מרץ 29 2019

התרחישים לבחירות 2019 ולמי אצביע?

מאת: בשעה 9:00 נושאים: חברה,כללי,מדיניות חוץ,פוליטיקה

כמו בכל מערכת בחירות, הגיע הזמן לפוסט שבו אני מסביר למי אני מצביע.

כמו תמיד, ההחלטה שלי מסתמכת על כל התסריטים האפשריים לממשלה הבאה. אחרי שהתסריטים האפשריים נבנים, אני מנסה לקבוע איזו הצבעה היא אופטימלית בכל תסריט, מתוך שאלה של מה אני רוצה לקדם.

תוצאת תמונה עבור בחירות 2019
לממשלה הבאה ישנם שלושה תסריטים בעלי סבירות לא זניחה. אני אציג אותם כאן לפי סדר הסבירות שלהם מהגבוהה לנמוכה.

אפשרות א' – ממשלת החוק הצרפתי
זוהי, נכון לעכשיו, ולצערי הרב מאוד, האפשרות הסבירה ביותר כרגע, בפער לא גדול ביחס לאפשרות ב'.
בתסריט הזה מתקיימים שני תנאים:
תנאי ראשון: "גוש הימין" (כלל המפלגות הכוללות את ה"ליכוד", "ישראל ביתנו", "הימין החדש, "הבית היהודי", "זהות" ו"כולנו") זוכים בגוש חוסם של 61-67.
תנאי שני:  גם אם מפחיתים מהספירה את המנדטים של מפלגת כולנו, גוש הימין עדיין זוכה ל- 61 חברי כנסת לפחות.  תנאי זה עשוי להתקיים אפילו במקרה ש"כולנו" עוברת את אחוז החסימה, אך יהיה סביר הרבה יותר במקרה שהיא לא תעבור את אחוז החסימה.
אם מתקיימים שני התנאים לעיל, לא תהיה כל משמעות להישג של כחול לבן בבחירות. אפילו אם ישיגו 40 מנדטים והפער בינם לבין הליכוד יהיה מעל 10 מנדטים, נתניהו עדיין יהיה זה שירכיב את הממשלה. שכן, כל אחת מהמפלגות ב"גוש הימין" תמליץ בוודאות על נתניהו לראשות הממשלה.

בהרכב כזה של הכנסת, תנאי מקדים לפתיחת המשא ומתן הקואליציוני יהיה תמיכה בחילוצו של נתניהו מאימת המשפט הפלילי. הכותרת שנתתי לאפשרות זו היא "ממשלת החוק הצרפתי" אך זה לאו דווקא יהיה האמצעי שבו יבחר נתניהו. בהחלט ייתכן שנתניהו יבחר לחייב את הקואליציה לתמוך דווקא בשימור חסינותו כחלופה לחוק הצרפתי. התוצאה תהיה זהה. נתניהו יחמוק ממשפט פלילי. חורבן למערכות אכיפת החוק ולעיקרון השוויון בפני החוק.
שומרי הסף יבינו שאין שום תכלית לעבודתם. לוחמי השחיתות יאבדו את המוטיבציה להגן על כספי הציבור. חוקרי משטרה יעדיפו להימנע מעימותים עם בעלי שררה. פרקליטים בכירים יחשבו פעמיים לפני שיחקרו לעומק מנהיגים פוליטיים. כולם יפנימו את המסר ששמירה על הקופה הציבורית לא זוכה להערכת הציבור, ולכן לא שווה את המאמץ והסיכונים הכרוכים בה. פוליטיקאים יבינו היטב שאין מי ששומר על הקופה, השחיתות הציבורית תזנק לרמות חסרות תקדים ותביא לפגיעה קשה ואסטרטגית בכלכלה הישראלית.

תוצאת תמונה עבור חוק הלאום

בשאר הזירות, הממשלה תמשיך לקיים, ביתר עוצמה וקיצוניות את מדיניות הממשלה הקודמת. התהליך המדיני ימשיך להיות תקוע, ויווצר פוטנציאל רחב לעימות אלים בגדה לאחר סיום עידן אבו מאזן.
מאזן ההרתעה עם חמאס ימשיך להישחק. פרקי הזמן בין סבבי האלימות ימשיכו להתקצר. סבבי האלימות יהפכו לאלימים יותר.
הגדה לא תסופח.
חוקים גזעניים ימשיכו להיחקק.
בג"ץ יחטוף משני כיוונים – מצד אחד, חוק פסקת ההתגברות הכללית, שיחוקק ביוזמת הימין החדש ובתמיכת כחלון, יאפשר לכנסת לבטל את פסיקות בג"ץ. מצד שני, תימשך המגמה של מינוי שופטים "חלשים" ו"צייתנים" אשר יישרו קו עם מדיניות הממשלה.
בממשלה שכזו כל צירופי המילים הבאים אפשריים בהחלט. כדאי להתרגל מראש:
"שרת החינוך מירי רגב", "שר החינוך בצלאל סמוטריץ'", "חבר הועדה למינוי שופטים איתמר בן גביר", "השר לביטחון פנים דודי אמסלם", "שר התרבות דוד ביטן", "שר הביטחון נפתלי בנט".

