נובמבר 17 2017

ה"שטויות" שגבאי אומר

מאת: בשעה 13:29 נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

"השמאל שכח מה זה להיות יהודים", "כל יהודי חייב להאמין באלוהים", "לא נשב בממשלה עם הרשימה המשותפת".

נדמה שבזמן האחרון אין דבר שמעצבן יותר את כותבי "הארץ" או את הפיד שלי בפייסבוק מאבי גבאי. אבי גבאי מסתמן כפלופ במקרה הטוב או כליכודניק שהסתנן להנהגת העבודה במקרה הרע.
למרות קולות השבר, גבאי לא מתנצל או מנסה לתקן את הרושם אלא ממשיך בשלו לעצבן אותי ואת כל האנשים ששותפים להשקפת עולמי.

Newly elected Labour party leader Avi Gabay at the Labour party primaries headquarters in Tel Aviv on July 10, 2017. Photo by Miriam Alster/Flash90  *** Local Caption *** ????? ?????? ????? ???? ?????? ????? ????? ????? ??? ?????? ???? ????? ?????? ??? ????

אבי גבאי

אך, למרות הכל, אני חושב שאם נתנתק לרגע מהתגובה הרגשית האוטומטית, ונתבונן במאזן הכוחות המפלגתיים ובדפוסי ההצבעה של הציבור הישראלי נגיע למסקנה שאבי גבאי הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לכל מי ששואף למהפך בבחירות הבאות.
קשה לי לחזות אם הוא אכן יצליח לבצע מהפך, אבל הוא, ללא ספק הסיכוי הטוב ביותר שיש לנו.

מאזן הכוחות המפלגתי

אז בואו נתבונן במאזן הכחות המפלגתי ונבחין בכמה עובדות בסיסיות:

  1. כדי לבצע מהפך שלטוני בקונסטלציה המפלגתית הנוכחית צריך להתקיים אחד משני התנאים הבאים:
    • גוש חוסם: גוש המפלגות המכונה "גוש המרכז-שמאל" צריך לזכות ב- 61 מנדטים לפחות (יש שיטענו שאפילו 60 יספיקו). במצב כזה לא יימצא רוב שימליץ לנשיא על נתניהו לראשות ממשלה. בלית ברירה ותמורת כסף רב המפלגות החרדיות יסכימו להצטרף לממשלה בראשות יו"ר המפלגה הגדולה ביותר בגוש המרכז-שמאל. זו תהיה ממשלה יחסית יציבה, שכן, גם אחרי שהחרדים יפרשו (והם יפרשו) הגוש החוסם ימנע מהאופוזיציה להפיל אותה.
    • רוב גדול על פני הליכוד: המפלגה הגדולה ביותר בגוש צריכה לגבור על הליכוד במספר משמעותי של מנדטים (5 לפחות). במצב כזה יופעל לחץ על כחלון שלא להמליץ על נתניהו לראשות הממשלה. תמורת מספיק מיליארדים, החרדים יצטרפו גם הם לממשלה. זו תהיה  ממשלה די גרועה, בסגנון ממשלת ברק 99. היא תהיה תלויה במפלגות החרדיות כדי להתקיים ומסונדלת מדינית. היא לא תחזיק מעמד זמן רב.
      יש לציין שאופציה זו כלל לא קיימת אם יש עתיד תהיה המפלגה הגדולה בגוש. לפיד כבר שרף את הגשרים עם המפלגות החרדיות והן לא יצטרפו לממשלה כזו.
  2. 59 מנדטים – זה הפוטנציאל הנוכחי של גוש ה"מרכז-שמאל. כלומר מרחק 2 מנדטים בלבד מהיעד הנכסף. זה נשמע הרבה יותר אופטימי ממה שמקובל לחשוב, אבל זו האמת. בבחירות 2013, יש עתיד (19) יחד עם העבודה (15), התנועה (6), מרצ (6), קדימה (2) והמפלגות הערביות (11) זכו יחד ב- 59 מנדטים.
    בבחירות 2015, כחלון הכשיל את הגוש החוסם וגנב כ- 5 מנדטים יהודים-חילונים.
  3. 25% – זה אחוז ההצלחה העלוב של היהודים החילונים ב- 40 השנה האחרונות. מאז מהפך 77, רק ב- 3 מתוך 12 מערכות בחירות הם זכו. רק ב- 10 שנים מתוך ה- 40 ראש הממשלה לא היה איש ליכוד.
    התנאי הראשון למהפך שלטוני התקיים פעמיים – ב- 92 כאשר רבין הצליח לשכנע חלקים רבים מעולי חבר המדינות להצביע לו, וב- 2006 בזכות המפץ הפוליטי של שרון, אולמרט ורמון (זה הצליח לבלבל את הבוחרים פעם אחת בלבד. ב- 2009 הגושים הסתדרו בחזרה כבעבר). ב- 99 התקיים התנאי השני כאשר נתניהו הצליח להמאיס את עצמו על הציבור עד כדי כך שברק נבחר בבחירה ישירה לראשות ממשלה ללא גוש חוסם.

