אפר 19 2019

המלחמה האמיתית הצפויה בקיץ

מאת: בשעה 8:55 נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

הבחירות מאחורינו, ומצב הכוחות השתנה. אני חושב שהרבה אנשים לא מבינים, או מבינים אך מדחיקים שהבחירות הללו הן לא סתם עוד הפסד של השמאל מול הימין. זה לא כמו בהפסדים הקודמים של השמאל. אנחנו לא לקראת עוד סתם ממשלת ימין שכרגיל, נכנעת לחרדים ומעמיקה את הכיבוש ובפועל לא עושה כלום. הבחירות הללו היו על הדמוקרטיה הישראלית – על הפרדת הרשויות, על עקרון השוויון בפני החוק, על שומרי הסף. והדמוקרטיה הפסידה. מה שהיה הוא לא מה שיהיה.

ירידת מפלס הדמוקרטיה

הממשלה הבאה הולכת לרסק את כל מה שהכרנו על הדמוקרטיה הישראלית. וככל שנצליח לרסן אותה יותר, כך יפחת הנזק. לכן חשוב להבין כמה דברים. ולהתכונן לקראת המלחמה שצפויה בקיץ.

  1. להפנים את תוצאות הבחירות. למי שלא הבין או לא הפנים, תוצאות הבחירות הן תרחיש 1 שהצגתי בפוסט שכתבתי עוד לפני הבחירות.
    עד כמה שזה משמח שבנט ושקד מחוץ לכנסת, אנחנו עדיין בתסריט הגרוע ביותר שיכול היה להיות.
    כל מי שטוען שנתניהו על זמן שאול, ואוטוטו כתב אישום ופרישה, פשוט לא מבין איפה הוא חי.
    כרגע זה נראה כמעט ודאי שלא ייערך משפט לנתניהו, ושהחקירות נגדו ייעצרו.
    המערכת המשפטית הולכת לספוג מהלומה קשה. עיקרון השוויון בפני החוק לקראת ביטול. הפרדת הרשויות לקראת התרסקות.
    משרד המשפטים הולך לעבור, במקרה הטוב, לידי בצלאל סמוטריץ', ובמקרה הרע לידי יריב לוין. אם הם יצליחו לבצע מחצית ממה שהם זוממים, בקרוב ישראל תחדל להתקיים כדמוקרטיה. בקרוב לא ייוותר כל גורם מרסן שימנע את דריסת המיעוט בידי הרוב. זו כבר לא מטאפורה או הלצה. ישראל הופכת רשמית למשטר "דמוקרטיה פורמליסטית", שבו אין הפרדת רשויות והרוב עושה כרצונו. משטר שבו אמנם מתקיימות בחירות, אך ללא איזון בין הרשויות, וללא הבטחת זכויות המיעוט  ספק אם יהיה מי שימנע התערבות לא הוגנת של השלטון בתהליך הבחירות, והן לא יוכלו להיות חופשיות. [זהו משטר בסגנון שכבר קיים בטורקיה, רוסיה והונגריה. יש שקוראים לו "דמוקטטורה". אבל למה לייפות את העניין. השם המתאים לו הוא פשוט: "דיקטטורה".
    ביביקרטיה (מתוך: "ארץ נהדרת")
  2. כיצד יימלט נתניהו מהדין הפלילי החוק הצרפתי כנראה ירד מן הפרק, אבל ישנן אפשרויות נוספות.
    אפשרות אחת היא החזרתו של חוק החסינות מ-2005. אם יחוקק, המשמעות היא שחסינותו של נתניהו (או של כל חבר כנסת אחר שמואשם בפלילים) לא תוסר באופן אוטומטי בעת הגשת כתב אישום, אלא שיידרש רוב במליאה כדי להסיר אותה. החיסרון של אפשרות זו מבחינת נתניהו הוא שחברי כנסת רבים לא יוכלו להשתתף בהצבעה על חוק שכזה משום שהם מצויים בניגוד עניינים ברור לנוכח קיומו של הליך פלילי נגדם. בין הח"כים המדוברים: דרעי, חיים כץ, דוד ביטן, ליצמן ונתניהו עצמו. חמשת הקולות הללו יקשו מאוד על השגת הרוב הדרוש.
