פבר 08 2009

למי אני מצביע?

מאת: בשעה 23:14 נושאים: פוליטיקה

אז למי אני מצביע? לפני שאציג את התשובה, אסביר את דרך המחשבה שלי. בפוסט: "הכל אודות השיטה הדמוקרטית" הסברתי כיצד עובדות הדמוקרטיות בכל העולם. המסקנה העיקרית היא ששיטת ההצבעה האינטואיטיבית, לפיה, יש להצביע לפי מצע המפלגות מוטעית מן היסוד. שכן אין כל קשר בין מסמך המצע הרשמי של מפלגה לכל אחד מהאינדיבידואלים המרכיבים אותה.

הנושא המרכזי מבחינתי בבחירות הוא הנושא המדיני. בפוסט הקודם: "קריסת הדמוקרטיה הישראלית" הסברתי מדוע המושגים "שמאל" וימין" הם בעצם הפשטה של המציאות. בפועל אין כל משמעות למונחים הללו.
כיום קיימות שתי אסכולות מרכזיות בפוליטיקה הישראלית. האסכולות הללו לא מזוהות עם "הימין" ה"שמאל" או ה"מרכז". הן חוצות מפלגות, גושים פרלמנטריים, עדות ודתות. (המודל הבא נבנה על ידי פרופ' עודד בלבן מאוניברסיטת חיפה.)
האסכולה הראשונה מדברת על הפרדה ברורה בין ערבים ויהודים. כלומר, יצירת מינימום אינטראקציה בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית בארץ. המצדדים בגישה זו ישאפו לייצר אלמנט פיזי מוחלט בדמות גדר או חומה בצורה אשר יחלק את הארץ לשניים: חלק ערבי, וחלק יהודי. השאיפה היא שבחלק היהודי יהיו כמה שפחות ערבים, ובחלק הערבי יהיו כמה שפחות יהודים. גבולות 67 לא מייצרים הפרדה טובה מספיק. לכן, יש ליצור חילופי שטחים, הזזה פיזית, ברצון או בכפייה, של אזרחים ממקום מושבם, וליצור גבול חדש וברור.
מבחינה ביטחונית מסתמכים מצדדי גישה זו בנשק הגרעיני כמגן האולטימטיבי מפני פלישה, זאת מכיוון שגבולות מצומצמים הם, מטבעם, קשים להגנה באמצעים קונבנציונאליים.התומכים באסכולה זו רואים בהרתעה הגרעינית מוצהרת כמענה הביטחוני החזק ביותר לביטחון מדינת ישראל בגבולות מצומצמים.
המצדדים הבולטים בגישה זו הם: אולמרט, פרס וליברמן. אני נוטה להאמין שגם לבני מצדדת בגישה זו, אם כי היא טרם עמדה במבחנים מעשיים לצורך קביעה מוחלטת.
ביטויים מייצגים לאסכולה זו: "טרנספר", "איום דמוגראפי", "הם כאן, אנחנו שם", "הינתקות", "התכנסות", "שתי מדינות לשני עמים".
האסכולה השנייה מעמידה בראש סדר העדיפויות את ה"עומק האסטרטגי". הרעיון מאחורי גישה זו הוא שעל מנת לשמור על בטחונה של ישראל, יש צורך בנוכחות צה"ל על בקעת הירדן. הרעיון של הצבת כח זר, בין הירדן לים התיכון, מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל. לפיכך, יש למנוע אפשרות זו. לאור זאת, אם תוקם מדינה פלשתינית, היא בהכרח צריכה להיות מפורזת מצבא. על מנת לאכוף את פירוזה של אותה מדינה, יש לוודא שגבולותיה יהיו בלתי ברורים (אם אפשר, אפילו עדיף שיהיו תיאורטיים בלבד). הביטחון השוטף יושתת על בסיס תלות כלכלית בין הישות הערבית למדינת ישראל. גישה זו לא שוללת הקמת מדינה פלשתינית, אבל היא בהחלט שוללת יצירת גבול. גישה זו מצדדת בהשתלבות בין האוכלוסיות הערביות והיהודיות בארץ ומקדמת הקמת פרויקטים כלכליים אשר ייצרו תלות כלכלית בין היהודים והערבים בארץ.
ביטויים מייצגים לאסכולה זו: "שלום כלכלי", "עומק אסטרטגי", "סכסוך אזורי", "נורמליזציה"
המצדדים העיקריים בגישה זו הם נתניהו, ברק ומופז.

הסתייגות קלה: בשוליים הפוליטיים החלוקה הנ"ל מאבדת מדיוקה. בימין הקיצוני קיימים כוחות לא רציונאליים המונעים מאידיאולוגיה דתית (שלמות הארץ) אשר חפה ממשנה ביטחונית רציונאלית. בשמאל הקיצוני, קיימים כוחות אשר שוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית. לכן, מן הסתם אין טעם לבחון את השקפתם הביטחונית להגנה על מדינה שאת משטרה הם שואפים לערער.
עם זאת הרוב המוחלט של המערכת הפוליטית בישראל מתחלק בהשקפתו המדינית בין שתי אסכולות אלו. החלוקה על פי מודל זה מדויקת הרבה יותר מהחלוקה האינטואיטיבית לימין ושמאל.