אפשרות ב' – ממשלת נתניהו הזמנית
אפשרות זו דומה מאוד לאפשרות הראשונה פרט להבדל אחד קטן אך מהותי. בתרחיש שכזה, "גוש הימין" אכן זוכה ל-61 מנדטים ומעלה. אך, ללא "כולנו" גודלו של הגוש נופל אל מתחת ל- 60 מנדטים כלומר – לנתניהו אין ממשלה ללא כחלון.
זהו הבדל משמעותי, שכן כחלון כבר הודיע כמה וכמה פעמים שלא יתמוך בהמשך כהונה של ראש ממשלה תחת משפט פלילי. אני לא פוסל את האפשרות שהוא יחזור בו מההתחייבות הזו, אך לדעתי זה פחות סביר.
אם אפשרת זו תתממש, לממשלה תהיה מאפיינים מאוד דומים ל"ממשלת החוק הצרפתי", פרט להבדל אחד. בתוך כשנה, לאחר הכרעת היועמ"ש בשימוע על הגשת כתב אישום נגד נתניהו, הממשלה תיפול.
את המשך השתלשלות העניינים יהיה מאוד קשה לחזות. האם נתניהו יתפטר מהכנסת? (כנראה שלא) האם יקדים את הבחירות ויתמודד בשנית? (בהחלט אפשרי) האם בליכוד ייערכו פריימריז מוקדמים לקביעת היורש של נתניהו, אשר ירכיב ממשלה חדשה ללא בחירות? (גם אפשרי). אם נתניהו יוחלף על ידי ח"כ אחר מן הליכוד האם תיפתח הדלת לממשלת אחדות עם כחול-לבן או אפילו עם העבודה? (בהחלט)
תרחיש "ממשלת נתניהו הזמנית" הוא תרחיש מבאס אך רע הרבה פחות מאשר האפשרות הראשונה. נכון לעכשיו, ולנוכח התמונה העגומה העולה מהסקרים, הייתי חותם עליו בשתי ידיים.

אפשרות ג' – "גוש הימין" מפסיד
זוהי האפשרות הכי פחות סבירה בעיניי, אך היא המעניינת והאופטימית מכולן. שימו לב, שהכותרת שנתתי לה היא לא: "ממשלת גנץ-לפיד" או משהו בסגנון. כי המצב יהיה הרבה יותר מורכב.
בתרחיש הזה ל"גוש הימין" יהיו 60 מנדטים ומטה. נתניהו לא יוכל להרכיב ממשלה.
האם זה אומר שגנץ יוכל להרכיב ממשלה?
לא בטוח.
המפלגות הערביות, עדיין מצויות למרבית הבושה, מחוץ למשחק הקואליציוני. גנץ ולפיד לא יצרפו אותם לממשלה. כדי להקים קואליציה, גנץ יצטרך לצרף כ- 12-13 מנדטים מ"גוש הימין".
את מי הוא יצרף?
הליכוד בראשות נתניהו מחוץ לתמונה. נתניהו לא ירפה את אחיזתו מראשות הליכוד ולא יתפטר מהכנסת.
כחלון כנראה ייעתר. אולי גם פייגלין, אולי גם ליברמן אבל אפילו שלושתם יחד, עלולים שלא להספיק כדי לספור ל-61. גנץ יצטרך לצרף גם את החרדים. אבל, האם החרדים יצטרפו לממשלה שבראשה יעמוד יאיר לפיד (זוכרים את הרוטציה?). האם מרצ תסכים להיות חלק מקואליציה שכזו?
האפשרות שגנץ לא יצליח להרכיב ממשלה גם בתרחיש כזה היא סבירה לחלוטין. ואם גם גנץ וגם נתניהו לא יצליחו להרכיב ממשלה, נוכל לזכות לתענוג של מערכת בחירות נוספת בתוך 60 יום.
ונחשו מי יזכה בזכות כך לעוד כמה חודשים בתפקיד ראש הממשלה?

גם אם גנץ יצליח להרכיב ממשלה, היא ככל הנראה תתפרק במהרה. אך, גם אם תתפרק זה לא אומר שהיא תיפול. שכן, היא תוכל להמשיך לתפקד כ"ממשלת מיעוט" (עם מרצ והעבודה), ובתמיכה חיצונית של המפלגות הערביות (כפי שעשה רבין ב- 95).
ממשלה כזו אולי תחזיק מעמד כמה חודשים אבל בחברה הגזענית שלנו, הקריירה הפוליטית של גנץ ולפיד תתקצר משמעותית. רק נסו לדמיין את גל הגזענות העכור שיעלה אם הממשלה תמשיך להתקיים "בתמיכת הערבים".
אל כל הסיבוכים וההסתעפויות הללו יש להוסיף משתנה מאוד חשוב – נתניהו.
בתום שנה תתקבל ההכרעה בשימוע, וכתב אישום יוגש. האם הליכוד יבחר במישהו אחר תחת נתניהו? אם כן, זה פותח את הדלת לממשלת אחדות עם גנץ ואם לא, נתניהו ינסה לחתור תחת גנץ ולפרק את מפלגת כחול לבן כדי שחלקים ממנה יצטרפו לממשלה בראשותו.
האפשרות הזו מכילה כל כך הרבה תתי-תרחישים והסתעפויות שאין כל דרך לחזות מה יהיה. הדבר היחידי שאני יכול להגיד הוא שהיא טובה בהרבה משתי האפשרויות הקודמות ושהיא תביא כמעט בוודאות לסילוקו של נתניהו מהזירה הציבורית ואתחול מחדש של כל המערכת הפוליטית בישראל.