    אפשרות שנייה היא שמירה על המצב החוקי הקיים וניצול סעיף שימור החסינות עבור נתניהו.
    לאחר ההכרעה בשימוע, יוכל נתניהו לבקש מהכנסת שלא להסיר את חסינותו מטעמים מסוימים. נתניהו יוכל להיעזר באחד הטיעונים הקבועים בחוק, למשל הטיעון: ש"ייגרם נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי, לתפקוד הכנסת או ועדה מוועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים".  גם כאן יספיקו 56 ח"כים כדי לאשר את החסינות. אך, בניגוד לאפשרות הקודמת, ליצמן, דרעי ושאר הח"כים שקיים נגדם הליך פלילי יוכלו להשתתף בהצבעה, כך שיהיה קל יותר לגייס רוב. החיסרון באפשרות זו מבחינת נתניהו הוא הצורך לבקש בעצמו מהכנסת את שימור חסינותו, בניגוד לאמירותיו בעבר ש"לא יעסוק בכך".
    אפשרות שלישית העומדת לרשות נתניהו היא לעמוד לדין במקביל לכהונתו כראש ממשלה. בין דיון בקבינט או פגישה דחופה בקריה ייסע נתניהו, כמה פעמים בשבוע, לאולם בית המשפט. נתניהו יוכל להפוך את המשפט לקרקס. הוא יתלונן מעל דוכן העדים על המזימה להפלתו, יזמן עשרות עדים, יעכב את המשפט בתירוצים שונים ומשונים וינצל את מעמדו כראש ממשלה כדי להלך אימים על עדי התביעה. אף אחד מחברי הקואליציה לא יעמוד בדרכו אם יבחר לעשות כן.
    כל אחת משלושת דרכי הפעולה כפופה לאישור בג"ץ. ובג"ץ במתכונתו הנוכחית עשוי לסכל אותן מטעמים ברורים. לכן, נתניהו חייב להעביר במקביל חקיקה שתמנע מבג"ץ את האפשרות להתערב. זוהי "המהפיכה המשפטית" שכולם מדברים עליה. זו הסיבה שהוא מתכוון למנות את הפרלמנטר והמחוקק המוכשר ביותר העומד לרשותו, יריב לוין, לתפקיד שר המשפטים. כשהם מדברים על מהפיכה משפטית הם בעצם מתכוונים לפסקת התגברות מורחבת שתאפשר לכנסת לגבור על כל פסיקה של בג"ץ ברוב רגיל. המשמעות לנתניהו היא שהוא יוכל לחמוק מאימת הדין באמצעות רוב רגיל בכנסת. המשמעות לכלל עם ישראל היא שיותר לא ייוותר כל גורם שיגן על החלש, הנזקק, האזרח הקטן שנעשה לו עוול מפני הממשלה.
  3. ההתרסקות של כחלון. משה כחלון הבטיח שלא יאפשר חקיקה שתמלט את ראש הממשלה מהעמדה לדין.
    אז הבטיח.
    כחלון כמעט נמחק בבחירות האלה. הוא כבר לא יתפקד כלשון מאזניים. ההשפעה שלו פחתה למינימום. כדי לשמר את הקריירה הפוליטית שלו, האפשרות הסבירה ביותר עבורו היא זחילה בחזרה לליכוד.
    שם, יתפקד כאחד מהשרים חסרי ההשפעה של המפלגה. במקרה הטוב, הוא יאפשר לאנשיו חופש הצבעה בענייני בית המשפט. ממנו לא תבוא הישועה.
  4. ההתרסקות של הציונות הדתית. הציונות הדתית הדגימה את עומק המשבר המנהיגותי שבו היא מצויה. ההתפצלות לשלוש מפלגות, ששתיים מהן לא עברו את אחוז החסימה, היא לא העניין החמור ביותר מבחינתה, אלא האופן שבו ציבור זה שוב התגייס לקריאתו של מנהיגו האחד והיחיד, שהוא לא אף אחד מהרבנים הגדולים במגזר אלא בנימין נתניהו – חילוני, נהנתן, אוכל שרצים. כשהוא פוקד הם נעמדים דום. לכל דבר שיצווה הם יענו: "נעשה ונשמע".
