מרץ 15 2019

חמש אמיתות מטרידות על הבחירות

מאת: בשעה 8:54 נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

אז הבחירות מתקרבות, וזה לא נראה טוב.
כרגיל, אני נתקל בהרבה מאוד אנשים בעלי כוונות טובות אך לעתים, הם מבלבלים עובדות עם משאלות לב.

ולצערי, אני חייב לציין שדווקא אלו שמצויים, פחות או יותר, בצד שלי על המפה, נוטים להתכחש יותר למציאות, ולהתנהל לפי מתמטיקה אלטרנטיבית, שלא קיימת במציאות, אלא במוחם הקודח.
אז למען החזרת השפיות לשיח, יש כמה אמיתות מטרידות שחייבות להיאמר:

אמת מטרידה 1 – גודל המפלגה לא חשוב

זו האמת החשובה ביותר, והיא הבסיס לכל האמיתות האחרות. בבחירות 2019, כל המפלגות שבעלות סיכוי סביר לעבור את אחוז החסימה הצהירו באופן מוחלט על מי הן ימליצו לראשות הממשלה.
מכך נובע שאין שום משמעות, לגודל המפלגות אלא לגודל הגוש.
אמחיש זאת בתרחיש הדמיוני הבא. אפילו טרחתי והוספתי אקסל. למען התרחיש הפנטסטי, בואו נניח שכל מצביעי ה"שמאל" החליטו, בהרמוניה מופלאה, להצביע כאיש אחד למען מטרה משותפת. בתרחיש הזה, אפילו אזרחי ישראל הערבים הגיעו למסקנה שהם דווקא סבבה עם הציונות. כך שכולם הצביעו "כחול לבן". מפלגת גנץ ולפיד, הגיעו להישג חסר תקדים בפוליטיקה הישראלית של 59 מנדטים.
מהעבר השני, בואו נניח שקולות הימין מתפלגים בריבוד מושלם. הליכוד מקבל 10 מנדטים בלבד, וכל שאר המפלגות 8 או 7.
על פניו זהו ניצחון סוחף לבני גנץ בפער עצום של 49 מנדטים.

תרחיש נהדר, נכון?

לא.

גם בתרחיש הזה הנשיא ימליץ, בתום סבב ההתייעצויות עם ראשי המפלגות, על המועמד שזכה למספר הממליצים הרב ביותר, ובעל הסיכוי הסביר ביותר להקים ממשלה, הלא הוא בנימין נתניהו.

בבחירות 2019 גודל המפלגה לא קובע. אלא גודל הגוש. אם נתניהו לא מצליח לספור ל-61 אז הוא הוא הפסיד. מתמטיקה פשוטה.
כל מי שמספר לכם אחרת חי במציאות אלטרנטיבית.

אמת מטרידה 2 – איחוד לפיד-גנץ – בכיה לדורות

איחוד גנץ ולפיד הוא הטעות הגדולה ביותר שנעשתה על ידי מתמודד כלשהו בבחירות הללו. יש סיכוי שהיא תתברר כהחלטה שעשתה את ההבדל בין מהפך, לבין הקמת ממשלת החוק הצרפתי.

ולמה?

אז כבר בפוסט קודם שלי, עוד לפני האיחוד, התרעתי ואמרתי שזו תהיה טעות לבצע איחוד שכזה.