לדעתי, ישראל לא זכתה לבחינה אמיתית של אף אחת מן האסכולות הללו. שתיהן, אם יישומו במלואן, עשויות להביא לרגיעה, לשקט ממושך ואף לשלום בתנאים מסוימים. כיום, לאור הגל האסלאמי השוטף את העולם הערבי, והשוויון הפוליטי בין שתי האסכולות בישראל, לא סביר שהסכם שלום ייחתם בשנים הקרובות לפי אף אחת מהאסכולות. עם זאת, אסכולה א' עשויה להציב עובדות בשטח אשר יסייעו להצבתה של ישראל בעמדה מעט יותר נוחה מבחינה ביטחונית. אסכולה א', לדעתי, בעלת סיכוי סביר יותר ליצור בעתיד הקרוב, פרקי זמן ממושכים יותר, של אי לוחמה.

הקואליציות בעבר כמו גם זו העתידית לא מורכבות על בסיס החלוקה לאסכולות הללו. העובדה שליברמן, ככל הנראה, מסכים עם לבני בנושא המדיני, יותר מאשר עם נתניהו,  לאו דווקא מחייבת את תמיכתו בלבני כראש הממשלה. שכן, המודל המפלגתי, המציב אותו בגוש ה"ימין", מאפשר לו השפעה רבה יותר כשר בכיר, דווקא בממשלת נתניהו.

הדרך שבה אני מחליט:
אני מצביע מתוך גישה פאסיבית. מעט לפני יום הבחירות, אני בונה, על פי הסקרים העדכניים ביותר, כמה קואליציות אפשריות שיכולות להיווצר, ומדרג אותן לפי סבירות. ראשית אשאל את עצמי, על סמך הקואליציות הסבירות, האם אני רוצה להצביע למפלגת קואליציה או מפלגת אופוזיציה. במידה ואני ארצה להצביע למפלגת קואליציה אבחר בכזו אשר תקדם כמה שיותר מהעניינים החשובים לי. במידה ואבחר להצביע לאופוזיציה, אצביע למפלגה אשר תערער כמה שיותר את יציבות הקואליציה הסבירה ביותר.

תוצאות האמת נוטות להמשיך את מגמת הסקרים. מגמת הסקרים הנוכחית היא סחף של קולות מן הליכוד לכיוון ישראל ביתנו וצמצום הפער בין קדימה לליכוד. ישראל ביתנו, ככל הנראה, תהיה המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. עם זאת אני לא אופתע לחלוטין, אם לבסוף יתברר שהיא תתברג במקום השני או הראשון. בכל תוצאה שתהיה, ליברמן לא יהיה ראש הממשלה שכן, גם נתניהו וגם לבני לא ימליצו עליו בפני הנשיא.
קדימה והליכוד יהיו ככל הנראה על סף שוויון. כלומר, ההכרעה לגבי מיהו הפוליטיקאי שהנשיא יטיל עליו, לראשונה, את מלאכת הרכבת הממשלה פתוחה לחלוטין.
קואליציות אפשריות (לפי סדר סבירות):
ממשלת שיתוק א': ליכוד, ליברמן, עבודה, חרדים, ציונות דתית (הממשלה המועדפת על נתניהו). ממשלה זו תביא, ככל הנראה, לחיסולה של מפלגת קדימה שכן המושג "מרכז פוליטי" יאבד ממשמעותו ברגע שתקום קואליציה אשר מכילה את ה"שמאל", "הימין", אך ללא ה"מרכז". שום הישג מדיני, על פי אף אחת מן האסכולות, לא יקודם בממשלה זו בגלל התנגדות הקיצונים בציונות הדתית מחד, וחילוקי הדעות המדיניים הברורים בין נתניהו לליברמן מאידך (על כן התואר: "שיתוק").
ממשלת שיתוק ב': ליכוד, ליברמן, חרדים, ציונות דתית: ממשלה פחות יציבה. שכן, קדימה תמשיך להתקיים, והפעם כאופוזיציה לוחמת. השיתוק המדיני יתקיים מאותן הסיבות כמו ממשלת שיתוק א'.
ממשלת קדימה: קדימה, ליברמן, עבודה, ש"ס: ברק מאוד יתקשה, בגלל לחצים פנימיים במפלגתו, לסכל יוזמות מדיניות של לבני. לכן ממשלה כזו עשויה לקדם את אסכולה א'.
ממשלת שיתוק לאומית: ליכוד, קדימה (אולי אפילו ברוטציה), עבודה:  במידה וישראל ביתנו תעקוף את קדימה או הליכוד במניין המנדטים ישנה סבירות גבוהה שתוקם ממשלה כזו. מפלגה זו תוכל לקיים סדר יום חברתי חילוני, אבל לא תביא לכל התקדמות מדינית.
כלל אצבע: ככל שמפלגת העבודה תזכה בפחות מנדטים כך יגדל הסיכוי שהיא תשב באופוזיציה. הסיבה לכך פשוטה. ככל שמפלתה של מפלגת העבודה תהיה צורמת יותר כך יגברו הקולות להחליף את ברק, אשר מהווה הכוח המניע העיקרי להצטרפות לממשלה, ולשבת באופוזיציה על מנת לבנות את המפלגה מחדש בדומה לליכוד של 2006.

