דצמ 27 2018

כמה תובנות לקראת בחירות 2019

מאת: בשעה 19:07 נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

הוקדמו הבחירות, הנה כמה הערות/תובנות שלי:

כתב אישום – אם ומתי?
כאן חשוב להבהיר כמה נקודות מראש כדי שלא נתבלבל מכל הסיפורים שנתניהו רוצה שנשמע.
הסיבה היחידה שבגללה הבחירות הוקדמו לתאריך הזה היא כי נתניהו רצה בכך.
השיקול היחידי שקבע עבור נתניהו הוא השיקול המשפטי האישי שלו. כל ההבלים שהופצו לחלל האויר – מצב ביטחוני כזה או אחר או חוק הגיוס שמסנדל את הממשלה הם ספינים עלובים.
הסיפור מאחורי הקדמת הבחירות הוא פשוט. בשבוע שעבר התבררו לנתניהו שתי עובדות חדשות בנוגע למצבו המשפטי. הראשונה היא שבמצבו הנוכחי, הסבירות הגבוהה ביותר היא שיוגש נגדו לפחות כתב אישום אחד על שוחד – את זה הוא למד מהדלפת הפרקליטות ביום רביעי שעבר. העובדה השנייה היא שמנדלבליט קבע את ערב חג הפסח (ה- 19 באפריל) כמועד היעד להחלטה. נתניהו, בעצת יועציו ופרקליטיו, הבין שעדיף לו להגיע לבחירות ללא כתב אישום ולכן החליט להקדים את הבחירות למועד המוקדם ביותר האפשרי לפני ערב פסח.
נתניהו בעצם מהמר (ככל הנראה בצדק) שחברו הקרוב, מנדלבליט לא יעז להודיע על הגשת כתב אישום לפני הבחירות.
שאלת מועד הגשת כתב האישום היא השאלה, בה' הידיעה, של בחירות 2019. השפעתה על התוצאות תהיה רבה יותר מכל החלטה של בני גנץ או כל מתמודד אחר בבחירות.
במקרה (הלא סביר) בו מנדלבליט יחליט על הגשת כתב אישום (זה יקרה, אם יקרה מתישהו בפברואר-מרץ) זה יהיה משנה-משחק (game Changer) לקראת הבחירות. קשה לנבא איך זה ישפיע על התוצאות, יש מעטים שסבורים שזה דווקא יועיל לנתניהו, שיוביל קמפיין "הוא זכאי" בסגנון אריה דרעי ב- 1999. אני מאמין שזה יזיק לו. הנימוק המרכזי שלי הוא שנתניהו עצמו לא מעוניין לגשת לבחירות אחרי החלטת היועץ. ולצערינו, נתניהו הוא הפרשן הפוליטי הטוב ביותר בביצה המקומית.