סיבה ראשונה – הפיכת הבחירות למודל 2015 במקום מודל 2013
גם על זה פירטתי בפוסט הקודם.
בבחירות 2015 הייתה מראית עין של יריב שווה-כח המתמודד על ראשות הממשלה כנגד נתניהו. במודל בחירות שכזה, השקר לגבי "החשיבות של המפלגה עם הכי הרבה מנדטים" משחק לידי נתניהו. כך למשל, הצליח נתניהו בימים האחרונים של בחירות 2015, לשכנע אנשים ש"שלטון הימין בסכנה" ולדרבן אותם לנהור אל הקלפי, פן הערבים והשמאלנים יעלוצו.
וכל זאת בניגוד מוחלט לבחירות במודל 2013, אז נתניהו התמודד, פחות או יותר כנגד עצמו, ללא מראית עין של יריב. אף מפלגה לא התקרבה בסקרים לגודלה הצפוי של מפלגת "הליכוד ביתנו".
בבחירות במודל 2013, כולם היו בטוחים שהניצחון מונח בכיסו של נתניהו ועל כן, השקר בדבר חשיבות זהות המפלגה הגדולה שיחק לידי לפיד. נתניהו דימם מנדטים על בסיס שבועי.
אם מנדט נוסף אחד היה עובר אז ללפיד, הרי שהוא זה שהיה מרכיב את הממשלה, למרות שמפלגתו הייתה בפיגור של 11 מנדטים מול הליכוד.
אבל גנץ התעקש על מודל 2015. במקום להרדים את הבחירות, הוא עורר אותן.
בחירות 2019 מתנהלות במודל שמשחק לידי נתניהו.

סיבה שניה – אובדן הקולות של אורלי לוי
אילו האיחוד של גנץ ולפיד לא היה מתרחש, גנץ היה בוודאות מתאחד עם אורלי לוי, אשר התנדנדה אז סביב אחוז החסימה בסקרים. (אפילו היה להם כבר הסכם חתום). אילו האיחוד הזה היה מתממש, גנץ היה זוכה במתנה ב- 2-3 מנדטים יקרים שהיו נודדים מגוש הימין לגוש השמאל.
שכן, מצביעיה של אורלי לוי הם, בחלקם הגדול, מצביעים פוטנציאלים של כחלון, נתניהו, ליברמן ובחלקם הקטן מצביעים פוטנציאלים של מפלגת העבודה.
האיחוד של גנץ ולפיד השאיר את אורלי לוי מחוץ לאיחוד. מחצית ממצביעיה (כ- 2 מנדטים) נדדו בחזרה לכחלון, עמוק בגוש היריב. המחצית השניה תרד לטמיון לכשיתברר שהיא לא תעבור את אחוז החסימה. אובדן של 2-3 מנדטים שהיו יכולים לעשות את ההבדל.

סיבה שלישית – הרוטציה
צריך להודות באמת. אף אחד לא מעוניין ברוטציה הזו חוץ מלפיד.
הפוטנציאל של גנץ לקחת מצביעים מנתניהו ובנט נפגע משמעותית כאשר הצטרף אליו "הסמל מעיתון במחנה". לפיד לא מצליח להעביר קולות מגוש לגוש. ותאמינו לי, הוא ניסה.
הוא כבר שנים עובד על זה, מחזיק טלית בכיס, מפריש חלות, מטנף על שוברים שתיקה, מלהג על "קיצונים משני הצדדים" בלא הועיל. הוא לא תורם במאומה למאמץ המרכזי והוא לקיחת קולות מהגוש של נתניהו. מעבר לתרומתו האפסית, תוסיפו את הרוטציה המטופשת הזו, שאף אחד לא מבין איך תצא לפועל ולמה היא טובה, ותקבלו מצביעים שאולי היו מצביעים לגנץ אבל נרתעו ונשארו לבסוף אצל כחלון, בנט או נתניהו.

סיבה רביעית – הגיוסים התמוהים של גבי אשכנזי וניסנקורן
כל מי שצפה בחדשות בשבוע שעבר נוכח לדעת שגבי אשכנזי הוא מרואיין רע מאוד. עילג, לחוץ, משדר חוסר אמינות. על גבו הוא נושא הררים של הקלטות מחקירתו הפלילית, שכבר עכשיו ממלאות את מהדורות החדשות בכל טוב.
וניסנקורן?
הוא בכלל פיגוע אלקטורלי. מעבר לאישיותו הלא כריזמתית, הקישור שלו אל אחד הגופים השנואים במדינה – ההסתדרות – הוא לא פחות מהרסני. למה הוא שם?