השורה התחתונה היא שדפוסי ההצבעה של הציבור הישראלי ב- 40 השנים האחרונות לא מאפשרים ליהודים החילוניים לחזור לשלטון.

 

דפוסי ההצבעה:

אז מה הם דפוסי ההצבעה של הציבור הישראלי? דמוגרפים מרבים לפלח את הבוחר הישראלי לשש קבצות לפי שיוך אתני-דתי.
לפני שאני אקבל תשובות בנוסח: "שטויות! אני חילוני שמצביע ליכוד!" או "אני דתי ומצביע למרצ". אני חוזר מדגיש, מדובר בדפוסי הצבעה – ניתוח איכותי שמציג מגמות. ישנם יוצאים מן הכלל.

  1. האזרחים הערבים (11-14 מנדטים) נוהגים ברובם להצביע לרשימה המשותפת שמאגדת מפלגה חילונית לא לאומית (חדש), מפלגה חילונית לאומית-פלסטינית (בל"ד) ומפלגה איסלאמית (רע"ם-תע"ל
  2. היהודים האורתדוכסים החרדים ( 13-18 מנדטים) מצביעים ברובם הגדול לפי השיוך האתני ליהדות התורה או לש"ס.
  3. היהודים האורתודוכסים הלאומיים (12-15 מנדטים) מצביעים ברובם לבית היהודי, על אף שמיעוט לא קטן מהם מצביע גם לליכוד.
  4. יהודי חבר המדינות (6-10 מנדטים) מחלקים את קולותיהם בעיקר בין מפלגת ישראל ביתנו והליכוד.
  5. היהודים הדתיים המתונים (30-35 מנדטים) (אלה שנהוג לכנות "מסורתיים") מצביעים ברובם לליכוד. מיעוטם מצביע לכחלון.
  6. היהודים החילוניים (40-45 מנדטים) ברובם הגדול מחלקים את קולותיהם בין מפלגת העבודה, יש עתיד, כולנו ומרצ. (גילוי נאות – אני חלק מהקבוצה הזו).

 

ואני אפרט קצת יותר על שתי הקבוצות האחרונות. שתיהן מתאפיינות ביחס מתון לדת. אצל היהודים החילוניים הדת והלאום מהווים מרכיב יחסית משני בזהות ביחס לערכים הומניסטיים אוניברסלים, בעוד שאצל הדתיים המתונים, הזהות היהודית הקולקטיבית היא המרכיב החשוב ביותר בזהות. ברובם, הם מתנגדים להפרדת הדת מהמדינה ורואים במיעוט הערבי כאיום על אופיה היהודי של המדינה. הדת היא חלק מרכזי בזהות שלהם אבל היא לא מגדירה את אורח חייהם. הם מפוזרים לאורך הרצף שבין היהודי החילוני ליהודי האורתודוכסי.
יחד עם זאת, חלקים רבים מהציבור הדתי המתון (להערכתי, כמחצית מהם – כלומר יותר מ- 15 מנדטים) מחזיק בהשקפת עולם מדינית-חברתית מתונה – מסכים לפיתרון שתי המדינות, מתנגד לכפייה דתית, מעדיף משטר דמוקרטי חופשי וסולד מהמדיניות האנטי-ליברלית של הממשלה הנוכחית.