    הייצוג היחידי שנותר למגזר הזה בכנסת הוא מפלגה כהניסטית, גזענית, חשוכה ואפלה בת שישה מנדטים. (ברצינות, אם מישהו יכול להצביע על הבדל בין סמוטריץ' לבן-גביר, שיאיר את עיניי).
  5. הקריסה של בנט ושקד. אז ברור שפייגלין לקח להם הרבה קולות. וברור שנתניהו שתה אותם היטב ב"גוועלד" השגרתי. אבל לדעתי הסיבה העיקרית לקריסת הצמד הזה הייתה האפסות וההתבטלות שלהם מול נתניהו.
    כמה שהוא השפיל אותם.
    כמו שק חבטות הוא הלם בהם. בבנט בעיקר. הוא ירד לפסים אישיים. פגע באשתו.
    ומה הייתה התגובה של בנט? "נתמוך בנתניהו לראשות הממשלה בכל מחיר". השיא הגרוטסקי של המחזה הגיע כשתעמולת הליכוד טענה ש"בנט יתמוך בגנץ לראשות הממשלה". התגובה של בנט ושקד כאילו לקוחה ממערכון סאטירי: "איזה שקרן מלוכלך נתניהו! ברור שנתמוך בו!". אם בנט רוצה להפיק לקחים, כדאי שיתחיל בהתנהלות הרכרוכית שלו מול נתניהו. הבוחרים של הענישו אותו בעיקר על זה.
  6. נתניהו והחרדים. נתניהו והחרדים תלויים זה בזה.
    למרות ההישג העצום של נתניהו בבחירות, ולמרות ההישג הכביר של ש"ס ויהדות התורה, לאף אחד מהצדדים אין קיום פוליטי ללא השני. לנתניהו אין ממשלה בלי החרדים. זה מובן. אבל גם לחרדים אין קיום בקואליציה ללא נתניהו. בתרחיש בלתי סביר שבו נתניהו לא יצליח להקים ממשלה, המשימה תוטל על ח"כ אחר מהליכוד, ולא על גנץ חסר הממליצים. במצב כזה תקום ממשלת אחדות עם גנץ, כשבראשות הממשלה יעמוד אותו מנהיג אחר בליכוד שנגדו לא נבנה כתב אישום על שוחד. זוכרים את "חוק גדעון סער" שנתניהו ניסה לקדם בכנסת הקודמת? החוק אומר שהנשיא לא יוכל להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ שהוא לא יו"ר מפלגה כלשהי. נתניהו ניסה לסכל את התרחיש הזה. הוא לא הצליח אז. אבל לדעתי אין לו מה לדאוג. קשה לי לראות אותו נכשל בהקמת ממשלה.
  7. ההישג של ליברמן. נתניהו תלוי בליברמן, אך ליברמן לא תלוי בנתניהו. בניגוד לחרדים, ליברמן "מחזיק את נתניהו בביצים". בלי ליברמן לנתניהו אין ממשלה. לליברמן, מצידו, יש חלופות. הוא יוכל, אם ירצה בכך, לגרום להפלתו של נתניהו. זה הופך אותו, עם חמשת המנדטים שגירד בזכות דפוס ההצבעה הנאמן של פנסיונרים יוצאי חבר המדינות, לגורם החזק ביותר בממשלה. הוא יוכל להשיג כמעט כל מה שירצה. החרדים ייאלצו להתכופף לדרישותיו כי להם אין אלטרנטיבה. השאלה היא רק מה הוא ירצה ובאיזו עדיפות. האם ירצה לחזור לליכוד במעמד בכיר ותוך איוש אנשיו במוסדות? האם ירצה לקדם מהפיכה אזרחית שתכלול בין השאר נישואים אזרחיים? האם ירצה את משרד הפנים? האם ידרוש את משרד הביטחון? האם יפנה עורף לחברו הטוב דרעי, ויכפה חוק גיוס קשוח על החרדים? האם יבקש להפיל את נתניהו בכל מחיר? ליברמן יוכל להשיג חלק גדול מהיעדים הללו. השאלה הגדולה היא רק מה הוא רוצה.