תוצאת תמונה עבור לפיד-גנץ

אמת מטרידה 3 – לנתניהו עדיין יש רוב ברור
הסקרים נעים כמו מטוטלת בזמן האחרון. בשבוע שאחרי פרסום החלטת הפרקליטות נדמה היה לרגע שלגנץ עשוי להיות גוש חוסם.
הרגע הזה חלף.
אם בוחנים את הסקרים, התמונה שעולה היא שלמפלגות שימליצו על נתניהו יש, נכון לעכשיו, רוב ברור.
וצריך להבין, לסקרים קיימת חולשה מובנית שנובעת מריבוי המפלגות שנמצאות על סף אחוז החסימה. אחוז החסימה הוא קשיח. מפלגה שמקבלת קול אחד פחות מה- 3.25% המוגדר בחוק, לא עוברת וכל קולותיה לא נספרים.
הטעות הסטטיסיטית בסקרים עומדת על 3-4% וזה בעצם אומר שכל מפלגה שזוכה בין 2%-4% מהקולות מתנדנדת על הטווח העצום שבין 0 ל- 5 מנדטים. בסקרים של כמה מאות נשאלים, מספיקה תנודה של כמה נשאלים בודדים כדי להציב מפלגה מסוימת מעל או מתחת לקו, ולשנות באופן דרמטי את מסקנות הסקר.
רוב המפלגות המתנדנדות סביב אחוז החסימה הן בצד של נתניהו. כך שכל נפילה של מפלגה שכזו אל מתחת לאחוז החסימה משנה בצורה דרמטית את המצב לטובת גנץ.
אם שתי מפלגות כאלה נופלות מתחת לאחוז החסימה, כפי שקרה בסקרים שנערכו בשבוע שלאחר פרסום החלטת הפרקליטות, לגנץ יכול להיות גוש חוסם.
אם רק מפלגה אחת שכזו נופלת אל מתחת לאחוז החסימה, כפי שרוב הסקרים מנבאים השבוע, אז הרוב חוזר לנתניהו. במצב בו אף אחת מהמפלגות הללו לא נופלת אל מתחת לאחוז החסימה, כפי שקרה בסקר האחרון של ערוץ 10, אז לנתניהו כבר יש קואליציה מוצקה של 64 חברי כנסת ופוטנציאל מבהיל לחמוק ממשפט פלילי.

אם מתעלמים לרגע מהרף המתמטי של אחוז החסימה, והמניפולציות שהוא יכול לבצע על תוצאות הבחירות, מתקבלת תמונה די מבאסת.
מתברר שלמרות השחיתות, החקירות, השקרים, הברית עם הכהניסטים וההסתה, לנתניהו יש עדיין רוב מוצק באוכלוסיה. כדי להתגבר על הרוב הזה, גנץ צריך להעביר כ- 100,000 קולות מצד לצד.
חייבים להודות באמת, הסיכוי למהפך הוא לא גבוה. אני באופן אישי הייתי חותם כרגע, בשתי ידיים, על ניצחון דחוק לנתניהו עם קואליציה שלא תחלץ אותו ממשפט.

אמת מטרידה 4 – נתניהו מוכן לימים המכריעים

שני האירועים המרכזיים של הבחירות – האיחודים (גנץ-לפיד מצד אחד, והכהניסטים מהצד השני), וכתב האישום, עברו וחלפו כמעט ללא השפעה על מצב הקולות. תמונת המצב נותרה יציבה. כלומר, מי שכבר החליט, ספק אם ישנה את דעתו.
השאלה הגדולה שנותרה היא לאן ייטו קולותיהם של אלו שעדיין לא החליטו?
יש בערך 10%-20% כאלה. הם יחליטו רק בימים הספורים שלפני הבחירות – ימי ה"מערב הפרוע" שבהם אסור לפרסם סקרים ומותר להפיץ שקרים לכל עבר.