אני צופה, שבכל מקרה, תוקם ממשלת שיתוק, כנראה ברשות נתניהו. לפיכך, אעדיף להצביע לאופוזיציה. השאיפה שלי היא שההצבעה שלי תקדם כמה שפחות את יציבות הממשלה הבאה. לפיכך עמדו בפני האופציות הבאות:
הצבעה למרצ: מפלגת אופוזיציה בטוחה. אבל, לצערי, גם מפלגה זניחה בעלת השפעה מינימאלית על סדר היום הפוליטי וחסרת יכולת לאתגר משמעותית אף אחת מממשלות השיתוק.
הצבעה למפלגת העבודה: זוהי בחירה מצוינת לו ידעתי בבטחה שמפלגת העבודה תשב באופוזיציה. באופן מעט אירוני, הצבעה למפלגת העבודה דווקא מגדילה את הסיכוי של הקמת ממשלת שיתוק א' ולפיכך אי הצבעה למפלגת העבודה דווקא מקדם יותר את ישיבתה באופוזיציה.
הצבעה לקדימה: הצבעה מאוד בעייתית, שכן קיים סיכוי לא קטן שמפלגת קדימה תתפצל לאחר הבחירות וחצי מקולי ילך לאופוזיציה וחצי לקואליציה. הצבעה לקדימה עשויה לקדם את ממשלת שיתוק ב' (הלא יציבה) או, מכיוון שהקרב בין קדימה לליכוד צמוד, את ממשלת קדימה. ממשלת שיתוק ב' תהיה לא יציבה, ולפיכך עשויה להשיג את מטרתי. ממשלה ג' עשויה להיות יציבה, וגם בעלת סיכוי סביר לקדם סדר יום מדיני בהתאם לאסכולה א'. למרות שממשלת קדימה לא סבירה, במידה ותוקם היא בעלת יכולת לקדם רעיונות חיוביים.

מבין שלוש האפשרויות הרעות הללו, אני אבחר ברע במיעוטו, ואצביע לקדימה.
למי אתם מצביעים? (או הייתם מצביעים לו הייתם בארץ) אשמח לשמוע גם את השיקולים הרציונאליים שעמדו מאחורי החלטותיכם.

24 תגובות

24 תגובות לפוסט “למי אני מצביע?”

  1. דוד ISRAELבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 2:13

    לא קראתי את הפוסטים הקודמים,
    אבל אני משאיר את "תורת המשחקים" בבית ביום הבחירות.

    מסכים שבחלק גדול מהמפלגות האנשים לא יפעלו לפי המצע. למשל בגלל שהם אנשים לא ישרים:
    למשל המפלגה בה חברים –
    חיים רמון השרמנטי,
    רוני בר-און המצביע הזריז,
    דליה איציק שלא שירתה בצבא כי היא דתיה,
    רוחמה אברהם יבואנית הויסקי,
    צחי הנגבי היקר שדואג לג'ובים לחבר'ה,
    שאול מופז הרגיש שבוכה ומזגזג,
    ועוד ועוד.
    אני מקווה שהיד תרעד למי שיצביע למפלגה הזו, גם בשם המטרה "לעצור את נתניהו".

    אני מצביע עם הלב:
    מפלגה סוציאל-דמוקרטית, יהודית, בעד הפרדת הדת מהמדינה, סביבתית. התנועה הירוקה מימד. ובעזרת ה' – נעבור את אחוז החסימה. you may say i'm a dreamer.

  2. אסתי UNITED STATESבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 8:16

    טוב, אני יודעת שאני יותקף על ידיך וכל החברים שלכם
    אבל זו דעתי
    כמו שהייתה בפעמיים הקודמות שהצבעתי:
    ישראל בתינו

    הפעם לא יצא לי להביע את דעתי כי אסור לישראלים להצביע מחו"ל.

    מזל טוב איתמר!