תוצאת תמונה עבור בחירות 2019

מה נתניהו רוצה להשיג?
נתניהו כמובן חותר לנצח בבחירות. את זה מיותר אולי לציין. אך מה שמבדיל בין מערכת הבחירות הזו לכל מערכת בחירות אחרת הוא שהפעם, עבור נתניהו, לא מדובר במאבק פוליטי רגיל על תפקיד מנהיגותי חשוב, אלא מלחמה על עצם חירותו וחירותה של אשתו.
האישומים בפניהם הם עומדים הם אישומים כבדים של שוחד. בנסיבות נורמליות, נתניהו ואשתו צפויים לשנים ארוכות בבית הכלא. נתניהו יודע זאת, ולכן הוא שואף לרכז לידיו עוצמה פוליטית אדירה שתוכל להטות את החלטת מערכת המשפט לטובתו.
כבר בממשלה הנוכחית, נתניהו השקיע את מיטב מרצו וכישרונו בהחלשת שומרי הסף, פגיעה במערכת אכיפת החוק ופגיעה במהימנותן של המשטרה והפרקליטות. נתניהו ונציגיו ניסו לחוקק חוקים אשר מבטלים הלכה למעשה את שלטון החוק והפרדת הרשויות. חוק ההמלצות היה חוק שכזה. ה"חוק הצרפתי" היה הבוטה שביניהם. בשני המקרים הוא היה מאוד קרוב להצלחה אך לבסוף כשל כי לא הצליח לגייס תמיכה מספקת בכנסת.
כדי להימלט מגזר הדין נתניהו יחריב את הדמוקרטיה הישראלית, מבלי למצמץ. נכון להיום, ישנם בכנסת כ- 55 תומכים (פחות או יותר) בחורבן שלטון החוק. מדובר בחברי מפלגות הליכוד (מינוס ח"כ או שניים), ישראל ביתנו, הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה וחלקים ממפלגת כולנו. זהו לא רוב, ולכן החוקים הבוטים ביותר – אלו שמהווים יריקה בפרצופה של הדמוקרטיה, לא עברו בכנסת הנוכחית.
בבחירות הבאות נתניה חותר להגדיל את מערך התמיכה הזה לכיוון ה- 61 חברי כנסת. הוא מציאותי, ויודע שזו מטרה מאוד שאפתנית, על כן הוא יסתפק גם בהגשמת מטרה צנועה יותר – הגדלת מפלגת הליכוד לכיוון ה- 35-40 מנדטים.
המטרה הראשונה ברורה מאליה, עם קואליציה של 61 חברי כנסת נגד שלטון החוק, נתניהו יוכל בנקל, לחוקק את החוק הצרפתי, ולזרוק לפח כל כתב אישום שיוגש כנגדו. תסריט בלהות שכזה כנראה לא יתממש עכשיו (אם כי אין לשלול את ההיתכנות שלו על הסף). המטרה השנייה היא סבירה יותר וקלה יותר למימוש. את המנדטים הנוספים הוא ינסה "לגנוב" מהבית היהודי, ש"ס, ישראל ביתנו וכחלון, כפי שעשה בבחירות הקודמות.

למה זה כל כך חשוב לו? למה זה משנה אם המנדטים נודדים מבנט או ליברמן אל נתניהו? הרי כולם באותו ה"גוש".

נכון. גם ליברמן וגם בנט לא יהססו לחסל את שלטון החוק בישראל, אבל שניהם גם יריבים של נתניהו ומידת הלהיטות שלהם לחלץ, ספציפית, את נתניהו היא לא גבוהה. כמו כן, הישג בסדר גודל של 40 מנדטים משדר עוצמה אדירה.

גם אם נניח שנתניהו לא יצליח לגייס תמיכה רחבה מספיק בכדי להעביר את החוק הצרפתי, הרי שמצבו המשפטי יהיה שונה לחלוטין כראש ממשלה האוחז בתמיכה רחבה של כ- 40 מנדטים.

האדם הסביר (או התמים) יטען שההחלטה של היועמ"ש והפרקליטות היא החלטה מקצועית שלא צריכה להיות מושפעת מתוצאות הבחירות. הראיות בתיק לא ישתנו אם יוגש כתב אישום שבוע לפני או שבוע אחרי הבחירות.

נכון. שיקוליו המשפטיים של מנדלבליט ובכירי ההפרקליטות לא אמורים להיות מושפעים מתוצאות הבחירות. אבל זו נאיביות לחשוב שהשיקולים המשפטיים באמת יהיו מנותקים מהמציאות בשטח.
נסו לדמיין, את התלבטותו של היועמ"ש, מנדלבליט, על סף ההחלטה על הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה שנבחר רק עתה ברוב עצום. נסו לדמיין את חששם של בכירי הפרקליטות ומערכת המשפט. כמה ירעדו ידיהם לפני שיצאו כנגד עוצמה פוליטית שכזו.
כל זוטר או בכיר בפרקליטות יודע שעתידו המקצועי תלוי בהחלטותיהם של פוליטיקאים. הפרקליטות מורכבת מאנשים בשר ודם, והם ללא ספק יהססו לפני שהם יוצאים כנגד רשות מחוקקת בעלת אמצעי וכוונה לפגוע בהם. זוהי בדיוק המטרה של נתניהו – להרתיע את מערכת אכיפת החוק. לשדר מסר שאומר: "אם אתם תפגעו בי, אני אגייס את המערכת הפוליטית כדי לפגוע בכם". עם 40 מנדטים מאחוריו, האיום הזה יהדהד במסדרונות מערכת המשפט.
עצוב להודות, אך ניצחון סוחף לליכוד בבחירות יקטין משמעותית את הסיכוי להגשת כתב אישום נגד נתניהו.
לעומת זאת, ניצחון "צנוע" יותר בבחירות (סדר גודל של 30 מינוס מנדטים) יותיר את המצב על כנו, וככל הנראה לא יספיק כדי לחלץ את נתניהו מגורלו המשפטי.