כמעט בכל מערכת בחירות לאחרונה, התחוללו שינויים דרמטיים בשלושת ימים אלה. ב- 2009, ציפי לבני שדדה את קולות מרצ וזינקה ב-4-5 מנדטים ביחס לסקרים. ב- 2013, לפיד כמעט כבש את ראשות הממשלה ברגע האחרון. ב- 2015, נתניהו היה בין הראשונים שהדגים את כוחו של מנגנון הפייק ניוז. אז הוא התריע מפני כוונתם ה"זדונית" של 20% מאזרחי ישראל לממש את זכותם הדמוקרטית, וחולל מהפך ברגע האחרון.
מה יקרה הפעם?
קשה לי לנבא. אז אני אציע שני תרחישים קיצוניים והפוכים. המציאות תיפול איפשהו בין שני התרחישים הללו.
תרחיש ראשון – מהפך:
המיאוס הגובר מנתניהו מביא לאחוזי הצבעה נמוכים בפריפריה. נפתלי בנט מצליח לבלום את ניסיונות נתניהו להלך אימים על רבני הציונות הדתית. מנגד, בתל אביב וחיפה מתגבשת אווירה דרוכה של מהפך קרב ובא. אחוזי ההצבעה בשיא.
בישובי המשולש, הערבים נוהרים לקלפיות. האימה מפני הכהניסטים מייצרת תכונה מוגברת. לפיד, גנץ ואשכנזי נותנים דחיפה אחרונה בקמפיין אינטנסיבי מדן ועד אילת.
הליכוד מפסיד שני מנדטים, בנט מפסיד אחד, ליברמן ופייגלין לא עוברים את אחוז החסימה. גנץ מצליח לגבש גוש חוסם. מהפך.

תרחיש שני – ממשלת החוק הצרפתי:
אחרי שב- 2015, הדגים נתניהו כיצד שקר אחד, המשוגר ללא בינה עסקית ב"ברודקאסט" לכל עבר, יכול להשפיע, הפעם הוא החליט לשכלל את המנגנון.
כבר כחודשיים לפני הבחירות, החלה יחידת הסייבר המיוחדת שהקים הליכוד במצודת זאב לעבוד לילות כימים כדי לאפיין את התנהגותם של מיליוני ישראלים ברשתות החברתיות. מסרים שונים נשלחו לכל עבר, בניסיון לבדוק איך כל מסר משפיע על כל אחד. האזרחים חולקו למספר קבוצות. ה"שמאלנים" והערבים הוצאו מהמאגר. חבל לבזבז עליהם אנרגיה. גם הליכודניקים ה"שרופים", נמצאים כבר בכיס.
כל שאר האזרחים חולקו ל: "שונאי ערבים", "חרדים מטרור", "חסידי ירושלים" ו"שונאי הסתדרות". לכל קבוצה הוכן, מבעוד מועד, השקר הנכון.
לשונאי הערבים יופצו בימים האחרונים שלפני הבחירות דיווחים "מהימנים" על כוונתו של גנץ למנות את אחמד טיבי ליו"ר ועדת החוץ והביטחון. החרדים מטרור יקבלו ידיעות על הסכמים שגיבשו לפיד וגנץ עם האירופאים (ימ"ש) על הסרת המצור מעל עזה. חסידי ירושלים ידווחו שגנץ ולפיד כבר הסכימו ל"תכנית המאה" של טראמפ, הכוללת את חלוקת ירושלים וויתור על הריבונות בכותל.
לשונאי ההסתדרות כבר הוכן מראש מסר פשוט עם תמונה של ניסנקורן על רקע משרד האוצר.
במקביל, ארגן נתניהו פגישה לילית בהולה עם כל רבני הציונות הדתית. "הפעם זה אמיתי" הוא יאמר להם. "ממשלת הימין בסכנה ממשית", "גנץ הולך לפנות את יהודה ושומרון". "חייבים להתגייס למען הליכוד".
גנץ ולפיד מרגישים עוד בבוקר הבחירות איך הכל מתפרק, אך אין להם כלים להתמודד עם מנגנון ה"טרגוט" של נתניהו.
גוש הימין זוכה לרוב של 68 מנדטים. כחלון לא עובר את אחוז החסימה. הליכוד עם 35 מנדטים מרכיב בקלות קואליציה. ההסכמים הקואליציונים כוללים התחייבות של כל השותפות לתמיכה בחוק הצרפתי עם סעיף רטרואקטיבי שיחול גם על ראש ממשלה מכהן כדי לחלץ את ראש הממשלה מדין.