כעת, לפני שאני מגיע לתשובה לשאלה "למי אצביע?" חשוב לי להציג עוד כמה אבחנות:

  1. מה יהיה עם ל"כחול-לבן"?
    במקרה שיתממשו אפשרויות א' או ב', סביר מאוד שמפלגת כחול לבן תתפרק לרסיסים. הרי למפלגה הזו אין אידיאולוגיה או תלכיד אנושי משותף. אין שום קשר בין צבי האוזר, מיוזמי חוק הלאום לעופר שלח. או בין בוגי יעלון ליאיר לפיד. ברגע שתתפוגג האפשרות לזכות בשלטון, לא תיוותר סיבה להמשך קיומו של הפרויקט הזה. תחילה, לפיד ונציגיו יפרשו, לאחר מכן, יעלון וחבריו. גנץ יישאר בסוף עם השאריות. צבי האוזר, יועז הנדל ושלל חברי כנסת אלמונים שאנחנו עדיין לא מכירים, עשויים לחבור לנתניהו בתמורה לכמה הצעות מפתות. קול שהולך לכחול-לבן עלול לבסוף ליפול לכיס של נתניהו.
  2. מה יהיה עם גנץ ואשכנזי? אם יתממשו אפשרויות א' וב' אני צופה שהם כלל לא יישארו בזירה. כבר היום נדמה שהם סובלים מכל רגע, ומתחרטים על היום שהסכימו להצטרף לפוליטיקה. נניח שלא יזכו בבחירות, אתם יכולים לדמיין את גנץ כיו"ר האופוזיציה? את אשכנזי כמספר 4 במפלגת אופוזיציה? שני רמטכ"לים לשעבר בתפקידים משמימים וחסרי השפעה בזירה שבה טיפוסים כמו יריב לוין או זאב אלקין גוברים עליהם בכל מאבק או ויכוח? לדעתי הם יפרשו.
  3. מה יהיה עם גבאי? מפלגת העבודה, בתסריט הטוב ביותר, תזכה בכ-12 מנדטים. ככל הנראה היא תיפול מתחת לכך. כזכור, ההישג השלילי ביותר של מפלגת העבודה אי פעם היה 13 מנדטים (2009). כלומר, גם התחזית האופטימית ביותר שלה ל- 2019, נמוכה יותר מההישג השלילי ביותר בהיסטוריה שלה.
    אם נוסיף למשוואה את המסורת ארוכת השנים של מפלגת העבודה, להתיז את ראשו של כל יו"ר שלא הביא שלטון, הרי שמתקבלת מסקנה חד משמעית – אבי גבאי לא שם כדי להישאר. במקרה הטוב הוא יפרוש לאחר הבחירות, במקרה הפחות טוב הוא יודח כעבור כמה חודשים בפריימריז.

אז למי אצביע?
המטרה החשובה ביותר בעיני היא להפיל את נתניהו. יש כאלו שאולי יטענו, ש"לא צריך לבחור את מי לא" אלא "את מי כן". אבל, לצערי הרב, נתניהו מהווה היום את האיום הקיומי הגדול ביותר על הדמוקרטיה והחברה הישראלית מאז מלחמת יום כיפור. נתניהו במצבו הנוכחי, לקראת משפט פלילי באישומי שוחד מרמה והפרת אמונים, איבד כל רסן ועכבה מוסרית. הדרך היחידה שלו להישאר אדם חופשי היא לשמור על שלטונו. וכדי לשמור על שלטונו הוא יחריב את הדמוקרטיה הישראלית, יקריב חיי חיילים, יפגע בכלכלה, יפורר את החברה וירסק את שלטון החוק בישראל. אל האג'נדה ההרסנית שלו מצטרפת יכולת פוליטית חסרת תקדים. הוא הפוליטיקאי המוכשר ביותר בישראל. בפער עצום מהאחרים. היכולת שלו לתמרן פוליטיקאים מתחרים היא מרשימה. הרטוריקה שלו סוחפת והקמפיינים הפוליטיים שלו קרובים לשלמות.
כל מי שיבוא במקומו, נכון לעכשיו, יהיה בהכרח עדיף. כך למשל, נפתלי בנט אולי קיצוני יותר וילדותי יותר אבל כישוריו הפוליטיים רעים בהרבה. לכן, היכולת שלו לייצר נזק מוגבלת יותר.
גם גנץ, וכמובן לפיד, רחוקים מלהיות מועמדים מצוינים בעיני לראשות ממשלה. אך, הם עדיפים הרבה יותר מנתניהו, המהווה סכנה ברורה ומיידית לישראל.