האם ה"מרכז" יתאחד?
מזה חודשים עפים באויר כל מני רעיונות או שמועות בדבר הקמת "איחוד הגנרלים להחלפת נתניהו". השמות ידועים (ברק, גנץ אשכנזי, יעלון, מופז). גנץ כרגע נחשב לסחורה החמה ביותר.
הרשו לי להמר שגנץ לא יהיה ה- game changer של הבחירות האלה. אני לא מזהה בו כישרון פוליטי, כריזמה מהפנטת או אפילו מוטביציה יוקדת להיות ראש ממשלה. הנוכחות שלו לא תתרום דבר מעבר להזזה קוסמטית של כמה מנדטים בתוך גוש ה"שום דבר".
השאלה המעניינת היא לא אם ולמי גנץ יצטרף אלא אם יהיה איחוד בגוש שיתגבש לכדי מאבק אמיתי על השלטון כנגד הליכוד. השאלה הזו תקבע את הדינמיקה של בחירות 2019.
אם ישאלו את הליברל המצוי, ברור שהוא יתמוך באיחוד. "צריך לאחד שורות" – זהי המנטרה הנפוצה. הרשו לי לצאת כנגד הדעה המקובלת ולבחון שני מודלים של בחירות מהעבר הקרוב (מודל 2013 ומודל 2015)

מודל 2013 – בתחילת מערכת הבחירות הזו, הליכוד התאחד עם ליברמן ליצירת "הליכוד ביתנו". מנגד, לפיד הודיע מההתחלה שהוא לא מתמודד על ראשות הממשלה. נתניהו בעצם הכריע את הבחירות כבר מהיום הראשון. זו הייתה מערכת בחירות רדומה בה נתניהו התמודד נגד עצמו. זה יהיה גם המצב ב- 2019 אם לא יהיה איחוד משמעותי בגוש הליברלי.

מודל 2015 – מפלגת העבודה והתנועה הודיעו על איחוד שגייס תמיכה רחבה. "המחנה הציוני" אפילו הובילו בסקרים לאורך רוב רובה של מערכת הבחירות מה שהוביל להתמודדות ראש בראש מול נתניהו. הדינמיקה של בחירות 2015 הייתה "אנחנו או הם". מן הסתם זו גם תהיה הדינמיקה בבחירות הקרובות אם יהיה איחוד משמעותי בגוש הליברלי.

אז מה עדיף?

בואו נבחן מה קרה בכל אחד מהמודלים – ב- 2013 מערכת הבחירת הייתה רדומה. היה ברור לכל אורכה שנתניהו ירכיב את הממשלה. השאלה הייתה רק איזו קואליציה ירכיב.
נתניהו לא יכול היה לצאת בקמפיין מסוג: "שלטון הימין בסכנה – הערבים נוהרים לקלפי" כי אף אחד לא היה קונה את השטויות האלה, כשהניצחון כבר מונח בכיס. נתניהו לא הצליח לייצר אנרגיה במחנה שלו. התוצאה הייתה שנתניהו איבד בממוצע חצי מנדט בשבוע לכל אורך הבחירות. זה לא היה מספיק כדי לייצר מהפך אבל זה היה ממש קרוב. רבים אולי שוכחים שדווקא 2013 הייתה הרבה יותר קרובה למהפך מ- 2015. כל מה שהיה חסר ב- 2013 זה מנדט אחד שהיה עובר מהליכוד ללפיד כדי לבנות גוש חוסם של 60 ח"כים נגד נתניהו. נתניהו אמנם ניצח את לפיד בפער של 11 מנדטים, אך לפיד היה רחוק מרחק מנדט אחד מלהיות ראש ממשלה ברוטציה ושני מנדטים מלהיות ראש ממשלה יחיד.
ב- 2015, לעומת זאת, הדינמיקה הייתה של קרב צמוד. נתניהו רתם את החשש ל"אובדן שלטון הימין" כדי לייצר תחושה של חירום. כך הוא הצליח ברגע האחרון, לגנוב מנדטים מליברמן, ש"ס, ובעיקר מהבית היהודי, ולהעלות את אחוז ההצבעה (במקומות הנכונים מבחינתו). הסוף ידוע, ודווקא מתוך מאבק צמוד נולד ניצחון סוחף לנתניהו.אם נחזור עכשיו לרגע לנקודה השנייה שלי. בחירות במודל 2013 ככל הנראה יבטיחו ניצחון לנתניהו, אך מנגד הם יקטינו את הסיכוי לניצחון סוחף. הליכוד לא יקבל 40 מנדטים בתרחיש כזה. מצביעי הבית היהודי לא יחושו תחושת חירום, ולא יצביעו שוב, בהמוניהם לנתניהו. המשמעות בפועל היא שנתניהו אמנם ינצח אך לא יישאר ראש ממשלה לאורך זמן. הסבירות היא שכתב אישום באשמת שוחד יוגש נגדו כעבור כמה חודשים והוא ייאלץ להתפטר.
לעומת זאת, אם הבחירות ייערכו במודל 2015, לנתניהו יהיו כל הכלים לייצר את תחושת החירום שהוא כל כך אוהב. במצב כזה, גם איחוד בין הליכוד לבית היהודי אפשרי. בחירות במודל 2015 מאפשרות סיכוי למהפך, אבל הן גם מהוות סכנה גדולה לדמוקרטיה הישראלית.  אז איזה מודל אתם מעדיפים? אני מעדיף את מודל 2013.

