מרץ 16 2013

שלוש הערות על הממשלה החדשה

בתום חמישה שבועות מפרכים של שמועות, ספינים תקשורתיים ודיס-אינפורמציה, מוקמת לה בשעה טובה הממשלה הבאה של ישראל.
בהיעדר מידע אמיתי, העיתונים שפעו במשך חמשת השבועות האחרונים באינספור טורי פרשנות שתיארו בהרחבה על "ברית האחים" בין בנט ללפיד, ועל המאבק בין ה"פוליטיקה הישנה" של נתניהו, ליברמן ולבני אל מול "הפוליטיקה החדשה" של יחימוביץ' לפיד ובנט.
יש בתיאורים הללו מן האמת. הברית הפוליטית בין לפיד לבנט אכן מעידה על כישרון פוליטי ייחודי מצד שני הטירונים הפוליטיים. כמו כן, קיימים הבדלים בולטים (בעיקר בסגנון ופחות במהות) בין מייצגי ה"פוליטיקה החדשה" לבין מייצגי ה"פוליטיקה הישנה".

מאחר ובכל האבחנות הללו דובר כבר רבות אני לא רואה צורך לדון בהן. בפוסט הנוכחי אשתדל לחדש עם שלוש הערות משלי:

להמשך קריאה »

8 תגובות

ינו 25 2013

התרחיש האופטימי והתרחיש הפסימי של ממשלת נתניהו-לפיד

התוצאות המפתיעות של בחירות 2013 יביאו ככל הנראה לשינוי לטובה ביחס לארבעת השנים הקודמות. התוצאות אמנם רחוקות מלהיות בשורה מלהיבה. לא יהיה פה "שחר של יום חדש", לא הסכם שלום, וגם לא פריחה כלכלית. אבל, ישראל לאחר בחירות 2013 נמצאת במקום מעט טוב יותר מאשר ישראל לפני הבחירות. השינוי הושג בזכות שיפור קל במודעות הפוליטית של האזרחים, בעיקר הצעירים שהפנימו עד כמה חשובה המעורבות בפוליטיקה ועד כמה זה הכרחי לקיים דיון ציבורי על הנושאים המשפיעים על חיי היום יום שלהם.

לפיד – שר החוץ הבא?

הקואליציה המסתמנת היא קואליציה 2, עליה דיברתי בפוסט הקודם. בבסיסה יהיו הליכוד ביתנו, יש עתיד, הבית היהודי וקדימה.  אליה אולי יצורפו, בשלב ההתחלתי, גם ש"ס והתנועה. כאשר קיימת סבירות גבוהה שש"ס ו/או התנועה יפרשו ממנה במהרה. בכל אופן, ש"ס ו"התנועה", יהיו (אם יהיו) שותפות משניות בקואליציה, ונתניהו לא יהסס לוותר עליהן בהמשך הדרך.

נתחיל בחדשות הטובות:
להמשך קריאה »

9 תגובות

ינו 18 2013

למה אסור להצביע לקדימה

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

בשבוע שעבר זה נראה היה דמיוני שמפלגת קדימה תעבור את אחוז החסימה. לכן, בפוסט הקודם לא התייחסתי אליה. אלא שמספר סקרים מהימים האחרונים מלמדים שקדימה הצליחה איכשהו להתרומם מעל אחוז החסימה. לא ברור איך זה קרה. אולי זה היה הקמפיין המבריק של "מופז הנעלב". אולי זה היה התזכורת על סיפורי הגבורה מאנטבה (עם כתוביות ברוסית). אולי הייתה זו האמירה האלמותית: "מופז הדביר אינתיפאדה". על כל מקרה, אין להכחיש שזה קורה. נכון לעכשיו קיים סיכוי סביר שקדימה עוברת את אחוז החסימה.

מופז – הדביר פעם אינתיפאדה

הפוסט הזה נועד כדי להשלים את הפוסט הקודם ולהסביר למה אסור, בתכלית האיסור, להצביע לקדימה.

