ל- 2015 מלכתחילה. ליברמן, השואף בעצמו להיות ראש ממשלה, רואה בנתניהו כמכשול. אני כלל לא בטוח שהוא יתגייס למען נתניהו במקרה שתתהווה מערכת פוליטית דו-מפלגתית. עוד סיבה שצריך לדחוף לכך.

לסיכום, אני חושב שהתובנה הכי מדוייקת שעולה מן הסיפור היא שדחיפת המערכת הפוליטית לדו-מפלגתיות היא אינטרס מובהק של מי שרוצה להפיל את נתניהו. בהנחה שחלוקת המנדטים בין הגושים תישמר, פחות או יותר, הדרך היחידה להקים ממשלה חלופית לנתניהו היא בשיתוף עם המפלגות החרדיות. המפלגות החרדיות יסכימו להצטרף לממשלה שכזו אך רק אם יוקם גוש חוסם שימנע מנתניהו להקים ממשלה משלו. גוש חוסם שכזה יכול להיבנות אך ורק אם כחלון יצטרף אליו. כחלון יצטרף אליו אך ורק אם אחד משני התנאים הבאים יתקיים:

1. תוצאות האמת בבחירות יראו יתרון משמעותי (5 מנדטים ומעלה) לטובת המפלגה שמתמודדת מול הליכוד על פניו. במקרה שכזה יוכל כחלון להכריז: "זה מה שהעם החליט".
2. מפלגתו של כחלון תתאחד עוד לפני הבחירות עם אותה מפלגה שמתמודדת מול הליכוד על ההנהגה.

האפשרות הראשונה דורשת שינוי מהותי בדפוסי ההצבעה בפריפריה ולכן היא לא מאוד ריאלית. האפשרות השנייה, תהיה קשה לביצוע אבל אפשרית בתנאים מסוימים ובה כדאי להתמקד.

מעט חומר למחשבה עד 2019…

 

 

 

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “איך מפילים את נתניהו?”

  1. דנה ISRAELבתאריך 18 ספטמבר 2016 בשעה 20:35

    תודה, איתמר, על פוסט מעניין! התגעגעתי. אתה צריך לכתוב יותר. :-)

  2. זליג GERMANYבתאריך 19 ספטמבר 2016 בשעה 0:01

    שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה! כמה זמן בין פוסט לפוסט רבאק?! :-)
    מעניין מאוד לקרוא, האמת שיותר מעניין לקרוא את הניתוח שלך מאשר את המקור אליו אתה מתייחס.
    אם כי אני נותר די פסימי, והסיבה היא בעצם הבנה שגם אתה חולק עמנו: פוליטיקאים הם לא יצורים חברתיים, הם אגומאנייקים והם לא מסוגלים לוותר על עצמם לטובת מישהו אחר. בטח שלא הרצוג, שמתנהג בתוך המפלגה שלו כאחרון ועלובי הדיקטטורים ומנסה לשנורר עוד כמה שבועות או חודשים של כהונה כראש המפלגה. ועל אנשים שכל החינוך הבוגר שלהם הוא במסגרת צבאית נוקשה אין מה לדבר בכלל. אולי הם יודעים לעבוד בצוות, אבל מה שהביא אותם לתפקידם הרם הוא התכונות הזכר-אלפא שלהם. אף אחד מהם לא יהיה מוכן להיות מס' שתיים של חברו. וככה נשאר עם נתניהו עד סוף הדורות.

    נ. ב. תיקון לשוני קטן: הוא היה ממליץ על הרצוג *לנשיא*, לא לנשיאות כמובן.

  3. ויידהבתאריך 19 ספטמבר 2016 בשעה 6:25

    אני דווקא חושב שהמצב בישראל די קרוב ל2 מפלגות כי בסופו של דבר אם הליכוד יקבל רוב, הוא ירכיב את הממשלה ואם העבודה (או איך שלא תקרא להם) תקבל רוב, היא תרכיב ממשלה.
    יש בפוליטיקה הישראלית המון זנות של מפלגות מרכז וחרדים, ויש מפלגות לוויין שבדרך כלל יתחברו לגוש הגדול.
    אם ההפרש של אחת המפלגות מספיק גדול לעומת האחרת, אני מאמין שזה יבוא לביטוי בגושים הפוליטיים, הפרש קטן זה עדיין משחק של מפלגות לווין וכו'.