    שבוע טוב

  3. זליג GERMANYבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 10:44

    אלה הבחירות הראשונות בהן אני יכול להשתתף מבחינת גיל ההצבעה ולא הולך להשתתף מחמת היותי יורד ובוגד. וכיאה ליורד ובוגד, אני מאמין שהייתי מצביע חד"ש בבחירות האלה (ועלי להודות שבכל בחירות בהן נטלתי חלק רציתי להצביע להם, כל פעם לא עשיתי זאת וכל פעם התחרטתי). ואם לפרט מדוע חד"ש ולא אחרים, נתחיל באלימינציה:
    הסיבה שלי לא להצביע לאף מפלגת "ימין" (המרכאות במקור) היא שאני רואה גזענות מושרשת במפלגות האלה, בלי קשר לאסכולה א' ואסכולה ב' (אגב, למה לא השתמשת במילים בהן אתה תמיד משתמש, "בדלנות" ו"השתלבות"? האם הן לא מדוייקות דיין?), ומאמין שעל מנת לְרַצוֹת את בוחריהן שכן מאמינים בחלוקה הכללית של "ימין", "שמאל" ו"מרכז" יהיה עליהן כן להשתלח באוכלוסיה הערבית-ישראלית במקום לפתור את בעיותיה, ולזרוע פירוד וגזענות בחברה הישראלית. אני גם לא אוהב את הגופים השונים המזוהים עם מפלגות הימין (ידוע ש-politics makes strange bed partners) וכמו-כן אני מודה, אני אלגרי.
    המודל של "שמאל וימין" הוא, כפי שהסברת באופן משכנע, רחוק מלהיות מדוייק, אבל אני מאמין שהקונספט של לערער את הבוחר עם כיוון פוליטי נוסף, "מרכז", הוא בעיקר מסוכן ליציבות של הדמוקרטיה הישראלית, וזה לא שהיא יצוקה בבטון. מפלגה בה הלקקן היונתי חיים רמון יושב בכסא ליד הבריון השכונתי מימית צחי הנגבי היא לא מפלגה שמראה שאפשר לגשר בין פערי האידיאולוגיה על מנת לקדם את האינטרסים של מדינת ישראל – אלא להיפך, מוכיחה בצורה גרוטסקית כמעט את המודל שלך, לפיו הפוליטיקאי הולך למפלגה בה הוא ישפיע יותר. כל מי שנמצא במפלגה הזאת הוא פליט של מפלגה אחרת. ואיך לא? המפלגה הזאת הוקמה בעורמה על ידי שרון בדיוק מאותה הסיבה – כשבליכוד הוא נחשב לבוגד ורמאי, הוא הקים מפלגה חדשה שבה הוא נחשב למלך. אולמרט עבר לשם מאותה הסיבה ומצא את עצמו ראש ממשלה, כמו שאול שהלך לחפש את האתונות ומצא את המלוכה.
    מרצ היא מפלגה שהמון זמן הזדהיתי עמה ועם אנשיה, אבל האמת היא שאני לא מכיר את אנשיה היום, ולא משוכנע בלהט הפרלמנטרי שלהם. למעשה, לא שומעים ממרצ. הם שם הרבה זמן, מפלגת שמאל בינונית ולא דינמית, ותמיכתם האוטומטית במלחמת עזה היא לא מבשר טובות, לדעתי. וזה מעניין – אני עצמי כן תמכתי במלחמה בימיה הראשונים, אבל אני מאמין שמפלגת שמאל אמיתית צריכה להציב שאלות קשות כבר על ההתחלה, ולא היו חסרות כאלה. אני מבין את חוסר הרצון של אנשי מרצ להיראות חלשים בתקשורת, אני מבין מאוד כל פוליטיקאי ישראלי שלא תמך במלחמה אבל סתם את הפה או הביע תמיכה פומבית. זו היתה תקופה קשה לשמאלני המצוי. אבל זו התנהגות לא אמיצה בעליל.
    חד"ש היא כח פרלמנטרי עצום ביחס לגודל שלה. אני אולי לא מסכים עם כל המצע שלה ואני וודאי לא מאמין שהוא כולו ישים (המפלגה אמנם מאגדת בתוכה את מק"י ההיסטורית, אבל איכשהו לא נראה לי שברית המועצות תבוא להציל אותנו בזמן הקרוב), אבל אני רואה שהחקיקה של חד"ש היא חקיקה שאני מאמין בה – גם הירוקה וגם האדומה, ואני שם לב שלמרבה האירוניה, בכל הנוגע לזכויות אדם ודמוקרטיה אפשר לסמוך על הקומוניסטים… 🙂 כמו-כן, חד"ש מצליחה להעביר הרבה מאוד חוקים פרקטיים בנושא של זכויות אדם ואיכות הסביבה, מה שמפלגות גדולות במאות אחוזים לא מנסות אפילו. תמר גוז'נסקי בזמנה העבירה במו ידיה את החוק לפיו פטור מצה"ל דרך קב"ן יוגדר רשמית כ"סיבה רפואית" ולא במונח המעליב והחשוד "פטור נפשי", והפכה אותי ואת שכמותי לאזרחים מן השורה ולא לחולי נפש מסוכנים בעיניי כל מעביד פוטנציאלי. זו חקיקה פרקטית ואנושית. גוז'נסקי אמנם איננה, אבל אני רואה בד"ר דב חנין ממשיך דרך ראוי ורציני. הקול שלי, שלרוע המזל הולך לאיבוד, היה הולך לחד"ש.

  4. יונתן UNITED STATESבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 11:31

    כל הכבוד על הניתוח המכובד. כמה הערות:
    1) אני מסכים עם רעיון שתי האסכולות, אבל לדעתי אסכולה א' צברה ייתרון משמעותי על אסכולה ב' בבוקר שאחרי ההתנתקות. ייתכן שנתניהו תומך באסכולה ב', אבל הוא במיעוט ולכן כפי שציינת בצדק, ממשלה בראשותו תהיה ממשלת שיתוק.
    2) את ברק הייתי שם באסכולה א'. הוא זה שהתחיל את גישת החד-צדדיות, והסיסמה "אנחנו כאן – הם שם" היא סיסמת הבחירות שלו מ-99. הוא גם היה מתומכיה המובהקים של גדר-ההפרדה. לכן כפי שציינת בצדק, ממשלת קדימה אכן תקדם את אסכולה א'.
    3) אני חושש שליברמן מייצג אסכולה ג', שרוצה לוודא שבכל הסדר מדיני אזרחי ישראל הערבים יעברו למדינה הפלשתינית, ולכן הוא עתיד לסכל יוזמות של אסכולה א'.
    4) לא כל-כך הבנתי למה הצבעה לעבודה מקדמת את ממשלת שיתוק א', ולא, למשל, את ממשלת קדימה המועדפת עליך. ובמידה שהיא תשב באופוזיציה היא, כמו שאמרת, תערער על יציבות ממשלת שיתוק ב'.