 

הטרגדיה של היהודי החילוני
משקיף חיצוני שלא מכיר את דפוסי ההצבעה בישראל היה משער שתתקיים ברית פוליטית טבעית בין היהודים החילונים ובין (לפחות חלק מ-) הדתיים המתונים. אבל במציאות זה לא כך. במציאות הישראלית הברית הפוליטית היחידה של היהודים החילונים היא  עם האזרחים הערבים – ברית שבשיאה מגרדת את ה- 59 מנדטים מלמטה. לעתים נדירות, כאשר צירוף נסיבות כלשהו מאפשר ליהודים החילונים להקים ממשלה, הם כורתים ברית זמנית, חלשה, שברירית ותלויה בדבר דווקא עם היהודים החרדים. בעיניי זה פשוט אבסורד.
כאשר מסתכלים על הנתונים בצורה כזו לא נותר אלא להודות, שהיהודים החילונים, אשר רואים עצמם כמקימי המדינה וכמועמדים להוביל אותה, נוהגים בטפשות פוליטית מוחלטת. הם מסרבים להודות שהם איבדו את ההגמוניה כבר לפני 40 שנה. הם פשוט לא מצליחים לקרוא את המציאות בשטח – כדי לחזור לשלטון נדרשת ברית פוליטית עם קבוצה אחרת.

 

השינוי כבר החל. אני חושב שבשנתיים האחרונות, היהודים החילוניים מתחילים סוף סוף לקרוא את המציאות אחרי 40 שנה של עיוורון.
הפארסה של לפיד

מי שמכיר אותי יודע עד כמה ההערכה שלי ליאיר לפיד היא נמוכה, אבל אני מוכן לתת לו את הקרדיט שגם הוא מבין את העובדות שהצגתי למעלה ומסיק את המסקנות הנכונות.
מה שלפיד לא מבין זה שהוא כבר שרף את הגשרים עם כל הקבוצות הדתיות. אף אחד לא מאמין לו. הוא פשוט לא מצליח לשחק את המשחק. אך, למרבה הגיחוך, הוא ממש משתדל – וזה נראה רע – כמו תאונת דרכים בהילוך איטי – כמו צ'אק נוריס שמגלם תפקיד של רקדנית בלט. כך, מתקבלת דמותו הגרוטסקית של לפיד, חנוט בחליפת ראש ממשלה (גם בחודשי הקיץ החמים) חורש את הארץ, עם כיפה לבנה מוכנה בכיס, וטלית בתחתונים.