המציאות תיפול איפהשהו בין שני התרחישים הללו.
שאלה רטורית:
מי לדעתכם מי מוכן יותר לימים הגורליים שלפני הבחירות? מי יותר בעל ניסיון, בעל אמצעים, עם חוש "קילר אינסטינקט" וחסר עכבות מוסריות?

גנץ או נתניהו?

אמת מטרידה 5 – מפלגת "זהות" היא הלהיט החם של הבחירות

למשה פייגלין קיימת תמיכה עקבית בימין עם כמה עשרות אלפי תומכים מתנחלים קיצוניים, שוחרי בית המקדש ושונאי מוסדותיה הדמוקרטיים של המדינה. זו לא ידיעה מרעישה שיש לו כ- 2-3 מנדטים בכיס. אך מהיכן הוא משיג, לפי הסקרים את המנדט הרביעי הנחוץ כדי לעבור את אחוז החסימה?
מתל אביב כמובן.

הסקר האחרון של ערוץ 10 מלמד שבקרב הבוחרים הצעירים פייגלין זוכה לתמיכה (מפתיעה) של מעל 8%.
ולמען האמת זה די מסתדר.
נדרש סוג מסוים של תמימות נערית כדי להתלהב מה"מצע המפורט" של פייגלין – עדות לכנות כוונותיו. זה גם לא פלא, הרי המושג "מצע בחירות" הוא מושג שמתקיים אך ורק בחומרי הלימוד לבגרות באזרחות. במציאות, מצעי בחירות במקרה הטוב משורבטים על גבי איזו מפית, כחמש דקות לפני שעת סגירת הקלפיות (כחול לבן). במקרה הרע הם לא נכתבים כלל (הליכוד).
אין זה פלא, שדווקא הצעירים, קבוצת האזרחים היחידה שבכלל זוכרת שקיים מושג שכזה – "מצע בחירות" (הרי הם רק לאחרונה שיננו את פירושו לקראת בחינת הבגרות), רק קבוצת אזרחים זו יכולה לציין את "קיום מצע כלשהו" כסיבה לגיטימית להצביע למפלגה מסוימת בבחירות.

כמו כן, נדרש סוג מסויים של בוסריות טיפש-עשרית כדי להתלהב מהרעיונות הפופוליסטים של ה"מדינה הליברטריאנית" של פייגלין. מדינה ליברטריאנית, למי שלא מכיר, רואה את תפקידה אך ורק במתן ביטחון לאזרחי המדינה ואכיפת החוק (במקרה המיוחד של פייגלין, הגדרת תפקידה של המדינה הליברטריאנית מתרחב כד להבטיח לפרט גם הגשמה דתית-משיחית).
לפי הראיה הליברטריאנית, כל שאר הנושאים: חינוך, תחבורה, בריאות, רווחה, תרבות, אלו נושאים שיש להפקיד בידי השוק החופשי הידוע באנושיותו ודאגתו לפרט. קהל הבוחרים הצעיר, הצמא לפיתרונות פשוטים מהירים פשוט לא מבין איך לא חשבו על זה קודם…

לבסוף, דרוש סוג מסוים של היעדר פרספקטיבה והיעדר ניסיון חיים, כדי להתעלם מהסכנה המגולמת ממסריו הגלויים של פייגלין (משיחיות, בניית בית המקדש, תמיכה בטרוריסטים יהודיים, סיפוח הגדה המערבית, פרישה מהא"ום, פגיעה במוסדות המדינה, התנגדות לזכויות להט"ב ועוד) ולפטור אותם בכדי: "אהה נו זה לא באמת יקרה".