    אני מבין את הרצון של השמאל לקבל את השלטון לידיו ואני בהחלט מבין את התיעוב לנתניהו. אני ימני בדעותי אבל שונא את הפוליטיקאי הזה.
    אני חושב שאתה מפספס משהו. זה לא להפיל את נתניהו, זה להפיל את הימין וכרגע זה בלתי אפשרי.
    רוב העם הולך ימינה. אפילו הימין הקיצוני הקצין את עמדותיו וזה טבעי לחלוטין.
    אנחנו נמצאים במלחמה. תוקפים, רוצחים ומלכלכים על ישראל מעל כל במה אפשרית. אנשים איבדו אמון בשלום ולכן הם לא יצביעו למפלגות השמאל.
    הדיון הוא לא כלכלי ולא חברתי, הוא קיומי. אני יודע שגם המדדים האלה לא משהו אבל העניין הזה גדול יותר.

    רוצה להעיף את הימין מהשלטון? קודם תמצא מנהיג שיסחוף. אין לשמאל מנהיג! הלוואי והיה שם מישהו חד ובועט אבל אפילו שלי יחימוביץ' וסתיו ספיר נובחות ונושכות אבל נתפסות כמעייפות.
    מצאת מנהיג, תן לציבור סיבה לבחור בו.
    יש לך דור שלם בדרום שגדל במקלטים ומפחד ממנהרות. אנשים זוכרים את הטילים בצפון ובמרכז. נמאס להם והם רוצים בטחון.
    מפלגות הימין לא נתנו בטחון אבל מבחינתם הם עדיין עדיפים ממפלגות השמאל. למה? כי הציבור מטומטם?
    אם הציבור היה מטומטם אז הוא ישאר מטומטם והמצב לא ישתנה. רוצה לשנות, תסביר להם ותשכנע אותם למה המחנה השני טוב יותר.

    אני דוגמא לציבור שלם שמאס בשמאל. הם מעייפים אותי עם הדיבורים של השלום ועל פרטנר.
    יש מלחמה והם מדברים על דברים שהיו נכונים לפני 20 שנה ולא אקטואלים.
    אני לא מצביע אוטומטית לימין. תן לי סיבה להצביע לשמאל! אני אשמח וכמוני עוד מלא אנשים וככה נחליף את נתניהו.

  4. יונתןבתאריך 21 ספטמבר 2016 בשעה 10:25

    עצוב שלמראית העין (השקרית) כאילו גודל המפלגה הגדולה מצביע מי ראוי להנהגה יותר מגודל הגוש יש השפעה בכלל. היית מצפה שבזמן האמת מצג השווא הזה יזנח בשביל הפרקטיקה – הרי לו כחלון היה בוחר בהרצוג, הרצוג היה נהיה ראש הממשלה, גם בבחירות הקודמות.

    האלטרנטיבה (הסבירה בעיני) לתיזה שלך היא שמפלגתו של כחלון היא פשוט מפלגת ימין, וגם במציאות דו-גושית היא תחבור לליכוד.

  5. admin ISRAELבתאריך 21 ספטמבר 2016 בשעה 10:46

    בתגובה לויידה – מסכים איתך שלא קיים מנהיג בעל שיעור קומה שהייתי מתלהב להצביע בעבורו ולהחליף בו את נתניהו. האם זה אומר שבגלל זה עדיף להישאר עם נתניהו? לדעתי לא. נתניהו הוא פגע רע, נזק מוכח, אדם לא ראוי שמקדם אידיאולוגיה מתועבת ולא מציע שום חזון לעתידנו. בבחירות הבאות אצביע באופן שיקדם במידת האפשר את החלפתו. הלוואי שזה ישתלב עם הצבעה למועמד נהדר. אבל בהיעדרו אצביע גם למועמד בינוני.

    בתגובה ליונתן – אכן תרחיש סביר שכחלון, יחבור לליכוד גם במערכת דו-מפלגתית. אבל גם האפשרות האחרת סבירה. במערכת מבוזרת, אין סיכוי שזה יקרה. לכן עדיף מערכת דו-מפלגתית.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