    לפי אותו הניתוח שלך, אני הייתי מצביע למרצ. גם אני צופה ניצחון לאחת ממפלגות השיתוק. לא ברור לי למה אתה אומר שלמרצ השפעה זניחה – בהצבעת אי-אמון הקול של ח"כ ממרצ שווה כמו כל קול של חבר אופוזיציה אחר. ובמידה שתוקם ממשלת קדימה, חברי מרצ יתמכו במדיניותה, מבפנים או מבחוץ, כי הם גם נמנים על אסכולה א'.

    הסיבה שאני מעדיף את מרצ על העבודה, היא כי השביעייה הראשונה של מרצ יותר איכותית מהעשירייה השנייה של העבודה. אפשר להשוות את חברי הכנסת אחד אחד ולראות. מעבר לשיתוק המדיני, מרצ מקדמת נושאים אחרים שחשובים לי כמו איכות הסביבה, זכויות סוציאליות, ומלחמה בכפייה הדתית. הן מפלגת קדימה והן מפלגתו של ליברמן כוללות אנשים שעשויים לפעול עם מרצ לקידום מטרות אלו. מרצ יזמה חקיקה בנושאים אלו בעבר, גם בישיבתה באופוזיציה. קול למרצ הוא מיקסום של המשאבים שיופנו למטרות אלו.

  5. יונתן UNITED STATESבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 11:33

    הערה אחת נוספת: ראוי לתת קרדיט למר עודד בלבן, לא?

  6. admin ISRAELבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 18:19

    בתגובה לדוד:
    אם כולם היו נוהגים בשיטת הצבעה פאסיבית כמוני, אכן היה מדובר בסוגיה מרתקת של תורת המשחקים. אבל מכיוון שהקול שלי יתבע אוקינוס הקולות האינטואיטיבים, אלו שניתנים לחיזוי על ידי סקרים, ההצבעה שלי היא די רציונלית ובעלת סיכוי יותר גדול להניב בעתיד את התוצאות הרצויות לי. לעומת זאת ההצבעה שלך, "ההצבעה עם הלב", אם תבחן אותה בכלים רציונאליים, אפילו אם נקבל את המודל המפלגתי ואנשי התנועה הירוקה מימד אכן יפעלו בהתאמה מוחלטת למצעם הרשמי, הסיכוי שהם יעברו את אחוז החסימה זניח ביותר. לכן, בהסתברות גבוהה מאוד קולך יתחלק בהתפלגות זהה להתפלגות כלל הקולות הכשרים בעם. בסופו של יום קולך כנראה לא יניב את התוצאות הרצויות לך, וחבל.
    אכן בקדימה קיימים הרבה אנשים לא ישרים. אבל, לדעתי זה לא נכון להגדירם כ"לא ישרים" רק בגלל שהם לא פועלים על פי מצע מפלגתם. כך פשוט עובדת השיטה. זה נכון בכל דמוקרטיה וזה אף רצוי. (אני באמת ממליץ לקרוא את הפוסטים הקודמים כדי להבין לעומק מה אני אומר כאן).

  7. admin ISRAELבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 18:21

    בתגובה לאסתי:
    סבבה, אבל ביקשתי בפוסט: "אשמח לשמוע גם את השיקולים הרציונאליים שעמדו מאחורי החלטותיכם"…

    🙂

  8. admin ISRAELבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 18:26

    בתגובה לזליג:
    אכן חדש הם כח פרלמנטרי עוצמתי ביותר. זה לגיטימי שהאג'נדה שלך היא בתחום החברתי. גם אם זה במחיר שהצבעתך תורמת בעקיפין ליציבותה של ממשלת שיתוק מדיני.
    מזל שאתה לא באמת מצביע…