    אבל אל תתלו את התקוות בליברמן.
    ליברמן אמנם יוכל להפיל את נתניהו לקרשים, אך לדעתי הוא לא יעשה זאת מפאת המחיר שייאלץ לשלם על כך. כדי להפיל את נתניהו ליברמן יצטרך לבגוד בברית שכרת עם החרדים. אם ליברמן שואף להיות ראש ממשלה ביום מן הימים, הוא לא יכול להסתכסך עם החרדים.
    על חברי האופוזיציה לשים לב שליברמן הוא החוליה החלשה בקואליציה. אם הם ימקדו את הביקורת בענייני דת ומדינה, ויעבדו על המתח המובנה בין דרישות העולים לדרישות החרדים, ויגרמו לציבור העולים להאמין שליברמן לא מצליח לקדם את עניינם, זה עשוי להוות לחץ מספיק על ליברמן כדי לפרק את העסק. זה הסיכוי הטוב ביותר להפיל את הממשלה. אני ממליץ לגנץ וללפיד לקחת כמה שיעורים ברוסית. זה עשוי לעזור להם.
  8. האם מנהיגי הליכוד יושיעו? אם נתעקש לחפש מוצא כלשהו מהסבך, הרי שכרגע המוצא היחידי מפני הרס מערכת המשפט טמון בחברי הכנסת של הליכוד. כדי לחולל את המהפכה האנטי דמוקרטית, נתניהו זקוק ל-56 חברי כנסת. החרדים והדתיים איתו באש ובמים. כחלון איתו לפחות חלקית. ליברמן איתו.
    אין לי ספק שרבים מאוד מחברי הכנסת בליכוד לא אוהבים את התכניות של נתניהו להקריס את מערכת המשפט ולחמוק מדין פלילי. רבים בליכוד לא אוהבים את נתניהו, אבל אפילו אם נביט מעבר ליריבות הפוליטית, יש עדיין רבים בליכוד שנאמנים לעקרונות הליברליים של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין.
    כל חברי הכנסת בליכוד אשר ממתינים בסבלנות לסוף עידן נתניהו כדי לרשת אותו יצטרכו הקיץ לקבל החלטה – האם הם לוקחים את הסיכון ומנצלים שעת כושר זו כדי להפיל את נתניהו, או שהם מעניקים לו את החסינות הדרושה מפני העמדה לדין? אם יבחרו באפשרות הראשונה הם לוקחים סיכון עצום, שכן ציבור הימין עלול שלא לסלוח להם על צעד לא לויאלי שכזה. אם יבחרו באפשרות השנייה הם ככל הנראה מאריכים את עידן נתניהו בשנים רבות. נתניהו לא מתכוון לפרוש, אי פעם. ויש לזכור שאביו, בן-ציון נתניהו ז"ל, חי חיים ארוכים ומלאים עד גיל 103.
    תנועת הליכודניקים החדשים, שעליה כתבתי בפוסט קודם, הופכת לאיטה ללובי החזק בליכוד. להם יכול להיות תפקיד מכריע אם יצליחו להפעיל לחץ אפקטיבי על חברי הכנסת בליכוד שלא להצביע בעד צעדי ההרס שנתניהו ויריב לוין מתכננים למערכת המשפט. זה יהיה מבחנו הראשון ואולי גם החשוב ביותר של הלובי.
    חברי הליכוד בעלי השאיפות הפוליטיות הם: ישראל כץ, גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, גדעון סער וניר ברקת. לרשימה זו יש להוסיף כמה נוספים שממתינים מחוץ לקווים כמו: משה כחלון, אביגדור ליברמן, איילת שקד, ואפילו נפתלי בנט (אם הקריירה הפוליטית שלו תשרוד את המהלומה שחטף זה עתה).
    בהיכרותי עם ההיסטוריה של הטיפוסים הללו, אני מסופק אם מהם תגיע הישועה.