החרא יפגע במאוורר (Shit will hit the fan)
זו הולכת להיות מערכת הבחירות המכוערת הביותר בהיסטוריה הישראלית. "הערבים נוהרים" הייתה רק הקדמה קטנה ומתונה ביחס לעוצמת הפייק ניוז, הסתה ושנאה שנתניהו יפיץ לכל עבר כנגד המשטרה, מערכת המשפט, העיתונות, עמותות השמאל או כל מי שיעמוד בדרכו. נתניהו הרכיב כבר מזמן צוות ניו מדיה שמתמחה בדיוק ביכולת להפיץ את השקרים הנכונים לאנשים הנכונים במאסות הנכונות. הצוות חיכה בסבלנות לרגע הזה ועכשיו כל תכניות המגירה יישלפו. נתניהו ללא ספק, מוכן לבחירות. השאלה היא אם יריביו מוכנים גם כן?
כיום, אין למדינה כלים להתמודד עם קמפיין ניו מדיה אפקטיבי. פוליטיקאים יכולים לשכור שירותים של חברות שמתמחות בהסתת השיח של רשתות החברתיות באמצעים של שקר, בריונות אינטרנטית ואף הסתה לאלימות, ולמדינה כלים להתמודד עם העוולה הזו.
השיטות הנלוזות האלה אפקטיביות מאוד.
בהיעדר יכולת אכיפה נגד חדשות כוזבות, הדרך היחידה להתמודד עם קמפיין מטונף הוא קמפיין מטונף נגדי. הדרך היחידה להתמודד עם שקרים גסים המופצים במנגנונים משומנים היטב היא באמצעות שקרים נגדיים המופצים באותה היעילות.
שקר מול שקר, ספין מול ספין, טינופת מול טינופת. זו הדרך היחידה להיאבק. האם אבי גבאי מבין זאת? לדעתי לא. האם בני גנץ ערוך לקמפיין ניו מדיה מחוכם? הרשו לי לגחך. לפי השם שבחר למפלגתו ("חוסן לישראל") נדמה שאין לו אפילו קופירייטר מהזן הישן. האם יאיר לפיד התכונן? אולי. אך אין לו עשירית מהכישרון, ה"קילר אינסטינקט" או הרשעות של נתניהו וצוות הניו מדיה שלו.

אבל אם נשקר ונטנף כמותם זה לא עושה אותנו גרועים באותה מידה? אנחנו לא כמו נתניהו, אנחנו מונחים על ידי אמת ותקווה ולא שנאה ואלימות. אולי צריך להציע לעם אלטרנטיבה אחרת? 