להמשך קריאה »

9 תגובות

ינו 12 2013

למי אצביע בבחירות 2013

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

אז… "למי אתה מצביע?". זוהי, ככל הנראה השאלה הנשאלת ביותר בימים אלה.

אני חייב להודות, שאני מרגיש מאוד לא בנוח כששואלים אותי את השאלה הזו. זה לא שאני חרד לפרטיותי. אם הייתי חרד לפרטיותי לא הייתי כותב בלוג פוליטי.  הסיבה לתחושת אי הנוחות היא ההנחה הסמויה שמניחים 99% מהציבור שגורסת שאם אתה מצביע למפלגה מסוימת, המשמעות היא שזוהי המפלגה עמה אתה מזדהה הכי הרבה מתוך כלל המפלגות.
אלא שאני לא "מזדהה" עם מפלגות. כפי שכתבתי בעבר, מפלגות הן גוף לא יוניטרי שמאגד אינדיבידואלים שונים, בעלי דעות שונות. הצבעה לא צריכה לבוא ממקום של רגש ואידיאולוגיות נשגבות אלא ממקום של רציונל ומודעות למגבלות האפשרי. הצבעה בבחירות צריכה להגיע ממקום של מודעות ומחשבה, מתוך ידיעה מי הם האישיים שמרכיבים כל מפלגה, בחינה מהן הקואליציות שעשויות לקום בעקבות תוצאות בחירות שונות, והחלטה איזו קואליציה מבין אלו האפשריות היא המועדפת.

בחירות 2013

כשאני נשאל למי אני מצביע, אני, בדרך כלל, לא מתחמק. אני נותן תשובה ואולי הסבר קצר. אבל, ההחלטה שלי מורכבת  מדי להסבר בשיחת מסדרון. הפוסט הזה מהווה הזדמנות לפרוט את כל השיקולים שמאחורי ההחלטה שלי למי להצביע.

להמשך קריאה »

12 תגובות

דצמ 28 2012

הטרנדים של בחירות 2013 – חלק ב'

מאת: נושאים: חברה,כללי,פוליטיקה

פוסט זה הוא חלק שני ואחרון בצמד פוסטים העוסק בטרנדים של בחירות  2013 ומחלק את המתלבטים לשתי קבוצות.

מירי רגב – הלהיט של בחירות 2013

להלן ההקדמה לצמד הפוסטים, עבור מי שלא קרא את הפוסט הראשון (מי שקרא מוזמן לדלג):

להמשך קריאה »

2 תגובות

דצמ 21 2012

הטרנדים של בחירות 2013 – חלק א'

בקיץ 2011 התרחשה תופעה נדירה בישראל. ציבור שלם של צעירים בני המעמד הבינוני, שבמשך שנים לא התעניינו בפוליטיקה ובזו לעיסוק בה, החלו לפתח מודעות פוליטית ויצרו מחאה מתוזמרת ומתוזמנת היטב, שזכתה לתמיכה גורפת של מעל 80% מהאזרחים.
ממשלת נתניהו לא לקחה ברצינות את המחאה. היא התייחסה אליה כשריפה שיש לכבות ולא כמכלול בעיות שיש לפתור. מסקנות ועדת טרכטנברג, שהוקמה כדי לתת מענה דוללו ומוסמסו. רוב ההמלצות לא יושמו, ואלו שכן, הומרו בתחכום על ידי ליברמן וש"ס למנגנונים נוספים של העדפה סקטוריאלית של הציבור החרדי.

על רקע כל זאת, ניתן היה לצפות, שלקראת הבחירות העם ישמיע את דברו וינקום את נקמתו, אלא שברור לכל שזה לא קורה. השיח הציבורי שמתנהל סביב בחירות 2013 מרמז על כך שאותו ציבור, שיצא לרחובות ב- 2011 כדי לקחת את גורלו בידו, חזר כעת, בסוף 2012 לאדישות. השיח הציבורי שהחל לקבל עומק וצורה ב- 2011, חזר לרדידות שאפיינה אותו לפני המחאה.