אז המטרה (או הסכנה) המרכזית ברורה. לכן, כל מי שימליץ על נתניהו לראשות הממשלה או אפילו יסכים לשבת עמו בממשלה הוא אופציה פסולה בעיני. לכן, נותרו רק כחול-לבן, העבודה ומרצ כאופציות אפשריות.
מפלגת כחול-לבן צפויה להתפרק לרסיסים אם יתממשו אפשרויות א' או ב' הסבירות ביותר. היא תהפוך לצבר של 3 מפלגות – "יש עתיד" של לפיד, "תלם" של יעלון-האוזר והנדל, ו"חוסן לישראל" של בני גנץ – אוסף מוזר ואקלקטי של אנשים לא מוכרים.
הצבעה לכחול לבן לא תזיק למטרתי במקרה שתתממש אפשרות ג'. אך, במקרה הסביר יותר, שאפשרויות א' או ב' יתממשו, הקול שלי עשוי לתרום לבחירתם של כל מיני "חתולים בשק", שלבסוף עלולים להתגלגל לממשלת נתניהו לאחר הפיצול הצפוי של כחול-לבן.
אם אפשרות ג' אכן תתממש אז הצבעה למרצ או לעבודה תהיה אפקטיבית באותה המידה, שכן מפלגות אלה יהוו חלק מהגוש החוסם כנגד נתניהו.
מפלגת כחול-לבן בעצם נופלת כאופציה רלוונטית עבורי.
זה משאיר את מרצ והעבודה.
מרצ בעיניי היא מפלגה חסרת תוחלת שאין לה זכות קיום. מאז 2009 היא עוברת בקושי את אחוז החסימה, חיה מקמפיין "גוועלד" אחד לאחר. שורדת רק בזכות תחינה של הרגע האחרון לקהל מצביעה שלא ינטשו פן היא תימחה מעל פני האדמה. מפלגת מרצ לא לומדת. חוזרת על אותן טעויות שוב ושוב. מציבה את אותם מועמדים שוב ושוב. פונה לאותם קהלים. אפס למידה, אפס דינאמיות. אפס רצון לחולל שינוי.
מרצ היא המפלגה שעשתה הכי פחות למען מהפך שלטוני מכל מפלגות האופוזיציה (כולל יאיר לפיד).
בעיניי, אין לה זכות קיום. עדיף שתתפרק ושיקום גוף אחר, חלופי תחתיה. כזה שיפנה לקהלים אחרים, בפריפריה, ביישובים הערביים. כזה שלפחות ינסה לעשות שינוי.
אלא שנפילה של מרצ מתחת לאחוז החסימה הפעם, ככל הנראה, תבטיח את התממשות אפשרות א' הנוראית מכולן. עד כמה שהייתי שמח לתת למרצ ליפול, הפעם המחיר גבוה מדי. התוצאה האופטימלית מבחינתי היא שתקבל קול אחד בלבד מעבר לאחוז החסימה. לכן, אם כל מי שהצביע למרצ בפעם הקודמת ימשיך להצביע לה, זה יספיק כדי להבטיח זאת. מי שכמוני, לא הצביע למרצ בעבר, שלא יצביע לה גם הפעם.

אז נשארתי עם מפלגת העבודה. לא אפשרות מלהיבה, אבל הטובה ביותר האפשרית. משרתת את מטרת העל בכל אחד משלושת התרחישים.

אז לאבי גבאי???

אבי גבאי הוא בעיניי פוליטיקאי כושל בעל שיקול דעת לקוי. הוא לא ראוי לקול שלי. שאר מועמדי מפלגת העבודה ראויים הרבה יותר. ההערכה שלי, לפיה גבאי יפרוש או יודח לאחר הבחירות מקלה עלי מאוד את הבחירה. בהיעדר אפשרות טובה יותר, אני אצביע עבודה.

*הערה חשובה*
קיבלתי תגובות חוזרות מכמה מקורות שטוענים שבעצם לפי הניתוח שלי דווקא מתבקש להצביע לכחלון או למרצ. אני מניח שהכוונה היא כדי להציל אותם מאימת אחוז החסימה.
אז לגבי מרצ, העליתי את הסוגיה בפוסט. ועד כמה שאני חושב שהגוף הזה מיותר, ראוי להנשים אותו בפעם האחרונה, וגם הצעתי פיתרון האומר שאם אלה שהצביעו מרצ בפעם הקודמת ימשיכו להצביע לה אז זה יספיק כדי להשאיר אותה מעל הרף.
לגבי כחלון, הסוגיה מורכבת קצת יותר. אני מניח שהטיעון הגיע מתוך ההתבוננות באפשרות ב' העדיפה על אפשרות א'. והצורך בלהציל את כחלון מנפילה אל מתחת לאחוז החסימה.
אני חושב שמי שהסיק מדבריי שראוי להצביע לכחלון קפץ רחוק מדי.
כמובן שהצבעה לכחלון עדיפה על הצבעה לליכוד, ליברמן בנט, פייגלין וכו. ואם אתם מכירים מתלבט שחושב להצביע להם אך יהיה מוכן להתפשר על כחלון אז זה בהחלט יהיה מבורך.
אבל אם מדובר במתלבט השוקל להצביע לגוש הנגדי, כחלון הוא כמובן לא אופציה טובה. בואו נבחן כמה תסריטים:
אם אחרי ההצבעה של אותו מתלבט לכחלון, הוא עדיין לא עובר את אחוז החסימה, הרי שקול שהיה יכול להגדיל את העבודה, מרצ או כחול-לבן הלך לאיבוד וזה כמובן לא כדאי.
אם כחלון היה עובר את אחוז החסימה גם ללא הקול הזה, הרי שסתם הגדלנו את גוש הימין על חשבוננו מבלי לקדם את אפשרות ב' על פני א'.
אם הקול הזה הוא בדיוק מה שיעלה את כחלון מעבר לאחוז החסימה אז אולי יש על מה לדבר. כדי שזה ישתלם צריכים להתרחש צירופי נסיבות מאוד ספציפיים – מצב שבו אם כחלון לא עובר את אחוז החסימה, גוש הימין זוכה ל- 61 מנדטים (ללא כחלון שנותר בחוץ), אך אם כחלון כן עובר, גוש הימין זוכה ל- 63 (עם 4 מנדטים של כחלון). ההסתברות לסיטואציה כזו היא מאוד קטנה ולא סבירה. בהחלט לא מצדיקה הצבעה לגוש הנגדי.