אה וגם יש את עניין הליגליזציה…

אז נתניהו הולך לעבוד קשה כדי להבטיח את ניצחונו בבחירות. אך, אם המומנטום של פייגלין בקרב הצעירים הסטלנים יימשך, ייתכן שנתניהו לא יצטרך להתאמץ יותר מדי. גוש ה"שמאל" עושה יופי של חרקירי בעצמו.

 

אז אחרי שהצגתי כמה אמיתות שחייבות היו להיאמר, ובנימה פאסימית זו, אני חש צורך להגיד שעדיין לא הכל אבוד.
ארבעת מנהיגי "כחול לבן" עוד יכולים להתעשת ולנצח. אם גנץ יתעורר, יפסיק לנהל קמפיין "ממלכתי", ויפסיק להיות "בני-חותא" שכולם מכירים מהצבא, אז יש עוד סיכוי.
אם הוא יתחיל ליזום, ולתקוף את נתניהו בחזרה, בעוצמה, באכזריות ובערמומיות, במקום להשקיף ממרום גובהו על פריחת הכלניות בעוטף עזה, הוא עוד יכול להעביר את כמות המנדטים הדרושה.
עד כמה שזה יישמע מוזר, האהדה לנתניהו נמצאת בשפל הכי גדול של העשור האחרון.
יש עוד מספיק זמן להזיז את הספינה. אבל כדאי שיתחילו לזוז שם ב"כחול לבן".

 

4 תגובות

4 תגובות לפוסט “חמש אמיתות מטרידות על הבחירות”

  1. דנה UNITED STATESבתאריך 15 מרץ 2019 בשעה 15:21

    איתמר!

    אשכרה הכנתי לעצמי כוס קפה לפני שהתיישבתי לקרוא את הפוסט שלך, כדי להגדיל את ההנאה מהרגע עד כמה שאפשר. 🙂 כתמיד, אתה כותב בצורה זורמת, מעניינת, אינטליגנטית, ולפעמים גם מצחיקה בלי להתאמץ!

    יש רק דבר אחד שלא הבנתי: לפי האקסל הקיצוני שלך בהתחלה, למה אתה משוכנע שפייגלין וכחלון ימליצו בהכרח על נתניהו? ואם לגבי כחלון תגיד שהוא כבר הבטיח את זה לבוחרים שלו (למרות שלדעתי אי-אפשר לסמוך באמת על הבטחה כזאת, כך שזו לא תשובה שתשכנע אותי) – מה הנימוק שלך לגבי פייגלין, שכבר הכריז מפורשות שהוא "לא נמצא בכיס של אף אחד"?

  2. דנה UNITED STATESבתאריך 15 מרץ 2019 בשעה 15:22

    (למה לעזאזל יצא לי בתגובה דגל ארצות הברית, אלוהים יודע… אני לחלוטין פה בארץ, ולא משתמשת בשום פרוקסי…)

  3. admin ISRAELבתאריך 15 מרץ 2019 בשעה 16:18

    אני לא יודע לגבי דגל ארצות הברית. אולי האקרים איראנים פרצו לך למכשיר והתקינו פרוקסי…
    אבל, לגבי כחלון, אני יכול להגיד שכל מצביעיו ה"שמאלנים" כבר נשטו אותו והוא בקושי מתנדנד סביב אחוז החסימה. הוא כבר הכריז שהוא לא יגן יותר על בית המשפט כי זה פגע בו אלקטורלית. אין לו שום סיבה הגיונית להמליץ על גנץ.
    לגבי פייגלין, המתנחל, המשיחי, תומך הטרוריסטים היהודיים, שונא קהילת הלהט"ב, השואף לספח את הגדה המערבית ולהעביר את משרדי הממשלה להר הבית… בואו נחשוב, לאיזו ממשלה הוא יעדיף להיכנס? באיזו ממשלה הוא יוכל לקדם יותר את האג'נדה שלו? ממשלת גנץ-עבודה-מרצ בעלת תמיכה חיצונית של הרשימה המשותפת? או ממשלת נתניהו-בנט-סמוטריץ'-דרעי-ליצמן?

  4. אדיבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 15:11

    פוסט מצוין שנהניתי לקרוא. תודה!

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