בניתוחים קודמים דאגתי להבהיר שכדי לנתח פוליטיקה בצורה נכונה, יש להימנע משימוש במושג "מפלגה". המפלגה היא מושג חסר משמעות, שכן היא מכילה בתוכה אוסף של אינדיבידואלים החלוקים ביניהם על הסוגיות המרכזיות.
עם זאת, חשוב לי להבהיר שאם אנחנו מעוניינים לנתח דעת קהל (להבדיל מפוליטיקה), אין מנוס משימוש במונח "מפלגה", מכיוון שבשיטה הדמוקרטית, המפלגות מהוות את הממשק באמצעותו האזרח מצביע בבחירות. הפוסט הזה עוסק בטרנדים של בחירות 2013 כלומר – בדעת הקהל. לכן לא יהיה מנוס מלהשתמש במונח המפלגתי, על אף שהוא ריק מכל תוכן מעשי.

המחאה החברתית – אפיזודה חולפת

כמו בכל מערכות בחירות בעשורים האחרונים, כ- 30-40% מתוך האזרחים לא באמת מחזיקים בדעה מגובשת למי יצביעו. אני מחלק את ה"קולות הצפים" לשתי קבוצות עיקריות: המתלבטים הליברלים, והמתלבטים האנטי-ליברלים. הפוסט הזה הוא הראשון מרצף של שני פוסטים בהם אסקור את הטרנדים המובילים של בחירות 2013 ואנסה להסביר מה עומד מאחוריהם. החלק הראשון יעסוק בקבוצת המתלבטים הראשונה – "המתלבטים הליברלים".

להמשך קריאה »

7 תגובות

דצמ 07 2012

כרוניקה של דו-קרב מדיני

מאת: נושאים: כללי

המהלך של הפלסטינים בעצרת האו"ם בשבוע שעבר מהווה את אחד השיאים בדו-קרב המדיני הארוך שמתחולל באזורנו.
באופן אינטואיטיבי אנו עשויים לחשוב שהדו-קרב המדיני והסכסוך האלים הם שני צדדים של אותו המטבע. אך לא כך הדבר. בזמן שהסכסוך האלים הוא מאבק בין שני עמים, הדו- קרב המדיני הוא בין שתי אסכולות מדיניות מנוגדות. בצד האחד עומדת אסכולת "שתי המדינות", ובצד האחר עומדת "אסכולת המדינה הדו-לאומית".

ההיסטוריה מראה, שלאורך שני העשורים האחרונים, בזמן שהסכסוך האלים המשיך לבעור, ראשי ממשלה ישראלים שונים החזיקו באסכולות מדיניות שונות. כך גם קרה בצד הפלסטיני.
באחת מאמירותיו הידועות אמר קלאוזוביץ', הוגה צבאי ידוע, ש"המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים".
קלאוזוביץ' צודק. כדי לשפוך אור על ההתרחשויות, צריך להבין שהסכסוך האלים, הוא פועל יוצא של הדו-קרב המדיני, ולא להיפך.

אבו-מאזן בעצרת האו"ם

מטרת הפוסט הזה היא לתת סקירה של שני העשורים האחרונים, בהיבט של הדו-קרב המדיני בין שתי האסכולות. ניתוח בזווית זו, שופך אור על ההתפתחויות האחרונות בזירה המדינית ומלמד שהמהלך של אבו-מאזן באו"ם, היה גם הוא, המשך של אותה מדיניות, באמצעים אחרים.

להמשך קריאה »

18 תגובות

נוב 30 2012

ארבעת הגורמים להפיכתנו למדינת "אלקין סטייל"

סרטון הבחירות של חבר הכנסת זאב אלקין מסמל לדעתי יותר מכל את המהפכה האנטי-ליברלית שמתרחשת בישראל בעשור האחרון.