22 תגובות

22 תגובות לפוסט “התרחישים לבחירות 2019 ולמי אצביע?”

  1. דנה ISRAELבתאריך 29 מרץ 2019 בשעה 10:10

    כמו תמיד, מעניין ומרתק.

    במהלך הקריאה קצת חשבתי שאתה הולך להפתיע ולהמליץ להצביע לכחלון. הרי אתה עצמך אומר שאפשרות ג' היא הכי פחות סבירה, ושהיית חותם על אפשרות ב' בשתי ידיים. אבל כדי שאפשרות ב' תתגשם, כחלון צריך לעבור את אחוז החסימה.

    לדעתי, מכל מה שכתבת, הרבה יותר הגיוני שתצביע לכחלון או למרצ. אני לא חושבת שהצבעה לעבודה משרתת אף אחד מהאינטרסים שציינת כאן.

  2. ליאת ISRAELבתאריך 29 מרץ 2019 בשעה 12:56

    מעניין מאוד, ניתוח לא רע בכלל. אני חולקת על 2 סעיפים: 1. נפתלי בנט כן מסוכן לטעמי יותר ממה שמצויין לעיל. 2. ממש לא מסכימה עם הטענה שמרצ אין לה זכות קיום. זוהי מפלגה שמוכיחה שוב ושוב שטובת האזרחים לנגד עיניה, שיש לייצר יותר שוויוניות אם זה בין ערבים ויהודים, נשים וגברים, פריפריה ומרכז, קשישים וכו'..מפלגה שלא פוחדת לחתור לשלום ולהיות אלטרנטיבה שמאלית אמיתית. אני בפריפריה ומעריכה מאוד את פועלה של מרצ, ולא סבורה לרגע אחד שהיא רק מפלגה של תל-אביבים כפי שאוהבים לומר עליה. כמו כן, מרץ לא "מגרדת" את אחוז החסימה, יש לה קהל מצביעים יציב של לפחות 5 מנדטים, ולפחות מבחינתי היא המפלגה שמייצגת את דיעותי בצורה המלאה ביותר וזאת, גם אם אינה מושלמת וגם אם אינני מסכימה תמיד לכל דבר ודבר שהיא עושה (מסכימה ב-90% לפחות). יש לעבודה נבחרת מעולה של מועמדים ואני חושבת שהיא מפלגה עם עבודה פרלמנטרית יוצאת מן הכלל, אך מבחינה מדינית אני באופן אישי יותר מרצ.

  3. בר ISRAELבתאריך 29 מרץ 2019 בשעה 13:06

    פוסט מעניין מאוד.
    הערה קטנה: אחרי שכתבת "המפלגות הערביות, עדיין מצויות למרבית הבושה, מחוץ למשחק הקואליציוני.", היה מעניין אם היית מתייחס לפחות במשפט אחד לאפשרות להצביע לאחת המפלגות הערביות, מדוע זו אפילו לא אופציה מבחינתך?

  4. admin ISRAELבתאריך 29 מרץ 2019 בשעה 13:19

    בתגובה לדנה: אני לא בדיוק מבין איך נראה לך הגיוני שהצבעה לכחלון משרתת משהו? נכון שתרחיש ב' עדיף על תרחיש א' אבל הצבעה לכחלון לא מקדמת את ההיתכנות של תרחיש ב' על חשבון תרחיש א' אלא מקדמת באופן שווה את תרחישים א' וב' על חשבון תרחיש ג'.
    אם את מתכונת אולי שהמוטיבציה היא שכחלון יעבור את אחוז החסימה אז זה גם לא מסתדר:
    הרי אם אמליץ על כחלון ונניח שרבים יעשו כמוני הרי שאני רק אביא לכך שקולות יעברו אל "גוש הימין" וייגרעו מהגוש שכנגד.
    אם כבר להצביע כדי לחלץ מפלגה מאימת אחוז החסימה אז הייתי ממליץ על בל"ד אבל שוב יש אופציות טובות.