  9. מלחמה בקיץ. בשנים האחרונות קיימת מסורת בארצנו, עם בוא האביב, להזהיר ולהפחיד מפני "המלחמה שתבוא בקיץ". בדרך כלל מדברים על התלקחות בעזה או התחממות בלבנון. אך הפעם, מלחמת הקיץ המסורתית תתרחש פה ברחובות.
    כל הזוועות שתיארתי למעלה עתידות ליפול על ראשינו ממש בקרוב.
    השימוע של נתניהו יתרחש בספטמבר. המשמעות היא שכל חקיקה שמטרתה למנוע את העמדתו לדין תתרחש עוד הקיץ או שלא תתרחש כלל.
    לו הייתה קיימת אופוזיציה מתפקדת, היא הייתה כבר עכשיו פותחת במלחמת חורמה על החקיקה המשפטית שעתידה לבוא. המלחמה תהיה על כל ח"כ וח"כ וכל קול וקול. וכדי שהיא תהיה אפקטיבית, היא צריכה להיות מגובה במחאת רחוב המונית.
    כדי להציל את בית המשפט, המחנה הליברלי יצטרך לפעול בדרכים שלא אופייניות לו. כמו: לצאת מהבית. בקיץ. ללא מזגן. ולהשתתף במחאות הרחוב. רק מחאות רחוב עשויות להפעיל לחץ מספיק על חברי הכנסת כדי למנוע את הזוועה החוקתית שנתניהו מתכנן לנו.
    במקביל, יהיה צורך להפעיל קמפיין הסברה נרחב כדי להסביר לציבור את חשיבותו של בג"ץ. להציג דוגמאות מהעבר כיצד בג"ץ הגן על האזרח הקטן מפני דורסנות הרוב. לזנוח את הפלפולים המשפטיים-חוקתיים על עקרון הפרדת הרשויות ואיזונים ובלמים. האזרח לא מתעניין בזה ולא מבין בזה. צריך לדבר "תכל'ס" במשפטים קצרים וברורים, למה חשוב לך, ריקי כהן מחדרה, שבג"ץ ישמור על מעמדו.
    אם הציבור יתגייס להפגנות המוניות ומתמשכות של מאות אלפי משתתפים לאורך שבועות, כפי שקרה במחאה החברתית, זה יפעיל מספיק לחץ על חברי הכנסת כדי למוטט את היוזמות האנטי דמוקרטיות של נתניהו. השאלה היא רק האם הציבור הליברלי מוכן להילחם על אופיה של המדינה שלו?
    יושב ראש האופוזיציה הוא בני גנץ, והוא מחזיק תמיכה אדירה מהציבור. יותר ממיליון אנשים תמכו בו – 35 מנדטים. הוא חייב להיות המנהיג של המחאה הזו. בלעדיו, אין לזה סיכוי להצליח.
    החדשות הטובות הן שכל הזוועות שתיארתי למעלה עדיין לא קרו. וכל עוד הן לא קרו ניתן למנוע אותן. אך, כשאני מתבונן באדישות ובחוסר הלהט שהפגין בקמפיין הבחירות, קשה לי להיות אופטימי. כדי שיהיה בכלל סיכוי למאבק, גנץ חייב להפסיק להיות "בני-חותא" ולהידמות יותר לבני מהקמפיין הראשוני, עם מונה הגופות המתקתק בעזה.

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “המלחמה האמיתית הצפויה בקיץ”

  1. עליזה ISRAELבתאריך 21 אפר 2019 בשעה 16:53

    זה נשמע כמו אחד מספרי נביאים אחרונים!
    למי שנולדה לחזון המדינה הדמוקרטית, אני נאחזת בסיום של דבריך, ומקווה שמישהו או משהו יתעורר ויחצוץ בינינו לבין התהום. הייתי רוצה שתסביר בצורה מפורשת יותר איך מההימלטות של נתניהו מהדין הפלילי נובעת התוצאה הישירה והחד משמעית של הכחדה עתידית של "כל גורם שיגן על החלש, הנזקק, האזרח הקטן שנעשה לו עוול מפני הממשלה". זה מייאש ומפחיד. ממש מועדים לשמחה.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