הסרטון המזעזע מציג דמויות מפתח באופוזיציה או במערכת המשפט, כאשר תצלומי ראשיהן מודבקים לדמויות מצוירות הרוקדות לצלילי הלהיט האלקטרוני "גנגנם סטייל". על רקע הריקוד הנלעג מציג הסרטון את "הישגיו" של אלקין – שורה של חוקים אנטי-ליברלים שהעביר כגון "חוק החרם", ו"חוק חובת הדיווח".
הסרטון אולי נראה כסתם עוד תשדיר מבית היוצר של ח"כ דל תקציב – בעל טעם רע אך תמים. אך אם עושים ניתוח עמוק יותר, מבינים שהוא בעצם שם ללעג את מנגנון הפרדת הרשויות של המדינה.
אלקין מציג בבוז שתיים מתוך שלוש רשויות החוק (הרשות המחוקקת והרשות השופטת) אשר לשיטתו "מפריעות" לרשות השלישית, הממשלה, לעשות ככל העולה על רוחה.
אלקין מבין את המושג "דמוקרטיה במובן הצר של "שלטון הרוב". לדעתו הרוב, כל רוב, יכול וצריך לפעול ללא ריסון וללא איזון, גם אם בפעולותיו הוא פוגע במיעוטים ובמנגנונים דמוקרטיים. בכך הוא מייצג באופן מוחלט את המהפכה האנטי-ליברלית שהתרחשה לאחרונה בישראל.

אלקין סטייל

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע לרשימת הליכוד השלימו סופית את מהלך הפיכתו של הליכוד מ"מפלגת חירות ליברלים" למפלגת ליכוד אנטי-ליברלית. המהפכה האנטי-ליברלית כבר בעיצומה. בכנסת הבאה היא כנראה תתגבר.

מטרת הפוסט הזה היא להציג את ארבעת הגורמים לפריצתה ולנסות להסביר כיצד היא התרחשה, ולמה דווקא בשנים האחרונות?

להמשך קריאה »

3 תגובות

נוב 23 2012

מהי המדיניות האמיתית של מנהיגינו מול חמאס?

בזמן מבצע עמוד ענן התמלא הפיד שלי בפייסבוק בהצהרות מתלהמות בסגנון – "הפעם ניכנס בהם כמו שצריך ונפתור את הבעיה!", והצהרות תמיכה בראש הממשלה ש"יעשה את העבודה". אתמול, לאחר הכרזת הפסקת האש, אותם אנשים, שככל הנראה התאכזבו מההתפתחויות, פרסמו הצהרות שטנה כנגד ראש הממשלה, ואיורים בסגנון "עזרו למוצא היקר למצוא את הביצים של ביבי".

הפער העצום בין הציפייה לתוצאה, בין התקווה לאכזבה עבור אותם אנשים טמון באותה פיקציה מקובלת בארצנו לחלק את הפוליטיקאים בארץ ל"ימין" ו"שמאל". מי שעדיין מאמין בחלוקה הזו יניח באופן אינטואיטיבי שפוליטיקאים ב"ימין" יציגו עמדה צבאית תוקפנית וקשוחה יותר מול החמאס, בעוד אלה הממוקמים ב"שמאל" יבחרו להימנע מהפעלת אלימות ויעדיפו הידברות.
אלא שהמציאות שונה לחלוטין. כל מי שציפה מנתניהו לקו קשוח יותר מול חמאס פשוט בחר שלא להתבונן במדיניות העקבית שלו מול חמאס. הסכם הפסקת האש שנחתם שלשום הוא המשך ישיר למדיניות זו. הוא לא אמור להפתיע אף אחד.

"נתניהו מחפש את הביצים שלו"

להמשך קריאה »

5 תגובות

נוב 16 2012

למה עזה? למה עכשיו?

אין ספק שמבצע "עמוד ענן" עורר הדים רבים. כמעט כל האמירות שאני שומע לגבי המבצע בעזה נעות בין: "ביבי יזם את כל המבצע הזה כדי לנצח בבחירות", ועד "צריך לכבוש מחדש את עזה, להפיל את שלטון חמאס ולעשות שם סדר".

האמירות הללו משקפות תסכול מובן של הציבור שמתקשה להבין את הקושי של ישראל להתמודד מול ארגון טרור קטן שמצליח לאורך שנים לרתק מיליוני ישראלים למקלטים.

להמשך קריאה »

6 תגובות

« הקודם - הבא »

FireStats icon ‏מריץ FireStats‏