    הבחירה בעבודה היא מתוך אלימינציה. אני לא מבין למה את מסיקה שההצבעה למרצ עדיפה

  5. admin ISRAELבתאריך 29 מרץ 2019 בשעה 13:33

    בתגובה לליאת
    כדי שמפלגה תהיה אפקטיבית היא צריכה לחתור להשפעה. עד כמה שאני מסמפט את מרצ ומטרותיה המוצהרות, המציאות בשטח מראה שההשפעה שלה הייתה אפסית. וזה לא רק בגלל שהיא לא הייתה שותפה באף קואליציה מאז ברק, אלא בגלל שהיא לא מנסה לצבור עוד עוצמה או עוד תמיכה. היא ממשיכה לפנות שוב ושוב לאותם קהלים. משהו במנגנונים הפנימיים של המפלגה הזו דואג לשמר בעמדות השפעה את אותה קבצה של אנשים. והם נהנים מה- 3-5 מנדטים שלהם חיים בסבבה עם זה. כל זאת בזמן שהמדינה קורסת.
    כשאני שומע את תמר זנדברג או זהבה גלאון האינסטינקט הראשון שלי הוא פיהוק.
    מפלגת כחול לבן עם כל הביקורת שיש לי עליה ועם כל צעדיה הלא מדוייקים, לפחות מנסה להביא קולות מהליכוד, מכחלון מליברמן.
    הדור הצעיר של מפלגת העבודה שינה את האג'נדה שלה ומדבר על נושאים כלליים שמעלם לא דיברו עליהם – ריכוזיות, כספים קאליציוניים, שקיפות.
    ומרצ? תקועה בשנות התשעים עם ה"כיבוש, כיבוש כיבוש" שלה. לא שזה לא חשוב. ולא שזה לא נכון. אבל זה לא עוזר.

  6. admin ISRAELבתאריך 29 מרץ 2019 בשעה 13:38

    בתגובה לבר
    חלק מהאשמה על כך שהמפלגות הערביות לא משתתפות במשחק הפוליטי ופסולות מלהשתתף בקואליציה נמצאת אצלם.
    אם הפוליטיקאים שלהם ימתנו במעט המסרים, אפשר יהיה להביא לאיחוד של הקהלים של חדש ומרצ ובכך "להלבין" כמה מנדטים.
    הצבעה למשותפת לא רלוונטית, נכון הם חלק מהגוש אבל יש עוד 3 מפלגות ציוניות אחרות שנמצאות שם. בתרחשי ג' הצבעה למשותפת במקום עבודה, מרצ או כחול לבן רק תקשה על גנץ להקים ממשלה שיאלץ להביא עוד מנדטים מהצד השני כדי לספור ל- 61.
    לגבי בל"ד, מה לי וללאומנות פלסטינית?

  7. דנה ISRAELבתאריך 29 מרץ 2019 בשעה 14:01

    היי שוב,

    לגבי כחלון – ההיגיון שחשבתי שינחה אותך הוא שאם התרחיש השלישי הוא כמעט בלתי אפשרי, עדיף לדאוג לכך שלפחות בתרחיש השני אנשים רבים יצביעו לכחלון. עדיין לא הבנתי למה זה לא הגיוני (בהתאם למה שאתה עצמך כתבת) – אבל אתה יכול פשוט להסביר לי הערב.

    לגבי מרצ – לפי הניתוח שלך, היות שקיים סיכון שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה לעומת סיכון הרבה פחות קטן לכך לעבודה – והיות שאם מרצ תעבור את אחוז החסימה, אין שום סיכוי לכך שהתרחיש השלישי יתגשם – לפיכך נראה לי הגיוני יותר לפי הניתוח שלך להצביע למרצ ולא לעבודה. איך זה לא נכון?

  8. דובי CANADAבתאריך 29 מרץ 2019 בשעה 17:01

    הזוי שלא תצביעו לכחלון רק בגלל שהוא מזרחי
    פשוט הזוי כי הבנאדם כן עשה דברים וניסה לשנות הרבה יותר מאחרים בממשלה מהצד השמאלי

  9. admin ISRAELבתאריך 29 מרץ 2019 בשעה 17:04

    "לא להצביע לכחלון רק כי הוא מזרחי?"
    מאיפה הבאת את החלק השני של המשפט?

  10. הגר ISRAELבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 9:53

    כמה נקודות ושאלות-
    – אם ביבי מעביר את החוק הצרפתי- האם זה רטרואקטיבי? לדעתי בפרשות אשר הוגשו בהן כתבי אישום- החוק הצרפתי לא חל עליהן. כלומר הוא עדיין יועמד לדין בפרשות 1000, 2000, ו4000. החוק יציל אותו מפרשת הצוללות בינתיים. למרות שאם יתגלו פרטים חדשיים בהמשך, ופגיעה בבטחון המדינה ובגידה יהיו על הפרק— קשה לי להאמין שנציגי הימין יתנו לו להתחמק. אולי אפילו הליכוד סוף סוף יתנער ממנו.
    – אם כחול לבן מקבלים עשרה מנדטים יותר, סביר שהנשיא יטיל את הקמת הממשלה על גנץ קודם. סביר מאד שגנץ יצליח לנהל משא ומתן עם הימין החדש, כולנו, חרות, וכו כדי לצרף אותם בלי לצרף את הדתיים (בהנחה שחרות היא עדיין עם המסיכה החילונית/ ליברלית שלה)
    – אם כחול לבן מובילה בעשרה מנדטים ווהנשיא מטיל על ביבי את הקמת הממשלה בכל זאת- ביבי מגיע למשא ומתן חלש וללא יכולת להעמיד תנאים מקדימים כמו החוק הצרפתי. בנט וכחלון מתים כבר להעיף אותו אבל מחכים לרגע הנכון כך שלא ירשם בהיסטוריה שלהם שהם הפילו ממשלת ימין. סביר יותר שיסכימו להיכנס לממשלה עם ביבי אבל יסרבו לקידום החוק הצרפתי. כך שנחזור לתרחיש ב׳. הסתייגות- בנט כל כך לחוץ לקבל את שר הבטחון שייתכן שימכור את סבתא שלו בשביל זה.
    קשה להישאר אופטימיים בימים אלו, אבל קשה לי להאמין שמפלגות הימין יתנו יד לחוק הצרפתי אם תהיה להן אופציה להימנע מכל. כך שחשוב כן לחזק את כחול לבן , אך כל קול לגוש השמאל הוא חשוב.