הלוואי, שזו הייתה המציאות. אך, הביטו מערבה וצפונה. התבוננו בארה"ב, בריטניה, איטליה, ברזיל, פולין, אוסטריה, טורקיה והונגריה. הפופוליסטים מנצחים כי הם משקרים טוב יותר, ויודעים לנצל טוב יותר את הנטייה האנושית לגזענות ושנאה. מי שרצה להילחם בתופעה הנלוזה הזו צריך קודם כל להיבחר, ואז לנצל את כוחו הפוליטי כדי לייצר רגולציה שתילחם במנגנוני השקר וההסתה, ולעזור לציבור לפתח אוריינות אינטרנטית נאותה. אבל קודם כל צריך להיבחר…

תוצאת תמונה עבור פייק ניוז

3 תגובות

3 תגובות לפוסט “כמה תובנות לקראת בחירות 2019”

  1. זליג GERMANYבתאריך 28 דצמ 2018 בשעה 11:34

    אתה אומר שחייבים לחקות את נתניהו בקמפיין הזוועות שלו, אבל יש לנתניהו שני יתרונות בולטים בתחום: 1. הוא באמת פונה ליציהם האפלים של בני האדם (גזענות, שנאה וכד') כנגד אויבים מדומים. כנגד מי השמאל/מרכז הישראלי יכול להסית? נגד המתנחלים? הצרפוקאים המצביעים למפלגות הימין בכמויות אדירות, עמותת אם תרצו מביאה אותם באוטובוסים? קצת קשה לזרוק רפש כשאין לך מטרה אמיתית. זה בלי שום קשר לשאלה שהצבת, האם קמפיין מגעיל שכזה ראוי (ולענ"ד הוא איננו ראוי וגם לא יעיל, להלן); 2. המקור תמיד יתעלה על החיקוי. בני אדם מכל שכבות האוכלוסיה וההשכלה מריחים זיוף מרחוק. נתניהו משדר את האבא המגן עליכם מפני עמותות השמאל הרשעות והוא עושה את זה מעולה. מי שינסה לחקות את זה ייראה גרוטסקי. מעבר לכך, הנבחרת שלנו נראית כמו בדיחה עצובה. אבי גבאי משדר אופורטוניזם, ציפי לבני משדרת עליבות, אהוד ברק נראה כמו מטיף של הטליבאן עם הזקן הזה (אין לו יועץ תקשורת?), את גנץ לא הייתי מזהה ברחוב. מי שמנסה לחקות את המקור, סופו שייכשל. ואולי אין דרך שלא להכשל ב-2019, אבל עדיף להכשל בתור עצמך ולא בתור חיקוי של מי שהביס אותך.

  2. admin ISRAELבתאריך 28 דצמ 2018 בשעה 14:28

    אמנון, העלית נקודה מצוינת. אני אסביר למה אני מתכוון.
    יכול להיות שאשמע קצת ציני אבל זו לא הכוונה שלי (לא במקרה הזה לפחות)
    קמפיין שקרי או קמפיין רפש עבד בעיקר כלפי קהל יעד פחות מתוחכם ובעל אוריינות אינטרנטית נמוכה.
    אני לא מתכוון להטיל רפש על אוכלוסייות אלא על מתמודדים לבחירות.
    אני לא קופירייטר. אין ספק שאחרים יוכלו לתת דוגמאות טובות משלי, אבל הנה כמה:
    מירי רגב סועדת בג'ויה – אפשר לעשות יופי של מם עם התפריט של ג'ויה, שרימפסים מדברים מצד אחד, ומירי עם שביס בכותל בצד השני. האם זה רלוונטי? לדעתי לא, אבל קהל היעד אולי יחשוב אחרת…
    אפשרות אחרת, להראות קידוש בבית יהודי מסורתי, ואז להעביר לקידוש בנוסח בית נתניהו – עם הנסיך יאיר על רקע הפוסיקט… געל נפש? ברור. יעיל? אולי…
    נמשיך הלאה – נתניהו מדבר על הישגים בזירה המדינית – לעבור מיד לידיעה על פוטין שמגרש את מטוסינו משמי סוריה, ודונלד טראמפ מסביר שהישראלים צריכים לדאוג לעצמם. לסיים באיזה איור נחמד של נתניהו – הפודל של פוטין…
    שוב, אני לא קופירייטר, ואני כנראה לא הכי מדויק, אבל אתה מבין את הכיוון. צריך לכוון את המסר לקהל. והכי חשוב, להפסיק להיות נחמדים.

  3. דנה ISRAELבתאריך 29 דצמ 2018 בשעה 2:59

    קודם כול, איזה מזל שאדם סיפר לי על הפוסט – כי משום מה לא קיבלתי עליו התראה למייל, ואז הייתי מפספסת עוד יצירת מופת שלך. 🙁

    כרגיל, סופר-מעניין ומעורר מחשבה. תודה על הפוסט! כתוב עוד!

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