המטרה של גבאי
אני לא ממש מכיר את אבי גבאי. אני לא מתחבר אליו באופן טבעי. אין לו יכולות כריזמטיות יוצאות דופן, ואני לא בטוח לגבי הכישרים הפוליטיים שלו, אבל אני כן מזהה שהוא קורא את המספרים בצורה נכונה. הוא הראשון מזה 40 שנה שבאמת מנסה ובעל סיכוי להצליח לייצר ברית פוליטית בין היהודים החילונים לבין היהודים הדתיים המתונים. אני אפילו לא יודע אם הציטוטים האחרונים שלו אותנטיים. אני לא אתפלא אם הם אכן כך. וגם אם הם כן, לא אכפת לי. הוא מבין שהוא הולך לאבד כמה מנדטים חילונים לטובת מרצ (אולי גם את הקול שלי) והוא ממשיך בשלו, בנחישות רבה, כי הוא מבין שעל חשבוננו יבואו מצביעי לפיד, כחלון ואולי גם ליכודניקים. הוא לא מתנשא מעל הדתיים המתונים, הוא מתחבר אליהם, שמתף אותם, אולי הוא אפילו אחד מהם.
זה נותן לו את הפוטנציאל להקים ברית שתחזיק מעמד לאורך זמן ושתשתחרר את ישראל מעול האנטי-ליברלים של הליכוד. הוא לא מנסה לנצח באמצעות קומבינות מפלגתיות בסגנון המפץ הפוליטי של שרון ואולמרט. הוא מנסה לתת פיתרון מהשורש. המטרה של היא לשנות את דפוסי ההצבעה.
המציאות המספרית ברורה. לפי הסקרים, הוא כבר הצליח להחזיר 3 מנדטים חילונים מכחלון, אם יביא עוד 2 מכחלון וישכנע 2-3 מנדטים מתוך 15-18 דתיים מתונים הוא ישיג את הגוש החוסם. בטווח הארוך אין סיבה שלא ישיג גם את כל השאר. אני לא מאמין שהדתיים המתונים אדישים לצחנה שעולה מהשחיתות בליכוד ובבית היהודי. אני חושב שהם פשוט עוד לא מצאו אלטרנטיבה. ואיך אפשר להאשים אותם כאשר היהודים החילוניים מתנשאים מעליהם במקום לשלב איתם כוחות.

אז אחרי שנתעצבן קצת מהשטויות שגבאי אומר, הגיע הזמן לרדת ממגדל השן ולהבין שכדי לנצח אנחנו צריכים בעלי ברית, ואם נמשיך להיות טהרניים ונדחה על הסף גם את הקבוצה הקרובה אלינו ביותר נישאר תקועים עם ביבי, בנט דרעי וממשיכי דרכם גם ב- 40 שנה הבאות.
אני לא בטוח שגבאי יצליח אבל הוא פועל נכון ובהרבה חוכמה. הוא חורש את הארץ, בדגש על עיירות הפיתוח. הוא מגיע למחוזות בהם מנהיגי מפלגת העבודה לא ביקרו שנים רבות.

ממשלה בראשות גבאי אולי לא תהיה ממשלת החלומות שלי, היא לא תוכל להפריד את הדת מהמדינה. היא לא תפנה התנחלויות והיא כנראה גם לא תחתום על הסכם קבע עם הפלסטיניים (לפחות לא בקדנציה הראשונה שלה). אבל היא תוכל לעצור את ההתדרדרות של הדמוקרטיה, למנוע את קריסת בית המשפט העליון, להקפיא את ההתנחלויות ולעצור את האפלייה התקציבית השערורייתית לטובתן, היא תוכל לשקם את מעמדה של ישראל בעולם ולעצור את הדהירה המטורפת שלנו לסיפוח הגדה ויצירת מדינה דו-לאומית. ממשלה כזו לבטח תהיה הרבה יותר טובה מכל חלופה אחרת.

 

 

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “ה"שטויות" שגבאי אומר”

  1. שוקי מרגלית GERMANYבתאריך 18 נובמבר 2017 בשעה 8:19

    הי.
    ראה תגובה של חבר:
    "ימות המשיח,
    אני נמצא באירוע משפחתי, כרגיל, דיון פוליטי.
    כל הדודים שלי וההורים שלי תמיד היו "רק ביבי".
    אני מקשיב מהצד. פתאום אני שומע אותם אומרים את המשפט "ביבי צריך ללכת".
    נראה לי שאצא לרחוב, לראות אולי המשיח באמת הגיע."
    קורים דברים וזה תהליך. כאשר כוח אחד יורד כוח אחר עולה.
    אם תרצה להשתתף באופן פעיל מעבר לפוסטים מעניינים ומעמיקים צור קשר.
    052-2552608
    שוקי.

  2. עליזה ISRAELבתאריך 18 נובמבר 2017 בשעה 18:04

    היי איתמר
    ממש מורה נבוכים.
    הניתוח שלך וההסברי מאירים על המהלך הזה, שנראה כל כך תמוה (ואף מייאש) – באור אופטימי (גם אם לא התכוונת).
    תודה!

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