  11. admin ISRAELבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 11:05

    סעיפי ה"חוק הצרפתי" ייקבעו בכנסת ובוועדות. אם יהיה בו סעיף רטרואקטיבי אז הוא יחול גם אחורה על נתניהו. זוהי, ללא ספק, הכוונה. הרי מה הטעם בחוק צרפתי אם נתניהו עדיין הולך לכלא?
    כמובן שישנם תרחישים שבהם גם הימין לא יאפשר לנתניהו לחמוק מאימת הדין, אבל אני מציע שלא לסמוך יותר מדי על החבורה המפוקפקת הזו. הרבה יותר סביר שהם ימשיכו לפעול כנגד הדמוקרטיה, כפי שהם בעצמם טוענים שיעשו.
    אגב, לדעתי האפשרות הסבירה יותר היא חזרתו של "חוק החסינות" שיכפה רוב אקטיבי של 61 חברי כנסת כדי להסיר חסינות של ראש ממשלה.
    לגבי חשיבות הפער בין כחול-לבן לליכוד. כתבתי על כך במפורט בפוסט הקודם:
    http://sonoflaser.com/?p=690
    ואפילו הצגתי תרחישי קיצון. אם "גוש הימין" זוכה ל- 61 מנדטים זה סוף הסיפור מבחינת גנץ. נתניהו ירכיב את הממשלה. החשש מ"ממשלת שמאל" הוא עניין כל כך מהותי באתוס של הגוש האנטי-ליברלי שכל מי שיישב עם גנץ בזמן שהייתה אפשרות ל"ממשלת ימין" ייחשב כבוגד ומוקצה. חבל שנשהה באשליות הללו. הדיבורים על "המפלגה הגדולה ביותר" משרתים את כחול לבן שמעוניינת לשתות קולות מהעבודה, אך בעיקר את נתניהו, כדי שיוכל לצאת בקמפיין "גוועלד" בסגנון "השמאלנים נוהרים" כדי לעודד הצבעה בפריפריה. חבל ליפול בפח הזה.

  12. דניאל ISRAELבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 17:07

    תרחיש ג' מניח שגנץ מקבל הזדמנות להרכיב ממשלה, מה שייקרה (לפי נשיא המדינה) רק במידה והוא ראש המפלגה הגדולה ביותר. הסקרים מנבאים היום פער קטן, יותר קטן מאשר ההפרש בין סקרים לתוצאות אמת בבחירות קודמות, לכן יש היגיון גם להצביע לכחול לבן. גם אם בדרך נס גוש השמאל יהיה הגדול אבל הליכוד המפלגה הגדולה זה לא שווה הרבה.
    נניח שגוש הימין גדול יותר אבל גנץ מקבל הזדמנות להרכיב ממשלה, מה ההסתברות לדעתך שכחלון / ליברמן / החרדים יערקו ממחנה הימין ויסכימו להיכנס איתו לקואליציה?

  13. עמוס UNITED STATESבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 18:12

    מאמר אומלל, לא בגלל שכל מה שנאמר בו נכון חד ומציאותי, אלה בגלל שהוא משאיר את הקורא השמאל מרכז מדוכדך וחסר אפיקי פעולה אפקטיביים. וזה מבחינתי בידיוק מה שנתניהו רוצה.

  14. admin ISRAELבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 18:32

    בתגובה לדניאל:
    יש להכיר במציאות – גודל המפלגה לא חשוב! רק מפת הגושים חשובה. גנץ לא יזכה להקים ממשלה אם לא ישיג יותר ממליצים. אם "גוש הימין" יהיה גדול יותר, נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה בלי קשר להפרש בין כחול-לבן לליכוד.
    כל מי שאומר לך אחרת משקר.
    מי שמרוויח הכי הרבה מהשקר הזה הוא דווקא נתניהו.
    הסברתי על כך בפירוט בפוסט קודם:
    http://sonoflaser.com/?p=690

  15. admin ISRAELבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 18:35

    בתגובה לעמוס: לדעתי חשוב להגיד את האמת, גם היא מאמללת או מדכאת, כדי שאנשים יפעלו נכון במסגרת היכולות שלהם.
    אנשים, בעיקר בגוש שלנו, חיים במציאות אלטרנטיבית תחת השקר בדבר האפשרות ל"ניצחון" ללא גוש חוסם.
    זה משרת את נתניהו בעיקר. ואת זה חשוב להפסיק.

    ויש אפיקי פעולה – להצביע ולשכנע אנשים בסביבה שלך להצביע נכון.