  9. admin ISRAELבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 18:43

    בתגובה ליונתן
    1) אכן אסכולה א' צברה יתרון משמעותי אחרי ביצוע ההינתקות. אך, יתרון זה הלך ונשחק החל מעת שיגור הרקטה הראשונה שהצליחה לדלג מעל חומת עזה ולא זכתה לתגובה צה"לית. מלחמת לבנון השניה חיסלה סופית את אותו היתרון. למעשה היתרון היחידי שהיא שמרה הוא אלקטורלי, שריד של בחירות 2006 אשר עשוי להימחק בקרוב.
    אני חושב שנחזור לשוויון מוחלט בין האסכולות אחרי הבחירות.
    2) הסיסמא של ברק בבחירות 99 לא כל כך רלוונטית, לדעתי, לקביעת שייכותו לאסכולה זו אוח אחרת, שכן מדובר בסיסמת בחירות שנרקחה על ידי יועץ תקשורת. לדעתי אופי ההסכמים שהוא ניסה לקדם בתקופת שלטונו הקצרה עם סוריה (נורמליזציה), וערפאת (ירושליים – עיר בינלאומית ללא גבולות בין השכונות) שמות אותו באסכולה ב'.
    3) יכול להיות שאתה צודק. כרגע נשמע לי יותר סביר שמדובר באסכולה א' עם רטוריקה משופרת (כיום, להשתלח בערבים נשמע יותר טוב מאשר "אנחנו כאן, הם שם"). נחיה ונראה.
    4)כמו שכתבתי בכלל האצבע, מפלגת העבודה עומדת בגבול בין מפלה סבירה לקריסה מוחלטת. אם תזכה במפלה סבירה, יש סיכוי גדול שברק יצליח לתמרן את ישיבתה בממשלה. חיזוק מפלגת העבודה מגדיל את הסיכוי שהיא תשב בממשלה. מכיוון שבסיר שהליכוד ירכיב את הממשלה, הצבעה לעבודה מחזקת את הסיכוי לממשלת שיתוק א'.

    כמו שכתב "זליג" מרצ היא כיום מפלגה מאוד אפורה.עוצמת האופוזיציה לאו דווקא נמדדת בהצבעת אי אמון. הפלת הממשלה מגיעה בדרך כלל אחרי מונטום ציבורי תקשורתי, והוא יגיע רק אם תהיה קיימת אופוזיציה אשר הציבור תופס אותה כחלופה אמיתית לשלטון. למרות שהשבעייה הראשונה שלה היא איכותית יחסית, מרצ ממש לא נתפסת בציבור כחלופה שלטונית או אפילו כשתופה אפשרית של חלופה שלטונית אחרת.

    לא ציינתי את בלבן כי לא זכרתי במדויק אם החלוקה לאסכולות היא ניתוח ישיר של בלבן או איזו מסקנה מהשיטה שהוא מציע. אני אתקן את זה עכשיו.

  10. דוד ISRAELבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 21:07

    רציונליות?

    בעזרת ה' נעבור את אחוז החסימה.

  11. איתן ISRAELבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 21:19

    אתה מתייחס אך ורק לפן המדיני, וזו לדעתי טעות:
    1. כפי שאמרת, ככל הנראה תהיה לנו ממשלת שיתוק, שלא תוכל להשיג הרבה. ואם היא תשיג משהו, זה יהיה כי כך אובמה רוצה, וראש הממשלה הבאה שלנו לא ירצה להתעסק איתו.
    2. כפי שמלחמת עזה הדגימה, המדינה יכולה להתקיים בלי שינוי משמעותי לסדר היום שלה, בו בעת שהיא נמצאת במלחמה. נכון, היו כמה הרוגים, כמה עשרות פצועים, נזק במיליונים, אבל אלה היו מאד מרוכזים, והישראלי הממוצע לא ניזוק במיוחד. תקופת פיגועי האוטובוסים ובתי הקפה היתה קשה יותר, כי כל ישראלי, בכל מקום בארץ, היה נתון בסכנת התלקחות ספונטנית.

    לפיכך, יש לשקול את החלקים האחרים של המצע של המפלגות, לבחון את טיב האנשים שצפויים שישבו בכנסת, ואת מידת ההלימה בין השניים.
    כשאתה מצביע קדימה, אתה לא רק מצביע ליבני. אתה מצביע שאול "קדימה – התנועה הלא דמוקרטית של שרון" מופז, שר התחבורה והביטחון הנוכחי (חכה עד שימזגו ביניהם – מלחמה בכבישים, לא?)

    הבחירות, יותר משהם משחק אסטרטגיה או אופן מחאה עממית (ראה מפלגת גיל עם 8 מנדטים), הם הבעת אמון. הבעת אמון באנשים שייעשו את מה שהם אומרים שייעשו, כאשר מעשים אלה הולמים את רצונותייך וחזונך האישי. לפיכך, גם אם ברק אומר שיעשה משהו, אני לא מאמין לו. ואם ביבי אומר שיעשה משהו, אני לא בטוח שהוא יצליח (שוב, ממשלת שיתוק).

    לכן אני מצביע לתנועה הירוקה מימד. כי אני מאמין במצע שלהם. כי אני מאמין באנשים שלהם. כי אני רואה שהם אנשים שפעלו בהתמדה ובמסירות, ותוך שימת האינטרסים של הציבור לפני האינטרסים שלהם.
    תראה לי רב אורתודוקסי אחד שיותר משהוא מאמין בזכותו ליום שבת בלי אוטובוסים, הוא מאמין בזכותך לשבת עם אוטובוסים. תראה לי עוד מפלגה שמורכבת מאנשים שהקימו ארגונים ללא מטרות רווח שפועלות מזה שנים ומשיגים תוצאות. שלא כמו ויסנר שרוכב על הפעילות של גרינפיס ומגמה ירוקה, ערן בן-ימיני הקים את המגמה – תנועה שפועלת בהתמדה. אלון טל הקים את אדם טבע ודין – גוף שפועל במרץ ונוכח בדיונים בכנסת ובועדה לתשתיות לאומיות. עמותה שפועלת ומשיגה מטרות.