  16. עידן FINLANDבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 19:32

    אחלה ניתוח – יש לי כמה בעיות.
    ראשית, הנתונים והמסקנות מתבססים על סקרים בעייתיים. לא הגיוני לדעתי לשאוב מסקנות מסקרים עם מדגם של 500-1000 איש, שבמקרה הטוב מהווים 0.025% מהאוכלוסייה שתצביע.
    שנית, הניתוח הוא סטטיסטי נטו, אבל חסרה לי פה קצת תורת המשחקים. קח בחשבון שאנשים נוספים עושים שיקולים דומים (בעיניי הבחירות האלה הן נטו "נתניהו או לא'), ואולי סטטיסטית זה נכון לאדם הבודד להצביע נניח לבודה, אבל כשמדובר במשחק – הרי שבחירה בכחול-לבן משמעותית יותר.

    בכל אופן, ובהיבט אישי, הנה האסטרטגיה שלי – לאחר פרסום הסקר האחרון, לקחת ממוצע של סקרים מאמצע מרץ (שרירותי). אם הפרש המנדטים הממוצע בין הליכוד לכחול לבן הוא לפחות 5 מושבים לטובת כחול לבן, כנראה שאצביע לעבודה, מתוך כוונה לחזק את השותפים הטבעיים של כחול-לבן. אחרת, אצביע כחול לבן.

  17. אלון ITALYבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 19:35

    לפי הניתוח שלך, הצבעה למרצ dominating הצבעה לעבודה, מפני שהעבודה בכל מקרה עוברת את אחוז החסימה. כך שהצבעה לעבודה לא מעלה את הסבירות לתרחיש ג', אך מעלה את הסבירות לתרחיש א' או ב' (מפני שהעבודה בכל מקרה עוברת, ולא ברור אם מרצ עוברת).

  18. ליאת ISRAELבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 20:33

    סליחה שאני שוב מעלה את הנושא של מרצ. לא מבינה למה אתה טוען שזו מפלגה שאינה חותרת להשפעה. לצערנו השפעה היא בעיקר מהממשלה ולא כל כך מהאופוזיציה. אנחנו יודעים שהממשלות הן ממשלות ימין, מי היה מזמין את מרצ לשם? ולמה שתלך לממשלה כזו לו היו מזמינים… מרצ עושה ככל שהיא יכולה מספסל האופוזיציה, הקהל נוטה ימינה ואולי בגלל זה לא מצטרפים ואולי בגלל שמפמפמים להם ששמאל = בוגדים ויש מספיק אנשים מטופשים כאן שלא חושבים בשביל עצמם.. לאור החשכה שיורדת עלינו עם כל מפלגות הימין, הדתיים והליכוד שנהיים יותר חשוכים מליברלים, מרצ היא אלטרנטיבת שמאל אמיתית. יש לה זכות קיום גם אם לפעמים ישנם פרסונות קצת פחות אטרקטיביות. כמו בהרבה מפלגות אגב.

  19. admin ISRAELבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 20:49

    אלון וליאת: במובן של גוש חוסם, הצבעה למרצ והעבודה תשיג אותה מטרה.
    אני סולד ממרצ לא בגלל המסרים שלהם אלא בגלל האנמיות שלהם. הם לא יביאו את השינוי בגלל שהם עצמם לא רוצים להשתנות. הם פונים שוב ושוב לאותם קהלים וחוסמים את אלה שבאו וניסו לשנות מבפנים (בוסקילה ודבוש).
    משהו במנגנונים שלהם מנציח את הדשדוש שלהם ואני חושב שלליברלים תומכי ההיפרדות מהפלשתינים מגיעה מפלגה דינאמית יותר, מעודכנת יותר ועייפה פחות.
    לכן מבין השניים אני מעדיף את מפלגת העבודה.
    מתוך אחריות למניעת נפילת מרצ מתחת לאחוז החסימה אני מציע את הכלל שמי שהצביע בפעם הקודמת למרצ שימשיך להצביע לה גם הפעם כדי לשמר את ה- 4-5 מנדטים שלה ושלא תיפול.
    אם לא היה כלל סיכוי למהפך ואם הדמקרטיה לא הייתה בסכנה הייתי ממליץ לתת למרצ ליפול.

  20. אייל ש ISRAELבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 22:28

    השאלה הגדולה היא האם גנץ – שיודע מה שאנחנו יודעים – לא מכין איזה אס בשרוול. למשל, בצורת חבירה לליצמן & חד"ש מה שנותן לו 65 מנדטים. בהנחה וירחיב את מעגל התמיכה בו בעוד 3 מנדטים, הוא במקום טוב

  21. admin ISRAELבתאריך 30 מרץ 2019 בשעה 22:33

    אייל
    חבל לשהות באשליות.
    ליצמן עמוק בכיס של נתניהו.
    הרשימה המשותפת היא טאבו.
    לגנץ אין שום אס בכיס
    What you see is what you get

  22. אלון ITALYבתאריך 31 מרץ 2019 בשעה 1:37

    נכון, עבור אפשרות ג', אין הבדל בין המפלגות. אין שום וודאות שאותם אנשים יצביעו למרצ הפעם. אתה רק מעלה את הסבירות לאפשרויות א' וב' בכך שאתה בוחר בהצבעה לעבודה על פני מרצ (וזה בלתי תלוי במה אתה חושב על כל מפלגה). אני לא מבין מה פונקצית המטרה שאתה מנסה למקסם, אבל לכל פונקצית מטרה שנותנת משקל חיובי לאופציה ג' ומשקל שלילי ל-א' ו-ב', די ברור שהצבעה למרצ "שולטת" על הצבעה לעבודה.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