    אין לי בעיה שהקול שלי ילך לאיבוד אם הם לא יעברו את אחוז החסימה. הקול שלי זניח. אבל גם אם הם לא יעברו, הם יהיו קרובים. ובבחירות הבאות (2011?), אולי יהיו אפילו יותר קרובים.
    ואם באורך פלא הם כן יכנסו לכנסת, אזי אופוזיציה-קואליציה לא משנה, שהרי לא על תחבורה ציבורית, אנרגיה מתחדשת ושקיפות ממשלתית בונים קואליציה. גם מהאופוזיציה הם יוכלו לפעול באופן הרבה יתר יעיל – והולם את החזון שלי – מאשר רבים מחברי הכנסת של ליכוד-עבודה-קדימה.

  12. admin ISRAELבתאריך 09 פבר 2009 בשעה 22:10

    בתגובה לאיתן:
    הרשה לי לצטט את מה שכתבתי בתגובה לפוסא האחרון של נוימן לגבי החשיבות של הנושא המדיני (http://eesh.net/blog/?p=290):
    "
    מאחר והקונצנזוס אכן רואה את הסוגיה המדינית-ביטחונית כסוגייה החשובה יותר, על בסיס סוגיה זו מתקבלות מירב ההחלטות בממשלה ובכנסת, ועל בסיסה נקבעת מידת היציבות של הממשלה ומידת הצלחתה בתחומים אחרים.
    דוגמה מאוד פשוטה וברורה היא בשאלה כמה פעמים בעת האחרונה נקבעה מדיניות חינוך כושלת בתמורה לתמיכתם של החרדים במהלכים מדיניים?
    המסקנה הפשוטה והמצערת היא שגם מי שבראש מעייניו, קידום נושאים חברתיים, עדיין צריך לשים את הנושא המדיני בראש סדר העדיפויות שלו בבחירות. הנושא המדיני הוא המנוע לכל שאר התהליכים.
    "

    אני מזהה פה הבדל בין הגישה שלך לשלי. אתה רואה את הבחירות כאמצעי להבעת אמון או אי אמון ברעיונות או אנשים.
    אני רואה את הבחירות כאמצעי להשפיע על התהליכים שקורים וההחלטות שמתקבלות.

  13. יונתן UNITED STATESבתאריך 10 פבר 2009 בשעה 8:07

    במחשבה שנייה נראה לי שממשלת קדימה היא די סבירה. הנשיא הולך לשאול את נציגי המפלגות במי הם תומכים לראש הממשלה, ואז לתת את את רשות הרכבת הממשלה לזה שקיבל הכי הרבה תמיכה. ש"ס, האיחוד שלאומי והבית היהודי כבר הודיעו שהם תומכים בביבי. מרצ תתמוך בליבני והעבודה תתמוך בברק (אבל תודיע שתעדיף את ליבני על נתניהו). זה נותן לביבי 45 מנדטים פחות או יותר, 50 עם דגל התורה. במילים אחרות ביבי חייב את התמיכה של ליברמן.

    וכשאני חושב על זה, אין שום סיבה שליברמן יבחר בביבי. יש לליברמן יחסים די טובים עם ליבני, ואם להאמין לרביב דרוקר אפילו עולה שאלה יחסי אמון. והוא לא מת על ש"ס והם לא מתים עליו. אז האמת, שהכל תלוי בליברמן. ירצה – ביבי. ירצה – ליבני. זה נותן לו כוח סחיטה יוצא מהכלל. הייתי אפילו אומר שהתמיכה של ליברמן חשובה יותר לליבני מאשר לביבי ולכן בממשלה עם ליבני תהיה לו השפעה גדולה יותר. עם העבודה והשמאל לקדימה יהיו כ-45 מנדטים, ועם ליברמן זה עשוי להספיק בשביל להכריח את הנשיא לבחור בליבני.

    יוני

  14. זליג GERMANYבתאריך 10 פבר 2009 בשעה 10:09

    למה מזל שאני לא מצביע? לתרום בעקיפין לממשלת שיתוק זה לא משהו, אבל יש לזכור שהתהליכים המדיניים בישראל נעשים ברובם בעקבות השפעה חיצונית (אמריקנית בעיקר, קצת אירופיאית וקצת איזורית). בגדול, ירצה אובמה חומה, תהא חומה. לא ירצה, לא תהא. יש כוחות עמם אפילו הפוליטיקאים הישראלים החצופים לא יכולים להסתכסך. אבל השאלה האם יהיה חוק שיחייב את המוכר בסופר לחלק לי שקית מנייר ולא מפלסטיק לא מעניינת את הגורמים החיצוניים, גם אם היא משפיעה מאוד על איכות הסביבה שלי ועל אורח חיי בארץ (טוב, לא שלי אבל אתה מבין למה כוונתי). להאריך את חופשת הלידה של אמא טריה זה עניין חשוב שאני מאמין בו, ואני לא יכול לסמוך על הלובי האירופאי או על האו"ם שילחצו על ישראל בנושא. ובכל הנוגע להצבעות בכנסת שנוגעות לנושאים המדיניים, אני יכול להניח שהצבעת חד"ש תתאים לאדיאולוגיה שלי.

  15. איילת ד ISRAELבתאריך 10 פבר 2009 בשעה 10:35

    אני מצביעה לתנועה הירוקה מימד, בלי היסוס.
    זה לא רק "בעזרת ה' נעבור את אחוז החסימה".
    אנחנו נעבור בסיכוי טוב מאד את אחוז החסימה.
    סקרי הבחירות הטלפוניים של הערוצים השונים נערכו בדרך שלא מאפשרת לאנשים להגיד אפילו שהם תומכים בירוקה מימד (הסקרים נערכים בהודעה טלפונית מוקלטת, "אם אתה מצביע ליכוד הקש 1. אם אתה מצביע קדימה הקש 2." וכו'. והתנועה הירוקה-מימד פשוט לא הופיעה ברשימת האופציות במהלך רוב התקופה).
    בסקר של nrg-מעריב, שהשתתפו בו 12000 מצביעים, התנועה הירוקה-מימד לקחה 5 מנדטים. יש סיכוי מצוין שהם בפנים.

    ומה שחשוב יותר, אני מאמינה ברעיונות ובאנשים של התנועה הירוקה-מימד.
    אני חושבת שאלו הבחירות הראשונות שבהן אני יכולה ממש להצביע הצבעה חיובית למפלגה שאני מאמינה בה ולא הצבעה "שלילית" או בחירה של הרע במיעוטו.
    עדיף ח"כ מלכיאור אחד בכנסת על פני עוד 5 אנשים לקדימה.

    (מבין האפשרויות שהצעת, אגב, אני הייתי מצביעה לבני- למרות המיאוס שיש לי לקדימה.
    אבל אלו לא האפשרויות היחידות.)

    הגיע הזמן לדעתי שנפסיק להתנהג כמו מדינה "בהקמה", ונתחיל לחשוב במונחים של מדינה שמתכוונת להיות בסביבה גם כשהנכדים שלנו יגדלו.
    הגיע הזמן שנשקיע באיכות הסביבה, באוויר שאנחנו נושמים ובמים שאנחנו שותים, בחינוך שאנחנו מעניקים לילדינו. הגיע הזמן שנחשוב איך אפשר שתהיה כאן "מדינה יהודית ודמוקרטית", שיש בה מקום ליהודים לא-אורתודוכסיים ואפילו לא דתיים רחמנא ליצלן, ואתה יודע מה? אפילו לערבים.

    התנועה הירוקה מימד. סביבה, חינוך, חברה.

  16. admin ISRAELבתאריך 10 פבר 2009 בשעה 17:57

    בתגובה לזליג: אני לא כל כך בטוח שמדיניות חוץ נקבעת על פי גורמים מבחוץ. עדיין קשה לאמוד את השפעתו העתידית של אובמה על התהליך המדיני בישראל.
    מה שאפשר ללהגיד הוא שבפעם האחרונה שנכח נשיא דמוקרטי בבית הלבן, וראש ממשלה מן הליכוד בירושלים (בנימין נתניהו), מידת ההשפעה של הנשיא הייתה אפסית. זאת למרות שהוא דווקא השקיע משאבים רבים באזור.

  17. admin ISRAELבתאריך 10 פבר 2009 בשעה 18:00

    בתגובה לאיילת ד. אני לא מכיר את הנתונים שהצגת לגבי מידת ההצלחה של מפלגת מימד- התנועה הירוקה. אשמח אם תוכלי לשלוח סימוכין.
    לגבי המדגם של מעריב, אני לא בטוח כמה הוא מדוייק, אבל לפי המדגם של התגובות לפוסט זה זה, מר מלכיאור ככל הנראה ירכיב את הממשלה…

  18. זליג GERMANYבתאריך 11 פבר 2009 בשעה 1:32

    זה *הרב* מלכיאור בשבילך, כופר. 🙂

  19. […] הראשונה, לתואר הממשלה הגרועה ביותר בתולדות המדינה. בפוסט הקודם הסברתי למה, מראש, לא היה סיכוי להקמת ממשלה שלא תסבול […]

  20. […] ביתנו ("ממשלת שיתוק לאומית" כפי שתיארתי בפוסט קודם). בכל מקרה, אימוץ אחת השיטות, כלשונן, יגרום להעמקת הקרע […]

  21. […] בפוסט "למי אני מצביע" פירטתי, עוד לפני הבחירות,  ארבע אפשרויות לתצורת […]

  22. […] חילוקי הדעות המדיניים בין נתניהו לליברמן (אותם פירטתי כאן) לא יאפשרו כל התקדמות מדינית. חילוקי הדעות החברתיים […]

  23. […] הזו. למען קוראי הלא נאמנים אעשה "קופי פייסט" מפוסט שפרסמתי לפני […]

  24. […] המרכיב הזה כבר דיברתי בפוסט קודם.  מי שרוצה, מוזמן לקרוא אותו. מי שלא, מוזמן לקרוא את […]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